נבו ייצוגיות - מעקב אחרי חרות ותביעות

פקודת הפרוצידורה הפלילית (שפיטה על פי כתב האשמה)*

 תוכן ענינים

סעיף 1

השם הקצר

Go

4

פירוש וכסימום בפקודה

Go

4

סעיף 2

פירוש

Go

4

סעיף 3

היקף הוראותיה של הפקודה מס' 44 לש' 1939

Go

4

שיפוט

Go

4

סעיף 4

איזהו בית משפט שיש לו שיפוט

Go

4

מו"מ משפטי כדי לכוף אדם לעמוד לדין

Go

4

הכרזה ועקול נכסים

Go

4

על חקירות ודרישות מוקדמות בפני שופט שלום

Go

4

סעיף 27

עדות שנגבתה שלא בפני הנאשם

Go

5

שפיטה על יסוד כתב האשמה

Go

5

סעיף 28

כתב אשמה של היועץ המשפטי, מסירה לדין בידי היועץ המשפטי וכו' מס' 31 לש' 1944

Go

5

סעיף 29

צירוף אנשים אחדים בכתב האשמה אחד

Go

6

סעיף 30

צירוף האשמות אחדות בכתב האשמה אחד מס' 44 לש' 1939

Go

6

סעיף 31

תקון כתב האשמה מס' 44 לש' 1939

Go

6

סעיף 32

הודעת האשמה וטענות

Go

7

סעיף 33

הפרוצדורה לאחר תשובת הנאשם

Go

7

סעיף 34

עדות תהא בשבועה

Go

7

סעיף 35

פרטי העדות ירשמו בכתב

Go

7

סעיף 36

עדויותיהם של עדים נעדרים מס' 44 לש' 1939

Go

7

סעיף 37

הודעות של הנאשם כשרות לעדות

Go

8

סעיף 38

עדותו של עד שלא נקרא להעיד בשעת חקירה מוקדמת מס' 31 לש' 1944

Go

8

סעיף 39

סיום פרשת הקטגוריה במשפט ועדות הנאשם

Go

8

סעיף 40

עדי הסניגוריה

Go

8

סעיף 41

סמכותו של בית המשפט להזמין עדים

Go

8

סעיף 42

נעילת הסניגוריה מס' 44 לש' 1939

Go

8

סעיף 43

תביעה אזרחית

Go

8

סעיף 44

עורך דין המשתתף בקטגוריה ימונה מטעם היועץ המשפטי

Go

9

סעיף 45

בית המשפט ישקול במתן פסק הדין מס' 44 לש' 1939

Go

9

סעיף 46

זכוי בדין מס' 44 לש' 1939

Go

9

סעיף 47

חיוב בדין

Go

9

סעיף 48

דחית המשפט כשנתגלתה עברה חמורה יותר

Go

9

סעיף 49

מציאותו של הנאשם במשפט

Go

9

סעיף 50

הודעה לנאשם בדבר זכות הערעור

Go

9

סעיף 51

צורת פסק דין מס' 40 לש' 1947

Go

9

סעיף 52

הסמכות למצוא את הנאשם אשם בנסיון וכו', הגם שלא האשימו בכך את הנאשם מס' 44 לש' 1939

Go

9

סעיף 53

מס' 44 לש' 1939

Go

9

שבועת שוא ועדות שקר

Go

9

סעיף 55

מסירה לדין לאחר חקירה ודרישה מוקדמת על שבועת שוא

Go

9

הוצאות משפט

Go

10

סעיף 57

מס' 1 לש' 1937

Go

10

סעיף 58

מס' 1 לש' 1937

Go

10

עיכוב במו"מ המשפטי

Go

10

סעיף 59

עיכוב המשא והמתן המשפטי מס' 31 לש' 1944

Go

10

סעיף 60

תקנתו של התובע האזרחי במקום שעוכב המו"מ המשפטי

Go

10

הוצאה לפועל של פסקי דין

Go

10

סעיף 61

אין משנין ואין מוחלין עונשין

Go

10

סעיף 62

מס' 44 לש' 1939

Go

10

ערעורים

Go

10

סעיף 63

הודעה על הערעור מס' 44 לש' 1939

Go

10

סעיף 64

מס' 44 לש' 1939

Go

11

סעיף 65

נמוקי ערעור

Go

11

סעיף 66

חסרון נמוקי ערעור

Go

11

סעיף 67

היועץ המשפטי מערער מס' 31 לש' 1944 מס' 40 לש' 1947

Go

11

סעיף 68

ערעורו של תובע אזרחי

Go

11

סעיף 69

ערבות עד שלא נגמר הערעור

Go

11

סעיף 70

בירור ערעור מס' 44 לש' 1939

Go

11

סעיף 71

עדות נוספת בערעור מס' 44 לש' 1939

Go

12

סעיף 72

סמכויות בית המשפט בערעור

Go

12

סעיף 73

רשות לערער במקרים מיוחדים מס' 44 לש' 1939

Go

12

שונות

Go

12

סעיף 74א

הוכחה על חיובים קודמים בדין מס' 44 לש' 1939

Go

13

סעיף 75

פעולתן של הפקודות ותקנות בית דין על חוק הפרוצדורה הפלילית העותומני, וכו'

Go

13

סעיף 76

להוציא מן הכלל הוראות בענין תביעות וכו' שהוחל בירורן לפני יום ששה עשר באפריל, 1935 מס' 1 לש' 1937

Go

13

תוספת

Go

13

סעיף 1

חומר וכו' לכתב האשמה

Go

13

סעיף 2

במה פותחין כתב האשמה

Go

13

סעיף 3

צרוף האשמות אחרות בכתב האשמה אחר

Go

13

סעיף 4

כיצד מאשימין בעברות

Go

14

סעיף 5

הוראות בענין עברות הקבועות בחוק

Go

14

סעיף 6

תאור נכסים

Go

14

סעיף 7

תאור אנשים

Go

14

סעיף 8

תאור מסמך

Go

14

סעיף 9

תקנות כלליות בנוגע לתאור

Go

14

סעיף 10

ציון כונה

Go

15

סעיף 11

האשמה בחיובים קודמים וכו'

Go

15

סעיף 12

חובה ליתן העתק מכתב ההאשמה

Go

15

 


פקודת הפרוצידורה הפלילית (שפיטה על פי כתב האשמה)

פקודה הבאה להסדיר את הפרוצידורה במשפטים פליליים שהם בגדר שיפוטו
של בית המשפט לפשעים חמורים או של בית המשפט המחוזי

השם הקצר

1.    פקודה זו תקרא פקודת הפרוצידורה הפלילית (שפיטה עפ"י כתב האשמה).

פירוש וכסימום בפקודה

פירוש

2.    בפקודה זו יהא למונח הבא הפירוש דלקמן, מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר –

           "שופט שלום" כולל –

(א)   אנשים שנתמנו להיות שופטי שלום עפ"י כתב מינוי מטעם הנציב העליון;

(ב)   שופטי בתי משפט מחוזיים ושופטי בתי משפט לקרקעות;

(ג)    פקידי ממשלה שיש בידם כתבי מינוי לשמש בתפקידי שופטי שלום;

(ד)   משנים לעורך הדין של הממשלה, לצורך מאסרים ומתן צוויי מאסר בלבד.

היקף הוראותיה של הפקודה מס' 44 לש' 1939

3.    ההוראות דלקמן תחולנה על חקירתן ושפיטתן של העברות דלקמן (הקרויות לקמן "עברות הנידונות עפ"י כתב האשמה"):-

מיום 22.1.1937

מס' 1 לשנת 1937

ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' 36

החלפת סעיף 3

הנוסח הקודם:

היקף הוראותיה של הפקודה

3. הוראות פקודה זו תחולנה על חקירתן ושפיטתן של כל העברות שהן בגדר שיפוטו של בית משפט לפשעים חמורים או של בית משפט מחוזי.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 97

החלפת סעיף 3

הנוסח הקודם:

היקף הוראותיה של הפקודה

3. ההוראות דלקמן תחולנה על חקירתן ושפיטתן של עברות:-

(א) שהן בגדר שיפוטו של בית משפט לפשעים חמורים,

(ב) שהן בגדר שיפוטו של בית משפט מחוזי כשהעונש המקסימלי על העברה עולה על שלש שנות מאסר או על שלש מאות פונט קנס או על שני הענשין כאחד.

עברות כאלה קרויות לקמן בשם עברות הנידונות על פי כתב האשמה.

(א)  פשעים שהם בגדר פקודת החוק הפלילי, 1936; וכן

(ב)  אותם העוונות שהם בגדר פקודת החוק הפלילי, 1936 ואשר היועץ המשפטי יוכל לצוות, עפ"י סעיף 8 מפקודת שפוט בתי משפט השלום, 1939, שתהיינה נידונות בהתאם להוראות הפקודה הזאת; וכן

(ג)   כל עוון שמצרפין אותו לאשמת פשע באותו כתב האשמה.

שיפוט

איזהו בית משפט שיש לו שיפוט

4.    (1)  בית המשפט אשר לו שיפוט במשפט פלילי הוא ביתההמשפט לפשעים חמורים או בית המשפט המחוזי של אותו מחוז אשר בו או במי החוף הסמוכים לו נעשה, כלו או מקצתו, דבר הפשע המשמש נושא להאשמה.

           (2)  אם נעשה דבר הפשע שלא בגבולות שיפוטו של שום בית משפט מחוזי בפלשתינה (א"י), יהא השיפוט בדבר לבית המשפט לפשעים חמורים או לבית המשפט המחוזי של אותו מחוז אשר בו נתפס הנאשם או לבית המשפט היושב לדין בירושלים, הכל לפי החלטת היועץ המשפטי:

           בתנאי שזקן השופטים רשאי לשנות את מקום המשפט של כל משפט כזה.

מיום 22.1.1937

מס' 1 לשנת 1937

ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' 37

החלפת התנאי

הנוסח הקודם:

בתנאי שבית המשפט העליון כשהוא יושב לדין כבית משפט גבוה, יכול לשנות את מקום השפיטה של כל משפט.

מו"מ משפטי כדי לכוף אדם לעמוד לדין

5.    (בוטל).

מיום 22.1.1937

מס' 1 לשנת 1937

ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' 37

5. כל המאמין על יסוד נימוקים המתקבלים על הדעת וקרובים לודאי שעבר אדם עברה ששפיטתה על פי כתב האשמה בבית משפט מחוזי או בבית משפט לפשעים חמורים, רשאי להגיש קובלנה או האשמה על כך לפני שופט שלום אשר לו שיפוט מקומי בדבר.

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 5

הנוסח הקודם:

האשמה

5. כל המאמין על יסוד נימוקים המתקבלים על הדעת וקרובים לודאי שעבר אדם עברה ששפיטתה על פי כתב האשמה בבית משפט מחוזי או בבית משפט לפשעים חמורים, רשאי להגיש קובלנה או האשמה על כך לפני שופט שלום אשר לו שיפוט מקומי בדבר.

6.    (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 6

הנוסח הקודם:

כתב הזמנה לדין או צו כפיה

6. (1) משקבל שופט השלום אותה קובלנה או האשמה, עליו להוציא, לפי הכרעת דעתו, כתב הזמנה או צו לכוף את הנאשם לבוא לפניו.

(2) אם ניתן לכתחילה צו כפיה, תהא הקובלנה או ההאשמה ערוכה בכתב ותמסר בשבועה, אם על ידי הקובל או על ידי עד או עדים.

(3) אם הוצא לכתחילה כתב הזמנה יכולה הקובלנה או ההאשמה להמסר בעל פה ושלא בשבועה.

(4) כוחו של מו"מ משפטי הנזכר בפקודה זו לא יורע לא בשל כל פגם בקובלנה או בהאשמה ולא בשל העובדה שכתב ההזמנה לדין או צו הכפיה הוצאו מבלי שהגיש קובלנה או האשמה.

(5) הגיש אדם קובלנה או האשמה לפני שופט שלום בכתב ובשבועה כאמור לעיל, הרי אם סרב שופט השלום להוציא כתב הזמנה לדין או צו כפיה עפ"י הוראות סעיף זה, יכול האיש לדרוש מאותו שופט שלום שיתן לו תעודה בכתב בדבר הסרוב ויכול הוא לפנות לבית המשפט העליון שישב לדין כבית משפט גבוה לצדק בבקשה ליתן צו בו יורה את שופט השלום להוציא את כתב ההזמנה או את צו הכפיה כאמור.

7.    (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 7

הנוסח הקודם:

תכנו של צו כפיה והוצאתו לפועל

7. (1) כל צו כפיה יהא חתום ע"י שופט השלום הנותן את הצו ויכול שיהא ערוך על שמו של איזה שוטר מסויים או ערוך בכלל לכל השוטרים בפלשתינה (א"י).

(2) צו הכפיה יפרש בקצור את העברה שמאשימים בה את האדם שהוצא הצו נגדו, ויקרא בשם האדם או יתארנו בצורה אחרת ויצוה את האיש או את האנשים שאליהם הוא ערוך לתפוס את האדם שניתן נגדו הצו ולהביאו לפני שופט השלום שהוציא את הצו או לפני שופט שלום אחר אשר לו שיפוט מקומי מתאים, כדי שילמד זכות על עצמו בענין ההאשמה שצויינה בו בצו הכפיה וכדי שיוסיפו לנהוג עמו עפ"י החוק.

