צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הובלת לחם), תשכ"א-1960
רשויות ומשפט מנהלי – מצרכים ושירותים – פיקוח – מזון
תוכן ענינים
|
| פרק ראשון: פרשנות | 2 | |
| סעיף 1 | הגדרות | 2 | |
| סעיף 2 | אחריות מוביל | 2 | |
|
| פרק שני: הארגז | 2 | |
| סעיף 3 | הסדר ההובלה | 2 | |
| סעיף 4 | דפנות הארגז | 2 | |
| סעיף 5 | תוכן הארגז | 2 | |
| סעיף 6 | החזקת לחם בארגז | 2 | |
| סעיף 7 | חובת סימון הארגז | 2 | |
| סעיף 8 | שפת הסימון | 3 | |
|
| פרק שלישי: הכלים | 3 | |
| סעיף 9 | הסדר ההטענה והפריקה | 3 | |
| סעיף 10 | חומר הכלים | 3 | |
| סעיף 11 | איסור הנחת כלים מחוץ לארגז | 3 | |
| סעיף 12 | החזקת כלים | 3 | |
|
| פרק רביעי: הובלת לחם | 3 | |
| סעיף 13 | הובלה בתנאים תברואתיים | 3 | |
| סעיף 14 | איסור השימוש בבדים | 3 | |
| סעיף 15 | הנחת לחם בארגז | 3 | |
|
| פרק חמישי: בריאות המוביל | 3 | |
| סעיף 16 | נקיון המוביל | 3 | |
| סעיף 17 | בריאות המוביל | 3 | |
| סעיף 18 | אישור רפואי | 3 | |
| סעיף 19 | בדיקות רפואיות | 3 | |
|
| פרק ששי: הוראות שונות | 3 | |
| סעיף 20 | שמירת דינים | 3 | |
| סעיף 21 | תחילה | 3 | |
| סעיף 22 | השם | 3 |
צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הובלת לחם), תשכ"א-1960*
בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 5 ו-15 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957, ובתוקף שאר הסמכויות הנתונות לי לפי כל דין, אני מצווה לאמור:
1. בצו זה –
"מוביל" – אדם שעסקו או חלק מעסקו הוא הובלת לחם, טעינתו או פריקתו, לרבות אדם המועסק על ידי מוביל;
"מאפיה" – מקום בו אופים לחם לשם שיווקו, לרבות מחסן בו מוחזקים חמרים לאפיית לחם והלחם עצמו;
"לחם" – מוצר הנאפה מגרעיני דגן או ממוצר מגרעיני דגן ואשר תסיסתו נגרמה על ידי שאור או שמרים;
"רכב" – רכב המונע בכוח מיכני או הנגרר על ידי רכב כזה או על ידי בהמה, וכן מכונה או מיתקן המונעים או הנגררים כאמור, לרבות אופניים ותלת-אופנים;
"הובלה" – הובלה ברכב לשם עסק, לרבות העברה והפצה;
"הטענה" – העברה מן המאפיה אל תוך הארגז;
"פריקה" – העברה מן הארגז אל מקום ייעודו;
"ארגז" – ארגז נפרד המיועד להובלת לחם בלבד;
"כלים" – אמצעים המשמשים או העשויים לשמש להטענת לחם או לפריקתו;
"נקי" – לרבות נקי מחרקים, זחלים או כל זיהום שהוא ולמעט פירורי לחם, נפולת קמח או סובין;
"המנהל" – המנהל הכללי של משרד הבריאות, לרבות אחד מאלה:
(1) מנהל לשכת בריאות מחוזית או נפתית;
(2) מהנדס-תברואה ראשי;
(3) תברואן ארצי למזון וכן תברואן מזון מחוזי או נפתי;
(4) רופא, מהנדס-תברואה ותברואן שהוסמך בכתב על ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות.
2. (א) חובה המוטלת לפי צו זה, יראו אותה כמוטלת על מוביל, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת.
(ב) האמור בסעיף קטן (א) אינו בא להוציא מוביל מכלל כל אדם שהוראות צו זה מטילות עליו חובה כלשהי.
3. לא יוביל אדם לחם אלא בארגז סגור, יבש ונקי שהותקנו בו פתחי אוורור מספיקים.
