נוסח עדכני נכון ליום: 14-11-2021

1. (א)

עובד זכאי לזקוף עד ששה ימים בשנה של היעדרות בשל מחלת ההורה שלו או של בן זוגו (להלן – ההורה), על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו, ובלבד שבן זוגו הינו עובד ושלא נעדר מעבודתו מכוח זכאותו לפי חוק זה.

(ב)

בזקיפת ימי היעדרות כאמור בסעיף קטן (א), זכאי עובד להביא בחשבון, לפי בחירתו, גם חלקי ימים שבהם נעדר לפי הוראות אותו סעיף קטן; חלקי ימים לעניין זה יחושבו לפי היחס שבין שעות ההיעדרות ובין שעות העבודה של העובד באותו יום אילולא נעדר.

1א. (א)

בלי לגרוע מהוראות סעיף 1, עובד זכאי לזקוף עד שבעה ימים בשנה של היעדרות, לשם טיפול וליווי של הורהו שהוא תורם כהגדרתו בחוק השתלת איברים, התשס"ח-2008 על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירתו.

(ב)

כללים שקבע שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים לפי סעיף 2 יחולו, בשינויים המחויבים, על היעדרות לפי סעיף זה.

2.

שר העבודה והרווחה יתקין בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, כללים בדבר הוכחת מחלתו של ההורה ובדבר נחיצות היעדרותו של העובד לצורך הטיפול בהורה, ולענין היעדרות בשל מחלת הורהו של בן הזוג, כללים בדבר מסירת הודעות על ידי העובד ובן זוגו.

3.

לעניין סעיף 1 –

(1)

יראו כחולה – הורה שחלה והפך להיות תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לביצוע פעולות יום יום;

(2)

"פעולות יום יום" – כהגדרת מונח זה בסעיף 127פג לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968.

4.

חוק זה בא להוסיף על זכות עובד מכוח דין או הסכם ולא לגרוע ממנה.

4א.

לענין חוק זה דין המדינה כמעסיק כדין כל מעסיק אחר.

5.

שר העבודה והרווחה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.