Nevo.co.il

להורדת הקובץ בפורמט וורד לחץ כאן

חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951

עבודה – עובדים – זכויות – חופשה

תוכן ענינים

פרק ראשון: מבוא

Go

3

סעיף 1

פירושים

Go

3

פרק שני: החופשה

Go

3

סעיף 2

הזכות לחופשה

Go

3

סעיף 3

אורך החופשה

Go

3

סעיף 4

עובד זמני בשכר

Go

3

סעיף 5

חישוב ימי החופשה

Go

4

סעיף 6

מועד החופשה

Go

4

סעיף 7

צבירת החופשה

Go

4

סעיף 8

רציפות החופשה

Go

4

סעיף 9

תחילת החופשה

Go

4

פרק שלישי: תשלומים

Go

4

סעיף 10

דמי החופשה

Go

4

סעיף 11

המועד לתשלום דמי החופשה

Go

4

סעיף 12

איבוד הזכות לדמי חופשה

Go

4

סעיף 13

פדיון חופשה

Go

4

סעיף 14

חישוב השכר הרגיל, חילוקי דעות בדבר תשלומים

Go

5

סעיף 15

תשלום תמורת חופשה

Go

5

סעיף 16

זכות לתבוע תמורת חופשה

Go

5

סעיף 17

דין התשלומים

Go

5

פרק רביעי: קרנות חופשה

Go

5

סעיף 18

הקמה או הסמכה

Go

5

סעיף 19

פיקוח

Go

5

סעיף 20

גוף מאוגד

Go

5

סעיף 21

התקנון

Go

5

סעיף 22

דרכי הפעולה

Go

5

סעיף 23

ביטול הסמכה או פירוק

Go

5

סעיף 24

פרסום הודעות

Go

5

סעיף 25

רושם קרנות חופשה

Go

5

פרק חמישי: ביצוע וענשים

Go

5

סעיף 26

פנקס חופשה

Go

5

סעיף 27

סמכויות מפקח עבודה

Go

6

סעיף 28

עבירות ועונשים

Go

6

סעיף 29

אחריות של חבר הנהלה ושל מנהלים

Go

6

סעיף 30

חיוב תשלום

Go

6

סעיף 31

התישנות

Go

6

סעיף 32

חופשה בשעת חירום

Go

6

סעיף 33

דין עובדי המדינה

Go

6

סעיף 34

חבורת עובדים

Go

6

סעיף 35

אי חלות

Go

6

סעיף 36

ביצוע ותקנות

Go

6

סעיף 37

חובת התיעצות

Go

6

סעיף 38

שמירת זכויות

Go

6

סעיף 39

תחילת תוקף

Go

6


חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951*

פרק ראשון: מבוא

פירושים

1.    בחוק זה -

           "החופשה" פירושו - חופשה שנתית המגיעה לעובד על פי חוק זה;

           "מפקח עבודה" פירושו - מפקח, כמשמעותו בפקודת מחלקת העבודה, 1943;

           "עובד בשכר" פירושו - עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם שלא על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו;

           "קרן חופשה" פירושה - קרן חופשה ששר העבודה הקימה או הסמיכה על פי סעיף 18;

(תיקון מס' 8) תשס"ה-2005

           "שנת עבודה" פירושו - פרק זמן של שנים עשר חודש, שתחילתו אחד בינואר של כל שנה.

מיום 1.1.2006

תיקון מס' 8

ס"ח תשס"ה מס' 1986 מיום 3.3.2005 עמ' 224 (ה"ח 133)

"שנת עבודה" פירושו - פרק זמן של שנים עשר חודש, שתחילתו אחד באפריל של כל שנה, מיום 1 באפריל 1951 ואילך אחד בינואר של כל שנה.

פרק שני: החופשה

הזכות לחופשה

2.    כל עובד זכאי לחופשה שתינתן לפי הוראות חוק זה.

אורך החופשה (תיקון מס' 2) תשכ"ה-1965 (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

3.    (א)  אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא:

(תיקון מס' 15) תשע"ו-2016

(1)   בעד כל אחת מ-4 השנים הראשונות – 15 יום;

(תיקון מס' 15) תשע"ו-2016

(2)   בעד השנה החמישית – 15 יום;

(3)   בעד השנה השישית – 18 יום;

(4)   בעד השנה השביעית – 21 יום;

(5)   בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום;

(תיקון מס' 3) תשכ"ז-1967

           אך שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, לעבודה מסויימת חופשה ארוכה מזו, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה.

           בימי החופשה לא תיכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה.

           (ב)  היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה –

(1)   לפחות 200 ימים – יהיו מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א);

(2)   פחות מ-200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום חופשה לא יובא במנין.

           (ג)   היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים בחלק משנת העבודה והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה –

(1)   לפחות 240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א);

(2)   פחות מ-240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במנין.

מיום 22.7.1965

תיקון מס' 2

ס"ח תשכ"ה מס' 461 מיום 22.7.1965 עמ' 214 (ה"ח 653)

(א) אורך החופשה הוא 14 יום לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד;

אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא:

(1) בעד כל אחת מ- 4 השנים הראשונות - 14 יום;

(2) בעד השנה החמישית - 16 יום;

(3) בעד השנה השישית - 18 יום;

(4) בעד השנה השביעית - 21 יום;

(5) בעד השנה השמינית ואילך - יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום; בימי החופשה לא ייכלל אלא יום מנוחה שבועית אחד לכל שבעה ימי חופשה.

