פקודת העתיקות*
תוכן ענינים
| סעיף 1 | השם הקצר | 3 | |
|
| חלק א – פירוש | 3 | |
| סעיף 2 | פירוש | 3 | |
|
| חלק ב – גילוי עתיקות וזכות הקנין בהן | 3 | |
| סעיף 3 | גלוי עתיקות | 3 | |
| סעיף 4 | זכות הקנין בעתיקות מס' 30 לש' 1934 | 3 | |
| סעיף 5 | מתן דמי פצוי למוצא עתיקות שנרכשו ע"י הנציב העליון | 3 | |
|
| חלק ג – חפירות | 4 | |
| סעיף 6 | אין מחפשין עתיקות אלא עפ"י רשיון | 4 | |
| סעיף 7 | מי יכול לקבל רשיון | 4 | |
| סעיף 8 | תנאי הרשיונות | 4 | |
| סעיף 9 | הפסקתו או ביטולו של רשיון | 4 | |
| סעיף 10 | רכישת קרקע הכלולה ברשיון בדרך כפיה פרק עז | 4 | |
| סעיף 11 | חלוקת העתיקות מס' 30 לש' 1934 | 4 | |
|
| חלק ד – הוצאת עתיקות לחו"ל | 5 | |
| סעיף 12 | אין מוציאין עתיקות לחו"ל אלא על פי רשיון | 5 | |
| סעיף 12א | איסור מכירת עתיקות ללא רשיון | 5 | |
| סעיף 13 | פיטורים ממס רשיון | 5 | |
| סעיף 14 | הַרְאָיַת עתיקות | 5 | |
| סעיף 15 | הַרְאָיַת הרשיון | 5 | |
| סעיף 16 | סמכות המנהל לאסור הוצאת עתיקות לחוץ לארץ מס' 1 לשנת 1937 | 5 | |
|
| חלק ה – מצבות ומקומות היסטוריים | 5 | |
| סעיף 17 | רשימה של מצבות ומקומות היסטוריים מס' 1 לשנת 1937 | 5 | |
| סעיף 18 | מה הן הפעולות האסורות לגבי מצבות ומקומות היסטוריים | 5 | |
| סעיף 19 | השגחה על מצבות ומקומות היסטוריים | 6 | |
| סעיף 20 | רישום מקומות היסטוריים שלא היו רשומים מס' 30 לש' 1934 פרק פ | 6 | |
| סעיף 21 | בקרת מקומות היסטוריים | 6 | |
|
| חלק ו – עונשין | 6 | |
| סעיף 22 | עונשין | 6 | |
|
| חלק ז – שונות | 7 | |
| סעיף 23 | מועצה מיעצת | 7 | |
| סעיף 24 | הזכות לבדוק עתיקות | 7 | |
| סעיף 25 | סוחרים מס' 30 לש' 1934 | 7 | |
| סעיף 26 | הרשאה למכירתן או החלפתן של עתיקות ממשלה מס' 62 לשנת 1946 | 7 | |
| סעיף 27 | השאלת עתיקות של הממשלה מס' 62 לשנת 1946 | 8 | |
| סעיף 28 | יחסי גומלין בהכנסת עתיקות לארץ מארצות סמיכות מס' 30 לש' 1934 | 8 | |
| סעיף 29 | מסירת סמכויות | 8 | |
|
| חלק ח – תקנות | 8 | |
| סעיף 30 | תקנות מס' 30 לש' 1934 | 8 |
פקודת העתיקות, 1929
פקודה הקובעת הוראות בדבר הפיקוח על עתיקות
1. פקודה זו תקרא פקודת העתיקות.