(3) אין צורך לקבוע זמן מסויים להפקעת תקפו של צו הכפיה, אלא כוחו יוסיף להיות יפה עד שיוצא לפועל.

(4) צו כפיה שניתן עפ"י סעיף זה מותר להוציאו לפועל בכל שעה משעות היום או הלילה ובכל מקום בפלשתינה (א"י) או בגבולות מימי החוף שלה.

(5) כשיש צורך בדבר, מותר לאדם או לאנשים המוציאים את הצו לפועל כחוק, להכנס בכוח לכל מקום שנמצא בו או שהם מאמינים, על יסוד נמוקים המתקבלים על הדעת, שנמצא בו אדם שניתן נגדו הצו.

(6) האדם המוציא לפועל צו כפיה יודיע את תכנו לנאסר, וכשידרש בכך יראה לו לנאסר את הצו גופא או, כשהענין דחוף ותוכן הצו נמסר בטלגרף או בטלפון, יראה לו את תוכן הצו בכתב חתום ע"י המפקח המחוזי של המשטרה אשר במחוז.

8.    (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 8

הנוסח הקודם:

פגמים בכתב הכפיה

8. (1) שום פגם או לקוי בתוכן הצו או בצורתו ושום שנוי נוסח בינו ובין הקובלנה שבכתב או בין הצו או הקובלנה ובין העדות שהובאה ע"י הקטיגוריה בחקירה והדרישה המוקדמת שהוזכרה בפקודה זו, לא יהא בהם כדי לגרוע מתקפו של כל מו"מ משפטי שבשעת בירור המשפט או שלאחר מכן.

(2) אם נראה לשופט השלום שיש בו בשנוי כדי לרמות את הנאשם או להטעותו, הרי אם נתבקש לכך ע"י הנאשם, יכול שופט השלום לדחות את בירור המשפט ליום אחר ולהשיב בינתים את הנאשם למשמר או לשחררו בערבות.

9.    (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 9

הנוסח הקודם:

תכנו של כתב הזמנה ומסירתו

9. (1) כל כתב הזמנה יהא ערוך על שמו של הנאשם וידרוש מאתו לעמוד לפני שופט שלום מקומי בזמן ובמקום שיצוינו בו.

(2) כתב ההזמנה יפרש בקצור את העברה שמאשימים בה את האדם שהוצא הכתב נגדו.

(3) כל כתב הזמנה ימסר ע"י שוטר או ע"י פקיד בית המשפט לאדם שעל שמו הוא ערוך, בין במסירה לידו ממש או מתוך שישאירוהו בשבילו אצל איזה אדם במקום מגוריו האחרון או הרגיל, ואפשר למסרו בכל מקום בפלשתינה (א"י).

(4) מי שמסר כתב הזמנה כאמור לעיל יהא מצוי בזמן ובמקום שנקבעו בו להופעתו של המוזמן, כדי להוכיח את דבר המסירה אם יהא צורך בכך.

10.   (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 10

הנוסח הקודם:

הוצאת צו כפיה כשלא הופיע המוזמן

10. (1) לא הופיע האיש במקום ובזמן שנקבעו בכתב ההזמנה, יכול כל שופט שלום אשר לו שיפוט מקומי, משהוכיחו לו את דבר מסירת כתב ההזמנה, ליתן צו לתפסו על מנת שיובא בפני אותו שופט, ואולם אין ליתן צו כזה אלא אם הוגשה קובלנה או האשמה בכתב ובשבועה.

(2) ההוראות דלעיל בפקודה זאת בנוגע לצוויי כפיה תחולנה על כל צו מאותם הצוויים.

הכרזה ועקול נכסים

11.   (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 11

הנוסח הקודם:

הכרזה בדבר האדם הבורח מהדין

11. (1) בית משפט מחוזי או בית משפט לפשעים חמורים שהיה לו טעם להאמין, לאחר גבית עדות, שאיזה אדם שניתן נגדו צו ברח או מסתתר ואין, איפוא, אפשרות להוציא את הצו לפועל, רשאי לפרסם הכרזה הדורשת מאותו אדם להופיע במקום מסויים ובמועד מסויים ובלבד שאותו מועד לא יהא פחות משלשים יום מיום פרסומה של אותה הכרזה.

(2) ההכרזה תפורסם באותו האופן שיצוה בית המשפט.

(3) הודעה בכתב מאת בית המשפט המוציא את ההכרזה, המציינת שההכרזה נתפרסמה כהלכה, תשמש עדות מכרעת לקיום הוראות סעיף זה ולפרסום ההכרזה באותו היום.

12.   (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 97

(1) יכול בית המשפט המחוזי, בכל זמן לאחר עבור המועד שפורש בהכרזה שהוצאה עפ"י הסעיף הקודם, לצוות לעקל כל נכסים שהם, מטלטלים או מקרקעים או גם אלה וגם אלה, השייכים לאיש שהוצאה ההכרזה עליו.

(1) אם אין האיש שהוצאה ההכרזה עליו מופיע בתוך הזמן ובמקום המפורט בהכרזה שהוצאה עפ"י הסעיף דלעיל, רשאי בית המשפט המחוזי בכל עת לאחר עבור המועד שפורש כאמור, לצוות לעקל כל נכסים שהם, בין מטלטלין ובין מקרקעין, או גם אלה וגם אלה, השייכים לאיש שהוצאה ההכרזה עליו.

(2) צו כזה ייפה את כוחו של כל פקיד שפורש בו לעקל כל רכוש השייך לאותו אדם והמצוי בתוך המחוז שבו ניתן הצו, אם בדרך תפיסה או באיזו דרך אחרת שמותר בה באותה שעה לעקל נכסים בפעולה משפטית אזרחית, וכן יתן הצו יפוי כוח לעקל באותו האופן כל נכס השייך לאותו אדם והמצוי מחוץ למחוז לאחר שיקויים הצו ע"י בית המשפט שבמחוזו מצויים הנכסים.

(3) לא הופיע האדם המפורש בהכרזה במועד שפורש בהכרזה, יעמוד הרכוש המעוקל לרשותה של הממשלה, אך לא ימכר לפני עבור ששה חדשים מיום העקול, חוץ אם היו הנכסים עלולים להיות נפסדים מהר מאליהם, או אם סבור בית המשפט או כל שופט משופטיו שהמכירה תהא לטובת הבעלים, ולעולם יכול בית המשפט או השופט לצוות על מכירתם, כשסבורים הם שיש צורך בכך.

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 12

הנוסח הקודם:

עקול נכסים

12. (1) אם אין האיש שהוצאה ההכרזה עליו מופיע בתוך הזמן ובמקום המפורט בהכרזה שהוצאה עפ"י הסעיף דלעיל, רשאי בית המשפט המחוזי בכל עת לאחר עבור המועד שפורש כאמור, לצוות לעקל כל נכסים שהם, בין מטלטלין ובין מקרקעין, או גם אלה וגם אלה, השייכים לאיש שהוצאה ההכרזה עליו.

(2) צו כזה ייפה את כוחו של כל פקיד שפורש בו לעקל כל רכוש השייך לאותו אדם והמצוי בתוך המחוז שבו ניתן הצו, אם בדרך תפיסה או באיזו דרך אחרת שמותר בה באותה שעה לעקל נכסים בפעולה משפטית אזרחית, וכן יתן הצו יפוי כוח לעקל באותו האופן כל נכס השייך לאותו אדם והמצוי מחוץ למחוז לאחר שיקויים הצו ע"י בית המשפט שבמחוזו מצויים הנכסים.

(3) יעמוד הרכוש המעוקל לרשותה של הממשלה, אך לא ימכר לפני עבור ששה חדשים מיום העקול, חוץ אם היו הנכסים עלולים להיות נפסדים מהר מאליהם, או אם סבור בית המשפט או כל שופט משופטיו שהמכירה תהא לטובת הבעלים, ולעולם יכול בית המשפט או השופט לצוות על מכירתם, כשסבורים הם שיש צורך בכך.

(4) אם בתוך שנתים ימים מיום העקול הופיע מרצונו החפשי כל אדם שנכסיו עומדים או עמדו לרשותה של הממשלה, או אם נתפס והובא לפני בית משפט לפשעים חמורים או לפני בית משפט מחוזי, ימסרו לו את הנכסים או את דמי פדיון מכירתם או, אם לא נמכר אלא חלק מהנכסים, את דמי הפדיון הנקי של הנכסים שנמכרו ואת שארית הנכסים, לאחר שיסלקו תחילה את המגיע ממנו עפ"י פסק דין שנתן בית המשפט נגדו וכל אותן ההוצאות שהוצאו מחמת העקול.

על חקירות ודרישות מוקדמות בפני שופט שלום

13.   (בוטל).

מיום 22.1.1937

מס' 1 לשנת 1937

ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' 37

13. כל מקום שהוגשה האשמה נגד אדם על עברה ששפיטתה על פי כתב האשמה בבית משפט לפשעים חמורים או בבית משפט מחוזי, יערוך שופט השלום שופט שלום אשר לו שיפוט מקומי חקירה ודרישה מוקדמת.

בתנאי שרשאי היועץ המשפטי לצוות שכל חקירה כזאת תערך ע"י שופט שלום בריטי, ומשצוה כך היועץ המשפטי, תערך החקירה לפי זה.

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 13

הנוסח הקודם:

בית המשפט יערוך חקירה ודרישה מוקדמת

13. כל מקום שהוגשה האשמה נגד אדם על עברה ששפיטתה על פי כתב האשמה בבית משפט לפשעים חמורים או בבית משפט מחוזי, יערוך שופט שלום אשר לו שיפוט מקומי חקירה ודרישה מוקדמת.

בתנאי שרשאי היועץ המשפטי לצוות שכל חקירה כזאת תערך ע"י שופט שלום בריטי, ומשצוה כך היועץ המשפטי, תערך החקירה לפי זה.

14.   (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 14

הנוסח הקודם:

הסמכות להשיב את הנאשם למאסר או לשחררו בערבות

14. שופט שלום שבפניו הופיע הנאשם, בין שהוא אסור ובין באופן אחר, לשם חקירה ודרישה מוקדמת תהא לו הסמכות לצוות מזמן לזמן, כל עוד המו"מ המשפטי נמשך והולך, שהנאשם יעמוד לרשותו לזמן שלא יעלה על חמשה עשר יום, ולמשך אותו מועד יכול הוא לשים אותו במשמר או לשחררו בערבות.

15.   (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 98

הוספת סעיף קטן 15(10)

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 15

הנוסח הקודם:

הפרוצדורה בפני שופט שלום

15. (1) נאשם המופיע לפני שופט שלום, בין כשהוא אסור ובין באופן אחר, וכשלא ניתן צו כפיה או צו הזמנה, יעתיקו בכתב את ההאשמה או את ההאשמות שהוגשו נגדו ויקראון לפניו.

(2) הופיע הנאשם בתוקף צו כפיה או כתב הזמנה, יקראו לפניו את ההאשמה או את ההאשמות הכלולות בצו הכפיה או בכתב ההזמנה.

(3) בזכרון הדברים של שופט השלום יהא נכלל העתק של צו הכפיה או של כתב ההזמנה או של כתב ההאשמה או ההאשמות שקראו לפני הנאשם.

(4) משקראו את ההאשמות כאמור, יגבה שופט השלום את עדותם של עדי הקטיגוריה לבסוס ההאשמה.

(5) מיד לאחר שנגבתה עדותו של העד האחרון של הקטגוריה, יבאר שופט השלום לנאשם בלשון פשוטה את מהות ההאשמה ויודיעהו שהזכות בידו להביא עדים, ואם רצונו בכך יכול הוא עצמו למסור הודעה בין שלא בשבועה ובין בשבועה.

(6) אחר, יפנה אליו השופט בדברים הבאים או בדברים הדומים להם בתכנם –

"הרוצה אתה לענות דבר מה בענין ההאשמה? אין אתה מחוייב לומר דבר אלא אם כן רצית לאמרו, אך כל אשר תאמר ירשם בכתב ויוכל לשמש עדות במשפטך".

(7) בטרם ימסור הנאשם איזו הודעה בתשובה על ההאשמה, יודיעהו השופט ויבאר לו באר היטב שלא יתלה כל תקוה בשום הבטחת חסד שהובטחה לו ולא יירא מכל איום שאיימו עליו על מנת לפתותו שיודה באשמתו או שיתודה, אפס כי כל אשר יאמר באותה שעה יוכל לשמש עדות במשפטו למרות ההבטחה או האיום.

(8) הודיע הנאשם בתשובה לשאלת שופט השלום שרצונו למסור בעצמו הודעה ולהביא עדים, או למסור הודעה בלבד או להביא עדים בלבד, יגש שופט השלום לגבות את הודעתו של הנאשם ואת עדותו של כל עד שהוזמן ע"י הנאשם, היודע משהו בענין העובדות והמסבות של דבר ההאשמה או משהו שיש בו כדי להוכיח את צדקת הנאשם.

(9) שום דבר האמור בסעיף זה לא ימנע את הקטיגוריה מלהביא בתורת עדות במשפט כל הודאה או ודוי או כל הודעה אחרת שיצאו מפי הנאשם בזמן מן הזמנים, ושמותר לפי החוק לקבלם כעדות נגד הנאשם.