אך שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות לעבודה מסויימת חופשה ארוכה מזו, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה.

מיום 3.8.1967

תיקון מס' 3

ס"ח תשכ"ז מס' 504 מיום 3.8.1967 עמ' 100 (ה"ח 723)

(א) אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא:

(1) בעד כל אחת מ- 4 השנים הראשונות - 14 יום;

(2) בעד השנה החמישית - 16 יום;

(3) בעד השנה השישית - 18 יום;

(4) בעד השנה השביעית - 21 יום;

(5) בעד השנה השמינית ואילך - יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום; בימי החופשה לא ייכלל אלא יום מנוחה שבועית אחד לכל שבעה ימי חופשה.

אך שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות לעבודה מסויימת חופשה ארוכה מזו, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה.

בימי החופשה לא ייכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

3. (א) אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא:

(1) בעד כל אחת מ-4 השנים הראשונות - 14 יום;

(2) בעד השנה החמישית - 16 יום;

(3) בעד השנה השישית - 18 יום;

(4) בעד השנה השביעית - 21 יום;

(5) בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום;

אך שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, לעבודה מסויימת חופשה ארוכה מזו, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה.

בימי החופשה לא תיכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה.

(ב) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד המעסיק קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה –

(1) לפחות 200 ימים – יהיו מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א);

(2) פחות מ-200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום חופשה לא יובא במנין.

(ג) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד המעסיק קיים בחלק משנת העבודה והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה –

(1) לפחות 240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א);

(2) פחות מ-240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במנין.

מיום 1.7.2016 עד יום 31.12.2016

תיקון מס' 15 הוראת שעה

ס"ח תשע"ו מס' 2531 מיום 16.2.2016 עמ' 574 (ה"ח 613)

(א) אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא:

(1) בעד כל אחת מ-4 השנים הראשונות – 14 15 יום;

מיום 1.1.2017

תיקון מס' 15

ס"ח תשע"ו מס' 2531 מיום 16.2.2016 עמ' 574 (ה"ח 613)

(א) אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא:

(1) בעד כל אחת מ-4 5 השנים הראשונות – 14 16 יום;

(2) בעד השנה החמישית - 16 יום;

עובד זמני בשכר (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

4.    (א)  סעיף 3 אינו חל על עובד בשכר שעבד פחות מ- 75 ימים רצופים, אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות. לעובד כאמור תשולם תמורת חופשה, כמפורש בפרק השלישי.

           (ב)  לענין סעיף קטן (א) רואים ימי עבודה כרצופים, אפילו חלה הפסקה בעבודה מחמת -

(תיקון מס' 10) תשס"ח-2008

(1)   שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים, התשס"ח-2008;

(2)   יום המנוחה השבועית או חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג, וכן אחד במאי;

(3)   חופשה על פי חוק זה וכל חופשה או פגרה שניתנה לעובד על פי חוק או בהסכמת המעסיק, בין בשכר ובין שלא בשכר;

(4)   שביתה או השבתה;

(5)   תאונה או מחלה;

(6)   ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם העובד;

(7)   הפסקה ארעית ללא הפסקת יחסי עבודה;

(תיקון מס' 5)  תשל"ו-1976

(8)   אימון לשירות עבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, תשכ"ז- 1967.

מיום 5.2.1976

תיקון מס' 5

ס"ח תשל"ו מס' 795 מיום 5.2.1976 עמ' 96 (ה"ח 1216)

הוספת פסקה 4(ב)(8)

מיום 1.8.2008

תיקון מס' 10

ס"ח תשס"ח מס' 2152 מיום 16.4.2008 עמ' 514 (ה"ח 295)

(1) שירות מילואים לפי חוק שירות בטחון, תש"ט-1949 חוק שירות המילואים, התשס"ח-2008;

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

4. (א) סעיף 3 אינו חל על עובד בשכר שעבד פחות מ- 75 ימים רצופים, אצל מעביד מעסיק אחד או במקום עבודה אחד, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות. לעובד כאמור תשולם תמורת חופשה, כמפורש בפרק השלישי.

(ב) לענין סעיף קטן (א) רואים ימי עבודה כרצופים, אפילו חלה הפסקה בעבודה מחמת -

(1) שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים, התשס"ח-2008;

(2) יום המנוחה השבועית או חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג, וכן אחד במאי;

(3) חופשה על פי חוק זה וכל חופשה או פגרה שניתנה לעובד על פי חוק או בהסכמת המעביד המעסיק, בין בשכר ובין שלא בשכר;

(4) שביתה או השבתה;

(5) תאונה או מחלה;

(6) ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם העובד;

(7) הפסקה ארעית ללא הפסקת יחסי עובד ומעביד יחסי עבודה;

(8) אימון לשירות עבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, תשכ"ז- 1967.

חישוב ימי החופשה

5.    (א)  ואלה הימים שלא יובאו במנין ימי החופשה:

(תיקון מס' 10) תשס"ח-2008

(1)   הימים בהם שירת העובד שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים, התשס"ח-2008;

(2)   ימי חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג - להוציא ימי המנוחה השבועית;

(תיקון מס' 16) תשע"ו-2016

(3)   ימי תקופת לידה והורות;

(4)   הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה;

(5)   ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם;

(6)   ימי שביתה או השבתה;

(7)   ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה- עשר, ובמידה שעלו.

