הכנסת העשרים


מושב שני

פרוטוקול מס' 382

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, ט' בסיון התשע"ו (15 ביוני 2016), שעה 10:52

סדר היום:

°

סכנת ייקור שימורי הטונה - המשך דיון

°

נכחו:

חברי הוועדה:

משה גפני – היו"ר

איתן ברושי

זהבה גלאון

יצחק וקנין

מיקי לוי

אראל מרגלית

עודד פורר

חברי הכנסת:

יוסי יונה

 

 

מוזמנים:

יאיר שירן

מנהל מינהל תעשיות, משרד הכלכלה והתעשייה

שירלי אביבי

מנהלת תחום בכירה, מחלקת תכנון וכלכלה, רשות המסים, משרד האוצר

עידו סופר

רפרנט תעשייה ומסחר, אגף התקציבים, משרד האוצר

הרצל יאקה

יו"ר הסתדרות עובדי המזון והפרמצבטיקה, ההסתדרות החדשה

אריאל ברנע

עו"ד, מזכיר חטיבת המזון והפרמצבטיקה, ההסתדרות המזון, ההסתדרות החדשה

יעקב כהן

מזכיר חטיבה, ההסתדרות החדשה

יעקב דביר

מ"מ יו"ר הסתדרות עובדי מתכת, ההסתדרות החדשה

גליה שגיא

מנהלת איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

מיכל תוסיה

דוברת התאחדות התעשיינים

מירב בייבוץ

מנהלת סטארקיסט, התאחדות התעשיינים

רותם אסף

איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים

רז הילמן

מנהל תחום המזון, איגוד לשכות המסחר

דוד ביטון

יו"ר ועד עובדי חברת סטארקיסט

משה אפרים

יו"ר ומנכ"ל מפעל פרי הגליל

יעקב כהן

בעלים, פילטונה

נמרוד זילחה

מנהל יבוא, פילטונה

שלמה תירוש

יו"ר לגין אריזות מזון בע"מ

איתן שטיאסני

מנכ"ל לגין אריזות מזון בע"מ

דוד בועז

יועץ כלכלי לתעשיית שימורי הטונה

אריאל מירלמן

מנהל מחלקת יבוא, ויליגר תעשיות בע"מ

אריה גבאי

בעלים, קניאל תעשיות א.ט.ג.

ליאור ימיני

מנכ"ל קניאל תעשיות א.ט.ג.

רחמים לביא

יועץ בכיר למנכ"ל קניאל תעשיות א.ט.ג.

יאיר בשארי

יו"ר ועד עובדי קניאל תעשיות א.ט.ג.

דוד דהאן

יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ייעוץ משפטי:

אייל לב ארי

מנהל הוועדה:

טמיר כהן

רישום פרלמנטרי:

אהובה שרון, חבר המתרגמים


סכנת ייקור שימורי הטונה - המשך דיון

היו"ר משה גפני:

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום סכנת ייקור שימורי הטונה, המשך דיון.

חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

בוקר טוב. אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, אורחים. הדיון הזה לקח הרבה זמן להגיע אליו ואני אפתח במשפט אחד.

 ראשית, תודה ליושב ראש שנענה לקיום הדיון. שנית, אני חושב שמי שפתח הבוקר את העיתונים ראה שרוח רעה מנשבת באוצר ובארץ בנושא ייצור מקומי, גם בחקלאות וגם בתעשייה אבל היא לא התחילה הבוקר אלא היא התחילה כבר בממשלה הקודמת, לפחות בנושא הטונה. התוצאה היא שאנחנו עומדים היום אחרי השלמת המהלך האומלל שלא הביא לירידת מחירים לצרכנים אבל גרם לסגירת מפעלים ולפיטורים של פועלים. אני חושב שיש רגעים בחיי ועדה וחברים שיושבים כאן שצריך להתעלות מעל שיקולים כאלה ואחרים ולהסתכל בפנים של מי שיושב מולנו וגם להסתכל במראה ולשאול האם זאת מדינת ישראל אליה אנחנו חותרים ולא חשוב באיזה הרכב מכהנת הממשלה.

אני מבקש אדוני היושב ראש שוועדת הכספים, כמו שידעת להפעיל את היכולת שלך בנושאים אותם אנחנו מכירים, תתגייס ותקבל החלטה שהיא מחזירה את המצב בטונה לקדמותו. היה כאן מהלך שנכשל. בוודאי הממשלה הקודמת, זאת שמכהנת כיום לא מחויבת לה, אבל המחויבות לעובדים ולפעילות המקומית – מפעלים באזורי עדיפות – קיימת. סגן שר האוצר מצטרף לאמירה הזאת שהממשלה הזאת לא מחויבת לממשלה הקודמת.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא. אני לא מצטרף לזה אלא למשהו אחר. אני אפתור לך את כל הבעיה. כנראה המהלך הזה לא הוכיח את עצמו ואסור לפחות להרחיב אותו. מודה ועוזב ירוחם.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

אני מבקש להחזיר את המצב לקדמותו ולאפשר לאנשים להתפרנס מעבודתם. זאת לא הפרנסה הגדולה ביותר במשק אבל אין לה חלופה במקומות בהם היא קיימת. תודה.

היו"ר משה גפני:

לפני שאני מאפשר לאורחים, זהבה, וקנין ויוסי ביקשו את רשות הדיבור.

זהבה גלאון (מרצ):

אדוני היושב ראש, אני חושבת ששר האוצר שלנו – קודם דיברנו על הנומרטור – צריך להבין שאין פתרונות קסם ולא הכול זאת כלכלת בחירות, ואם פותחים לייבוא, זה צריך להיות באופן מדוד ולא כפי שעכשיו הולכים להעיף 500 או יותר אנשים כשיסגרו מפעלים. אני חושבת שההחלטה הזאת צריכה להשתנות, מה עוד שהמחירים נותרו כפי שהיו. אני חושבת שבדבר הזה כולנו יכולים להתאחד סביב הנקודה הזאת.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אדוני היושב ראש, אני מצטרף לדרישה שעלתה כאן מהדוברים לפני, גם של חבר הכנסת איתן ברושי וגם של חברת הכנסת זהבה גלאון, להחזיר את המצב לקדמותו. כולנו מאוחדים ברצון להוריד את יוקר המחיה בישראל, בוודאי, על כך אין כל מחלוקת בינינו, אבל לעתים הצעדים שהאוצר נוקט בהם לא מביאים לתוצאה המיוחלת ואף מרעים את המצב מבחינות שונות.

כפי שנאמר כאן, אנחנו יודעים שמחירי הטונה לא ירדו. במקרה הטוב הנתונים לא חד משמעיים ובמקרה הרע, אנחנו רואים שבעצם לא חלה כל ירידה במחירים. מצד אחד אנחנו לא רואים שיפור ביוקר המחיה. מצד שני, מה אנחנו רואים? המדינה מפסידה כסף כשהיא לא גובה את המכסים, מצד שלישי יש לנו את התעשיינים שיכולים לאבד את המפעלים שלהם, ובמקום החשוב ביותר – העובדים. אדוני היושב ראש, העובדים שהולכים לאבד את מקור הכנסתם. מה יצא מכך? תהיה לנו אבטלה גדולה יותר, תשלומי הביטוח הלאומי יגדלו ואז מה עשו חכמים בתקנתם? באו לתקן, באו לתת מענה ליוקר המחיה אבל יצרו בעיות חברתיות שאני חושב שהן באמת קשות ביותר.