(10) החדר או הבנין שבו יגבה שופט השלום את העדות וההודעה כאמור לעיל, לא ייחשב כבית משפט בדלתים פתוחות לצורך זה; ומותר לו לאותו שופט שלום, לפי שיקול דעתו, לצוות ששום אדם לא יכנס לאותו חדר או בנין, או שלא יהיה בו או שלא ישאר בו, בלי הסכמתו או בלי רשותו של אותו שופט שלום, אם נראה לו כי זוהי הדרך הטובה ביותר לקיים צדק.

16.   (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 98

16. (1) כל עד יחקר בשבועה.

בתנאי כי מקום שילד רך בשנים שהוזמן כעד אינו מבין, לדעת השופט, מהותה של שבועה, מותר לקבל את העדות ואפילו לא ניתנה בשבועה, אם סבור השופט השלום כי יש לילד(ה) די בינה במדה המצדיקה את קבלתה של העדות, והוא מבין את חובת אמירת אמת; ורואין את עדותו כעדות בגדר מובנה של פקודה זו, ואפילו לא נגבתה בשבועה, אלא שמבחינות אחרות נרשמה בכתב בהתאם להוראות הפקודה הזאת.

(2) הרשות בידי הנאשם או עורך הדין שלו לחקור בעצמו חקירה שכנגד כל עד שהובא לשם בסוס ההאשמה, לרבות את מגיש הקובלנה, מקום שיש קובל, והרשות בידי הקטיגוריה לחקור חקירה שכנגד את עדי ההגנה והרשות בידי הנאשם או עורך הדין שלו לחזור ולחקור בענינים שנתעוררו בחקירה שכנגד.

(3) שופט השלום או איזה אדם אחר, במעמד שופט השלום, ככל אשר יורה זקן השופטים, בין בכלל ובין בסוג מסויים של משפטים, ירשום בכתב את עדותו של כל עד ועד, ואחר קוראין את העדות לפניו והעד חותם עליה: אם אין הוא יודע לחתום את שמו, יקבע בה את סימנו או יטבע בה את טביעת-אגודלו, ושופט השלום או סופר בית המשפט יקיים בחתימתו את הסימן או את טביעת האגודל: אם סרב העד לחתום או לטבוע את סימנו או את טביעת אגודלו, ירשום שופט השלום את דבר הסרוב  בכתב העדות ויחתום על כתב העדות.

(4) ילד שנתקבלה עדותו כאמור לעיל והוא מעיד ביודעין עדות שקר במסבות שהיו עושות אותו אשם בשבועת שוא, אילו היתה העדות ניתנת בשבועה, הרי בצאתו חייב בדינו יהא הילד צפוי לכך שיענישוהו כאילו נתחייב בעברה שבוגרים נענשין עליה בעונש מאסר.

מיום 27.10.1944

מס' 31 לשנת 1944

ע"ר מס' 1368 מיום 27.10.1944, תוס' 1, עמ' 69

החלפת סעיף 16

הנוסח הקודם:

עדות תהא בשבועה

16. (1) כל עד יחקר בשבועה.

בתנאי כי מקום שילד רך בשנים שהוזמן כעד אינו מבין, לדעת השופט, מהותה של שבועה, מותר לקבל את העדות ואפילו לא ניתנה בשבועה, אם סבור השופט השלום כי יש לילד(ה) די בינה במדה המצדיקה את קבלתה של העדות, והוא מבין את חובת אמירת אמת; ורואין את עדותו כעדות בגדר מובנה של פקודה זו, ואפילו לא נגבתה בשבועה, אלא שמבחינות אחרות נרשמה בכתב בהתאם להוראות הפקודה הזאת.

(2) הרשות בידי הנאשם או עורך הדין שלו לחקור חקירה שכנגד כל עד שהובא לשם בסוס ההאשמה, לרבות את מגיש הקובלנה, מקום שיש קובל, והרשות בידי הקטיגוריה לחקור חקירה שכנגד את עדי ההגנה והרשות בידי הנאשם או עורך הדין שלו לחזור ולחקור בענינים שנתעוררו בחקירה שכנגד.

(3) שופט השלום או איזה אדם אחר, במעמד שופט השלום, ככל אשר יורה זקן השופטים, בין בכלל ובין בסוג מסויים של משפטים, ירשום בכתב את עדותו של כל עד ועד, ואחר קוראין את העדות לפניו והעד חותם עליה: אם אין הוא יודע לחתום את שמו, יקבע בה את סימנו או יטבע בה את טביעת-אגודלו, ושופט השלום או סופר בית המשפט יקיים בחתימתו את הסימן או את טביעת האגודל: אם סרב העד לחתום או לטבוע את סימנו או את טביעת אגודלו, ירשום שופט השלום את דבר הסרוב  בכתב העדות ויחתום על כתב העדות.

(4) ילד שנתקבלה עדותו כאמור לעיל והוא מעיד ביודעין עדות שקר במסבות שהיו עושות אותו אשם בשבועת שוא, אילו היתה העדות ניתנת בשבועה, הרי בצאתו חייב בדינו יהא הילד צפוי לכך שיענישוהו כאילו נתחייב בעברה שבוגרים נענשין עליה בעונש מאסר.

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 16

הנוסח הקודם:

גביית עדות

16. (1) כל עד ייחקר בשבועה, להוציא מקרים שבהם נוכח שופט-השלום לדעת כי מתן שבועה מתנגד להשקפתו הדתית של העד או שאין הוא מאמין אמונה דתית; בכל אחד משני המקרים האלה אפשר יהיה לחקרו לאחר הצהרת הן-צדק בלבד:

בתנאי כי מקום שנקרא להעיד ילד רך בשנים כל-שהוא, ולדעת שופט השלום אינו מבין את מהותה של שבועה, אפשר לגבות את עדותו אף-על-פי שלא תימסר בשבועה או בהצהרת הן-צדק, אם לדעת שופט השלום הילד הוא בן תבונה כדי להצדיק את גביית עדותו, ומבין הוא את החובה לדבר אמת; ועדותו זאת, אם רק נגבתה מבחינות אחרות בהתאם להוראות הפקודה הזאת, ונרשמה בכתב, תיחשב למסירת עדות בגדר מובנה של הפקודה הזאת, אף-על-פי שלא נמסרה בשבועה או בהצהרת הן-צדק.

(2) כל ילד בגיל רך, שעדותו נתקבלה בהתאם לתנאי שבסעיף-קטן (1), אף-על-פי שלא נמסרה בשבועה או בהצהרת הן-צדק, המוסר במזיד עדות שקר, במסבות שבהן יכול היה להיות אשם בשבועת שקר, אילו נמסרה העדות בשבועה או בהצהרת הן-צדק, יהיה צפוי, משיתחייב בדין, לכך שיהיו נוהגים בו כאילו נידון על עבירה, שדינה מאסר לגבי אדם מבוגר.

(3) נאשם או עורך-הדין שלו זכאים לחקור חקירה שכנגד כל עד (לרבות את מגיש הקובלנה אם נקרא להעיד), שהוזמן להעיד לשם ביסוס האשמה, והקטיגוריה רשאית לחזור ולחקור את אותו העד בעניינים שנתעוררו באותה חקירה שכנגד. בדומה לזה זכאית הקטיגוריה לחקור חקירה שכנגד את העד, שהוזמן להעיד מטעם ההגנה (לרבות את הנאשם אם נקרא להעיד), וההגנה רשאית לחזור ולחקור את אותם העדים בעניינים שנתעוררו באותה חקירה שכנגד.

(4) עדותו של כל עד תירשם בכתב בידי שופט השלום או בידי אדם אחר כל-שהוא, בנוכחות שופט השלום, כפי שעשוי זקן השופטים להורות בין בדרך כלל ובין לגבי כל סוג מיוחד של משפט, ולאחר-מכן תיקרא באזני העד ותיחתם בידו. אם אין הוא יודע לחתום את שמו, יטבע בה את סימנו או את טביעת-אגודלו, ירשום שופט השלום את דבר הסירוב בכתב העדות ויחתום על כתב העדות.

17.   (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 98

(1) כל הודעה שנאמרה מפי הנאשם בפני שופט השלום תרשם ע"י שופט השלום או, במעמד שופט השלום, ע"י איזה אדם אחר שזקן השופטים יורה בין בדרך כלל ובין לסוג מיוחד של משפטים, ויקראוה בפני הנאשם ויחתמו עליה שופט השלום והנאשם: אם אין הנאשם יודע לחתום את שמו, יקבע בה את סימנו או יטבע בה את טביעת אגודלו ושופט השלום או סופר בית המשפט יקיים בחתימתו את הסימן או את טביעת האגודל.

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 17

הנוסח הקודם:

הודעת הנאשם תרשם בכתב

17. (1) כל הודעה שנאמרה מפי הנאשם בפני שופט השלום תרשם ע"י שופט השלום או, במעמד שופט השלום, ע"י איזה אדם אחר שזקן השופטים יורה בין בדרך כלל ובין לסוג מיוחד של משפטים, ויקראוה בפני הנאשם ויחתמו עליה שופט השלום והנאשם: אם אין הנאשם יודע לחתום את שמו, יקבע בה את סימנו או יטבע בה את טביעת אגודלו ושופט השלום או סופר בית המשפט יקיים בחתימתו את הסימן או את טביעת האגודל.

(2) ההודעה תועבר לבית המשפט אשר ישפוט את הנאשם ויהא אפשר לקראה כחלק מעדות במשפט ולא יהא צורך להוכיחה בראיות נוספות חוץ אם הוכח ששופט השלום שחתם כאילו על ההודעה לא חתם עליה באמת.

18.   (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 18

הנוסח הקודם:

מסירה לדין או שחרור

18. (1) אם סבור שופט שלום, לאחר שחקר ודרש בהאשמה, שאין עדות מספקת המצדיקה את העמדת הנאשם לדין לפני בית משפט לפשעים חמורים או לפני בית משפט מחוזי, יסלק את ההאשמה.

(2) אם סבור הוא שיש עדות מספקת כדי להעמיד את הנאשם לדין, ימסרהו לדין על אותה העברה או העברות שיש עליה או עליהן עדות מספקת, אף אם שונה העברה או שונות העברות מן העברה או העברות שהאשימוהו בה או בהן מעיקרא:

בתנאי שבטרם יחליט שופט השלום למסור נאשם לדין, ידרוש תחילה מאתו למסור בעצמו הודעה, אם רצונו בכך, ולהזמין להגנתו את העדים שיבחר בהם.

19.   (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 19

הנוסח הקודם:

מסירת הנאשם לדין בישיבת בית המשפט הקרובה

19. (1) מי שנמסר לדין לפני בית משפט לפשעים חמורים ישפטוהו בישיבה הבאה של אותו בית המשפט.

(2) מותר לדחות משפט ליום אחר, אם נראה כי טובת עניני הצדק מחייבת את הדחיה.

20.   (בוטל).

מיום 22.1.1937

מס' 1 לשנת 1937

ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' 37

החלפת סעיף 20

הנוסח הקודם:

משפט דחוף במקרים ידועים

20. (1) אם נראה לשופט השלום העורך חקירה ודרישה מוקדמת שאין בעדות כדי לחייב בדין על עברה ששפיטתה בבית משפט לפשעים חמורים או בבית משפט מחוזי, אלא שמתגלית מתוכה עברה ששפיטתה בפני שופט שלום, יערוך השופט או יצוה לערוך הודעה בכתב על אותה האשמה חדשה נגד הנאשם.

(2) ההאשמה תקרא לפני הנאשם ושאול ישאלוהו אם הוא מודה בהאשמה או כופר בה.

(3) אחר יוסיפו לדון במשפט כאילו היה זה משפט רגיל בבית משפט שלום, אלא שהעדות שנגבתה כבר בפני הנאשם בחקירה והדרישה המוקדמת יהא אפשר להשתמש בה מבלי לשמוע אותה שנית, חוץ אם הקטיגוריה או הנאשם רוצים לחזור ולקרוא עד שנחקר כבר על מנת לשאול אותו שאלות נוספות.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 99

(1) אם נראה לשופט העורך חקירה ודרישה מוקדמת שאין העדות מספקת כדי לחייב את הנאשם בעברה הנידונה על יסוד כתב האשמה בפני בית משפט לפשעים חמורים או בית משפט מחוזי, אלא שהעדות מגלה עברה שענשה המקסימלי אינו עולה על שלוש שנות מאסר או שלוש מאות פונט קנס או שני העונשין כאחד שהיא פשע בגדר פקודת החוק הפלילי, 1936, אלא שהעדות מגלה עברה שהיא עוון בגדר פירושה של הפקודה הנ"ל, הרי, חוץ אם הורה היועץ המשפטי לערוך משפט עפ"י כתב האשמה בהתאם להוראות פקודת שיפוט בתי משפט השלום, 1939, יערוך השופט או יצוה לערוך הודעה בכתב על האשמה חדשה זו נגד הנאשם, מקריאין את ההאשמה בפני הנאשם והוראות פקודת שפוט בתי משפט השלום 1935 פקודת שפוט בתי משפט השלום, 1939, תחולנה איפוא על משפטו של הנאשם:

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 20

הנוסח הקודם:

משפט דחוף במקרים ידועים

20. (1) אם נראה לשופט העורך חקירה ודרישה מוקדמת שאין העדות מספקת כדי לחייב את הנאשם בעברה שהיא פשע בגדר פקודת החוק הפלילי, 1936, אלא שהעדות מגלה עברה שהיא עוון בגדר פירושה של הפקודה הנ"ל, הרי, חוץ אם הורה היועץ המשפטי לערוך משפט עפ"י כתב האשמה בהתאם להוראות פקודת שיפוט בתי משפט השלום, 1939, יערוך השופט או יצוה לערוך הודעה בכתב על האשמה חדשה זו נגד הנאשם, מקריאין את ההאשמה בפני הנאשם והוראות פקודת שפוט בתי משפט השלום, 1939, תחולנה איפוא על משפטו של הנאשם:

בתנאי שאם נשפט הנאשם ע"י השופט שערך את החקירה המוקדמת, הרי העדות שכתב ניתנה במעמדו של הנאשם באותה חקירה מוקדמת תוכל לשמש בלא שישמעו אותה מחדש, אלא אם כן רוצים הקטיגוריה או הנאשם להזמין מחדש עד אשר כבר נחקר, כדי להעמיד בפניו שאלות נוספות.