           (ב)  חלו ימים מן האמורים בסעיף קטן (א) בימי החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה.

מיום 1.8.2008

תיקון מס' 10

ס"ח תשס"ח מס' 2152 מיום 16.4.2008 עמ' 514 (ה"ח 295)

(א) ואלה הימים שלא יובאו במנין ימי החופשה:

(1) הימים בהם שירת העובד שירות מילואים לפי חוק שירות בטחון, תש"ט-1949 חוק שירות המילואים, התשס"ח-2008;

מיום 28.8.2016

תיקון מס' 16

ס"ח תשע"ו מס' 2569 מיום 28.7.2016 עמ' 1093 (ה"ח 629)

(3) ימי חופשת לידה תקופת לידה והורות;

מועד החופשה (תיקון מס' 7)  תשס"ב-2002

6.    (א)  החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת העבודה שלאחריה.

(תיקון מס' 7) תשס"ב-2002 (תיקון מס' 11) תש"ע-2010 (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

           (ב)  על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי עובד לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת במועד שיבחר ויום אחד נוסף באחד מהימים המנויים בתוספת, ואולם אין ברשימת הימים כאמור כדי לפגוע בהוראות סעיף 5, ובלבד שהודיע על כך למעסיקו 30 ימים מראש לפחות.

(תיקון מס' 11)  תש"ע-2010

           (ג)   שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בצו, להוסיף על רשימת הימים המנויים בתוספת.

מיום 7.1.2002

תיקון מס' 7

ס"ח תשס"ב מס' 1821 מיום 7.1.2002 עמ' 95 (ה"ח 3046)

6. (א) החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת העבודה שלאחריה.

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי עובד לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת במועד שיבחר, ובלבד שהודיע על כך למעבידו 30 ימים מראש לפחות.

מיום 1.6.2010

תיקון מס' 11

ס"ח תש"ע מס' 2240 מיום 31.5.2010 עמ' 510 (ה"ח 317)

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי עובד לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת במועד שיבחר ויום אחד נוסף באחד מהימים המנויים בתוספת, ואולם אין ברשימת הימים כאמור כדי לפגוע בהוראות סעיף 5, ובלבד שהודיע על כך למעבידו 30 ימים מראש לפחות.

(ג) שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בצו, להוסיף על רשימת הימים המנויים בתוספת.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי עובד לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת במועד שיבחר, ובלבד שהודיע על כך למעבידו למעסיקו 30 ימים מראש לפחות.

צבירת החופשה (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

7.    (א)  אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעסיק, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.

           (ב)  שר העבודה רשאי, בתקנות, לאסור צבירת חופשה אם לדעתו בריאות העובד או הנסיבות בהן העבודה נעשית מחייבים כי כל החופשה תינתן לעובד מדי שנה בשנה.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

(א) אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעביד המעסיק, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.

רציפות החופשה (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

8.    החופשה תהיה רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעסיק ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

8. החופשה תהיה רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעביד והמעסיק ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים.

תחילת החופשה (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

9.    (א)  תאריך תחילת החופשה ייקבע לפחות ארבעה עשר יום מראש, ומשנקבע התאריך, ירשום אותו המעסיק בפנקס המתנהל על פי סעיף 26, אם הוא חייב לנהל פנקס כזה.

           (ב)  סעיף זה אינו חל על חלקי חופשה של פחות משבעה ימים.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

(א) תאריך תחילת החופשה ייקבע לפחות ארבעה עשר יום מראש, ומשנקבע התאריך, ירשום אותו המעביד המעסיק בפנקס המתנהל על פי סעיף 26, אם הוא חייב לנהל פנקס כזה.

פרק שלישי: תשלומים

דמי החופשה (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

10.   (א)  המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.

           (ב)  השכר הרגיל לענין סעיף זה הוא –

(1)   לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד;

(2)   לגבי עובד בשכר – שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

(תיקון מס' 3) תשכ"ז-1967

           (ג)   שכר עבודה לענין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעסיק בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על ידי שר העבודה. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה.

מיום 3.8.1967

תיקון מס' 3

ס"ח תשכ"ז מס' 504 מיום 3.8.1967 עמ' 100 (ה"ח 723)

(ג) שכר עבודה לענין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על ידי שר העבודה. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

10. (א) המעביד המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.

(ב) השכר הרגיל לענין סעיף זה הוא –

(1) לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד;

(2) לגבי עובד בשכר – שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

(ג) שכר עבודה לענין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעביד המעסיק בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על ידי שר העבודה. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה.

המועד לתשלום דמי החופשה

11.   דמי החופשה ישולמו לכל המאוחר ביום שבו היו משלמים לעובד את שכרו, אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד; אך אם העובד יוצא לחופשה של שבעה ימים לפחות, ודרש להקדים את תשלום דמי החופשה – ישולמו לכל המאוחר שני ימים לפני תחילת החופשה.

איבוד הזכות לדמי חופשה (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

12.   עובד לא יעבוד בשכר בימי חופשתו, ואם עבד עבודה סדירה בשכר, איבד את זכותו לדמי חופשה; ואם כבר שולמו, רשאי המעסיק לנכותם משכר העבודה שישולם לעובד, או לגבותם בכל דרך בה גובים חוב אזרחי.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

12. עובד לא יעבוד בשכר בימי חופשתו, ואם עבד עבודה סדירה בשכר, איבד את זכותו לדמי חופשה; ואם כבר שולמו, רשאי המעביד המעסיק לנכותם משכר העבודה שישולם לעובד, או לגבותם בכל דרך בה גובים חוב אזרחי.