לכן הדרישה של כולנו כאן – ואני חושב שיש לנו קונצנזוס ואין מחלוקת בינינו – להחזיר את המצב לקדמותו כי זה גורם יותר נזק מאשר תועלת. תודה.

יצחק וקנין (ש"ס):

בדיון הקודם שנגע לנושא של הפחתת המכסים, אני ניהלתי את הדיון כי כבודו הלך למשהו חשוב מאוד וביקשת ממני לנהל את הדיון. ישבו כאן היבואנים ועלה כאן משהו מאוד מפחיד. מחירי הטונה בעולם ירדו בגדול ואני רוצה שתדעו את זה ויש מקומות שאפילו ירדו במאה אחוזים. המחיר של הייבוא קטן. במשך כל אותה תקופה, המחיר של הטונה לא ירד. קח את ההורדה של המכסים מאז יאיר לפיד, היינו צריכים לקבל כאן תוצאה אחרת לגמרי. זה משהו הזוי. אם הייתה ירידה, היא נעה בין אפס ל-15 אחוזים וזה משהו שלא מתקבל על הדעת.

מה בעצם עשינו. ביטלנו את המכסים. חלק מהמדינות מסבסדות את התעשייה המקומית שלהן, כמו למשל סין, ואנחנו כאן לוקחים את התעשייה שלנו וזורקים אותה לפח הזבל. כל התעשיינים האלה לא צריכים כלום אלא להיות יבואנים וזהו.

היו"ר משה גפני:

ולשלוח את העובדים הביתה.

יצחק וקנין (ש"ס):

לייבא את הדבר בזמן שמפחיתים את המכסים. אני אומר לך שאני יודע שחלק מהיבואנים כאן עשו הון על הדבר הזה שלא השפיע כהוא זה על המחירים מלבד פגיעה בתעשייה המקומית שלנו.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני רוצה לשמוע גם מהחברים באוצר. בסך הכול נכנסו מעל עשרה יבואנים חדשים קטנים שהביאו עוד עשרות מוצרים - יש לי כאן את הנתונים אבל אני לא רוצה להלאות אתכם - במוצרי הטונה. התחרות הזאת הייתה אמורה, עקב הורדת המכסים, להביא להוזלה בשוק. כל ההוזלה הייתה של 14 אגורות לקופסה של טונה שאם אני לא טועה יש בה 130 גרם. ההוזלה הזאת, חברים, לא התגלגלה לכיסו של הצרכן. זה בדיוק כמו שהתנגדתי להורדת אחוז אחד במע"מ ואמרתי שזה לא ייכנס לכיסו של הצרכן כי להוזיל אחוז אחד, זה שלוש אגורות או ארבע אגורות על כל מוצר ובסוף זה לא יגיע למי שאנחנו רוצים שזה יגיע אליו.

אם אני שם את 13 האגורות האלה שגם לא הגיעו לכיסו של הצרכן אלא הגיעו ליבואנים ולכל מיני דברים כאלה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם?

לכן אני אומר שבעניין הזה של הטונה, אני ארצה לשמוע אתכם. יתכן ונעשתה כאן שגיאה וצריך יהיה לתקן אותה. 13 האגורות לא מהווים סכום שאנחנו צריכים להשתגע ולשלוח עובדים הביתה.

היו"ר משה גפני:

משרד האוצר. שירלי, תגידי מה קרה עם העניין הזה. מה הנתונים שלכם לגבי התוצאה עקב הפחתת המכסים בטונה, מה קרה מבחינת המחירים של הטונה בהוזלת מחירי המזון, מה קרה למפעלים ולעובדים ומה קרה בעולם.

שירלי אביבי:

בהמשך לישיבה שהייתה כאן בחודש אפריל, נתבקשנו להעביר מסמך מסודר ליושב ראש הוועדה והמסמך אכן הועבר לפני פסח. במסמך הראינו את המדיניות שהובילה בסופו של דבר להחלטה לבצע רפורמה בענף הזה ולעשות את זה בצורה מתודולוגית של ארבע פעימות. בסופו של דבר הסברנו והוכחנו שכמות הייבוא אכן גדלה כתוצאה מהפחתת המכסים מהשנים 2013, עת נכנסה הפעימה הראשונה, עד 2016 וכמות הייבוא הזו ככל הנראה גם תמשיך לגדול. כן יש ירידה במחיר הייבוא של חומר הגלם של טונה שמגיעה לארץ.

היו"ר משה גפני:

כמה פעימות כבר נעשו במכס?

שירלי אביבי:

כולן.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

ארבע פעימות.

שירלי אביבי:

הרפורמה הושלמה ב-1 בינואר 2016. מבחינת מחירי הייבוא של חומר הגלם של שימורי הטונה, ראינו שיש ירידה של 11 אחוזים במחירי חומרי הגלם שהביא לירידה והיווה חלק מהירידה במחיר לצרכן, כאשר בסופו של דבר אנחנו רואים שהירידה של המחיר לצרכן הייתה בערך כעשרים אחוזים.

היו"ר משה גפני:

זאת אומרת, מחיר הטונה לצרכנים ירד בעשרים אחוזים?

שירלי אביבי:

כן. לפי בדיקות שנעשו על ידי חברת וילסון בשנים 2015-2016.

היו"ר משה גפני:

כמה עובדים פוטרו בתעשייה הזאת?

שירלי אביבי:

ככל שידוע לי, לא היו גלי פיטורים גדולים. יחד עם זאת, נעשתה עבודה במינהל הכנסות המדינה לעניין הפיטורים, יותר נכון רמת הרווחיות, רמת ההשתכרות ורמת האבטלה בענף הזה והם גילו שבסופו של דבר 53 אחוזים מהעובדים שפוטרו משנת 2002 עד ימים אלה, בסופו של דבר רמת האבטלה שלהם לא עלתה מעל חצי שנה ורמת ההשתכרות שלהם היום, אחרי שהם עזבו את הענף הזה ועברו לענף אחר, הרבה יותר גבוהה מאשר הייתה ההשתכרות שלהם בענף הטונה. לעניין הרווחיות, העבודה שפורסמה והופיעה באתר של משרד האוצר אמרה שרמת הרווחיות בענף הזה במהלך השנים מ-2005, עת התחילה העבודה לחקור, עד 2015, שאלה הדוחות האחרונים שניתן לקבל מרשות המסים, רמת הרווחיות בענף הזה היא מאוד מאוד גבוהה, הרבה יותר גבוהה מרמת הרווחיות בענף המזון בכלל. בסופו של דבר אנחנו גם רואים שכמות הייבוא של חומרי הגלם שמשמשים את התעשייה, חזרה למצב של שנת 2010. אם כן, בדקנו וראינו שאין פגיעה בענף.