2. (1) בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים דלקמן, מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר –
"עתיקה" כוללת מצבה היסטורית, ופירושה:
(א) כל חפץ, מטלטל ושאינו מטלטל או חלק מהקרקע, שבני אדם בנוהו, גלפוהו, חקקוהו, הקימוהו, חשפוהו בחפירות או יצרוהו ותיקנוהו באופן אחר קודם לשנת 1700 לסה"נ, ביחד עם כל חלק מחלקיו שהוסף עליו, נבנה מחדש או חודש בזמן מאוחר יותר;
(ב) שרידי אדם ובהמה מזמן שקדם לשנת 600 לסה"נ; או
(ג) כל בנין או מבנה מזמן שלאחר שנת 1700 לסה"נ, שהמנהל יכריזנו בצו כעתיקה;
"מועצה" פירושה המועצה הארכיאולוגית המיעצת שנתכוננה עפ"י סעיף 23;
"סוחר" פירושו מי שעוסק במקח וממכר של עתיקות לצרכי מסחר ו"לסחור בעתיקות" פירושו לעסוק בעסק זה;
"מחלקה" פירושה מחלקת העתיקות;
"מקום היסטורי" פירושו אזור שיש לו למנהל יסוד להאמין שהוא מכיל עתיקות או שהוא קשור במאורעות היסטוריים חשובים.
(2) החלטת המנהל אם איזה חפץ עתיק הוא או אינו עתיק בגדר פקודה זו תהא החלטת גמר.
חלק ב – גילוי עתיקות וזכות הקנין בהן
3. כל המגלה עתיקה ולא קבל רשיון לחפור בהתאם לסעיף 6 של פקודה זו חייב למסור מיד מודעה על תגליתו לפקיד המחלקה הקרוב ביותר, או לפקיד המחוזי או לעוזר לפקיד מחוזי הקרובים ביותר, ולעשות כל מעשה אחר שיקבע.
זכות הקנין בעתיקות מס' 30 לש' 1934
4. (1) הנציב העליון יהא זכאי לרכוש מטעם הממשלה, בהתאם להוראות פקודה זו, כל עתיקה שתתגלה בפלשתינה (א"י) אחרי יום תחלת תקפה של פקודה זו, ועד שלא ויתרו על הזכות הזאת בהתאם להוראות סעיף-קטן (2) תוסיף הזכות להתקיים, ולשום אדם לא תהא כל זכות או טובת הנאה בעתיקה מפאת שהוא בעל הקרקע שבה נתגלתה העתיקה או מפאת שהוא מוצא העתיקה; אף לא יהא אותו אדם זכאי להעביר את העתיקה לרשות אחרת; וכל שקבל בהעברה את העתיקה הזאת לא תהא לו כל זכות או כל זכות קנין בה.
(2) יכול המנהל לותר בכתב על זכותו של הנציב העליון לרכוש עתיקה על פי סעיף זה.
מתן דמי פצוי למוצא עתיקות שנרכשו ע"י הנציב העליון
5. (1) פרט למותנה בסעיף-קטן (3), תהא זכותו של הנציב העליון לרכוש עתיקה עפ"י סעיף 4 תלויה בתנאי שישלם למוצא את שויה.
(2) שוי זה יקבע בדרך הסכם בין המנהל ובין מוצא העתיקה, ואם לא יבואו ביניהם לכלל הסכם, יקבע השוי על ידי בורר שימונה מטעם המועצה, ופסקו של הלה יהא פסק של גמר.
(3) במקרים הבאים לא יהא הנציב חייב לשלם למוצא את שוי העתיקה –
(א) אם גילו את העתיקה בניגוד להוראה מהוראות פקודה זו; או
(ב) אם סבור המנהל שהעתיקה צריכה להיות שמורה במקום המצאה ואם כלל את האזור שבו נמצאה העתיקה ברשימת המקומות ההיסטוריים שנקבעו לה הוראות בסעיף 17; או
(ג) אם נרכשה העתיקה בדרך חלוקה שנעשתה בהתאם לסעיף 8(ג) ולסעיף 11.
אין מחפשין עתיקות אלא עפ"י רשיון
6. לא יחפור אדם ולא יחפש באופן אחר עתיקות, בין באדמתו ובין באדמת אחרים, אלא אם כן קבל מהנציב העליון רשיון לחפור או לערוך מדידות-עומק.
7. רשיון לחפור לא ינתן אלא לאנשים אלו בלבד –
(א) למי שנכון, לדעת המנהל, להוציא על עבודת החפירה סכום כסף מספיק כדי להשיג תוצאות רצויות מבחינות ארכיאולוגיות; וכן
(ב) למי שסמכותו המדעית מובטחת די הצורך ע"י ערבותם של אגודות מדע או מוסדות מדע, או בדרכים אחרות, כדי הנחת דעתו של המנהל:
בתנאי שאין להפלות אדם לרעה במתן רשיון חפירה מחמת נתינותו או דתו.