פדיון חופשה (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

13.   חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

13. חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעביד המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד.

חישוב השכר הרגיל, חילוקי דעות בדבר תשלומים (תיקון מס' 4) תשכ"ט-1969

14.   (א)  שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, הוראות משלימות בדבר חישוב השכר הרגיל לענין סעיף 10.

           (ב)  התעוררו חילוקי דעות בדבר דרך חישובם של דמי החופשה, או של פדיון החופשה, או בקשר לסעיף 12, יכריע בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

מיום 27.3.1969

תיקון מס' 4

ס"ח תשכ"ט מס' 553 מיום 27.3.1969 עמ' 78 (ה"ח 748)

(ב) התעוררו חילוקי דעות בדבר דרך חישובם של דמי החופשה, או של פדיון החופשה, או בקשר לסעיף 12, יכריע שר העבורה הכרעה סופית. שר העבודה רשאי להעביר לאחר את סמכויותיו לפי סעיף קטן זה; הודעה על העברת סמכויות תפורסם ברשומות יכריע בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

תשלום תמורת חופשה (תיקון מס' 2) תשכ"ה-1965 (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

15.   (א)  עובד בשכר העובד אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד לפחות יום אחד אך פחות מ-75 ימים רצופים כאמור בסעיף 4, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, ואין ביניהם חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים – ישלם בעדו המעסיק תמורת חופשה 4% לפחות משכר העבודה.

           (ב)  תמורת החופשה תשולם לקרן החופשה של ענף העבודה שבו עבד העובד או בכל דרך אחרת שנקבעה בתקנות.

           (ג)   היתה תמורת החופשה משתלמת לקרן החופשה, חייב המעסיק לשלמה בתחילת החודש שלאחר חודש העבודה, לפי שכר העבודה המשתלם בחודש שלפניו לעובדים כאמור בסעיף קטן (א); המשיך העובד לעבוד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה מעל ל-74 ימים רצופים, ישלם לו המעסיק את דמי החופשה או פדיון החופשה, הכל לפי הענין, וקרן החופשה תחזיר למעסיק, לפי בקשתו, את הסכומים שהעביר לה בשל אותו עובד; שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות את המועדים והסדרים להחזרת הסכומים על ידי קרן החופשה, כאמור.

           (ד)  תמורת החופשה ששולמה לקרן חופשה תימסר לעובד לפי הוראות תקנות הקרן, ותמורת החופשה ששולמה בדרך אחרת תימסר לעובד בדרך שתיקבע בתקנות.

           (ה)  קרן החופשה רשאית – בהסכמת העובדים שתינתן בהסכם קיבוצי, בחוזה עבודה או בדרך אחרת שתיקבע – לבוא לידי הסכם עם המעסיק בדבר תשלום דמי החופשה לקרן גם בעד עובדים שעבדו אצלו מעל ל-75 ימים.

מיום 22.7.1965

תיקון מס' 2

ס"ח תשכ"ה מס' 461 מיום 22.7.1965 עמ' 214 (ה"ח 653)

החלפת סעיף 15

הנוסח הקודם:

תשלום תמורת החופשה

15. (א) עובד בשכר שעבד אצל מעביד אחד, או במקום עבודה אחד, לפחות יום אחד אך פחות מ-75 ימים רצופים כאמור בסעיף 4, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, ישלם בעדו המעביד תמורת חופשה 4% לפחות משכר העבודה.

(ב) תמורת החופשה תשולם לקרן החופשה של ענף העבודה שבו עבד העובד או בכל דרך אחרת שתיקבע בתקנות; תמורת חופשה המשתלמת לקרן חופשה, חייב המעביד לשלמה לכל המאוחר תוך תשעה ימים מיום שבו חדל העובד לעבוד.

(ג) תמורת החופשה ששולמה לקרן חופשה תימסר לעובד לפי הוראות תקנון הקרן, ותמורת החופשה ששולמה בדרך אחרת תימסר לעובד בדרך שתיקבע בתקנות.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

15. (א) עובד בשכר העובד אצל מעביד מעסיק אחד או במקום עבודה אחד לפחות יום אחד אך פחות מ-75 ימים רצופים כאמור בסעיף 4, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, ואין ביניהם חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים – ישלם בעדו המעביד המעסיק תמורת חופשה 4% לפחות משכר העבודה.

(ב) תמורת החופשה תשולם לקרן החופשה של ענף העבודה שבו עבד העובד או בכל דרך אחרת שנקבעה בתקנות.

(ג) היתה תמורת החופשה משתלמת לקרן החופשה, חייב המעביד המעסיק לשלמה בתחילת החודש שלאחר חודש העבודה, לפי שכר העבודה המשתלם בחודש שלפניו לעובדים כאמור בסעיף קטן (א); המשיך העובד לעבוד אצל אותו מעביד מעסיק או באותו מקום עבודה מעל ל-74 ימים רצופים, ישלם לו המעביד המעסיק את דמי החופשה או פדיון החופשה, הכל לפי הענין, וקרן החופשה תחזיר למעביד למעסיק, לפי בקשתו, את הסכומים שהעביר לה בשל אותו עובד; שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות את המועדים והסדרים להחזרת הסכומים על ידי קרן החופשה, כאמור.