21.   (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 21

הנוסח הקודם:

נוכחות העדים

21. (1) עד ידרש להיות נוכח עפ"י כתב הזמנה שיוצא מטעם שופט שלום.

(2) המרה עד את כתב ההזמנה בלא צידוק חוקי, הרי משהוכיחו את מסירתו של כתב ההזמנה יכול שופט שלום לקנסו באופן דחוף בסכום שלא יעלה על חמשה פונטים, ולהוציא צו מאסר לכוף את העד לבוא לפניו.

(3) צו הכופה עד להופיע יוצא לפועל בין זריחת השמש לשקיעתה.

(4) אם נראה מתוך עדות שנגבתה בשבועה שאיזה עד לא יופיע אלא אם יכופו אותו לכך וכי יש חשיבות לעדותו, יכול בית המשפט ליתן מלכתחילה צו לכוף אותו להופיע.

22.   (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 22

הנוסח הקודם:

כתב התחייבות של עדים

22. (1) עדים שנחקרו בפני שופט שלום בחקירה ודרישה מוקדמת, יתחייבו בכתב בשטרי התחייבותם הם לבוא ולהעיד במשפט בשעה שידרשו בכך.

(2) עד שסרב להתחייב כאמור לעיל, יכול שופט השלום לתתו בבית הסוהר, על מנת שיחזיקוהו שם עד שידרשו מאתו להעיד במשפט, חוץ אם הסכים בינתיים להתחייב כדרוש.

23.   (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 99

החלפת סעיף 23

הנוסח הקודם:

העברת מסמכים לאחר שנמסר אדם למשפט

23. נמסר נאשם לדין, יעביר הסופר הראשי של בית משפט השלום לבית המשפט שישפוט בענין ושלפניו נמסר הנאשם לדין, את המסמכים הבאים, היינו –

(א) העתקה מכתב ההזמנה או מהצו שעל פיהם הופיע הנאשם לפני שופט השלום או את כתב ההאשמה נגד הנאשם;

(ב) עדות העדים בכתב;

(ג) זכרון הדברים של כל הודעה או הודעות שמסר הנאשם;

(ד) כל המסמכים או הדברים ששמשו עדות או מוצגים במשפט; וכן

(ה) הצו של שופט השלום שמסר את הנאשם לדין, וכל שטרי התחייבויותיהם של העדים, של הנאשם ושל ערביו, אם יש לו ערבים.

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 23

הנוסח הקודם:

סמכותו של זקן השופטים להתקין תקנות הקובעות הוראות לעניין העברת מסמכים וכו' ושמירתם במקום בטוח לאחר שנמסר אדם לדין

23. זקן השופטים רשאי להתקין תקנות הקובעות הוראות בענינים דלקמן במקרה שנמסר נאשם לדין בפני בית משפט לפשעים חמורים או בפני בית משפט מחוזי:-

(א) שליחת עדויות, מוצגים, ושאר מסמכים אחרים שיהא צורך בהם או העתקות של עדויות, מוצגים או מסמכים ליועץ המשפטי או לבא כוחו כדי לערוך כתב האשמה; וכן

(ב) שמירת מסמכים ומוצגים במקום בטוח עד המשפט.

24.   (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 24

הנוסח הקודם:

העברת משפטים

24. (1) אם נתברר כי שופט השלום אשר לפניו הובא נאשם לשם חקירה ודרישה מוקדמת אינו שופט השלום אשר לו שפוט בדבר, יעביר שופט השלום בצו את המשפט לשופט השלום אשר לו השיפוט ויוציא כל צו שיהא דרוש לתכלית זו.

(2) אם כבר הופיעו העדים בפניו, יכול שופט השלום עפ"י הכרעת דעתו, לשמוע את העדים הללו ולהעביר לשופט השלום אשר לו שיפוט בדבר את העדות שנגבתה כך.

25.   (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 25

הנוסח הקודם:

חילוף מקום המשפט

25. יכול נשיא בית משפט מחוזי להחליף את מקום החקירה והדרישה המוקדמת במשפט פלילי מבית המשפט של שופט שלום אחד לבית המשפט של שופט שלום אחר שבאותו המחוז, כשנראה הדבר שעניני הצדק דורשים זאת.

26.   (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 26

הנוסח הקודם:

חקירה ודרישה שלא בפני הנאשם

26. לא יערוך שופט שלום חקירה ודרישה מוקדמת לשם מסירת נאשם לדין בהעדרו של הנאשם, פרט למקרים הבאים:

(א) כשניתן צו נגד נאשם ואין למצוא אותו בתוך תחום שיפוטו של בית משפט מחוזי, ונמצא הדבר לרצוי לגבות את עדותם של העדים שלא בפני הנאשם, הרי עפ"י צו היועץ המשפטי יכול שופט שלום של המחוז שלפי הטענה נעשתה בו העברה לגבות אותן עדויות באופן המותנה בסעיף 16 עד כמה שאותו סעיף חל על הענין: עדויות שנגבו כאמור תוכנסנה לזכרון הדברים של בית משפט השלום ואם יופיע אחר כך הנאשם לפני שופט השלום כשהוא אסור או באופן אחר לשם חקירה ודרישה מוקדמת, אפשר להשתמש בהן כחלק מאותה חקירה ודרישה ויהא דינן כדין חלק מהחקירה ודרישה, ויכול שופט השלום למסור את הנאשם לדין עפ"י העדות הכלולה בזכרון הדברים, לאחר שיקרא תחילה לפני הנאשם את העדויות שנגבו שלא בפניו:

בתנאי שמבחינות אחרות תתנהל החקירה והדרישה באותו האופן שהיו מנהלים אותה אילו הובא הנאשם מעיקרא לפני שופט השלום;

(ב) כשיש טעם להאמין שנעשתה עברה ושום אדם לא נאשם ולא הושם במשמר בשל החשד באותה העברה, מותר לשופט שלום לערוך חקירה ודרישה ולגבות עדותו של כל עד בשבועה ולרשום את העדות, ולאחר שיקרא אותה לפני העד יוכל לדרוש מאתו לחתום את שמו עליה או לקבוע בה את סימנו או לטבוע בה את טביעת אגודלו: אם סרב העד לחתום על העדות או לקבוע בה סימן, ירשום שופט השלום את דבר הסירוב על גבי כתב העדות והוא עצמו יחתום על כתב העדות: אם נאשם אחר כך אדם באותה עברה, יכול שופט השלום להשתמש בעדות כבעדות שנגבתה בחקירה ודרישה מוקדמת:

בתנאי שקרא אותה השופט בקול רם בפני הנאשם לפני שנמסר לדין.

עדות שנגבתה שלא בפני הנאשם

27.   (1)  עדות שנגבתה שלא בפני הנאשם לא תקרא בשעת המשפט כעדות במשפט שלא בפני העד, כאמור בסעיף 36, חוץ אם נראה מההערה שרשם שופט השלום על גבי כתב העדות שהוא קרא את העדות לפני הנאשם וכי ניתנה אפשרות לנאשם לחקור את העד חקירה שכנגד.

           (2)  אם חוקר הנאשם את העד בחקירה שכנגד, הרי שופט השלום או, במעמדו, איזה אדם אחר שזקן השופטים יורה בין בדרך כלל ובין לסוג מסוים של משפטים, ירשום את העדות שניתנה בחקירה שכנגד, ושופט השלום יצרף את העדות הזאת לעדות שבכתב.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 99

החלפת סעיף קטן 27(2)

הנוסח הקודם:

(2) אם חקר הנאשם את העד חקירה כנגד, ירשום שופט השלום את העדות שנגבתה בחקירה שכנגד ויצרף אותה לכתב העדות.

שפיטה על יסוד כתב האשמה

כתב אשמה של היועץ המשפטי, מסירה לדין בידי היועץ המשפטי וכו' מס' 31 לש' 1944

28.   (1)  (בוטל).

מיום 22.1.1937

מס' 1 לשנת 1937

ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' 38

(1) לא יובא אדם למשפט על פי כתב האשמה לפני בית משפט לפשעים חמורים או לפני בית משפט מחוזי, אף אם נמסר לדין ע"י שופט שלום, אלא אם כן הוגש כתב האשמה ע"י היועץ המשפטי או בשמו לבית המשפט שבו ישפט הנאשם.

(2) כתב ההאשמה יכיל את הפרטים הבאים –

(א) שם בית המשפט אשר בו יהא המשפט;

(ב) שם הנאשם;

(ג) שם בית המשפט שמסר את הנאשם לדין ויום המסירה לדין;

(ד) תאור העברה שמאשימים בה את הנאשם, בצרוף אותם פרטים שיש בהם כדי להודיעו את העובדות המהוות לפי ההאשמה את העברה; וגם

(ה) החוק או הסעיף שבחוק שעל פיו מאשימים את הנאשם.

(3) שמות העדים שנגבתה עדות מפיהם יכתבו על גב כתב ההאשמה.

(4) בכתב האשמה אפשר לטפול על אדם כל האשמה המבוססת על עדות שנגבתה בחקירה ודרישה המוקדמת.

(5) שופט שלום שמסר נאשם לדין או שסרב למסרו לדין, בין על העברה שהאשימוהו בה ובין על עברה אחרת, הרי למרות אותה מסירה לדין או הסרוב, יכול היועץ המשפטי:

(א) לתת בתוך שלשה חדשים מיום המסירה לדין או מיום הסרוב צו בו ימסור את הנאשם לדין באפן דחוף או עפ"י כתב האשמה על כל האשמה המתעוררת מתוך העדות שנגבתה במשא-ומתן המשפטי שהתנהל לשם המסירה לדין;

(ב) לתת בכל עת שהיא בתוך תקופת התישנותה של העברה, צו לגבות עדות נוספת בפני שופט שלום לשם מסירה לדין.

(6) שופט שלום שמסר נאשם לדין והיועץ המשפטי סבור שיש צורך בחקירה נוספת לפני המשפט, יהא מותר ליועץ המשפטי להורות להחזיר את העדויות הראשונות לשופט השלום שמסר את הנאשם לדין, ושופט השלום יוכל אז לחזור ולעיין מחדש במשפט ולנהוג בו מכל הבחינות כאילו לא מסר את הנאשם לדין.

(7) שופט שלום שמסר אדם לדין והיועץ המשפטי סבור שצריך המשפט להתברר לפני שופט השלום, הרי אם יורה כך היועץ המשפטי, יוכל שופט שלום לדון בדבר ולחרוץ דין והוראות פקודת שפוט בתי משפט השלום 1935 תחולנה על כל משפט כזה.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 99

החלפת סעיפים קטנים 28(1) עד 28(4)

הנוסח הקודם:

(1) לא יובא אדם למשפט על פי כתב האשמה לפני בית משפט לפשעים חמורים או לפני בית משפט מחוזי, אף אם נמסר לדין ע"י שופט שלום, אלא אם כן הוגש כתב האשמה ע"י היועץ המשפטי או בשמו לבית המשפט שבו ישפט הנאשם.

(2) כתב ההאשמה יכיל את הפרטים הבאים –

(א) שם בית המשפט אשר בו יהא המשפט;

(ב) שם הנאשם;

(ג) שם בית המשפט שמסר את הנאשם לדין ויום המסירה לדין;

(ד) תאור העברה שמאשימים בה את הנאשם, בצרוף אותם פרטים שיש בהם כדי להודיעו את העובדות המהוות לפי ההאשמה את העברה; וגם

(ה) החוק או הסעיף שבחוק שעל פיו מאשימים את הנאשם.

(3) שמות העדים שנגבתה עדות מפיהם יכתבו על גב כתב ההאשמה.

(4) בכתב האשמה אפשר לטפול על אדם כל האשמה המבוססת על עדות שנגבתה בחקירה ודרישה המוקדמת.

מיום 27.10.1944

מס' 31 לשנת 1944

ע"ר מס' 1368 מיום 27.10.1944, תוס' 1, עמ' 70

החלפת סעיף 28

הנוסח הקודם:

כתב האשמה ע"י היועץ המשפטי, מסירה לדין ע"י היועץ המשפטי, וכו'

28. (1) לא יובא אדם למשפט על יסוד כתב האשמה בפני בית המשפט לפשעים חמורים, או בפני בית משפט מחוזי, ואפילו נמסר לדין ע"י שופט שלום, אלא על יסוד כתב האשמה שהוגש ע"י היועץ המשפטי או בשמו לבית המשפט שבו יהא נידון.