8. נוסף על כל תנאי שמותר לקבעו, יהא כל רשיון שניתן עפ"י חלק זה תלוי בתנאים הבאים –
(א) היתה הקרקע שניתן עליה רשיון חפירה רשות היחיד, חייב בעל הרשיון לבוא לכלל הסכם עם בעל הקרקע בדבר התנאים שבהם מותר לו להכנס לתחום הקרקע לשם חפירה;
(ב) על בעל הרשיון לעשות את כל הדרוש לשמירת העתיקות שיתגלו על ידו;
(ג) כתום עבודת החפירה או בכל עת אחרת, ככל אשר ידרוש המנהל, יתן בעל הרשיון למנהל אפשרות לחלק, בהתאם לסעיף 11, את העתיקות שנמצאו מתוך שישתמש בזכותו של הנציב העליון לרכוש את העתיקות האלה או מתוך שיותר עליה;
(ד) על בעל הרשיון להניח אצל המנהל תוך זמן מספיק כל צלום, יציקה, טביעה או כל רפרודוקציה אחרת מחפצי העתיקות שנפלו בחלקו כתוצאה מן החלוקה, ככל אשר ידרוש המנהל;
(ה) על בעל הרשיון להמציא למנהל את תרשימי חפירותיו, ובטרם תסודר החלוקה עליו להמציא למנהל רשימות מכל העתיקות שנתגלו בהן ופרטים נוספים בנוגע להן, ככל אשר ידרוש המנהל;
(ו) על בעל הרשיון או על האגודה או על המוסד שבשמם הוא עובד, להניח אצל המנהל שתי העתקות מכל דו"ח מוקדם שיפרסם בענין חפירותיו; וכן
(ז) על בעל הרשיון או על האגודה או על המוסד שבשמם הוא עובד להוציא לאור בתוך שנתים ימים מיום תום עבודות החפירה שלו (מלבד אם הוארך המועד הזה על ידי המנהל) חבור מדעי ראוי על דבר תוצאות חפירותיו ושתי העתקות מחבור זה ימסור ליד המנהל.
9. הופר תנאי מן התנאים שלפיהם ניתן רשיון חפירה, יכול המנהל להפסיק מיד את הרשיון לזמן מסוים או לבטלו.
רכישת קרקע הכלולה ברשיון בדרך כפיה פרק עז
10. (1) אם סבור הנציב העליון שנכשל המו"מ להשגת הסכם בתנאים הוגנים כפי שהוזכר בסעיף 8(א), יכול הנציב העליון להפקיע בשם בעל הרשיון ועל חשבונו את הקרקע כלה או מקצתה או לחכור את הקרקע בדרך כפיה בהתאם להוראות פקודת הקרקעות (הפקעה).
(2) בבוא בית המשפט להעריך את דמי הפצוי שיש לשלם לבעלים ישים לו לקו את שוי הקרקע הסמוכה לקרקע המופקעת והדומה לה בטיבה.
11. (1) בסדר המנהל את החלוקה שהוזכרה בסעיף 8(ג), עליו לרכוש בעד הנציב העליון כל אותן העתיקות שהן, לדעתו, הכרחיות לשם השלמות המדעית של בית הנכאת הפלשתינאי (א"י) או לצורך הסברת תולדותיה או אמנותה של פלשתינה (א"י) בדוגמאות מוחשיות.
(2) לאחר מכן יחלק את העתיקות הנותרות וידאג ככל האפשר לתת לבעל הרשיון מנה הוגנת מתוצאות החפירה.
(3) למען אפשר את החלוקה הזאת יוכל המנהל להוסיף על מנתו של בעל הרשיון חפצים שהם קנינה של ממשלת פלשתינה (א"י).
(4) אם סבור המנהל שאי אפשר לה לחלוקה שתעשה, ינתן לו לבעל הרשיון אותו הפצוי שיחליט עליו המנהל באשורו של הנציב העליון.