(ד) תמורת החופשה ששולמה לקרן חופשה תימסר לעובד לפי הוראות תקנות הקרן, ותמורת החופשה ששולמה בדרך אחרת תימסר לעובד בדרך שתיקבע בתקנות.

(ה) קרן החופשה רשאית – בהסכמת העובדים שתינתן בהסכם קיבוצי, בחוזה עבודה או בדרך אחרת שתיקבע – לבוא לידי הסכם עם המעביד המעסיק בדבר תשלום דמי החופשה לקרן גם בעד עובדים שעבדו אצלו מעל ל-75 ימים.

זכות לתבוע תמורת חופשה (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

16.   תמורת חופשה שמעסיק חייב לשלמה, יראוה כחוב המגיע ממנו לקרן החופשה או למי שיש לשלמה בהתאם לתקנות.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

16. תמורת חופשה שמעביד שמעסיק חייב לשלמה, יראוה כחוב המגיע ממנו לקרן החופשה או למי שיש לשלמה בהתאם לתקנות.

דין התשלומים

17.   דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר עבודה.

פרק רביעי: קרנות חופשה

הקמה או הסמכה

18.   (א)  שר העבודה רשאי להקים קרן חופשה, וכן רשאי הוא להסמיך קרן חופשה בתנאים שימצא לנכון, אם נוכח כי יש בה ערובה מספקת לשימוש יעיל בתמורת החופשה לנופש ולהבראה.

           (ב)  לא יקים ולא יסמיך שר העבודה יותר מקרן חופשה אחת לענף עבודה אחד.

           (ג)   קרן החופשה תתנהל על ידי העובדים כפי שייקבע בתקנות.

פיקוח

19.   קרן חופשה תהיה נתונה לפיקוח שר העבודה, בהתאם לתקנות.

גוף מאוגד

20.   קרן חופשה היא גוף מאוגד, ורשאית היא להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר.

התקנון

21.   שר העבודה יקבע תקנון לדוגמה לקרנות חופשה ואותו תקנון, בשינויים שיאושרו על ידיו, יהיה לתקנון של קרן חופשה, והקרן תפעל לפיו; התקנון לדוגמה יפורסם ברשומות.

דרכי הפעולה

22.   שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות הוראות בדבר דרך יסודה של קרן חופשה, דרך פעולתה, הנהלת חשבונותיה, הגשת דינים וחשבונות ופרסומם, דרכי הפיקוח עליה, ואופן השקעת כספים והשימוש בעודפים לשם נופש והבראה, וכן בדבר הקמתן של ועדות בקורת, הרכבן ודרכי פעולתן.

ביטול הסמכה או פירוק

23.   (א)  שר העבודה רשאי לבטל את הסמכתה של קרן חופשה, או לפרק קרן חופשה שהוקמה על ידיו, בכל אחד משלושה אלה:

(1)   אין הקרן מקיימת את התנאים שנקבעו להסמכתה;

(2)   אין הקרן ממלאה אחרי תקנות שהותקנו לפי חוק זה;

(3)   הביטול או הפירוק רצוי, לדעת שר העבודה, לטובת האנשים שלהם משתלמת תמורת חופשה.

           (ב)  ביטל שר העבודה את הסמכתה של קרן חופשה, או פירק קרן חופשה, יודיע בצו, למי ובאיזה תנאים יעברו כספי הקרן. ניתן הצו, יוקנו כספי הקרן למי שהועברו אליו לפי הצו, ולאיש זולתו לא תהיה שליטה עליהם.

פרסום הודעות

24.   הודעה על הקמת קרן חופשה או הסמכתה, וכן הודעה על פירוק קרן חופשה או על ביטול הסמכתה, תפורסם ברשומות.

רושם קרנות חופשה

25.   (א)  שר העבודה ימנה אדם להיות רושם קרנות חופשה; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות.

           (ב)  שר העבודה רשאי להעביר לרושם קרנות החופשה את הסמכויות הנתונות לו על פי פרק זה, חוץ מהסמכויות להתקין תקנות, לפרק קרן חופשה או לבטל את הסמכתה; הודעה על העברת סמכויות תפורסם ברשומות.

פרק חמישי: ביצוע וענשים

פנקס חופשה (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

26.   (א)  מעסיק חייב לנהל פנקס חופשה שבו יירשמו ביחס לכל עובד הפרטים שייקבעו בתקנות.

           (ב)  שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעסיקים שעליהם יחול סעיף זה.

           (ג)   בהודעה על פי סעיף קטן (ב) רשאי שר העבודה לקבוע שפנקס החופשה יהיה חלק מפנקס אחר שהמעסיק חייב לנהלו על פי חוק ששר העבודה ממונה על ביצועו.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

26. (א) מעביד מעסיק חייב לנהל פנקס חופשה שבו יירשמו ביחס לכל עובד הפרטים שייקבעו בתקנות.

(ב) שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעבידים המעסיקים שעליהם יחול סעיף זה.

(ג) בהודעה על פי סעיף קטן (ב) רשאי שר העבודה לקבוע שפנקס החופשה יהיה חלק מפנקס אחר שהמעביד שהמעסיק חייב לנהלו על פי חוק ששר העבודה ממונה על ביצועו.

סמכויות מפקח עבודה

27.   (א)  סמכויותיו של מפקח עבודה, ביחס לכל מקום שיש לו יסוד להניח כי עובד בו עובד, הן כסמכויותיו של מפקח לפי סעיף 4(1) לפקודת מחלקת העבודה, 1943.