(2) כל כתב האשמה יהא ערוך בהתאם לתקנות שבתוספת לפקודה זו:

בתנאי שזקן השופטים רשאי, בהסכמת הנציב העליון, להוסיף על התקנות האלה, לשנותן או לבטלן.

(3) כל כתב האשמה יכיל, ויהא מספיק לכשיכיל, את פרשת העברה המסויימת או העברות המסויימות שמאשימין בהן את הנאשם, בצירוף הפרטים שיהא צורך בהם כדי ליתן ידיעות מספיקות על מהות ההאשמה.

(4) למרות כל תקנה או חוק או נוהג, הרי, בהתחשב עם הוראות הפקודה הזאת, אין להתנגד לכתב האשמה מפאת צורתו או תכנו אם נוסח בהתאם לתקנות עפ"י פקודה זו.

(5) שופט שלום שמסר נאשם לדין או שסרב למסרו לדין, בין על העברה שהאשימוהו בה ובין על עברה אחרת, הרי למרות אותה מסירה לדין או הסרוב, יכול היועץ המשפטי:

(א) לתת בתוך שלשה חדשים מיום המסירה לדין או מיום הסרוב צו בו ימסור את הנאשם לדין באפן דחוף או עפ"י כתב האשמה על כל האשמה המתעוררת מתוך העדות שנגבתה במשא-ומתן המשפטי שהתנהל לשם המסירה לדין;

(ב) לתת בכל עת שהיא בתוך תקופת התישנותה של העברה, צו לגבות עדות נוספת בפני שופט שלום לשם מסירה לדין.

(6) שופט שלום שמסר נאשם לדין והיועץ המשפטי סבור שיש צורך בחקירה נוספת לפני המשפט, יהא מותר ליועץ המשפטי להורות להחזיר את העדויות הראשונות לשופט השלום שמסר את הנאשם לדין, ושופט השלום יוכל אז לחזור ולעיין מחדש במשפט ולנהוג בו מכל הבחינות כאילו לא מסר את הנאשם לדין.

(7) שופט שלום שמסר אדם לדין והיועץ המשפטי סבור שצריך המשפט להתברר לפני שופט השלום, הרי אם יורה כך היועץ המשפטי, יוכל שופט שלום לדון בדבר ולחרוץ דין והוראות פקודת שפוט בתי משפט השלום 1935 תחולנה על כל משפט כזה.

(8) יכול היועץ המשפטי או בא כחו, בכל עת שהיא לפני בירור משפטו של הנאשם, לתקן כתב האשמה או להחליפו באחר על דרך שיהא בו כדי להאשימו בעברה המבוססת על עדות שנגבתה בחקירה ובדרישה המוקדמת, בין שהעברה שהאשימוהו בה כאמור כרוך עמה עונש חמור יותר מענשה של כל עברה שנאשם בה הנאשם קודם לכן ובין שאין כרוך עמה עונש חמור מזה.

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף קטן 28(1)

הנוסח הקודם:

(1) לא יובא כל אדם בדין לפי כתב אשמה בפני בית-משפט לפשעים חמורים או בפני בית-משפט מחוזי, גם אם נמסר לדין בידי שופט-שלום, אלא אם כן הוגש כתב האשמה בידי היועץ המשפטי או מטעמו לבית-המשפט שבו יעמוד הנאשם בדין.

           (2)  כל כתב אשמה ייערך בהתאם לתקנות שבתוספת על פקודה זו:

           בתנאי שזקן השופטים רשאי, בהסכמת הנציב העליון, להוסיף על אותן תקנות, לשנותן או להפקיען.

           (3)  כל כתב אשמה צריך לכלול, ודיו אם יכלול, הודעה על העבירה המיוחדת או העבירות המיוחדות שבה או בהן אשם האדם הנאשם, בצירוף אותם הפרטים שיהיו נחוצים לשם מסירת ידיעות מסתברות על טיב האשמה.

           (4)  למרות כל תקנת-חוק או נוהג לא יהיה כתב האשמה נתון להתנגדות, מתוך כפיפות להוראות הפקודה הזאת, מבחינת צורתו או תכנו, אם נערך בהתאם לתקנות הפקודה הזאת.

           (5)  (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף קטן 28(5)

הנוסח הקודם:

(5) מקום שסירב שופט-שלום למסור נאשם לדין על עבירה שנאשם בה או על כל עבירה אחרת, יוכל היועץ המשפטי, למרות אותו סירוב –

(א) ליתן צו למסור את האדם הנאשם לדין לפי כתב אשמה בפני בית-משפט לפשעים חמורים, או בפני בית-משפט מחוזי, הכול לפי העניין, או לצוות שיישפט באופן דחוף בפני בית-משפט מחוזי, על כל אשמה או אשמות הנובעות מן העדות שנגבתה בשעת המשא-והמתן המשפטי שהתנהל לשם מסירה לדין;

(ב) ליתן צו בכל עת שהיא, לפני שתתיישן העבירה, כי תיגבה עדות נוספת בפני שופט-שלום לשם מסירה לדין.

           (6)  (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף קטן 28(6)

הנוסח הקודם:

(6) משמסר שופט-שלום נאשם לדין על עבירה שנאשם בה, או על עבירה אחרת –

(א) יכול היועץ המשפטי, למרות אותה מסירה לדין, להורות כי האדם הנאשם יישפט באופן דחוף בפני בית-משפט מחוזי על כל אשמה או אשמות הנובעות מן העדות שנגבתה בשעת המשא-והמתן המשפטי שהתנהל לשם מסירה לדין; או

(ב) אם נמסר האדם הנאשם לדין בפני בית-המשפט לפשעים חמורים, רשאי היועץ המשפטי, אם עדיין לא הוגש כתב אשמה לאותו בית-משפט, להגיש כתב אשמה נגד האדם הנאשם בבית-המשפט המחוזי, ויכול הוא לכלול בכתב האשמה כל אשמה או אשמות הנובעות מן העדות שנגבתה בשעת המשא-והמתן המשפטי שהתנהל לשם מסירה לדין; או

(ג) מתוך כפיפות להוראות הפסקאות (א) ו-(ב) שלעיל, יכול היועץ המשפטי, או בא-כוחו, להגיש כתב אשמה נגד האדם הנאשם לבית-המשפט לפשעים חמורים או בית-המשפט המחוזי, הכול לפי העניין, ויכול הוא לכלול בכתב האשמה כל אשמה או אשמות הנובעות מן העדות שנגבתה בשעת המשא-והמתן המשפטי שהתנהל לשם מסירה לדין.

           (7)  (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף קטן 28(7)

הנוסח הקודם:

(7) מקום שמסר שופט שלום נאשם לדין, והיועץ המשפטי סבור שיש צורך בחקירה נוספת לפני המשפט, יהיה מותר ליועץ המשפטי להורות להחזיר את העדויות המקוריות לשופט השלום, שמסר את הנאשם לדין, ולאחר-מכן יוכל שופט השלום לחזור ולעיין מחדש בעניין ולנהוג בו מכל הבחינות כאילו עדיין לא נתקיימה מסירה כזאת לדין.

           (8)  (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף קטן 28(8)

הנוסח הקודם:

(8) מקום שמסר שופט שלום אדם לדין, והיועץ המשפטי סבור שהמשפט צריך להתברר בפני שופט השלום, יוכל שופט השלום, אם יורה כך היועץ המשפטי, לדון בדבר ולחרוץ משפט, ואז תחולנה הוראות הסעיף 20 של פקודה זאת, כאילו החליט שופט השלום בעצמו לפעול לפי אותו סעיף ולשפוט את הנאשם באופן דחוף על אשמה או אשמות שהורה אותן היועץ המשפטי.

           (9)  היועץ המשפטי, או בא-כוחו, רשאי – בכל עת שהיא לפני בירור משפטו של אדם נאשם – לתקן או להחליף כתב אשמה שהוגש לפני-כן, כל זמן שכל אשמה או אשמות, אשר תכללנה בכתב אשמה זה, תהיינה נובעות מן העדות שנגבתה בשעת המשא-והמתן המשפטי שהתנהל לשם שפיטה.

           (10) (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף קטן 28(10)

הנוסח הקודם:

(10) כל אשמה או אשמות, שהוגשו בכתב אשמה, או שניתנה עליהן הוראה לעדכן בהתאם להוראות הסעיף הזה, יכולות להכיל אשמה, או אשמה שבאה במקום אשמה או אשמות, שעליהן נמסר האדם הנאשם לדין, או הוספה עליהן, או יכולות הן להוציא מן הכלל כל אשמה כזאת או אשמות כאלה; וכל אשמה או אשמות אפשר יהיה להגישן, או להורות עליהן כי תיערכנה, בין אם תגרורנה בעקבותיהן, הן בכללן והן כל אחת ואחת מהן לחוד, אותו עונש, שגוררות בעקבותיהן האשמה או האשמות שלפיהן נמסר האדם שהנאשם לדין, ובין אם תגרורנה בעקבותיהן עונש קל יותר או חמור יותר מהנ"ל.

           (11) אם נחתם כתב אשמה, אשר הוגש שלא בהתאם להוראות הסעיפים-הקטנים שלעיל, בידי היועץ המשפטי או בא-כוחו, יהיה צפוי כתב אשמה זה להיות בטל ומבוטל:

           בתנאי –

(א)   שאם כתב האשמה כולל אשמות אחדות, וההוראות הנ"ל קויימו ביחס לאחת או יותר מהן, תהיינה בטלות ומבוטלות – לפי סעיף-קטן זה – רק אותן האשמות שהוכללו בטעות; וכן

(ב)   אם נידון אדם שנמסר לדין לפי כל כתב אשמה או לפי כל אשמה הכלולה בכתב אשמה, אותו כתב אשמה או אשמה לא ייעשו בטלים ומבוטלים לפי סעיף-קטן זה עם הערעור אלא-אם-כן הוגשה – בשעת השפיטה – בקשה לעשותם בטלים ומבוטלים.

צירוף אנשים אחדים בכתב האשמה אחד

29.   (1)  כל הראוי לעונש עפ"י החוק כצד לאיזו עברה, אפשר לדונו על אותה העברה עפ"י כתב האשמה, אותו לבדו או יחד עם צד או צדדים לעברה, בין שהוגש כתב האשמה נגד אנשים אחרים הנוגעים בדבר ובין שלא הוגש כתב האשמה נגדם, בין שנתחייבו אותם אנשים אחרים בדין ובין שלא נתחייבו בדין, בין שאפשר להביאם במשפט ובין שאין להביאם במשפט.

           (2)  שום בית משפט לא יסרב ליתן פסק-דין במשפט פלילי על יסוד שצריך היה להאשים באותה עברה או באיזו עברה אחרת אדם אחר או אנשים אחרים מחוץ לאלה שנאשמו בפני בית המשפט, וכן לא יקובל ערעור על יסוד זה.

צירוף האשמות אחדות בכתב האשמה אחד מס' 44 לש' 1939

30.   (1)  בהתחשב עם הוראות התקנות שבתוספת לפקודה זו, מותר לצרף באותו כתב-האשמה, האשמות ביותר מפשע אחד או ביותר מעוון אחד, ומותר לצרף באותו כתב-האשמה האשמות בפשעים ובעוונות, והרשות בידי בית המשפט לחייב או לזכות את הנאשם בדרך כלל בכל כתב ההאשמה, או לחייבו באשמה אחת או באשמות אחדות ולזכותו מאשמות אחרות.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 100

החלפת סעיף 30

הנוסח הקודם:

צירוף האשמות אחדות בכתב האשמה אחד

30. (1) אפשר לכלול בכתב האשמה אחד מספר האשמות בין לאותה עברה ובין לעברות שונות, ויכול בית המשפט לחייב את הנאשם בדין או לזכותו עפ"י כתב ההאשמה כולו, או לחייבו בדין עפ"י האשמה אחת או יותר ולזכותו משאר ההאשמות.

(2) היו האשמות שונות מתיחסות לעובדות שונות, יכול בית המשפט, אם סבור הוא שבעשותו זאת יקל לו יותר לשופט משפט צדק, לצוות שישפטו את הנאשם על כל האשמה אחת או על כל מספר האשמות לחוד, וצו זה אפשר להוציאו בין לפני המשפט ובין בשעת המשפט.

(3) אם חייב בית המשפט את הנאשם לפי כתב ההאשמה כלו, הרי התוצאה המשפטית של חיוב-בדין זה תהא חיוב בדין על כל עברה ועברה שנאשם בהן, ואחר יוכל בית המשפט להוציא נגדו אותו פסק דין שאפשר היה להוציא נגדו אילו נתחייב על כל עברה ועברה לחוד:

בתנאי שלעולם לא יוציאו על אדם יותר מפסק דין אחד על אותן העובדות.

           (2)  אם חייב בית המשפט את הנאשם בכל כתב ההאשמה בכלל, הרי התוצאה החוקית של אותו חיוב, תהא לחייבו בכל עברה מן העברות שנאשם בהן, ולאח"כ רשאי בית המשפט לחרוץ עליו משפט כאותו המשפט שהיו חורצים עליו אילו נתחייב על כל עברה ועברה לחוד:

           בתנאי שאין לחרוץ בשום משפט יותר מפסק דין אחד על אותו אדם בשל אותן העובדות.