(5) הוצאות הובלתן של העתיקות שירכוש הנציב העליון בחלוקה כזאת אל בית הנכאת הפלשתינאי (א"י) תשולמנה מקופת הממשלה.
אין מוציאין עתיקות לחו"ל אלא על פי רשיון
12. לא יוציא אדם עתיקות מפלשתינה (א"י) לחו"ל אלא אם כן קבל רשיון על כך מאת המנהל.
12א. (1) לא ימכור ולא ימסור אדם עתיקה למי שאינו תושב ישראל אלא אם יש בידי המוכר או המוסר רשיון על כך מאת המנהל; הרשיון יכול שיינתן לעתיקה מסויימת או לסוג של עתיקות.
(2) היות האדם תושב ישראל תוכח בתעודת זהות או בדרכון.
(3) נתבקש המנהל לתת רשיון כאמור, יתן תשובתו תוך מועד שנקבע בתקנות.
13. לא יוטל כל מס על רשיון להוציא לחו"ל –
(א) עתיקות שנקנו או הוחלפו עפ"י סעיף 26;
(ב) עתיקות שויתר עליהן המנהל לטובת אדם שיש לו רשיון חפירה או שנתנן לו לאותו אדם;
(ג) עתיקות אשר כפי שנתברר למנהל הובאו לפלשתינה (א"י) לאחר יום שלשים ואחד בדצמבר, 1900;
(ד) עתיקות שנמסרו בשאילה כמותנה בסעיף 27;
(ה) עתיקות שהובאו עליהן הוכחות להנחת דעתו של המנהל כי הן משמשות לצורך דתי או מוקדשות לתכלית דתית וכי הן קנינו של מוסד דתי או של מוסד כנסיה.
14. כל המבקש רשיון להוציא עתיקות לחו"ל חייב, משנדרש לכך מטעם המנהל, להניח את העתיקות בידי המנהל לבקרת, למסור הודעה על שוין של העתיקות ולמסור את כל אותם הפרטים האחרים שידרוש המנהל.
15. כל המחזיק רשיון להוציא עתיקות לחו"ל חייב, משנדרש לכך, להראות את הרשיון לרשות המכס של פלשתינה (א"י).
סמכות המנהל לאסור הוצאת עתיקות לחוץ לארץ מס' 1 לשנת 1937
16. יכול המנהל לאסור להוציא עתיקות מפלשתינה (א"י) כשהוא סבור שטובת עניני הצבור מחייבת להשאירן בפלשתינה (א"י):
בתנאי שלא יאסור להוציא לחו"ל –
(א) עתיקות אשר כפי שנתברר למנהל הובאו לפלשתינה (א"י) לאחר יום שלשים ואחד בדצמבר, 1900;
(ב) עתיקות המשמשות לצורך דתי או מוקדשות לתכלית דתית והמוצאות לחו"ל מטעם מוסד דתי או מוסד של כנסיה לתכלית דתית.
חלק ה – מצבות ומקומות היסטוריים
רשימה של מצבות ומקומות היסטוריים מס' 1 לשנת 1937
17. (1) על המנהל לפרסם בעתון הרשמי רשימת מצבות ומקומות היסטוריים ומזמן לזמן יוכל להכניס בה הוספות או תיקונים:
בתנאי שעד לאותו הזמן שהמנהל ישתמש בסמכויות המסורות לו בסעיף זה תהא הרשימה הזמנית של המקומות והמצבות ההיסטוריים, מיום חמשה ביוני, 1929, שנתפרסמה בעתון הרשמי המיוחד מאותו התאריך, רשימת המצבות והמקומות ההיסטוריים שנתפרסמה כחוק ע״י המנהל עפ״י פקודה זו.
(2) העתקות מהחלקים המתאימים של הרשימה תוצגנה לבקורת בכל משרד מחוזי ותחנת משטרה בנפה שבה נמצאים המצבה ההיסטורית או המקום ההיסטורי.
(3) למנהל תהא הסמכות לקבוע את תחומיו של מקום היסטורי.