           (ב)  מפקח עבודה רשאי לחקור, בכל ענין הנוגע לחוק זה, כל אדם הנמצא במקום שאליו בא מפקח העבודה בתוקף סמכויותיו לפי סעיף קטן (א); אך לא יידרש אדם ליתן תשובה או עדות העלולה לגלגל עליו אשמה פלילית.

           מפקח עבודה רשאי לרשום בפרוטוקול את תשובותיו והודעותיו של הנחקר.

           (ג)   דין פרוטוקול שנרשם בהתאם לסעיף קטן (ב) כדין הודעה שנרשמה בהתאם לסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), והסעיפים 3 ו-4 לאותה פקודה חלים עליה.

עבירות ועונשים (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

28.   (א)  מעסיק שעבר אחת העבירות האלה –

(1)   לא נתן לעובדו חופשה לפי חוק זה;

(2)   לא שילם, בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי חופשה, פדיון חופשה או תמורת חופשה לפי חוק זה,

דינו – קנס חמישים לירות ביחס לכל עובד שלגביו נעברה העבירה.

           (ב)  אדם שעבר אחת העבירות האלה –

(1)   הפריע למפקח עבודה להשתמש בסמכויותיו;

(2)   סירב להשיב למפקח עבודה על שאלה שהוא חייב להשיב עליה;

(3)   לא ניהל פנקס חופשה לפי סעיף 26;

(4)   לא רשם את הפרטים שיש לרשמם בפנקס חופשה או רשם פרטים לא נכונים או לא מלאים;

(5)   עבר על תקנות שהתקין שר העבודה על פי חוק זה,

דינו – קנס עד חמישים לירות.

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

(א) מעביד מעסיק שעבר אחת העבירות האלה –

אחריות של חבר הנהלה ושל מנהלים

29.   חברה, אגודה שיתופית או כל חבר אנשים אחר שלא נתן לעובד חופשה לפי חוק זה או שלא שילם, בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי חופשה, פדיון חופשה או תמורת חופשה, רואים כאשם לעבירה גם כל חבר הנהלה, מנהל או פקיד של אותו חבר אנשים, ואפשר להביאו לדין ולהענישו כאילו עבר הוא את העבירה, אם לא הוכיח אחד משני אלה:

           (א)  שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;

(ב)  שנקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות חוק זה בקשר לעבירה הנידונה יקוימו.

חיוב תשלום (תיקון מס' 6)  תש"ן-1990

30.   (א)  במשפט שבו נאשם אדם בעבירה על פי סעיף 28(א)(1), הזכות בידי העובד לטעון ולחקור עדים, ורשאי בית המשפט או בית דין לעבודה, לפי בקשת העובד, לחייב את הנאשם לשלם לעובד סכום השווה לדמי חופשה שהיו משתלמים לו אילו ניתנה החופשה בסוף שנת העבודה שאחרי שנת העבודה שבעדה הגיעה החופשה.

           (ב)  במשפט שבו נאשם אדם בעבירה על פי סעיף 28(א)(2), הזכות בידי העובד או בידי מי שיש לשלם לו את תמורת החופשה, הכל לפי הענין, לטעון ולחקור עדים, ורשאי בית המשפט או בית דין לעבודה, לפי בקשת העובד או לפי בקשת מי שיש לשלם לו את תמורת החופשה, לחייב את הנאשם לשלם את דמי החופשה, פדיון החופשה או את תמורת החופשה, שהנאשם היה חייב לשלם ולא עשה כן.

           (ג)   החלטת בית המשפט או בית דין לעבודה המחייבת את הנאשם בתשלום, כאמור בסעיף קטן (א) או בסעיף קטן (ב), דינה, בכל הנוגע להוצאה לפועל, כדין פסק דין סופי של בית משפט מוסמך, לטובת העובד או לטובת מי שיש לשלם לו את תמורת החופשה, הכל לפי הענין.

מיום 14.6.1990

תיקון מס' 6

ס"ח תש"ן מס' 1319 מיום 14.6.1990 עמ' 151 (ה"ח 1902)

30. (א) במשפט שבו נאשם אדם בעבירה על פי סעיף 28(א)(1), הזכות בידי העובד לטעון ולחקור עדים, ורשאי בית המשפט או בית דין לעבודה, לפי בקשת העובד, לחייב את הנאשם לשלם לעובד סכום השווה לדמי חופשה שהיו משתלמים לו אילו ניתנה החופשה בסוף שנת העבודה שאחרי שנת העבודה שבעדה הגיעה החופשה.

(ב) במשפט שבו נאשם אדם בעבירה על פי סעיף 28(א)(2), הזכות בידי העובד או בידי מי שיש לשלם לו את תמורת החופשה, הכל לפי הענין, לטעון ולחקור עדים, ורשאי בית המשפט או בית דין לעבודה, לפי בקשת העובד או לפי בקשת מי שיש לשלם לו את תמורת החופשה, לחייב את הנאשם לשלם את דמי החופשה, פדיון החופשה או את תמורת החופשה, שהנאשם היה חייב לשלם ולא עשה כן.

(ג) החלטת בית המשפט או בית דין לעבודה המחייבת את הנאשם בתשלום, כאמור בסעיף קטן (א) או בסעיף קטן (ב), דינה, בכל הנוגע להוצאה לפועל, כדין פסק דין סופי של בית משפט מוסמך, לטובת העובד או לטובת מי שיש לשלם לו את תמורת החופשה, הכל לפי הענין.