תקון כתב האשמה מס' 44 לש' 1939

31.   (1)  מקום שנראה לבית-המשפט, אם לפני המשפט ואם בכל שלב משלביו, כי כתב האשמה הוא פגום, יתן בית המשפט צו לתקן את כתב ההאשמה, ככל שיראה צורך בכך, מבחינת המסיבות של הענין, חוץ אם, מתוך התחשבות בטיבו המסויים של המשפט, אין התיקונים הדרושים יכולים להעשות מבלי לגרום לעיוות-דין.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 100

החלפת סעיף 31

הנוסח הקודם:

תקון כתב האשמה

31. בכל עת שהיא בתוך מהלך המשא והמתן המשפטי ולפני פסק-הדין, יכול בית המשפט שהובא לפניו אדם במשפט עפ"י כתב האשמה לתקן או לצוות לתקן את ההאשמה או את ההאשמות הכלולות בכתב ההאשמה ויכול הוא להוסיף בו האשמה חדשה:

בתנאי שאין מוסיפים כל אשמה שאינה נתמכת בעדות שנגבתה בפני שופט שלום או שיש בה כדי לעשות את הנאשם צפוי לעונש גדול מהעונש שהוא צפוי לו עפ"י כל האשמה שבכתב האשמה כפי שהיה ערוך מעיקרא.

           (2)  בכל עת שהיא במהלך המשא והמתן המשפטי ולפני פסק-הדין, רשאי בית המשפט שהובא לפניו אדם במשפט עפ"י כתב האשמה לתקן או לצוות לתקן את ההאשמה או את ההאשמות הכלולות בכתב ההאשמה או להוסיף לו האשמה חדשה, ואפילו היתה האשמה חדשה זו האשמה הנתונה לשיפוטו של בית-משפט אחר לדון אותו אדם עפ"י כתב האשמה, או האשמה היכולה להיות נידונה במשפט תכוף:

           בתנאי שאסור להוסיף כל האשמה שאינה נתמכת בעדות שנגבתה בפני שופט השלום או שיש בה כדי לעשות את הנאשם צפוי לעונש גדול מן העונש שהוא צפוי לו עפ"י כל האשמה שבכתב האשמה כפי שהוגש מעיקרא.

           (3)  אם תוקן כתב ההאשמה, יש לצרף אליו הערה על צו התיקון, ולצורך המשפט ולצורך כל המשא והמתן המשפטי הכרוך בו רואין את כתב ההאשמה כאילו הוגש מלכתחילה בצורתו המתוקנת.

           (4)  כשבית-המשפט סבור, אם לפני המשפט ואם בכל שלב משלביו, כי הנאשם עלול להפגע, או לבוא במבוכה בהגנתו מחמת שהוא נאשם ביותר מעברה אחת באותו כתב ההאשמה, או כי מחמת כל סבה אחרת רצוי לצוות כי ישפטו את הנאשם לחוד על כל עברה או עברות הכלולות בכתב ההאשמה, רשאי בית המשפט לצוות לשפוט את הנאשם על כל עברה או עברות שבכתב ההאשמה לחוד.

           (5)  אם סבור בית-המשפט, אם לפני המשפט ואם בכל שלב משלביו, כי דחית משפטו של נאשם היא רצויה כתוצאה מן השמוש בכל סמכות המסורה לבית-המשפט עפ"י פקודה זו לתקן כתב האשמה או לצוות לערוך משפט נבדל על עברה – יתן בית-המשפט צו בענין דחיתו של המשפט, ככל אשר יראה צורך בכך.

           (6)  מקום שלפי סעיף זה ניתן צו ע"י בית המשפט לנהל משפט נבדל או לדחות משפט, הרי:-

(א)   הפרוצדורה בשפיטה נבדלת על עברה נבדלת תהא שוה בכל המובנים כאילו היתה העברה הנבדלת ערוכה בכתב האשמה מיוחד והפרוצדורה במשפט שנדחה תהא, בכל המובנים, אותה הפרוצדורה שהיתה נוהגת אלמלא הוחל במשפט; וכן

(ב)   יכול בית המשפט ליתן צו המרשה לשחרר את הנאשם בערבות או בנוגע להגדלת סכומי הערבות או בנוגע לענינים אחרים, ככל אשר יישר בעיניו.

           (7)  מקום שנאשם נמסר לדין ע"י בית המשפט לפשעים חמורים, ונראה לו לאותו בית משפט, לפני המשפט, לפי בקשת היועץ המשפטי או בא כוחו, כי הנאשם צריך להיות מובא במשפט על עברה הנידונה עפ"י כתב האשמה ע"י בית משפט מחוזי, רשאי בית המשפט לפשעים חמורים להורות, למרות אותה מסירה לדין, כי הנאשם יהא נידון ע"י בית משפט מחוזי, ולאחר הגשת כתב האשמה לאותו בית משפט יהא אותו אדם נידון כך. כל אימת שניתנה הוראה כזאת, ירשות היועץ המשפטי דרישה להפסקת הפעולות המשפטיות לגבי כתב ההאשמה שהוגש לבית המשפט לפשעים חמורים, אם הוגש כתב האשמה.

           (8)  כל סמכות של בית-המשפט עפ"י סעיף זה באה להוסיף לכל סמכות אחרת של בית-המשפט לצורך ענינים שוים או דומים ולא לגרוע הימנה.

הודעת האשמה וטענות

32.   נאשם המופיע לדין לפני בית משפט לפשעים חמורים או לפני בית משפט מחוזי עפ"י כתב האשמה, יקרא לפניו הפקיד המתאים את כתב ההאשמה בשפתו הוא או בשפה שהוא שומע אותה, ואחר ידרשו מאתו להשיב על כתב ההאשמה.

הפרוצדורה לאחר תשובת הנאשם

33.   (1)  הודה הנאשם באשמה, יתנהג בית המשפט כאילו נתחייב הנאשם בדין בפסק של בית המשפט.

           (2)  לא הודה הנאשם באשמה או סרב להשיב על ההאשמה או שתק, פותחין במשפט.

           (3)  יכול היועץ המשפטי או בא כחו לפתוח בטענות בשם הקטיגוריה.

           (4)  עדי הקטיגוריה יקראו להעיד, והרשות לנאשם או לעורך הדין שלו לחקור כל עד חקירה שכנגד והרשות ליועץ המשפטי או לבא כחו לחזור ולחקור אותו עד.

           (5)  לא נשמעה כל עדות כזאת, מזכין את הנאשם.

עדות תהא בשבועה

34.   (1)  כל עד ועד יחקר בשבועה, חוץ אם נתברר לבית המשפט שקבלת השבועה מתנגדת לאמונתו הדתית של העד או שאין לו לעד כל אמונה דתית, ובשני מקרים אלה אפשר לחקרו בהן צדק שלו בלבד.

           (2)  ילד שהוא רך בשנים מכדי שיוכל להבין טיבה של שבועה, הרי אם נתברר לבית המשפט שצריכה עדותו של הילד להשמע, מותר לחקרו שלא בשבועה.

           בתנאי כי מקום שילד(ה) מעיד(ה) מטעם התביעה שלא בשבועה, לא יהא הנאשם צפוי להתחייב בעברה אלא אם כן היתה עדות הילד(ה) מתחזקת ע"י עדות חשובה אחרת התומכת באותה עדות והמאשימה את הנאשם.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 101

הוספת תנאי

           (3)  ילד שנתקבלה עדותו כאמור לעיל והוא מעיד ביודעין עדות שקר במסבות שהיו עושות אותו אשם בשבועת שוא, אילו היתה העדות ניתנת בשבועה, הרי בצאתו חייב בדינו יהא הילד צפוי לכך שיענישוהו כאילו נתחייב בעברה שבוגרים נענשין עליה בעונש מאסר.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 101

הוספת סעיף קטן 34(3)

פרטי העדות ירשמו בכתב

35.   (1)  השופט היושב ראש במשפט עפ"י כתב האשמה ירשום את כל העדות שנגבתה במשפט וכל טעמי התנגדות שנשמעו נגד העדות או נגד כתב ההאשמה, אם הם חשובים, וכל ההחלטות והצוויים שניתנו בשעת המשפט.

           (2)  כל כתבי העדויות וההודעות שבכתב והמסמכים האחרים שנתקבלו כעדות תקוים זהותם בסימנים מספיקים, ואם נוח הדבר יצורפו לזכרון הדברים של המשפט.

עדויותיהם של עדים נעדרים מס' 44 לש' 1939

36.   עד שהעיד בחקירה המוקדמת, ואי אפשר להביאו אל המשפט מחמת מיתתו, חולשתו או מחלתו או מחמת העדרו מפלשתינה (א"י), הרי אם הוגש כתב העדות כשהוא חתום ע"י שופט השלום ומשהוכח בצורה המניחה את דעת בית המשפט במדה מספקת שאין להביא את העד אל המשפט מחמת סבה מהסבות האמורות לעיל וכי – פרט למקרים המותנים בסעיף 27 – היה הנאשם מצוי בשעת גביית העדות, וכי ניתנה לו אפשרות לחקור את העד חקירה שכנגד, אפשר, ברשות בית המשפט, לקרוא בשעת המשפט את כתב עדותו כעדות במשפט.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 101

36. עד שהעיד בחקירה המוקדמת, ואי אפשר להביאו אל המשפט מחמת מיתתו, חולשתו או מחלתו או מחמת העדרו מפלשתינה (א"י), הרי אם הוגש כתב העדות כשהוא חתום ע"י שופט השלום ומשהוכח בצורה המניחה את דעת בית המשפט במדה מספקת שאין להביא את העד אל המשפט מחמת סבה מהסבות האמורות לעיל וכי – פרט למקרים המותנים בסעיף 27 – היה הנאשם מצוי בשעת גביית העדות, וכי ניתנה לו אפשרות לחקור את העד חקירה שכנגד, אפשר, ברשות בית המשפט, לקרוא בשעת המשפט את כתב עדותו כעדות במשפט.

הודעות של הנאשם כשרות לעדות

37.   (1)  הודעה שמסר נאשם בחקירה והדרישה המוקדמת נכללה ע"י שופט השלום או ע"י אדם אחר שיפה כחו לנהל אותה חקירה בגוף רשימותיו על מהלך החקירה אפשר לקראה במשפט כעדות נגד הנאשם, לכשיוגשו כתבי העדות כשהם חתומים ע"י שופט השלום או ע"י האדם האחר כאמור לעיל, ולא יהא צורך בהוכחה נוספת.

           (2)  הודעה שמסר הנאשם שלא בשעת החקירה והדרישה המוקדמת מותר להוכיחה בעדותו של אדם ששמע את ההודעה: אם הועתקה ההודעה בכתב וחתם עליה הנאשם או קיימה באופן אחר, יוכיחוה בעדותו של האדם שהיה מצוי באותו מעמד ושמע אותה וראה את הנאשם כשהוא חותם על ההודעה או מקיימה בדרך אחרת.

           (3)  שום הודעה שנמסרה בכל עת שהיא ע"י הנאשם בפני שופט השלום או בשעת המשפט לא תשמש עדות נגד נאשם אחר, חוץ אם נמסרה בשבועה לפי סעיף 15, סעיף-קטן (5) או סעיף 39 של פקודה זו:

           בתנאי ששום הודעה שמסר הנאשם עפ"י הוראות סעיף 15, סעיף-קטן (5), לא תשמש במשפט כעדות נגד כל נאשם אחר אלא אם הוכח לבית המשפט כי אותו נאשם אחר היה נוכח כשניתנה ההודעה והיתה לו האפשרות לחקור חקירה שכנגד את הנאשם שמסר אותה הודעה.

מיום 22.1.1937

מס' 1 לשנת 1937

ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' 38

(3) שום הודעה שנמסרה בכל עת שהיא ע"י הנאשם בפני שופט השלום או בשעת המשפט לא תשמש עדות נגד נאשם אחר, חוץ אם נמסרה בשבועה לפי סעיף 39. סעיף 15, סעיף-קטן (5) או סעיף 37 של פקודה זו:

בתנאי ששום הודעה שמסר הנאשם עפ"י הוראות סעיף 15, סעיף-קטן (5), לא תשמש במשפט כעדות נגד כל נאשם אחר אלא אם הוכח לבית המשפט כי אותו נאשם אחר היה נוכח כשניתנה ההודעה והיתה לו האפשרות לחקור חקירה שכנגד את הנאשם שמסר אותה הודעה.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 101

(3) שום הודעה שנמסרה בכל עת שהיא ע"י הנאשם בפני שופט השלום או בשעת המשפט לא תשמש עדות נגד נאשם אחר, חוץ אם נמסרה בשבועה לפי סעיף 15, סעיף-קטן (5) או סעיף 37 סעיף 39 של פקודה זו:

עדותו של עד שלא נקרא להעיד בשעת חקירה מוקדמת מס' 31 לש' 1944

38.   אדם שלא העיד בחקירה מוקדמת לא תקראהו הקטיגוריה להעיד במשפט, אלא-אם נמסרה תחילה – לאדם הנאשם או לעורך-הדין שלו – הודעה בכתב הכוללת את שמו של העד, אשר אומרים לקראו, והודעה על תמצית העדות שאומרים להביאה:

מיום 27.10.1944

מס' 31 לשנת 1944

ע"ר מס' 1368 מיום 27.10.1944, תוס' 1, עמ' 71

החלפת סעיף 38

הנוסח הקודם:

עדותו של עד שלא נקרא להעיד בחקירה

38. מי שלא העיד בחקירה ודרישה לא יקרא ע"י הקטיגוריה להעיד במשפט אלא אם כן נמסרה תחלה לנאשם או לעורך הדין שלו הודעה בכתב המכילה את שמו של העד שאומרים להזמינו והערה על תכן העדות שאומרים להביאה.