מה הן הפעולות האסורות לגבי מצבות ומקומות היסטוריים
18. אסור לו לאדם –
(א) לחטט בעומק יותר ממטר אחד בכל מקום היסטורי הכלול ברשימה שפורסמה כאמור לעיל או הכלול בכל תוספת או בכל תיקון לאותה רשימה, אלא אם כן קבל רשות לכך מאת המנהל;
(ב) לחפור, לבנות, לנטוע עצים, לחצוב, להשקות, לשרוף סיד או לעשות כל מלאכה אחרת כיוצא בהן, או להניח עפר או דומן על גבי מצבה או מקום היסטוריים או סמוך להם או להקים בית קברות במקום היסטורי שלא ברשות המנהל;
(ג) להרוס מצבה היסטורית או לנתוץ כל חלק הימנה שלא ברשות המנהל;
(ד) להתקין שנויים, הוספות או תיקונים למצבה היסטורית שלא ברשות המנהל;
(ה) להקים בנינים או קירות הגובלים עם מקום היסטורי שלא ברשות המנהל;
בתנאי שהפסקאות (ד) ו-(ה) לא תחולנה על מצבות היסטוריות המשמשות לצורך דתי או מוקדשות לתכלית דתית והן קנינו של מוסד דתי או של מוסד כנסיה.
השגחה על מצבות ומקומות היסטוריים
19. (1) היו מצבה היסטורית או מקום היסטורי רשומים בספרי האחוזה כרכוש פרטי, יכול המנהל –
(א) לבוא לידי סדור עם הבעלים בדבר שמירתם, בדיקתם והחזקתם של המצבה או המקום ההיסטוריים, ויכול הוא להפריש מכספי הצבור סכומים לחשבון ההוצאות הכרוכות בעבודת-תיקון או בעבודת-קיום שהוא רואה צורך בהן ושהבעלים נאותים לעשותה:
בתנאי שבהפריש המנהל סכומים לחשבון ההוצאות הכרוכות בעשיית עבודה מן העבודות הנ"ל, כאמור לעיל, תהא העבודה נעשית לפי אותם התנאים שיקבע המנהל; או
(ב) לקנות או לחכור את המקום עפ"י חוזה פרטי; או
(ג) לרכוש את המקום או לכוף את הבעלים להחכירו לו בהתאם להוראות פקודת הקרקעות (הפקעה); או
(ד) היתה זו מצבה היסטורית, יכול המנהל לעקור אותה, כולה או מקצתה, ובלבד שיתקן כל נזק שנגרם אגב העקירה הזאת למקום או לבנינים שעליו וישלם דמי פיצוי על כך:
בתנאי שסכום דמי הפצוי יקבע בדרך הסכם, ואם נתגלעו חילוקי דעות יקבע הסכום על ידי בורר שימונה מטעם זקן השופטים;
ובתנאי שהפסקאות (ג) ו-(ד) לא תחולנה על מקומות או מצבות היסטוריים המשמשים לצורך דתי או מוקדשים לתכלית דתית והם קנינו של מוסד דתי או של מוסד כנסיה.
(2) היה המנהל סבור שרצוי יותר למסור את החזקתם ושמירתם של מצבה או מקום היסטוריים לידי אגודה או מוסד, יכול הוא ליתן לאגודה או למוסד רשיון להחזקתם ולשמירתם של המצבה או המקום ההיסטוריים באותם התנאים שיסכים עליהם, לרבות התנאי בדבר הטלת דמי כניסה אל המקום:
בתנאי שאם היו המצבה או המקום, כלם או מקצתם, קנין פרטי לא תהיינה למוסד או לאגודה סמכויות יתר על הסמכויות הנתונות בפקודה זו למנהל.
(3) אם הופר תנאי מן התנאים הכלולים ברשיון שניתן עפ"י הסעיף-קטן הקודם, יכול המנהל להפסיק את תקפו של הרשיון לזמן מסויים או לבטל את הרשיון.
רישום מקומות היסטוריים שלא היו רשומים מס' 30 לש' 1934 פרק פ
20. מקום היסטורי שאינו רשום בספרי האחוזה כרכוש פרטי יהא מותר לרשמו בכל עת שהיא על שם הנציב העליון, אם סבור המנהל שהרישום הזה נחוץ מטעמים ארכיאולוגיים:
בתנאי שכל הטוען כי הוא בעל המקום, יכול, בהתחשב עם הוראות פקודת הקרקעות (סדור זכות הקנין), לפתוח בכל זמן בפעולות משפטיות לשם תיקון הרישום בספרי האחוזה:
ובתנאי שסעיף זה לא יחול על מקומות היסטוריים המשמשים לצרכי דת או המוקדשים לתכלית דתית והם רכושו של מוסד דתי או של מוסד כנסיה.