התישנות

31.   תקופת ההתישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים.

חופשה בשעת חירום (תיקון מס' 9)  תשס"ז-2006

32.   בשעה שלדעת שר העבודה צרכי האספקה במדינה מחייבים זאת, רשאי שר העבודה, בצו כללי או מיוחד, לדחות את מועד החופשה, לגבי כל העובדים או לגבי סוג מסויים של עובדים; נתן שר העבודה צו כאמור, יקבע הוא מתוך איזה מועד תינתן החופשה או באיזו דרך יפצו את העובד על החופשה.

מיום 7.11.2006

תיקון מס' 9

ס"ח תשס"ז מס' 2069 מיום 7.11.2006 עמ' 10 (ה"ח 188)

32. בתקופה שקיים במדינה מצב חירום בתוקף הכרזה על פי סעיף 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, וכן בשעה שלדעת שר העבודה צרכי האספקה במדינה מחייבים זאת, רשאי שר העבודה, בצו כללי או מיוחד, לדחות את מועד החופשה, לגבי כל העובדים או לגבי סוג מסויים של עובדים; נתן שר העבודה צו כאמור, יקבע הוא מתוך איזה מועד תינתן החופשה או באיזו דרך יפצו את העובד על החופשה.

דין עובדי המדינה

33.   לענין חוק זה דין עובד המדינה כדין כל עובד אחר.

חבורת עובדים

34.   בחבורת עובדים, בין שהיא גוף מאוגד ובין שאינה גוף מאוגד, רואים את כל אחד מבני החבורה כעובדו של האדם שמסר לחבורה את העבודה, אם היו רואים אותו כך אילו היה קיים קשר ישיר בינו ובין כל אחד מבני החבורה; ואת כל אחד מבני החבורה כאמור רואים כעובד בשכר שעבד פחות מ-75 ימים רצופים ושבעדו יש לשלם תמורת חופשה לפי סעיף 15.

אי-חלות

35.   (א)  חוק זה אינו חל על –

(1)   עובד בחקלאות המקבל את כל גמול עבודתו בחלק מהיבול, בשירותים או בשווה כסף;

(תיקון מס' 1)  תשי"ז-1957

(2)   (בוטלה);

(תיקון מס' 14) תשע"ד-2014

(3)   עובד ארעי בעבודה שאינה לצורך עסקי המעסיק או מקצועו.

           (ב)  שר העבודה רשאי להתקין תקנות המפרשות מה הן עבודות ארעיות לצורך סעיף קטן (א)(3).

מיום 18.7.1957

תיקון מס' 1

ס"ח תשי"ז מס' 231 מיום 18.7.1957 עמ' 134 (ה"ח 295)

ביטול פסקה 35(א)(2)

הנוסח הקודם:

(2) עובד המקבל את כל גמול עבודתו בחלק מהרווחים;

מיום 15.7.2014

תיקון מס' 14

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 (ה"ח 535)

(3) עובד ארעי בעבודה שאינה לצורך עסקי המעביד המעסיק או מקצועו.

ביצוע ותקנות

36.   שר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.

חובת התיעצות

37.   שר העבודה לא יתקין תקנות, להוציא תקנות על פי סעיף 26(א), ולא ישתמש בסמכויותיו לפי הסעיפים 18(א), 21, 23(א), 26(ב) ו-32, אלא לאחר התייעצות עם ארגון העובדים הארצי המייצג את המספר הגדול ביותר של העובדים וכן עם ארגונים ארציים של מעבידים שלדעת שר העבודה הם רפרזנטטיביים ונוגעים בדבר.

שמירת זכויות

38.   חוק זה אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קולקטיבי, חוזה עבודה או נוהג.

תחילת תוקף

39.   תקפו של חוק זה הוא מיום א' בתשרי תשי"ב (1 באוקטובר 1951).

(תיקון מס' 11) תש"ע-2010

תוספת

(סעיף 6)

1.        צום גדליה; ערב יום הכיפורים; ערב חג הסוכות; הושענא רבה; צום עשרה בטבת (יום הקדיש הכללי); תענית אסתר; פורים; שושן פורים; ערב חג הפסח; ערב שביעי של פסח; חג המימונה; ל"ג בעומר; ערב חג השבועות; צום י"ז בתמוז; צום תשעה באב; ערב ראש השנה.

(תיקון מס' 12) תשע"ג-2013

1א.      יום קורבן זבח פסח; חג הפסח; שביעי של פסח (חג המצות); חג השבועות; מועד החודש השביעי; יום הכיפורים; חג הסוכות; שמיני עצרת – כל אלה, במועדים שבהם הם נחגגים על ידי בני העדה השומרונית.

2.        ערב חג המולד; ערב ראשית השנה; ערב חג ההתגלות; ערב חג הפסחא; יום הבשורה; ערב עליית ישו השמיימה; ערב חג השבועות.

3.        ערב ראש השנה ההג'רית; ערב יום הולדת הנביא; עליית הנביא השמיימה (לילת אלאסרא ואלמעראג'); ערב חג הפסקת הצום (ערב עיד אלפיטר); ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא).

4.        ערב חג אלח'דר (אליהו הנביא); ערב חג הנביא שועייב (יתרו); ערב חג הנביא סבלאן; ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא).

5.        יום הזיכרון לעדה הצ'רקסית.