היו"ר משה גפני:

תודה. משרד הכלכלה.

יאיר שירן:

אנחנו היינו מתואמים ושותפים עם האוצר להתחלת התהליך הזה לפני בערך שנתיים. לפני פחות משנה, בקיץ הקודם, עשינו איזושהי בדיקה לגבי התוצאות לאחר שלושת הפעימות הראשונות כאשר הפעימה האחרונה נכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2016 ובעקבותיה הוצאנו המלצה והעברנו אותה גם למשרד האוצר.

המסקנות של הבדיקה שלנו היו שבעיקרון המחירים באמת ירדו אבל להבנתנו המחירים של הטונה בארץ מושפעים יותר ממחיר חומר הגלם העיקרי, דג הטונה. אם אני לא טועה, יתקנו אותי אנשי התעשייה, הוא למעלה מחמישים אחוזים מעלות הייצור. לכן התנודות במחירים, לפי מיטב הבנתנו, מושפעות הרבה יותר מהתנודות של מחיר חומר הגלם.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

המחיר העולמי ירד.

יאיר שירן:

נכון. אחת המסקנות אליה הגענו היא שבעיקרון הירידה במחיר של המוצר הסופי מושפעת יותר מהירידה של מחיר חומר הגלם, יותר מאשר ההשפעה של הפחתת המכס.

היו"ר משה גפני:

הייתה ירידה.

יאיר שירן:

הייתה ירידה קלה במחיר.

היו"ר משה גפני:

לא עשרים אחוזים.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

ולא בגלל זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

רק תאמר אם הירידה הייתה בעקבות ירידת מחיר חומרי הגלם או בעקבות הפחתת המכס.

יאיר שירן:

את זה אני אומר.

היו"ר משה גפני:

שואל חבר הכנסת מיקי לוי ואנחנו מצטרפים לשאלה שלו, מה הייתה הירידה. האם הירידה הייתה בגלל הפחתה במחיר חומרי הגלם או בגלל התהליך הזה.

יאיר שירן:

אני אומר בצורה מפורשת. כעיקרון זה כנראה מוסבר בשניהם, אבל המשקל של חומר הגלם לדעתנו הוא משמעותי יותר בהפחתת המחיר.

בענף הזה היו בארץ חמישה מפעלים, אם אני לא טועה. לפני ארבע-חמש שנים אחד מהם נסגר. לגבי האחרים, אנחנו יודעים שחלקם מצמצמים פעילות ובמידה מסוימת אפילו שוקלים להפוך ליבואנים. לכן בעיקרון המלצתנו היא לא לחזור את כל המהלך אחורה אבל את הפעימה האחרונה, זאת שנכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2016, להחזיר אותה למצב הקודם.

היו"ר משה גפני:

אני מבין שגם שי באבד, מנכ"ל האוצר, דיבר על כך שהוא רוצה להחזיר את הפעימה האחרונה.

זהבה גלאון (מרצ):

מה המשמעות של החזרת הפעימה האחרונה?

מיקי לוי (יש עתיד):

משרד הכלכלה, האם ההפחתות הגיעו לכיסו של הצרכן?

יאיר שירן:

הסברתי.

גליה שגיא:

14 אגורות.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני חושב שזה לא התבטא אצל הצרכן.

יאיר שירן:

המחירים ירדו. המחיר לצרכן ירד.

זהבה גלאון (מרצ):

אנחנו לא התכנסנו לשמוע שהמצב קשה. אנחנו יודעים שהמצב קשה. אנחנו רוצים להבין מה ההשלכה של המהלך של משרד הכלכלה ומנכ"ל האוצר אומרים, איך זה ישפיע על מצבם של המפעלים.

היו"ר משה גפני:

את זה אני רוצה לשמוע.

זהבה גלאון (מרצ):

לא שמעתי תשובה.

היו"ר משה גפני:

לא ממנו.

זהבה גלאון (מרצ):

הוא אמר אמירה כללית ואני רוצה להבין איך זה משפיע ומה משמעות ביטול הפעימה האחרונה.

יאיר שירן:

כאן אני מתייעץ עם שירלי מרשות המסים. המכס הזה על הטונה היה מורכב ממכס קבוע וממכס יחסי. נשאר המכס היחסי שהיום הוא 12 אחוזים ואנחנו מציעים להחזיר את הפעימה האחרונה של המכס הקבוע שהיא שוות ערך לשישה אחוזים.

זהבה גלאון (מרצ):

מה זה יעשה? בפני, אתה יכול לעזור לי ולחדד את השאלה?

היו"ר משה גפני:

אני רוצה לשמוע את המפעלים.

זהבה גלאון (מרצ):

הכנסות המדינה לא מעניינות אותי. מעניינת אותנו ההשפעה על האנשים.

מירב בייבוץ:

שמעתי את מה שיאיר שירן אמר. שירלי הייתה אצלנו במפעל לפני כמה שנים, יאיר היה אצלנו במפעל לפני כמה חודשים. הפעימה האחרונה, זה לא לתת חמצן אלא זה להשאיר את המפעלים גוססים. זה לגרום להם להידרדרות איטית אבל בטוחה כמו מפעלי השמן. זה כאילו להגיד שהנה, עשינו משהו, נתנו להם איזה חבל ולהשאיר את המפעלים נתמכי סעד. אף אחד מהמפעלים – אני לא יודעת לגבי השאר באזור הפריפריה – לא ביקש עזרה, לא ביקש תמלוגים, לא ביקש סיוע. להחזיר את הפעימה האחרונה מתוך ארבעת הפעימות, זה כלום. אולי זה משהו לקופת המדינה, אבל לא לנו.

זהבה גלאון (מרצ):

זה מה שאמרתי. אותי לא מעניין להגדיל את ההכנסות ממסים בקופת המדינה.

מירב בייבוץ:

שקל זה שום דבר. צריך להחזיר את המצב לקדמותו.

היו"ר משה גפני:

את רוצה שלא נבקש להוריד את הפעימה האחרונה?

מירב בייבוץ:

אם המטרה היא להשאיר את התעשייה בארץ, להחזיר את המצב לקדמותו. אנחנו ניהלנו מלחמה, קיימנו הפגנות, הגענו לדעת הציבור, הפצנו את תורתנו היכן שאפשר. אם אי אפשר להחזיר את המצב לקדמותו, כל אחד יישא בהשלכות של זה.

היו"ר משה גפני:

תודה. דוד בועז, את מי אתה מייצג?

דוד בועז:

אני מייצג את המפעלים המייצרים את שימורי הטונה. אני מייצג אותם מזה ארבע שנים. אני רוצה להעלות ארבע נקודות קצרות וברורות.

קודם כל, לא נוח לי לדבר נגד האוצר ונגד נתוני האוצר, עבדתי 16 שנים במשרד האוצר, אבל אני צריך להיות נאמן יותר.