4. הדפנות החיצוניים והפנימיים של הארגז יהיו חלקים ושלמים. הדפנות החיצוניים של הארגז יהיו צבועים בצבע שמן או בכל צבע יציב אחר.
5. לא יימצא אדם או בעל חיים בארגז, לא יכניס אדם ולא יחזיק בו מזון שאינו לחם וכן חפצים שאינם דרושים לצרכי הובלת לחם, ובלבד שמותר להוביל בארגז, בשעה שאין מובילים בו לחם, חמרים המשמשים לאפיית לחם למעט מלח.
6. לא יחזיק אדם בארגז בשעת הובלת לחם או פריקתו אלא לחם וכלים.
7. לא יוביל אדם לחם אלא בארגז שעליו סימן בצבע שמן המכיל פרטים אלה:
(1) שם המאפיה או סימן המסחר שלה, אם ישנו;
(2) מען המאפיה.
8. הסימון יהיה בעברית, באותיות דפוס שגדלן הוא לפחות 10 ס"מ.
9. לא יטעין אדם לחם ולא יפרקו אלא בכלים נקיים ויבשים, ובלבד שמותר להטעין לחם על גבי לוחות-עץ עליהם הונח הלחם לאחר הוצאתו מן התנור.
10. הכלים יהיו עשויים מפח מגולוון, ממתכת בלתי-מחלידה, מפלסטיק או מכל חומר אחר יציב, חלק ושלם שאושר על ידי המנהל.
11. לא יניח אדם כלים ברחוב או במדרכה או בכל מקום אחר שאינו ארגז או שולחן.
12. לא יחזיק אדם כלים בין שימוש לשימוש אלא כשהם תלויים בצדן הפנימי של דלתות או דפנות הארגז.
13. לא יוביל אדם לחם בתנאים בלתי-תברואתיים או כשהלחם אינו ראוי למאכל אדם או נתקלקל, הושחת, או איכותו נפגמה מסיבות כלשהן.
14. לא יכסה אדם לחם ולא יניח תחתיו שקים, בדים או כל חומר אחר, ובלבד שמותר בימות גשמים לכסות לחם בסדין לבן ונקי.
15. לא יניח אדם לחם בארגז אלא על גבי משטח המוגבה 10 ס"מ לפחות מרצפת הארגז העשוי מלוחות-עץ, חלקים ושלמים.
16. לא יוביל אדם לחם ולא ירשה לאחר להוביל לחם, אלא אם –
(1) המוביל לבוש בשעת ההובלה בגדים נקיים;
(2) ידיו וצפרניו של המוביל הן נקיות.
17. לא יועסק אדם בהובלת לחם אם –
(1) הוא חולה במחלה מידבקת העלולה לעבור מאדם לאדם באמצעות מזון, או כשהוא נושא טפילי מחלה כזאת, או הוא חולה בשחפת העלולה לסכן את בריאות הציבור או במחלת עור העלולה לגרום לזיהום המזון; או
(2) על פניו, צווארו, זרועותיו או ידיו חבורות, חטטים, פצעים פתוחים או מוגלתיים.
18. (א) לא יוביל אדם לחם ולא ירשה לאחר להוביל לחם, אלא אם המוביל מחזיק אישור בכתב מאת רופא –
(1) שאין הוא חולה באחת המחלות המנויות בסעיף 17;
(2) שאין הוא חולה בשחפת ריאות.
(ב) תקפו של אישור כאמור בסעיף קטן (א) יהא לשנה אחת מיום נתינתו.
19. לא יוביל אדם לחם ולא ירשה לאחר להוביל לחם אלא אם נבדק המוביל בדיקה מעבדתית ובדיקת רנטגן לאחר שנדרש לעשות זאת מטעם מנהל לשכת בריאות מחוזית או נפתית.
20. צו זה אינו בא לגרוע מכוחו של כל דין אחר.
21. תחילתו של צו זה בתום תשעים יום מיום פרסומו ברשומות.
22. לצו זה ייקרא "צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הובלת לחם), תשכ"א-1960".
ג' בכסלו תשכ"א (22 בנובמבר 1960) ישראל ברזילי
שר הבריאות
הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו - הקש כאן
