Nevo.co.il

להורדת הקובץ בפורמט וורד לחץ כאן

חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983

רשויות ומשפט מנהלי – רבנות ושירותי דת – הונאה בכשרות

תוכן ענינים

2

Go

הגדרות

סעיף 1

2

Go

מוסמכים לתת תעודת הכשר

סעיף 2

2

Go

איסור הונאה בבית אוכל

סעיף 3

2

Go

איסור הונאה בייצור

סעיף 4

2

Go

איסור הונאה במכירה

סעיף 5

2

Go

הגנה

סעיף 6

2

Go

איסור הונאה בשחיטה

סעיף 7

2

Go

חובת הראיה

סעיף 8

2

Go

תוספת לציון כשר

סעיף 9

3

Go

חובת הצגה

סעיף 10

3

Go

סייג לשיקולים

סעיף 11

3

Go

ערר

סעיף 12

3

Go

רב - עובד הציבור

סעיף 13

3

Go

עונשין

סעיף 14

3

Go

אחריות בחבר בני אדם

סעיף 15

3

Go

אחריותו של מעביד

סעיף 16

3

Go

ביצוע ותקנות

סעיף 17

3

Go

שמירת דינים

סעיף 18

3

Go

תחילה

סעיף 19


חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983*

הגדרות

1.    בחוק זה -

           "בית אוכל" - מקום שבו עוסקים במכירה לציבור של מצרכים או בהגשתם, לשם אכילה או שתיה במקום, וכן אטליז, ולענין בית מלון - החלקים של בית המלון שבהם עוסקים בהכנתם של מצרכים או בהגשתם לשם אכילה או שתיה במקום;

           "מצרך" - מאכלים ומשקאות, ולענין אטליז - בשר ומוצרי בשר;

           "ייצור של מצרך" - לרבות אריזתו.

מוסמכים לתת תעודת הכשר

2.    (א)  אלה רשאים לתת תעודת הכשר לענין חוק זה:

(1)   מועצת הרבנות הראשית לישראל או רב שהיא הסמיכה לכך;

(2)   רב מקומי המכהן במקום שבו נמצא בית האוכל, מקום השחיטה או מקום הייצור של מצרך;

(3)   לענין תעודת הכשר בצה"ל - הרב הראשי לצבא-הגנה לישראל או רב צבאי שהוא הסמיך לענין חוק זה.

           (ב)  לענין סעיף זה -

"רב מקומי" - מי שבידו אישור בכתב מאת מועצת הרבנות הראשית לישראל שהוא רב בישראל, והוא מכהן כרב עיר, רב מועצה אזורית, רב מושב או רב קיבוץ;

"צה"ל" - לרבות כל שלוחות מערכת הבטחון וכן בעל בית אוכל או יצרן העוסק עבור צה"ל או שלוחה של מערכת הבטחון.

איסור הונאה בבית אוכל

3.    (א)  בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר.

           (ב)  בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה.

איסור הונאה בייצור

4.    (א)  יצרן של מצרך לא יציין על מצרך שייצר או על אריזתו כי הוא כשר ולא יציגו ככשר בפרסום או בדרך אחרת, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר.

           (ב)  יצרן של מצרך שניתנה עליו תעודת הכשר, לא ישווק מצרך שאינו כשר לפי דין תורה בציון שהוא כשר.

איסור הונאה במכירה

5.    העוסק במכירת מצרכים לציבור לא ימכור ולא יציע למכירה מצרך שאינו כשר לפי דין תורה תוך הצגתו בכתב ככשר.

הגנה

6.    באישום לפי סעיפים 3, 4 או 5, תהא זו הגנה טובה שהנאשם מכר או הגיש, בתום לב, מצרך שניתנה לגביו תעודת הכשר, או שהשתמש כאמור במרכיב שניתנה לגביו תעודת הכשר.

איסור הונאה בשחיטה

7.    לא יעסוק אדם בשחיטה תוך הצגת שחיטתו ככשרה, אלא אם כן ניתנה לו תעודת שוחט מאת מועצת הרבנות הראשית לישראל או מאת מי שהיא הסמיכה לכך או מאת רב עיר, לצורך עירו.

חובת הראיה

8.    הטוען שבידו תעודת הכשר או תעודת שוחט לפי חוק זה - עליו הראיה.

תוספת לציון כשר (תיקון מס' 2)  תשס"ו-2005

9.       (א)  יצרן או יבואן של מצרך הנושא עליו ציון שהוא כשר לא ימכור את המצרך ולא יציעו למכירה אלא אם כן המצרך נושא עליו גם ציון שמו של נותן תעודת ההכשר.

(תיקון מס' 2)  תשס"ו-2005

           (ב)  בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), יצרן או יבואן של מצרך הנושא עליו ציון שהוא כשר, יסמן את היותו של המצרך חלבי, בשרי או פרווה, בהתאם להוראות שתפרסם מועצת הרבנות הראשית לישראל.