           אולם בתנאי שאם יהיה העד, אשר אומרים לקראו –

(א)  נאשם שותף, שכבר זוכה או נדון, או

(ב)  אדם שנקרא רק כדי להוכיח, שהעד אשר העיד בחקירה המוקדמת אי-אפשר להביאו למשפט מפני שמת, נעשה תשוש או חולה, או נעדר מפלשתינה (א"י), או

(ג)   עד שעדותו טיבה פורמלי בלבד,

לא יהיה צורך בהודעה המפורשת לעיל.

סיום פרשת הקטגוריה במשפט ועדות הנאשם

39.   משנסתיימה פרשת הקטיגוריה במשפט, שואלין את הנאשם אם רוצה הוא עצמו למסור הודעה, והרשות בידו, אם ירצה בכך, להשמיעה מתוך תא הנאשמים או לעלות על דוכן העדים ולהעיד בשבועה. אם השמיע את עדותו מעל דוכן העדים יכול היועץ המשפטי או בא-כחו לחקרו חקירה שכנגד, אולם אין לשאל את הנאשם כל שאלה על מנת להוכיח שהוא נתחייב קודם לכן על עברה, חוץ אם הוא עצמו מסר הודעה בדבר הנהגתו הטובה או אם הביא עדות או אם השיג עדות בענין זה מתוך חקירה שכנגד.

עדי הסניגוריה

40.   לאחר שמסר הנאשם את הודעתו, הרי אם יש לו עורך דין יכול הלה לפתוח בפרשת הסניגוריה במשפט, ויכול הנאשם או איש אחר בשמו לקרוא לעדים ולחקרם ויכול היועץ המשפטי או בא-כחו לחקרם חקירה שכנגד, וכן מותר לחזור ולחקרם.

סמכותו של בית המשפט להזמין עדים

41.   בכל עת שהיא בשעת המשפט יכול בית המשפט על דעת עצמו לדרוש מכל אדם המצוי במשפט, שיעיד בתורת עד, ויכול הוא לצוות להביא אדם בפניו כעד אם בתוקף צו כפיה או עפ"י כתב הזמנה, ככל אשר יורה בית המשפט.

נעילת הסניגוריה מס' 44 לש' 1939

42.   עם תום טענות ההגנה, הרי כשלא הוזמן שום עד-הגנה חוץ מן הנאשם, ולא הוגש שום מסמך בעדות לטובת ההגנה, רשאי היועץ המשפטי או בא כוחו לשאת דברו בפני בית המשפט, ולנאשם או לעורך הדין שלו תהא הזכות להשיב על טענותיו של היועץ המשפטי או של בא כוחו; בכל מקרה אחר ישא הנאשם או עורך הדין שלו את דברו בפני בית המשפט וליועץ המשפטי או לבא כוחו תהא הזכות להשיב על דבריו.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 102

החלפת סעיף 42

הנוסח הקודם:

נעילת הסניגוריה

42. משנסתיימה פרשת הסניגוריה במשפט יכול היועץ המשפטי או בא כחו לשאת נאום בפני בית המשפט ויכול הנאשם או עורך הדין שלו לשאת נאום תשובה.

תביעה אזרחית

43.   מקום שקיימת תביעה אזרחית הנובעת מתוך העברה המשמשת נושא ההאשמה או הכרוכה באותה עברה, יכול התובע לחקור בענין אותה תביעה כל עד שהובא ע"י הקטיגוריה או ע"י הסניגוריה בענין אותה תביעה, ויכול הוא להביא עדות לאחר שנסתיימה פרשת הקטיגוריה שבמשפט או לאחר כך שבשעת מהלך המשפט או לאחר החיוב בדין, ככל אשר יורה בית המשפט, אך לא ירשו לו להביא עדות או לטעון בפני בית המשפט בשאלת אשמתו של הנאשם ואף לא ירשו לו לחקור כל עד מעדי הקטיגוריה באותן שאלות או לחקרו חקירה שכנגד, חוץ אם ניתנה רשות לכך מטעם בית המשפט.

עורך דין המשתתף בקטגוריה ימונה מטעם היועץ המשפטי

44.   שום עורך דין לא ישתתף בקטיגוריה על עברה פלילית אלא אם כן נתמנה לכך מטעם היועץ המשפטי.

בית המשפט ישקול במתן פסק הדין מס' 44 לש' 1939

45.   לאחר התשובה, לכשישנה תשובה, של היועץ המשפטי או של בא כוחו את תשובתו, יעיין בית המשפט בכל המשפט ויזכה את הנאשם, חוץ אם רוב חברי בית המשפט מצאוהו אשם.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 102

45. לאחר שהשמיע הנאשם או עורך הדין שלו לאחר התשובה, לכשישנה תשובה, של היועץ המשפטי או של בא כוחו את תשובתו, יעיין בית המשפט בכל המשפט ויזכה את הנאשם, חוץ אם רוב חברי בית המשפט מצאוהו אשם.

זכוי בדין מס' 44 לש' 1939

46.   זיכה בית המשפט את הנאשם, ישוחרר הנאשם מיד מן המשמר שהושם בו, חוץ אם יש לעכבו במאסר מחמת האשמה אחרת.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 102

46. זיכה בית המשפט את הנאשם, ישוחרר הנאשם מיד מן המשמר שהושם בו, חוץ אם זכוהו מפאת מחלת רוח או אם יש לעכבו במאסר מחמת האשמה אחרת.

חיוב בדין

47.   (1)  חייב בית המשפט את הנאשם, ישאלהו פקיד בית המשפט אם יש לו להגיד דבר מדוע לא יוצא פסק הדין נגדו.

           (2)  לפני שיוצא פסק הדין ישמע בית המשפט את האסיר או את עורך הדין שלו בשמו, אם יש לו להגיד דבר בנוגע לפסק הדין שעומדים להוציא.

           (3)  יכול בית המשפט לשמוע גם את היועץ המשפטי או את בא כחו ויכול הוא לקבל כל אותן הידיעות וההוכחות שיהא בהן צורך או תועלת לפני הוצאת פסק הדין.

           (4)  (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 102

(4) אם לא צוה בית המשפט אחרת יתחיל פסק הדין של מאסר או של עבודת פרך לחול מיום החיוב בדין.

מיום 17.9.1954

תיקון מס' 1

ס"ח תשי"ד מס' 166 מיום 17.9.1954 עמ' 238 (ה"ח 179)

ביטול סעיף קטן 47(4)

הנוסח הקודם:

(4) אם לא צוה בית המשפט אחרת יתחיל פסק הדין של מאסר לחול מיום החיוב בדין.

דחית המשפט כשנתגלתה עברה חמורה יותר

48.   אם נתברר תוך כדי שפיטה עפ"י כתב האשמה, שהנאשם אשם בעברה שאילו נתחייב בה היה צפוי לעונש חמור מזה שיש להטיל עליו אילו היה מתחייב עפ"י העברה שבכתב ההאשמה, יכול בית המשפט לדחות את המשפט ולמסור את הנאשם למשמר על מנת שיאשימוהו בעברה האמורה ויעמידוהו מחדש בפני חקירה ודרישה מוקדמת, אם זו שנערכה כבר לא היתה מספקת כדי לגלות את העובדות הדרושות לבסוס ההאשמה החדשה, או אם ירצה הנאשם להביא עדים להגנתו בחקירה ודרישה כזאת.

מציאותו של הנאשם במשפט

49.   (1)  כל הנשפט עפ"י כתב האשמה יהא זכאי להמצא בבית המשפט בכל עת השפיטה כל זמן שיהא מתנהג כשורה.

           (2)  התנהג שלא כשורה, יכול בית המשפט עפ"י הכרעת דעתו לצוות להוציאו מבית המשפט ולהמשיך במשפט שלא בפניו, ולקבוע אותם סידורים אשר ימצא אותם בית המשפט למספיקים כדי להודיע לו מהנעשה במשפטו וכדי שיוכל ללמד זכות על עצמו.

           (3)  יכול בית המשפט, אם טוב הדבר בעיניו, להרשות לנאשם להמצא מחוץ לבית המשפט בכל עת השפיטה או בחלק הימנה בתנאים אשר ייטבו בעיני בית המשפט.

הודעה לנאשם בדבר זכות הערעור

50.   אם זכאי הנידון לערער, הרי לאחר שהוצא פסק הדין נגדו יודיע לו בית המשפט את זכותו זאת, וכן יודיעהו בתוך איזה מועד ובאיזה מקום אפשר להגיש את ההודעה בדבר הערעור.

צורת פסק דין מס' 40 לש' 1947

51.   משנסתיים המשפט משני הצדדים, ירשום השופט את פסק-הדין שלו בכתב, וכל פסק-דין כזה יכלול את הנקודה או הנקודות הטעונות הכרעה, את ההכרעה בהן ואת טעמי ההכרעה, יירשם בו תאריך, והוא ייחתם בידי השופט, בשעה שהוא פוסק אותו.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 102

51. נתחייב או זוכה אדם בדין על איזו עברה, ירשום השופט היושב ראש בזכרון הדברים שלו על אדות מהלך המשפט את המסקנות העובדתיות שעליהן מבוסס החיוב או הזכוי בדין:

מיום 29.8.1947

מס' 40 לשנת 1947

ע"ר מס' 1608 מיום 29.8.1947, תוס' 1, עמ' 203

החלפת סעיף 51

הנוסח הקודם:

צורת פסק הדין

51. נתחייב או זוכה אדם בדין על איזו עברה, ירשום השופט היושב ראש בזכרון הדברים שלו על אדות מהלך המשפט את המסקנות העובדתיות שעליהן מבוסס החיוב או הזכוי בדין:

בתנאי ששום חיוב בדין לא יהא נפסל מחמת שלא נכללה בזכרון הדברים מסקנה עובדתית, אם נראה כי אותה עובדה נתבררה די הצורך מתוך העדות שנגבתה במשפט.

הסמכות למצוא את הנאשם אשם בנסיון וכו', הגם שלא האשימו בכך את הנאשם מס' 44 לש' 1939

52.   יכול בית המשפט למצוא את הנאשם אשם בנסיון לעבור עברה שנאשם בה, או לפסוק שהנאשם היה מסייע לאחר מעשה, ויכול הוא לחייבו בדין על עברה שלא פורשה בכתב ההאשמה ומבלי לתקן את כתב ההאשמה למרות שאותה עברה היא עברה בגדר שפוטו של איזה בית משפט אחר לדון בה עפ"י כתב האשמה, או עברה היכולה להיות נידונה במשפט תכוף:

           בתנאי שאותה עברה תהא מוכחה מתוך העדות שבמשפט ומתוך המסקנות העובדתיות הדרושות לשם הוכחתה ושלא יהא בה כדי לעשות את הנאשם צפוי לעונש גדול מן העונש שהוא צפוי לו עפ"י כל האשמה שבכתב ההאשמה.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 102

52. יכול בית המשפט למצוא את הנאשם אשם בנסיון לעבור עברה שנאשם בה, או לפסוק שהנאשם היה שותף או מסייע לאותה עברה מסייע לאחר מעשה, ויכול הוא לחייבו בדין על עברה שלא פורשה בכתב ההאשמה ומבלי לתקן את כתב ההאשמה ובלבד שאותה עברה הוכחה מתוך העדות שבמשפט ומתוך המסקנות העובדתיות הדרושות לשם קביעת העברה שהאשימוהו בה. למרות שאותה עברה היא עברה בגדר שפוטו של איזה בית משפט אחר לדון בה עפ"י כתב האשמה, או עברה היכולה להיות נידונה במשפט תכוף:

בתנאי שאותה עברה תהא מוכחה מתוך העדות שבמשפט ומתוך המסקנות העובדתיות הדרושות לשם הוכחתה ושלא יהא בה כדי לעשות את הנאשם צפוי לעונש גדול מן העונש שהוא צפוי לו עפ"י כל האשמה שבכתב ההאשמה.

מס' 44 לש' 1939

53.   (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 102

ביטול סעיף 53

הנוסח הקודם:

עונשין מינימליים

53. (1) בית משפט לפשעים חמורים או בית משפט מחוזי כשהם פוסקים פסק דין, לא יהיו קשורים בכל עונש מינימלי שנקבע בחוק העונשין העותומני, אך לעולם יכולים הם להטיל אותו עונש שיראה לצודק לפי המסבות שבענין ובלבד שלא יהא גדול מן המקסימום הקבוע:

בתנאי שמקום שנתחייב הנאשם בדין על פשע שענשו מיתה, אין לשנות עונש זה אלא כשקבע זאת החוק בפירוש.

(2) כשהעונש שנקבע בחוק הוא עונש מאסר לתקופה שאינה עולה על שלש שנים, הרי במקום לדון את האדם למאסר, יכול בית המשפט לשית עליו קנס, ואם לא ישלם את הקנס יכול הוא לצוות לאסרו לתקופה שלא תעלה על אותה התקופה שהוא היה נאסר בה אלמלא נקנס כך, ואולם אין להתחשב ביחס שבין תקופת המאסר לסכום הקנס כפי שנקבע בסעיף 3(2) של פקודת החוב (מאסר).