דבר שני. הוויכוח כאן הוא מאוד מאוד פשוט. לפני ארבע שנים אמרתי שהמהלך הזה לא יביא להורדת מחיר לצרכן. אני חושב שצדקתי ולא בגלל שאני כלכלן גאון אלא הדברים מאוד פשוטים. הפחתת עלויות, אם אין תחרותיות, לא מתגלגלת למחיר לצרכן. נקודה. אני אומר את זה גם בנושאים אחרים שהיום אתם נדרשים להם בוועדת הכספים של הכנסת. אותה טעות חוזרת פעם אחר פעם בנושא מכון התקנים ובנושאים אחרים. לא לומדים לקח.

היו"ר משה גפני:

מה אתה מציע?

דוד בועז:

המשחק נגמר. כמו במשחק כדורגל נגמר המועד החוקי, יש שופט שקובע את התוצאה. המהלך הזה נכשל. אין ויכוח על כך. אגב, הוא נכשל בגלל שהפחיתו את התחרותיות ולא הגבירו אותה.

מה אני מציע. אני מציע שיחזירו, כפי שאמר חבר הכנסת ברושי, את המצב לקדמותו ואולי אולי זה ייתן סיכוי למפעלים לחזור לעצמם. הרי ברור שהמהלך נכשל. אין כאן בכלל ויכוח על כך. לבוא ולדבר על דברים אחרים שכל מי שפוטר הסתדר מצוין בעבודה ומרוויח 250 אחוזים לעומת מה שהוא הרוויח קודם – ראשית, אני מטיל ספק בנכונות העניין, ושנית, אני מזכיר שהמפעלים ממוקמים בפריפריה וההזדמנויות התעסוקתיות בפריפריה הן לא כמו במרכזי הערים. אני כופר בכל העניין הזה, מה גם שלא קראתי את המחקר, לצערי לא ראיתי אותו, אבל קראתי על המחקר והוא מדבר על 53 אחוזים מהמועסקים. מה עם יתר ה-47 אחוזים? עליהם לא מדברים.

היו"ר משה גפני:

זה ברור. אין ויכוח לגבי העניין הזה.

דוד בועז:

אם בעלי המפעלים הגדילו, כפי שאומר המחקר של הכנסות המדינה, את הכנסותיהם ואת הרווחיות שלהם, והם לא חילקו את זה עם העובדים, כך כתוב במחקר, ולא נתנו תמורה לעובד בגין הגדלת הרווחיות, שלא לדבר על הצרכן הסופי שלא הורידו לו עלויות, למה הם סוגרים מפעלים ולמה מפטרים עובדים?

היו"ר משה גפני:

תודה רבה. חברת ויליגר. אריאל מירלמן.

אריאל מירלמן:

תודה ליושב ראש. לפי הכתבה ב"גלובס" חברת ויליגר נמצאת במגדלי אקירוב בקריית מלאכי. אין אף מפעל בארץ שנמצא במרכז עיר מרכזית אלא כולם בפריפריה. החברה מעסיקה בעיקר עולים מאתיופיה ועולים מברית המועצות לשעבר, אנשים קשי יום, אנשים בלי השכלה פורמלית שלמדו את המקצוע ועובדים בו כאשר העבודה בתוך טונה היא לא דבר נעים.

היו"ר משה גפני:

כמה עובדים יש בחברה שלך?

אריאל מירלמן:

כרגע שבעים אנשים.

היו"ר משה גפני:

כמה היו קודם?

אריאל מירלמן:

היו תשעים עובדים. הקטנו בצורה משמעותית את הייצור, התחלנו לייבא חלק מהמוצרים והבעיה העיקרית היא שהמחיר של הטונה נקבע אך ורק לפי העלות של חומר הגלם. נכון אמר האוצר אבל הוא לא דייק. בשנה שעברה ירדו המחירים במשך שלושה חודשים ל-900 דולר לטון של טונה, חומר הגלם, הדגים עצמם. כלומר, התנועתיות במחירי חומר הגלם היא עצומה וקורית פעם או פעמיים ולעתים שלוש פעמים בשנה. אי אפשר לבוא לרשת מרכולים ולשנות לה את המחיר, פעם אחת להוריד את המחיר ופעם שנייה להעלות אותו כי בשיטת רשתות השיווק, ברגע שהורדת מחיר, זה נכנס רק לכיסן ולא עובר הלאה.

אני מציע, על מנת לשמר את התעשייה, כי כולנו יכולים להיות יבואנים - - -

יוסי יונה (המחנה הציוני):

מבחינתך, למה אתה לא מעדיף להיות יבואן? שאלה קנטרנית משהו.

אריאל מירלמן:

מאחר ושירתי במילואים עד גיל 62 בהתנדבות ועדיין אכפת לי ממדינת ישראל.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

יופי. זאת התשובה שציפיתי לה.

אריאל מירלמן:

השתתפתי בכל הקרבות של מדינת ישראל עד היום, כולל בכל המבצעים, כי אכפת לי מהמדינה הזו.

היו"ר משה גפני:

שאלה פרקטית. מה יקרה אם תהפוך להיות יבואן? כמה עובדים יהיו לך?

אריאל מירלמן:

יישארו מעט מאוד כי לא יהיה צורך בעובדים האלה.

היו"ר משה גפני:

למה אתה צריך ללכת לדברים דרמטיים? אתה יכול להגיד פשוט שאכפת לך מהעובדים. למה את זה אתה אומר? בסדר. תודה. אני מודה לך.

משה אפרים, מפעל פרי הגליל.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

מזמן לא היית כאן.

משה אפרים:

אני חושב שהמטרה הייתה להוריד את המחיר במדף. לפני חודש הייתי אצל השר כחלון ואמרתי לו שלא צריך להתבייש להחזיר מצב לקדמותו. זאת לא בושה.

היו"ר משה גפני:

אולי אתה יכול לדבר אתנו בעברית ולא לספר לי עכשיו על חיים שכאלה, מתי נפגשת עם השר? אתה מוכר את המוצר הזה.

משה אפרים:

איזה חיים שכאלה? אני אומר לך שאמרתי לו שצריך להחזיר את המצב לקדמותו.

היו"ר משה גפני:

אתה הרבה זמן לא היית כאן ולכן אתה כבר לא מכיר את הבדיחות שלו. אתה הכי מוסמך כאן להגיד האם המחירים של הטונה, בעקבות הרפורמה הזאת, ירדו בגלל הרפורמה.

משה אפרים:

אני מסביר. לא קרה שום דבר על המדף. הטונה נמכרת ב-19.90 עד 24.90, תלוי מי בא. עכשיו אני שואל את האוצר. בינואר-פברואר ירד מחיר הגלם לאלף דולר, 900 דולר, מחיר המדף היה צריך להיות 13.90, 12.90, קרה או לא קרה? לא קרה. נכון? כל היבואנים השמינו. אני לא מייצר טונה כבר חצי שנה, הקו סגור ויודעים את זה.