מיום 15.12.2005

תיקון מס' 2

ס"ח תשס"ו מס' 2040 מיום 15.12.2005 עמ' 95 (ה"ח 86)

9. (א) יצרן או יבואן של מצרך הנושא עליו ציון שהוא כשר לא ימכור את המצרך ולא יציעו למכירה אלא אם כן המצרך נושא עליו גם ציון שמו של נותן תעודת ההכשר.

(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), יצרן או יבואן של מצרך הנושא עליו ציון שהוא כשר, יסמן את היותו של המצרך חלבי, בשרי או פרווה, בהתאם להוראות שתפרסם מועצת הרבנות הראשית לישראל.

חובת הצגה

10.   (א)  מי שבידו תעודת הכשר, יציג אותה במקום גלוי במקום עיסוקו.

           (ב)  לא יציג אדם תעודת הכשר כאמור בסעיף קטן (א) אלא בתקופה שבה התעודה בתוקף.

סייג לשיקולים

11.   במתן תעודת הכשר, יתחשב הרב בדיני כשרות בלבד.

ערר

12.   מי שסרבו לתת לו תעודת הכשר רשאי לערור על כך לפני מועצת הרבנות הראשית לישראל; החלטת המועצה בערר תינתן תוך מאה ימים.

רב — עובד הציבור

13.   לענין חוק זה יראו רב המוסמך לתת תעודת הכשר כעובד הציבור, כמשמעותו בחוק העונשין, תשל"ז–1977.

עונשין

14.   העובר עבירה לפי סעיפים 3 עד 5, 9 או 10, דינו - מאסר שנה.

 

אחריות בחבר-בני-אדם

15.   נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר-בני-אדם, יאשם בעבירה גם אותו אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או עובד מינהלי בכיר באותו תאגיד, האחראים לענין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.

אחריותו של מעביד

16.   נעברה עבירה לפי חוק זה בידי עובד במהלך עיסוקו של מעבידו, יאשם בעבירה גם מעבידו, אם הוכח שהעבירה נעברה בידיעתו ושלא נקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.

ביצוע ותקנות (תיקון מס' 1)  תשנ"א-1991

17.   (א)  השר לעניני דתות[1] ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ולענין פסקה (3) בסעיף 2(א) – גם בהסכמת שר הבטחון – להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.

(תיקון מס' 1) תשנ"א-1991

           (ב)  השר לעניני דתות רשאי, בהסכמת שר האוצר, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע אגרה עבור בקשה למתן תעודת הכשר לפי סעיף 2(א)(1) למצרך המיובא לשם מכירתו או הצעתו למכירה, בציון שהוא כשר; האגרה תהיה בסכום קצוב, או בסכום שיחושב בדרך שתיקבע; כל אלה – בשים לב לשירות הנדרש לשם מתן תעודת ההכשר.

מיום 26.3.1991

תיקון מס' 1

ס"ח תשנ"א מס' 1350 מיום 26.3.1991 עמ' 120 (ה"ח 1885)

17. (א) השר לעניני דתות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ולענין פסקה (3) בסעיף 2(א) – גם בהסכמת שר הבטחון – להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.

(ב) השר לעניני דתות רשאי, בהסכמת שר האוצר, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע אגרה עבור בקשה למתן תעודת הכשר לפי סעיף 2(א)(1) למצרך המיובא לשם מכירתו או הצעתו למכירה, בציון שהוא כשר; האגרה תהיה בסכום קצוב, או בסכום שיחושב בדרך שתיקבע; כל אלה – בשים לב לשירות הנדרש לשם מתן תעודת ההכשר.

שמירת דינים

18.   חוק זה בא להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו.

תחילה

19.   תחילתו של חוק זה ביום כ"ה בכסלו תשמ"ד (1 בדצמבר 1983).

       חיים הרצוג                  מנחם בגין                   יוסף בורג

        נשיא המדינה                    ראש הממשלה                  שר לענייני דתות



* פורסם ס"ח תשמ"ג מס' 1088 מיום 28.7.1983 עמ' 128 (ה"ח תשמ"ג מס' 1622 עמ' 150).

תוקן ס"ח תשנ"א מס' 1350 מיום 26.3.1991 עמ' 120 (ה"ח תשמ"ח מס' 1885 עמ' 202) – תיקון מס' 1.

ס"ח תשס"ו מס' 2040 מיום 15.12.2005 עמ' 95 (ה"ח הכנסת תשס"ה מס' 86 עמ' 190) – תיקון מס' 2.

[1] סמכויותיו הועברו לראש הממשלה: י"פ תשס"ד מס' 5266 מיום 21.1.2004 עמ' 1642. סמכויות ראש הממשלה הועברו לשר לשירותי דת: י"פ תשע"ג מס' 6609 מיום 17.6.2013 עמ' 5336.