6.        חג הסיגד.

7.        יום האישה הבין-לאומי; יום הזיכרון לשואה ולגבורה; יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות איבה וטרור (ערב יום העצמאות); יום ירושלים; אחד במאי; יום הניצחון על גרמניה הנאצית; יום פטירת הרצל; ראש השנה האזרחית.

(תיקון מס' 13) תשע"ד-2014

8.        יום האזכרה הפרטית של חלל מערכות ישראל או של מי שנפטר כתוצאה מפגיעת איבה – לגבי קרוב משפחתו של מי מהם; לעניין זה, "קרוב משפחה" – כמשמעותו בסעיף 4א לחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג-1963, או בסעיף 7ה לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970, לפי העניין.

מיום 1.6.2010

תיקון מס' 11

ס"ח תש"ע מס' 2240 מיום 31.5.2010 עמ' 510 (ה"ח 317)

הוספת תוספת

מיום 6.8.2013

תיקון מס' 12

ס"ח תשע"ג מס' 2406 מיום 6.8.2013 עמ' 205 (ה"ח 510)

הוספת פרט 1א

מיום 18.6.2014

תיקון מס' 13

ס"ח תשע"ד מס' 2456 מיום 18.6.2014 עמ' 575 (ה"ח 539)

הוספת פרט 8

                                      דוד בן-גוריון              גולדה מאירסון

                                                   ראש הממשלה                     שרת העבודה

      חיים וייצמן

        נשיא המדינה

הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו - הקש כאן

 



* פורסם ס"ח תשי"א מס' 81 מיום 11.7.1951 עמ' 234 (ה"ח תשי"א מס' 72 עמ' 156).

תוקן ס"ח תשי"ז מס' 231 מיום 18.7.1957 עמ' 134 (ה"ח תשי"ז מס' 285 עמ' 158) – תיקון מס' 1.

ס"ח תשכ"ה מס' 461 מיום 22.7.1965 עמ' 214 (ה"ח תשכ"ה מס' 653 עמ' 224) – תיקון מס' 2.

ס"ח תשכ"ז מס' 504 מיום 3.8.1967 עמ' 100 (ה"ח תשכ"ז מס' 723 עמ' 108) – תיקון מס' 3.

ס"ח תשכ"ט מס' 553 מיום 27.3.1969 עמ' 78 (ה"ח תשכ"ח מס' 748 עמ' 15) – תיקון מס' 4 בסעיף 11 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

ס"ח תשל"ו מס' 795 מיום 5.2.1976 עמ' 96 (ה"ח תשל"ו מס' 1216 עמ' 96) – תיקון מס' 5 בסעיף 7 לחוק שירות עבודה בשעת חירום (תיקון מס' 2), תשל"ו-1976.

ס"ח תש"ן מס' 1319 מיום 14.6.1990 עמ' 151 (ה"ח תשמ"ח מס' 1902 עמ' 284) – תיקון מס' 6 בסעיף 9 לחוק בית הדין לעבודה (תיקון מס' 18), תש"ן-1990.

ס"ח תשס"ב מס' 1821 מיום 7.1.2002 עמ' 95 (ה"ח תשס"ב מס' 3046 עמ' 109) – תיקון מס' 7.

ס"ח תשס"ה מס' 1986 מיום 3.3.2005 עמ' 224 (ה"ח הממשלה תשס"ה מס' 133 עמ' 206) – תיקון מס' 8; תחילתו ביום 1.1.2006 ור' סעיפים 2, 3 לענין תחולה והוראות מעבר.

ס"ח תשס"ז מס' 2069 מיום 7.11.2006 עמ' 10 (ה"ח הממשלה תשס"ה מס' 188 עמ' 1026) – תיקון מס' 9.

ס"ח תשס"ח מס' 2152 מיום 16.4.2008 עמ' 514 (ה"ח הממשלה תשס"ז מס' 295 עמ' 584) – תיקון מס' 10 בסעיף 37 לחוק שירות המילואים, התשס"ח-2008; תחילתו ביום 1.8.2008.

ס"ח תש"ע מס' 2240 מיום 31.5.2010 עמ' 510 (ה"ח הכנסת תש"ע מס' 317 עמ' 152) – תיקון מס' 11; תחילתו ביום 1.6.2010.

ס"ח תשע"ג מס' 2406 מיום 6.8.2013 עמ' 205 (ה"ח הכנסת תשע"ג מס' 510 עמ' 39) – תיקון מס' 12.

ס"ח תשע"ד מס' 2456 מיום 18.6.2014 עמ' 575 (ה"ח הכנסת תשע"ד מס' 539 עמ' 64) – תיקון מס' 13.

ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 600 (ה"ח הכנסת תשע"ד מס' 535 עמ' 44) – תיקון מס' 14 בחוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), תשע"ד-2014.

ס"ח תשע"ו מס' 2531 מיום 16.2.2016 עמ' 574 (ה"ח הכנסת תשע"ו מס' 613 עמ' 32) – תיקון מס' 15 והוראת שעה; תחילתו ביום 1.1.2017.

ס"ח תשע"ו מס' 2569 מיום 28.7.2016 עמ' 1093 (ה"ח הכנסת תשע"ו מס' 629 עמ' 84) – תיקון מס' 16 בסעיף 7 לחוק עבודת נשים (תיקון מס' 55), תשע"ו-2016; תחילתו חודש מיום פרסומו ור' שם סעיף 13 לענין תחולה.