נוסח עדכני נכון ליום: 14-11-2021בתוקף סמכותי לפי סעיף 17(א) ו-(ג) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן – החוק), בהתייעצות עם שר הפנים, עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, עם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, עם ארגוני עובדים יציגים וארגוני מעבידים יציגים שלדעתי נוגעים בדבר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
בתקנות אלה –
"
"
"
"
"
מעביד שהעמיד לרשות שלושה או יותר מן העובדים אצלו במקום העבודה, מקומות חניה, בין במקרקעין שבחזקתו ובין בהסדר עם צד שלישי, יקצה לכל עובד עם מוגבלות בניידות המועסק באותו מקום עבודה, מקום חניה נגיש לשימושו הבלעדי בזמן עבודתו.
על אף האמור בתקנת משנה (א), מעביד שהעמיד לרשות העובדים אצלו מקומות חניה שאינם נגישים לעובד עם מוגבלות בניידות, יקצה במקום אחר מקום חניה נגיש לשימושו הבלעדי של אותו עובד בזמן עבודתו, ובלבד שהדבר לא יטיל על המעביד נטל כבד מדי כמשמעותו בסעיף 8(ב) לחוק, בשינויים המחויבים.
לענין תקנה זו, "
מעביד ינקוט אמצעים סבירים כדי להבטיח את שימושם הבלעדי של עובדים עם מוגבלות בניידות במקומות החניה שהם זכאים להם על פי תקנות אלה, לרבות על ידי סימון או שילוט מתאים בהם וכן יפנה לרשות התמרור המקומית בבקשה להציב בהם תמרור ג-43 כמשמעו בהודעת התעבורה (קביעת תמרורים), התש"ל-1970.
זכותו של עובד עם מוגבלות בניידות לפי תקנות אלה אינה תלויה במעמדו או בתפקידו במקום העבודה, אף אם הקצה המעביד מקומות חניה לחלק מעובדיו לפי מעמדם או תפקידם.
אין בתקנות אלה כדי לגרוע מהוראת כל דין בענין הקצאת מקומות חניה לנכים או לאנשים עם מוגבלות.
תחילתן של תקנות אלה 90 ימים מיום פרסומן.