21. חייב בעליו של מקום היסטורי להרשות בכל עת מתאמת לפקיד המחלקה ולכל אדם אחר הבא בשם המנהל להכנס למקום כדי לבדוק את המצבות ולחקרן, ולערוך שרטוטים, צלומים או רפרודוקציות מהן ע"י סדור יצוקים או ע"י כל שטה אחרת, ולהוציא לפועל כל עבודה הדרושה לתקון בדקן ולשמורן.
22. (1) כל שמצא עתיקה ולא הודיע על מציאתה ולא עשה כל מעשה להגן עליה ולא הודיע את מסבות הגילוי או את מקורה של העתיקה, או מוסר ביודעין הודעה כוזבת על דבר מסבות הגילוי או על דבר המקור, יאשם בעברה ויהא צפוי למאסר חדש ימים או לקנס של עשרים לירות.
(2) כל שאינו נותן הקלות מספיקות לפקיד הממשלה לבדוק עתיקה, לעשות העתקה הימנה או לחקרה, מקום שחובה זו מוטלת עליו עפ"י פקודה זו, יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס של עשרים לירות.
(3) כל שאינו בעל רשיון חפירה הניתן עפ"י סעיף 6 והוא חופר באדמה לשם גלוי עתיקות, או הורס כתלים עתיקים או מבנים או חפצים אחרים שהם עתיקות בגדר פקודה זו, בין מעל פני האדמה ובין מתחת לפני האדמה, גם אם נעשו מעשים אלה בקרקע השייכת לו, יאשם בעברה ויהא צפוי למאסר שנה או לקנס 30,000 לירות.
(4) כל שאינו בעל רשיון להוצאת עתיקות לחו"ל הניתן עפ"י סעיף 12, והוא מוציא או מנסה להוציא לחו"ל איזו עתיקה, יאשם בעברה ויהא צפוי למאסר ששה חדשים או לקנס של מאה לירות או לשני העונשין כאחד.
(5) כל המוציא לחו"ל או מנסה להוציא לחו"ל עתיקה שהוצאתה לחו"ל אסורה עפ"י סעיף 16, יאשם בעברה ויהא צפוי למאסר ששה חדשים או לקנס בסכום אלף לירות או כסכום שויה של העתיקה, הכל לפי הסכום הגדול יותר.
(6) כל העובר עברה על כל הוראה מהוראות סעיף 16, יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס של מאתים לירות.
(7) כל שאינו בעל רשיון הניתן עפ"י סעיף 25 והוא סוחר בעתיקות, יאשם בעברה ויהא צפוי למאסר ששה חדשים או לקנס של מאה לירות או לשני העונשין כאחד.
(8) כל המקלקל עתיקה, מטיל בה פגם, מטשטש או משחית את צורתה, אם בצדיה ואם מתוך רשלנות, יאשם בעברה ויהא צפוי למאסר שנים עשר חדש או לקנס של מאה לירות או לשני העונשין כאחד.
(9) כל המרמה או מנסה לרמות במזיד איזה קונה או פקיד מפקידי הממשלה, ע"י כל תאור, הודעה, או ע"י ציון אחר בדבר מקוריותו או עתיקותו של כל חפץ בעל ערך ארכיאולוגי, יאשם בעברה ויהא צפוי למאסר שנה אחת או לקנס של מאה לירות או לשני העונשין כאחד.
(10) העובר על הוראות סעיף 12א, דינו – מאסר שנה או קנס 30,000 לירות.
(11) סוחר שאינו מנהל רשימת מצאי בדרך האמורה בתקנות, דינו – מאסר שנה או קנס 30,000 לירות.
23. (1) תוקם מועצה ארכיאולוגית מייעצת מורכבת מנציגי הציבור ומנציגי הממשלה. המועצה תורכב ותפעל בהתאם לתקנות על פי סעיף 30.