עידו סופר:

מחיר חומרי הגלם לא משפיעים גם על העלות שלך?

משה אפרים:

מה זה קשור עכשיו לחומר הגלם? אתם באתם להוריד את יוקר המחיה, זאת המטרה של המשרד ואמרתי את זה גם לשר במסגרת חיים שכאלה. אמרתי לו שהוא רצה להוריד את המחיר במדף, אבל זה לא קרה מכל מיני סיבות. מה שקרה אצלנו זה פיטורי עובדים והמפעלים עובדים לסירוגין. חבר שלנו אמר בפה מלא שהוא הפך להיות יבואן. אם כן, לא קרה – תחזירו את המצב למצב שהיה. למה להרוס? בסוף מה שיקרה זה שאנחנו נמכור את המכונות, נהפוך את אולמות הייצור למשהו אחר ואז שתחליטו את ההחלטה, לא יהיה כלום כי זה לא יעניין אותנו.

אנחנו יודעים להיות יבואנים. לא צריך ללמד אותנו את זה. זה שאנחנו מתעקשים ומתעקשים, אני חושב שזה משהו שבתוכנו ואתם צריכים להבין את זה. היה המקרה הזה באלכוהול. באלכוהול עשו את זה, יאיר לפיד עשה את זה, הסבירו לו לא, לא, לא, אבל הוא עשה את זה.

קריאה:

בבירה.

משה אפרים:

בבירה. בא כחלון והחזיר את זה למצב רגיל. לא קרה שום דבר. לא קרה שום דבר על המדף ואת זה אתם צריכים להבין. זה גם לא יקרה באפונה אפרופו הדיונים בהם אני משתתף כאן וזה לא קרה בצ'יפס בפסח. זה לא יקרה בשום דבר אחר כי כמו שאמר דוד בועז, המבנה קלוקל. לא יעזור. אלה הכול שטויות. מי שמרוויח, אלה היבואנים. מי שהרוויח מכל הצ'יפס שייבאו, רשת מקדונלד שקונה את כל המכסות. אדון יאיר שירן יודע על מה אני מדבר. לא קרה שום דבר, לא במדף, לא ברשת כלשהי. שום דבר. מי שהרוויח אלה היבואנים.

היו"ר משה גפני:

תודה רבה. אגף התקציביים.

עידו סופר:

תודה. שתי נקודות קצרות. אף אחד לא מתווכח על תרומת התעשייה וחשוב לומר את זה, גם בהיבט של התעסוקה וגם מעבר לכך.

אנחנו רואים ירידת מחירים גם בהתייחס למה שאמר מר בועז. הוא קורא לזה כישלון אבל אנחנו רואים ירידה של בין 15 ל-20 אחוזים במותגים המובילים החל מינואר 2014.

משה אפרים:

אתה מדבר על קופסה של 140 גרם.

עידו סופר:

אל תפריע לי בבקשה.

משה אפרים:

באיזה סופרמרקטים אתה מחפש את זה?

היו"ר משה גפני:

אני מבקש לעצור. אני פשוט אוציא אתכם החוצה. אני לא מסכים לדבר הזה. אתה רוצה לעשות עכשיו הפגנה?

משה אפרים:

לא. זאת קופסה של 140 גרם.

היו"ר משה גפני:

אני לא רוצה לשמוע אותך עכשיו. עם כל הכבוד, מספיק. זאת ועדת כספים. אתם רוצים להגיע להחלטות או אתם רוצים לעשות הפגנות? להפגנות יש רחבה מול הכנסת.

עידו סופר:

שני נתונים ברשותך יושב ראש הוועדה. האחד, נכון לסוף שנת 2015 הייבוא מהווה 18 אחוזים בלבד כאשר ליבואן הגדול ביותר יש נתח שוק של שבעה אחוזים. לבוא ולומר שהוא הסיבה שיש ייקור על המדף, זה נוגד כל מודל כלכלי. להזכיר שהיצרן המקומי הכי גדול, יש לו נתח של על 45 אחוזים.

לעניין חומרי הגלם. התעשייה היום מייבאת טונה קפואה ומבצעת עליה את ההליך כאן. ירידת מחיר חומרי הגלם בעולם הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי בירידת מחירים גם ללא ייבוא. אגב, אם מסתכלים על הייבוא, לפי נתוני רשות המסים, טרם הפחתת המסים, כמעט לא היה ייבוא. הייבוא הגיע לשפל היסטורי. לכן זה שלא ראינו ירידת מחירים לפני הפחתת המכסים מעידה על כך שלא הייתה כאן תחרות. אגב, זה מתכתב עם עבודת הכלכלנית ממינהל הכנסות המדינה שטענה שהייתה עלייה חדה ברווחיות בעשור האחרון בקרב יצרני הטונה, ואגב, היא לא חלחלה לעובדים, וזה לפי נתוני מס הכנסה שהיא חשופה אליהם. זה מלמד אותנו שהייבוא בסוף מגדיל תחרות וכן מאפשר להגיע להפחתת המחירים לצרכן.

לשאלתה של חברת הכנסת גלאון, זאת המשמעות.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

כמה עלתה לאוצר הפחתת המכסים?

זהבה גלאון (מרצ):

איך זה מלמד אותנו, התזה הזאת, שייבוא מביא תחרות?

עידו סופר:

אני אומר. מהפחתת המכסים, יש נתונים אותם העברנו בצורה מסודרת לוועדה.

זהבה גלאון (מרצ):

המחירים נותרו כפי שהיו.

היו"ר משה גפני:

התאחדות התעשיינים.

גליה שגיא:

נאמרו כאן הרבה דברים. אני אתייחס ממש בקצרה. קודם כל, אנחנו לא ראינו את העבודה ולא ראינו את המחקר אלא למדנו על כך אתמול מהעיתון ובעיני זאת שערורייה שלפני ישיבת ועדה צריכים להתפרסם דברים בעיתון וממנו אנחנו צריכים ללמוד את הנתונים. הנתונים שיש בידינו הם אחרים והם מדברים על ירידה מינורית של המחירים, של שני אחוזים, של 14 עד 16 אגורות. אני רוצה לראות עבודה כלכלית שנעשית בכלל על הפעימות. היכן יש לנו עבודה שמראה מה קרה אחרי הפעימה הראשונה, השנייה והשלישית והאם בכלל הן היו נחוצות. אני לא ראיתי את העבודות האלה.

היו"ר משה גפני:

תודה. רז הילמן, איגוד לשכות המסחר.

רז הילמן:

תודה. אני רוצה להזכיר שהתיאוריות הן לא תיאוריות שעידו המציא. ועדות שהוקמו בעקבות מחאת הקוטג', ועדת טרכטנברג, ועדת קדמי, בחנו את הנושא של יוקר המחיר וכולן הגיעו למסקנות שהייבוא מהווה את הדרך להגביר את התחרות ובמקרה גם דנו ספציפית בטונה ואמרו שספציפית בשוק של הטונה זה נדרש. השאלה היא האם אותם שינויים בעלות הטונה שרוכשים גם כאן היצרנים המקומיים, האם השינויים האלה היו מביאים לאותה הפחתה אפילו אם היא באמת רק 14 או 15 או 20 אחוזים, האם הם היו מגיעים לצרכן אם היה כאן שוק רק של ארבעה שחקנים, להבדיל מהמצב שמתואר כאן כרגע שיש שוק שנכנסו אליו עוד כמה שחקנים קטנים שמזנבים בהם. קשה להם אבל הם מנסים לזנב בהם.

היו"ר משה גפני:

מה עמדתכם?

רז הילמן:

עמדתנו שצריך להשאיר את המכס לכל היותר על 12 אחוזים, שגם זה מהווה הגנה לא מבוטלת. יש היום הגנה גם אחרי כל המתווה של 12 אחוזים.

היו"ר משה גפני:

אתם תומכים במה שהממשלה עשתה?

רז הילמן:

אנחנו בהחלט תומכים במה שהממשלה עשתה. כן.

היו"ר משה גפני:

אין להם ייצור. אתם לא מייצרים כאן.

רז הילמן:

אנחנו איגוד לשכת המסחר. אכן כן.

קריאה:

הם יבואנים.

רז הילמן:

אכן כן.

היו"ר משה גפני:

כולם עוזרים לי היום. אני מבקש לדעת. יש פרוטוקול לדיון ואני רוצה לדעת. הרבה פעמים אני שואל אנשים מאיזה צד של המטבע הם מסתכלים על העניין.

רז הילמן:

אנחנו מייצגים את היבואנים.

היו"ר משה גפני:

אתם מייבאים.

רז הילמן:

מייצגים את היבואנים וסבורים שזה נכון.

היו"ר משה גפני:

זהבה, לפני שאני מסכם, רצית להגיד משהו?

זהבה גלאון (מרצ):

כן. רציתי לחדד משהו. אם אני מבינה נכון, בא נציג משרד הכלכלה ואמר שיש להם הצעה אופרטיבית. הם מציעים לבטל את הפעימה הרביעית.

יאיר שירן:

נכון.

זהבה גלאון (מרצ):

האם אתה יכול להסביר לוועדה מה ההשלכה של זה? מי הולך ליהנות מביטול הפעימה הרביעית? אם אני מבינה נכון את רוח הדברים שהייתה כאן, אנחנו חברי הכנסת מבקשים להחזיר את המצב לקדמותו, לבטל את ביטול המכסים. כשאתה אומר שאתם הולכים לבטל את הפעימה הרביעית, אני רוצה להבין מי הולך ליהנות מזה. האם הכנסות המדינה הולכות לגדול או האם בסופו של דבר זה הולך להוזיל את המחיר של המוצר וימנע פיטורי עובדים?

יאיר שירן:

אני חושב שלהחזיר את הפעימה האחרונה זה יוצר איזשהו איזון טוב שמצד אחד עדיין מאפשר את הייבוא כאשר הייבוא כן תרם להפחתת מחירים, גם כתוצאה מהפחתות המכס. אמרתי שאנחנו מסבירים את עיקר ההפחתה כתוצאה מהפחתת מחיר חומר הגלם. אמרתי את זה ואני חוזר על כך. מצד שני, החזרת הפעימה האחרונה, ואנחנו הצענו אותה גם לאחר שעשינו סבב של התייעצות עם מפעלים שרוב רובם נמצאים כאן וגם הם לפחות באותה פגישה או באותה התייעצות שקיימנו חשבו שזה דבר שיסייע להם ויגיע לאיזון הראוי. שמעתי עכשיו דברים אחרים אבל אני עדיין חוזר על הדברים.

מירב בייבוץ:

אלה אותם דברים שנאמרו.

יאיר שירן:

אני חושב שהחזרת הפעימה האחרונה תביא לאיזון שמצד אחד יאפשר את הייבוא שכן זה מגביר את התחרות ומביא את הפחתות המחירים גם לצרכן, ומצד שני יסייע למפעלים לשרוד.

זהבה גלאון (מרצ):

איך זה יסייע?

קריאה:

זה יקטין את כדאיות הייבוא?

יאיר שירן:

כן. יקטין את כדאיות הייבוא.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

החזרת מכס מסוים.

זהבה גלאון (מרצ):

מה זה המסוים הזה?

יאיר שירן:

אני אומר שהחזרת הפעימה היא שוות ערך להעלאת מכס שהיום עומד על 12 אחוזים, לשווה ערך של 18 אחוזים.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

זה עוד שקל לקילו.

זהבה גלאון (מרצ):

זה מסבר את דעתכם?

איתן ברושי (המחנה הציוני):

זה פתרון חלקי ביותר.

היו"ר משה גפני:

אני מבקש לסכם את הדיון. בכל מערכת כלכלית מהסוג הזה יש בעיה של איזונים שתמיד צריך לקחת אותם בחשבון. האחד, רוצים להפחית, ובצדק, את המחירים לצרכן. האיש הפשוט שקונה את המוצר, צריך להפחית לו את המחיר ולעשות כל מאמץ על מנת שזה יקרה. מנגד יש את העניין שלפעמים אתה יכול להפחית מחירים אבל אז אתה פוגע בעובדים ואז ההוצאות הן הרבה יותר גדולות. פגיעה במשפחות, באנשים עובדים, בתעשייה הישראלית והמציאות של מה שהולך לקרות, זה נזק עצום. האיזון בין הפחתת המחירים לבין הפגיעה בעובדים היא דבר שתמיד צריך לשקול אותו עד קצה גבול היכולת, מה שבן אדם יכול לעשות.

במקרה שלפנינו מדובר בטענות - אני נוטה להאמין שזה נכון – על כך שהפחתת המחירים בטונה כתוצאה מהפחתת המכסים, לא הביאה להוזלת מחירים משמעותית. אני עוד לא הולך לעשות עם זה משהו אלא אני קודם כל אומר שזה מה שנראה כרגע. לא נראית הפחתה ואם יש הפחתה, היא מאוד מינורית.

מצד שני יש פגיעה בעובדים והיא משמעותית. היא הולכת להיות עוד יותר גדולה וזה מטבע הדברים יקרה מכיוון שכולם יהפכו להיות יבואנים כי למה הם צריכים להיות יצרנים? את הנאום של מר אריאל מירלמן שהיה במילואים עד גיל 62 והתרומה למדינה, אנשים בסוף עושים את החשבון שאם הם לא מרוויחים כסף, הם לא יחזיקו את המפעל הזה אלא עדיף להם להיות יבואנים. זה מה יקרה. זה התהליך אליו אנחנו צועדים. השאלה אם בחנו את האיזונים האלה והאם בחנו מספיק.

העמדה של חברי הכנסת היא שצריך להחזיר את הגלגל אחורנית. התחרות איננה מאוד משמעותית כאן. היא אולי תחרות בין החברות, בין המפעלים, והיא לא תחרות שבסופו של דבר עקרת הבית או הבעל שעקרת הבית שולחת אותו לקנות קונה בפחות כסף את הטונה.