(2) עצתה של המועצה לא תחייב את המנהל.
24. כל שיש ברשותו עתיקה, חייב בכל עת מתאמת ועפ"י בקשת המנהל, להרשות לפקיד המחלקה או לאדם אחר בשמו, לבדוק את העתיקה ולחקרה, והוא חייב לספק לו את כל ההקלות הדרושות לעריכת שרטוטים, צלומים או רפרודוקציות הימנה ע"י עשית יצוקים או בכל דרך אחד שהוא:
בתנאי שכל שרטוט או צלום או רפרודוקציה כאלה לא ימכרו אלא בהסכמת האדם שהעתיקה נמצאת ברשותו.
25. לא יסחר אדם בעתיקות אלא אם כן יש לו רשיון-סוחר שניתן ע"י המנהל.
(2) סוחר ינהל רשימת מצאי בדרך האמורה בתקנות.
(3) בעל עסק שיש ברשותו שלושה ממצאים לפחות, והמנהל אישר בכתב שהם עתיקות, רואים אותו כסוחר בעתיקות, זולת אם הוכיח שהוא מחזיקם שלא לשם מסחר.
הרשאה למכירתן או החלפתן של עתיקות ממשלה מס' 62 לשנת 1946
26. הנציב העליון יכול להרשות את מכירתן או החלפתן של עתיקות, שהן רכוש הממשלה, ואשר – לדעת המנהל – אינן דרושות לבית-הנכות הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י).
השאלת עתיקות של הממשלה מס' 62 לשנת 1946
27. (1) המנהל רשאי, באישורו של הנציב העליון, להשאיל לאגודות מדעיות, מוסדות חינוך או גופים חינוכיים או בתי-נכות עתיקות כל-שהן, שהן רכוש הממשלה, והוא יכול להרשות להוציא אותן עתיקות מפלשתינה (א"י), לצורך זה.
(2) חוזה-השאלה עפ"י הסעיף-הקטן הקודם יכיל הוראות מספיקות לשימורן של העתיקות, ביטוחן באחריות והחזרתן על ידיהם ועל חשבונם של האגודה המדעית, מוסד חינוך או גוף חינוכי או בית-הנכאת ששאלו את העתיקות.
יחסי גומלין בהכנסת עתיקות לארץ מארצות סמיכות מס' 30 לש' 1934
28. (1) אם נראה שהחוק של ארץ סמוכה קובע הוראות מספיקות למניעת הכנסת עתיקות מפלשתינה (א"י) שלא עפ"י רשיון המחלקה, יוכל הנציב העליון ליתן צו האוסר את הבאתן של עתיקות מאותה ארץ לפלשתינה (א"י) שלא עפ"י רשיון שניתן מטעם מחלקת העתיקות של אותה הארץ.
(2) עתיקות שתפסון מחמת הפרת צו כזה תוחזרנה לממשלת אותה הארץ שממנה נסו להכניס את העתיקה.
29. יכול המנהל באשורו של הנציב העליון למלא את ידו של פקיד מפקידי המחלקה להשתמש בסמכויות המסורות לו עפ"י פקודה זו.
30. יכול הנציב העליון להתקין תקנות –
(א) המוציאות כל סוג עתיקות מכלל תקף פעולתה של פקודה זו, או של כל חלק הימנה;
(ב) הקובעות את הרכב המועצה, את תקופת כהונתם של החברים נציגי הציבור, את דרכי הדיון במועצה ואת הענינים שיובאו לפניה על ידי המנהל לדיון ולחוות דעת;
(ג) הקובעות את התנאים שעל פיהם ינתנו רשיונות חפירה;
(ד) הקובעות את התנאים שעל פיהם יקבלו סוחרים רשיונות ויחזיקו בהם והקובעות את המס שישולם בעד הרשיונות;
(ה) הקובעות הוראות בדבר מתן רשיונות להוצאת עתיקות לחו"ל, ובדבר המסים שישולמו בעדם, בהתחשב עם הוראות סעיף 13;
(ו) בדרך כלל, כדי להוציא לפועל פקודה זו.
הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו - הקש כאן