אני לא רוצה להיות נחרץ בעניין הזה ואני מבקש כדלקמן. קודם כל, יש לכם מחקרים. אני מבקש שתביאו לנו את המחקרים ותמסרו אותם גם לתעשיינים כדי שיוכלו להגיב עליהם. יש מחקרים ואם אתם צודקים במאה אחוזים, אנחנו מרימים ידיים.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

השאלה אם יש גורם נוסף כמו מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אתם אנשים טובים והכול בסדר, אבל עדיין יש הטיות.

היו"ר משה גפני:

הם יביאו את זה לכאן, אנחנו ניתן את זה למרכז המידע והמחקר, התאחדות התעשיינים תבדוק, ואם יהיה עוד גורם שירצה לבדוק, יפנה אלינו או למשרד האוצר.

זהבה גלאון (מרצ):

ואם לא נשתכנע?

היו"ר משה גפני:

רגע. תדעו דבר אחד. מותר להודות בטעות. מותר. מותר גם להגיד לא טעיתי אבל המצב הוא לא טוב. באיזונים האלה בין התעסוקה לבין המחירים, התעסוקה גוברת. עד היום אמרתם שהתחרות גוברת. אנחנו סבורים שהתחרות לא הועילה באופן דרמטי. אנחנו בטוחים שזה גם לכך שעובדים יפוטרו. זה ודאי וזה ספק.

אני מבקש שתעבירו את המחקר, תבדקו את עצמכם עוד פעם. יש גם ויכוח בין משרדי הממשלה. משרד הכלכלה אומר שאת הפעימה האחרונה צריך להחזיר. אמר את זה גם מנכ"ל משרד האוצר. זה לא נורא.

עידו סופר:

לא שמעתי את זה.

זהבה גלאון (מרצ):

ממתי יד ימין יודעת מה עושה יד שמאל?

היו"ר משה גפני:

כך התפרסם. לא דיברתי אתו ואני לא עומד מאחורי הדברים האלה. ראוי לבדיקה. אני מבקש מכם, כפי שאמרתי, להעביר את המחקרים. אנחנו נבדוק אותם.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

לא. אני לא מסכים.

היו"ר משה גפני:

אני באמצע המשפט. אני מבקש בתוך שבועיים לחזור אלי עם תשובות. אנחנו נקיים כאן דיון נוסף אלא אם כן יתברר מהתשובות שלכם שאין צורך בדיון נוסף. אני מבקש שתעשו עבודה יסודית. בסופו של דבר אתם יודעים מה פירוש פגיעה בעובדים. זה גובל בפיקוח נפש. אם התוצאה לא תוצאה ששווה את המחיר הזה, מותר לכם לחזור בכם באופן מלא, באופן חלקי, לקבוע מדיניות חדשה לשנה הקרובה, לבחון דרכים נוספות. גם אנחנו נבחן את המחקר שלכם. עד עוד שבועיים אני רוצה תשובות.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

אני מבקש להעיר. אנחנו פנינו לסגן שר האוצר שטרטר אותנו הלוך ושוב בעניין הזה. אדוני היושב ראש, הפעם אני מסכים אתך רק בחלק מהדברים. בלוח הזמנים שאתם נותנים, יכול להיות שכל העסק הזה יהיה מיותר. אנחנו לא עוסקים בניתוח לאחר המוות אלא אנחנו עוסקים בהצלת חיים. אני לא חושב שהבעיה היא מה אומר הגיבור שישב כאן אלא באמת מה הנימוקים שלכם. זאת הבעיה. לא מה הנימוקים שלו שהוא שומר על המדינה ועל העובדים אלא מה הנימוקים שלכם, בני הארץ הזאת והאם עד כדי כך אתם השתגעתם.

לכן אני לא מסכים למה שאתה אומר. אני מסכים לפשרה אחת. אני יזמתי את הדיון הזה וסגן שר האוצר טרטר אותנו בלי גבול וגם לא תמיד דייקו באינפורמציות. אני מבקש דבר אחד והוא להפחית מיד את הפעימה האחרונה עכשיו. משרד הכלכלה לא פחות מוכשר מכם. אני מבקש להפחית עכשיו את הפעימה האחרונה ולגבי היתר נדון בעוד חודש. במשך שבועיים לא יקרה כאן כלום. אני מציע להפחית מיד את הפעימה האחרונה. זאת הייתה הדרישה גם קודם ואפשר היה לקבל אותה אבל הרוע הזה שאתם משדרים, אתם צעירים, אתם לא מסוגלים להודות בטעות.

היו"ר משה גפני:

אל תגיד להם רוע.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

אני אומר רוע. אני מבקש מכם להוריד את הפעימה האחרונה עכשיו בהחלטה שלך וביתר לדון בעוד חודש. תן להם חודש ולא שבועיים.

היו"ר משה גפני:

אני לא אוהב את המלים האלה. כוונתו של איתן טובה. אתם עושים את עבודתכם ולגבי העניין הזה אין בעיה. אתה יודע שעת היית במשרד האוצר לא אפשרתם בהפחתת מכסים אישור של ועדת הכספים. אם הייתם מסכימים אז לעניין הזה, הדיון היום היה שונה. תמיד עובד משרד האוצר צריך לזכור מה יקרה כשהוא ישב בצד הזה של השולחן, אבל נניח לעניין הזה.

דוד בועז:

בוא נסכם שאני אשם.

היו"ר משה גפני:

לא. העמדות שלך היו ברורות. גם היום העמדות של האוצר הן ברורות. הם אומרים שבהפחתה לא צריך אישור. אם היה צריך אישור, היינו מקיימים כאן את הדיון. ניסיתי להביא את זה לכאן, אבל עדיין לא הצלחתי.

אני רוצה שתדע, ואני אומר לך את זה באופן פרקטי. הם יכולים לא לשמוע לנו. ועדת הכספים, יש לה את הכוח והיא יכולה ללכת למלחמה, להטיל סנקציות וכולי, ויש לה גם סמכויות בחוק. במקרה הזה אין לנו סמכויות בחוק. צריך שנדע את הדברים ונשים אותם על השולחן. אני אומר ואתם שומעים את זה ואתם יודעים שאני יודע את זה. אני הייתי מקבל את ההצעה של איתן ברושי, אבל בסדר, זאת הייתה הצעה שהיא הצעה טובה והכול היה בסדר וב"יתד נאמן" יכלה להיות מחר כותרת האומרת שוועדת הכספים דורשת להחזיר את הפעימה האחרונה.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

הסדר ביניים.

היו"ר משה גפני:

כן.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

בוא ננסה.

היו"ר משה גפני:

אתם יודעים שאנחנו רוצים להפחית בוודאי את הפעימה האחרונה ולהחזיר את המצב לקדמותו.

עידו סופר:

אני לא מבין למה.

היו"ר משה גפני:

כי לא למדנו ליבה. מה זה למה? בגלל שכאשר הקדוש ברוך הוא חילק את השכל, רק אתם הייתם שם. למה? ככה.

אמרתי שאנחנו לא חייבים לעשות דיון בעוד שבועיים. אתם יכולים לבוא אלי מחר ולומר שהחלטתם, לאור הדיון כאן, לאור המצב שהתגלה מבחינה ציבורית – כי אני לא מתכוון לשתוק עם זה. אצלי עובדים הם דבר רגיש. אתם יכולים להפחית את הפעימה בלי לבוא לכאן כפי שאמר איתן ברושי. זה לא בסמכות שלנו אלא זה בסמכות שלכם. אתם יכולים כל הזמן לשבת שם ולעשות עם הראש ככה, כאילו ישבו כאן כמה פוליטיקאים ודיברו שטויות. גם את זה אתם יכולים לעשות אבל דעו לכם שאני לא ארפה מזה. אתם תצטרכו את הוועדה הזאת לדברים אחרים ואז נזכור את עובדי הטונה. נזכור אותם.

לכן אני חוזר על הצעתי. אין לנו סמכות לקבל החלטה. הייתי מקבל את ההחלטה שהציעה איתן.

זהבה גלאון (מרצ):

לפחות בשביל הדקלרציה.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

נצביע על זה.

זהבה גלאון (מרצ):

לא צריך להצביע. אנחנו נגיד שאנחנו מאמצים את ההצעה של חבר הכנסת איתן ברושי ואנחנו פונים למשרד האוצר ולמשרד הכלכלה לעשות את המהלך של ביטול הפעימה הרביעית ותוך שבועיים יגישו לגפני את כל החומרים.

היו"ר משה גפני:

בסדר. אני מקבל את ההצעה הזאת.

שירלי אביבי:

אני מציעה שלפני שמחליטים לקבל איזו שהיא החלטה, בואו נראה את הנתונים שאנחנו העברנו והם מפורסמים. אין שום בעיה לנהל עליהם דיון פתוח.

היו"ר משה גפני:

משרד הכלכלה לא יודע מה שהוא אומר?

שירלי אביבי:

צריך להיות דיון פתוח לפני שמקבלים איזושהי החלטה.

היו"ר משה גפני:

בסדר, אבל כאשר יש דיונים על נושאים שונים אתם כל הזמן אומרים שקודם כל צריך לדעת את חוות הדעת של המשרד המקצועי.

שירלי אביבי:

חוות הדעת המקצועית נלקחה בחשבון ואנחנו חושבים שהנתונים על פיהם הוא עבד, הם לא כאלה.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

גם אנחנו יודעים. גם אנחנו למדנו.

זהבה גלאון (מרצ):

הוא יושב כאן לידך. אני לא מבינה את זה. הוא לא יודע מה הוא אומר?

כדאי שמשרדי הממשלה יבואו מתואמים. לא יכול להיות שיבוא משרד כלכלה ויגיד עמדה מסוימת ומשרד האוצר יבוא ויגיד עמדה אחרת. הוא לא יודע על מה הוא מדבר?

שירלי אביבי:

העמדה שלו גם לא מגובה על ידי העמדה של התעשייה.

זהבה גלאון (מרצ):

אני רוצה לחזור על הסיכום של ברושי, אדוני.

שירלי אביבי:

אני מציעה שאנחנו נבוא לכאן בעוד שבועיים ואתם תראו את הנתונים.

זהבה גלאון (מרצ):

לא.

שירלי אביבי:

יכול להיות שמשרד הכלכלה יגיע למסקנה משותפת אתנו.

זהבה גלאון (מרצ):

אני מציעה לא לקבל את ההצעה. בכל הכבוד, אני מציעה לא לקבל את ההמלצה שלך.

יאיר בשארי:

אדוני היושב ראש, לטונה יש עוד שותפים. אני יושב ראש ועד עובדים של קניאל.

היו"ר משה גפני:

תגיד משפט. סיימתי את הדיון.

יאיר בשארי:

מילה. ליד חברת הכנסת הנכבדה מונחת פחית קולה. החברה שלנו קיימת מעל שמונים ובמשך שלושים שנים היה לנו בארץ מפעל בלעדי לייצור אריזות משקה. כיום אנחנו מייצרים את כל האריזות האחרות יחד עם מפעל לגין. המפעל נסגר לפני שלוש וחצי שנים. לא קרה כלום לאריזות, לא קרה כלום למשקאות אלא עלה המחיר בעשרים אחוזים.

זהבה גלאון (מרצ):

ואנשים הלכו הביתה.

יאיר בשארי:

פיטרנו שלושים אחוזים מהעובדים. מישהו יכול לתת את הדין על זה?

היו"ר משה גפני:

תודה. אני מודה לך. עמדת חברי הוועדה היא להחזיר אחורה את הפעימה הרביעית.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

מיידית.

היו"ר משה גפני:

כן. אני מבקש להוריד את הפעימה הרביעית. זאת בקשת חברי הוועדה. אני מבקש עד שבועיים לבוא עם המחקרים ועם הנתונים, לנהל את הדיון עם לב פתוח ועם נפש חפצה. אנחנו סבורים שהמהלך הזה הוא מהלך שניסו אותו, חשבו שהוא יועיל ובמערכת האיזונים הוא לא הצליח. אתם תצטרכו להוכיח שזה המצב. אתם יודעים שבהפחתת המכסים אנחנו לא יכולים לקבל החלטה אלא לבקש ולדרוש, ואנחנו דורשים. אנחנו דורשים שיתקיים הדיון הזה. אם עד שבועיים תגיעו למסקנה בעקבות דיונים - בין המשרדים, עם המפעלים, עם כל מי שנלווה לעניין, עם התאחדות התעשיינים - הדיון כאן יתייתר.

זהבה גלאון (מרצ):

נכון.

היו"ר משה גפני:

אם המצב יהיה שאתם תתבצרו בעמדות האלה ותגידו שהכול בסדר – אבל הכול לא בסדר – אנחנו נקיים את הדיון הזה וגם אז תוכלו לבוא ולהגיד שהחלטתם ולא תשנו את דעתכם. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים. גם זאת תהיה תשובה. אם אכן הנתונים יצדיקו אתכם, הכול בסדר. אם הנתונים לא יצדיקו אתכם, אנחנו צד במשחק הכללי. לי – ואני יכול להגיד את זה על כל חברי הוועדה – אין שום אינטרס בעניין הזה. אין לי מפעל לייצור טונה, אין לי חברה כזאת, אין לי אפילו בן דוד שמנהל שם, אני לא עובד שם ואני לא מכיר את האנשים.

זהבה גלאון (מרצ):

ואני לא אוכלת טונה.

היו"ר משה גפני:

אבל תשאלי את משה אפרים – ולא הכרתי אף אחד מפרי הגליל – מה עשיתי לממשלה עד שפתרו את הבעיה שלהם. תהיו אתי. אל תהיו נגדי.

זהבה גלאון (מרצ):

זאת המלצה חשובה.

היו"ר משה גפני:

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40.

 

הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו - הקש כאן