(3) כשהעונש שנקבע בחוק הוא עבודת פרך עולמית או זמנית מותר להמירו בעונש מאסר.

(4) עונש של גלות עולמית או זמנית או עונש של כליאה עולמית או זמנית במבצר, שנקבעו בחוק הפלילי העותומני, לא יוטלו, ובמקומם יוטל עונש עבודת פרך לתקופת מאסר מסויימת.

54.   (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 102

החלפת סעיף 54

הנוסח הקודם:

נאשם החולה ברוחו

54. (1) הובא אדם בפני בית משפט לדין עפ"י כתב האשמה ונתברר לפני סיום פרשת הקטיגוריה שבמשפט שהאדם חולה ברוחו, יכול בית המשפט לצוות לערוך אותה חקירה שימצאנה לנכון כדי לברר אם בריא או חולה האיש ברוחו, ואם סבור בית המשפט לאחר אותה חקירה שהאיש חולה ברוחו יצוה להחזיקו במשמר כל זמן שהנציב העליון ירצה בכך.

(2) זוכה הנאשם לאחר המשפט מחמת שהוא חולה ברוחו, יצוה בית המשפט להחזיקו במשמר כל זמן שהנציב העליון ירצה בכך.

(3) יכול הנציב העליון ליתן הוראות מזמן לזמן ככל אשר ימצא לנכון בדבר אופן שמירת אנשים שניתן עליהם צו להחזיקם במשמר כאמור.

מיום 6.7.1955

תיקון מס' 2

ס"ח תשט"ו מס' 187 מיום 6.7.1955 עמ' 125 (ה"ח 230)

ביטול סעיף 54

הנוסח הקודם:

נאשם החולה ברוחו

54. (1) אם נראה לבית משפט לאחר משפטו של כל אדם, כי היה אשם בעברה שעליה הובא לדין אלא שבזמן מעשה העברה היה, מחמת מחלת רוח, בלתי מוכשר להבין מה עשה או לדעת שלא היה עליו לעשות את המעשה או את אי-המעשה המהוים את העברה, יוציא בית המשפט פסק דין מיוחד "אשם אך בלתי שפוי בדעתו" (או "אשם אך בלתי שפוי בדעתו מחמת שכרות") ויורה לעצור אותו אדם למשך הזמן שירצה הנציב העליון.

(2) אם בשעת חקירה מוקדמת בפני שופט שלום או בשפיטה על פי כתב האשמה, מוצא שופט השלום או בית המשפט כי הנאשם אינו שפוי בדעתו ואי אפשר איפוא להעמידו בדין, יורה שופט השלום או בית המשפט לעצור אותו למשך הזמן שירצה הנציב העליון.

אם העידו שני רופאים ממשלתיים כי האדם שנעצר בהתאם להוראות סעיף-קטן זה שפוי בדעתו, יורה הנציב העליון כי אותו אדם ישפט עפ"י החוק על העברה שנאשם בה, אם ברור לנציב העליון כי מן הדין לעשות כן.

(3) רשאי הנציב העליון ליתן מזמן לזמן הוראות שימצא צורך בהן בענין שמירתם של אנשים שנעצרו בהתאם להוראות סעיף זה.

שבועת שוא ועדות שקר

מסירה לדין לאחר חקירה ודרישה מוקדמת על שבועת שוא

55.   (1)  אם נראה לבית המשפט לפשעים חמורים או לבית משפט מחוזי שנשבע עד לשוא במשפט שנתברר בפניהם, יכולים הם, ככלות המו"מ המשפטי ולאחר שניתן פסק דין או צו, הכל לפי הענין, למסור אותו אדם למשפט לפני בית משפט אשר לו השיפוט לדון באותה עברה ויכולים הם לשימו במשמר או לשחררו בערבות, ויכול בית המשפט לחייב כל אדם להעיד נגד אותו נאשם בדרך שעושה זאת שופט שלום בחקירה ודרישה מוקדמת.

           (2)  כמו כן יכול בית המשפט לצוות שיושם אותו אדם במשמר או שיקבלו ממנו התחייבות לעמוד לפני שופט שלום על מנת שינהגו בו כשם שנוהגים במי שנאשם בעברה שדנים עליה עפ"י כתב האשמה ושיובא לפני שופט השלום לשם חקירה ודרישה מוקדמת.

56.   (בוטל).

מיום 27.10.1944

מס' 31 לשנת 1944

ע"ר מס' 1368 מיום 27.10.1944, תוס' 1, עמ' 72

החלפת סעיף קטן 56(2)

הנוסח הקודם:

(2) משהוכח שמסר העד הודעות סותרות כאמור לעיל ולא עלתה בידו להוכיח לבית המשפט שלא נולדה הסתירה מתוך כונתו לרמות את בית המשפט שערך את החקירה והדרישה המוקדמת או את בית המשפט הדן במשפט, ומשהוברר לבית המשפט שהעיד האיש עדות שקר בכונה לרמות, יהא אותו אדם צפוי להתחייב בדין על עדות שקר ולהענש במאסר ששה חדשים או בקנס של חמשים פונט.

מיום 21.1.1965

תיקון מס' 5

ס"ח תשכ"ה מס' 444 מיום 21.1.1965 עמ' 53 (ה"ח 593)

ביטול סעיף 56

הנוסח הקודם:

עדות שקר

56. (1) אם יתברר במהלך משפט עפ"י כתב האשמה שעד מסר הודעה בשבועה על איזו עובדה הנוגעת למשפט והיא סותרת באיזה פרט חשוב הודעה שמסרה בשבועה בחקירה והדרישה המוקדמת שבאותו המשפט, הרי לאחר פסק הדין יפה כחו של בית המשפט למסור אותו עד למשפט דחוף בישיבת בית המשפט המחוזי.

(2) משהוכח שמסר הודעות סותרות כאמור לעיל, ומשנוכח בית-המשפט שהיתה כוונה לרמות את בית-המשפט, שערך את החקירה, או את בית-המשפט, הדן במשפט, יאשם אותו אדם בעבירה על עדות שקר, ויהיה צפוי – משיתחייב בדין – למאסר שנתיים או לקנס של חמש מאות פונט או לשני הענשים האלה כאחד.

(3) במשפטו של מי שנאשם בעדות שקר, הרי הראית כתבי העדות שנגבתה בחקירה והדרישה המוקדמת וזכרון הדברים של השופט היושב ראש במשפט, תהא הוכחה לכאורה על ההודעות הנראות להיות כלולות באותם כתבי העדות.

הוצאות משפט

מס' 1 לש' 1937

57.   (בוטל).

מיום 22.1.1937

מס' 1 לשנת 1937

ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' 38

ביטול סעיף 57

הנוסח הקודם:

הוצאות משפט כשיש חיוב בדין

57. כשבית משפט מחייב נאשם בדין על כל עברה שלא מאותן העברות שכרוך בהן עונש מיתה, יכול הוא לצוות עליו לשלם את הוצאות המשפט, ואותן הוצאות תהיינה נגבות כדרך שגובין קנס.

מס' 1 לש' 1937

58.   (בוטל).

מיום 22.1.1937

מס' 1 לשנת 1937

ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' 38

ביטול סעיף 58

הנוסח הקודם:

הוצאות משפט כשיש זכוי בדין

58. זיכה בית המשפט נאשם והיה סבור שההאשמה הוגשה מתוך קלות דעת והקנטה, יכול הוא לצוות על כל אדם שהגיש את ההאשמה או על כל אדם שיראה אותו בית המשפט אחראי כגורם להגשת ההאשמה, לשלם לנאשם את הוצאות הסניגוריה שלו, והן תגבינה כדרך שגובין קנס.

עיכוב במו"מ המשפטי

עיכוב המשא והמתן המשפטי מס' 31 לש' 1944

59.   (1)  היועץ המשפטי רשאי – בכל עת שהיא במשך משפט פלילי ולפני מתן פסק-הדין – לעכב את המשא-והמתן המשפטי בתוקף צו בכתב, שיוגש לבית-המשפט אשר בפניו מתברר המשפט.

מיום 27.10.1944

מס' 31 לשנת 1944

ע"ר מס' 1368 מיום 27.10.1944, תוס' 1, עמ' 72

החלפת סעיף 59

הנוסח הקודם:

יכול היועץ המשפטי לעכב מו"מ משפטי

59. (1) יכול היועץ המשפטי, בכל עת שהיא תוך מהלך משפט פלילי ולפני מתן פסק הדין, לעכב את המו"מ המשפטי עפ"י צו בכתב שיוגש לבית המשפט אשר בפניו מתברר אותו מו"מ משפטי.

(2) נמסר נאשם לדין, הרי בית המשפט שלפניו נמסר האיש לדין יחשב כבית המשפט אשר בפניו מתברר המשפט.

           (2)  היועץ המשפטי רשאי – בכל עת שהיא לפני שתתיישן העבירה – להפקיע, בצו בכתב שיוגש לבית-המשפט שבפניו התברר המשפט, כל צו המעכב את המשא-והמתן המשפטי, שניתן בהתאם לסעיף-קטן (1), ולאחר-מכן יימשך המשא-והמתן המשפטי למן אותו השלב שבו עוכב: בתנאי כי בכל משפט, שבו הוגש הצו המעכב את המשא-והמתן המשפטי לאחר שהחלה השפיטה, יש להתחיל בשפיטה מחדש.

           (3)  (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף קטן 59(3)

הנוסח הקודם:

(3) אם ניתן צו בידי היועץ המשפטי לפי סעיף-קטן (2), יוציא שופט-השלום – משהוגשה בקשה בכתב בידי היועץ המשפטי או בשמו – הזמנה או פקודת מאסר – לפי ראות עיניו – כדי לכפות את האדם הנאשם להתייצב בפניו, והסעיפים 6, 7, 8, 9, 10, 11 ו-12 של הפקודה הזאת יחולו כשם שהם חלים על כתב שהוצא לפי סעיף 6 של הפקודה. משהתייצב האדם הנאשם בפני שופט השלום, יכול שופט השלום להעביר את המשפט לכל בית-משפט שבו התברר המשא-והמתן המשפטי בשעה שעוכב, ויכול הוא לשים את הנאשם במשמר או לשחררו בערבות בהתאם לחוק. פרט למה שנקבע לעיל, תחול פקודה זו, בהתחשב עם המסיבות, על משא-ומתן משפטי נוסף שיתקיים בהתאם לצו מאת היועץ המשפטי, שיהיה ניתן לפי סעיף-קטן (2).

           (4)  נמסר אדם נאשם לדין, רואים את המשפט כאילו הוא מתברר בשפיטה בבית-המשפט, שבפניו יועמד הנאשם לדין.

תקנתו של התובע האזרחי במקום שעוכב המו"מ המשפטי

60.   אף אם צוה היועץ המשפטי לעכב מו"מ משפטי פלילי, הרי אם היה תובע אזרחי במשפט לא יהא אותו תובע אזרחי נמנע מחמת כן מלתבוע את תביעתו האזרחית ומלהביא בפני בית משפט אזרחי את העדות הדרושה להוכחת תביעתו, ואפילו יש בהן בעובדות כדי להוכיח שנעשתה עברה פלילית.

הוצאה לפועל של פסקי דין

אין משנין ואין מוחלין עונשין

61.   שום עונש שניתן ע"י בית המשפט לפשעים חמורים או ע"י בית משפט מחוזי אין לשנותו, להמתיקו או למחול עליו, כלו או מקצתו, אלא עפ"י פסק-דין של בית המשפט העליון כשהוא יושב לדין כבית משפט לערעורים (שיקרא לקמן "בית משפט לערעורים") או עפ"י צו בכתב מאת הנציב העליון.

מס' 44 לש' 1939

62.   (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 103

ביטול סעיף 62

הנוסח הקודם:

צו תפיסה ומכירה

62. משיוכיחו לבית המשפט שסכום כסף שחייב בדין נצטוה על ידו לשלמו בתורת קנס, דמי פצוי או הוצאות משפט, לא שולם כמצווה בצו, יכול הוא להוציא צו לתפיסתם ולמכירתם של נכסי המטלטלין של הנידון או אותו חלק מנכסים אלה כדי שעור מספיק לסילוק הסכום שנצטוה לשלמו ושלא שולם עדיין, בצרוף הוצאות קבלת צו התפיסה והמכירה וההוצאות שהוצאו כדין בתפיסת הנכסים, בהחזקתם ובמכירתם.

ערעורים

הודעה על הערעור מס' 44 לש' 1939

63.   (1)  מי שנתחייב בדין על עברה פלילית ע"י בית המשפט לפשעים חמורים או ע"י בית משפט מחוזי ונידון למות או למאסר של יותר משנה אחת או לתשלום קנס של יותר ממאה פונט, רשאי לערער לפני בית המשפט לערעורים תוך עשרה ימים מיום החיוב בדין, במסרו הודעה למשרד הרישום של בית המשפט העליון, כשהערעור הוא על חיוב בדין ע"י בית המשפט לפשעים חמורים, ואילו כשהערעור הוא על חיוב בדין ע"י בית משפט מחוזי, במסרו הודעה למשרד הרישום של אותו בית משפט מחוזי.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 103

החלפת סעיף 63

הנוסח הקודם:

הודעה על הערעור

63. (1) מי שנתחייב בדין על עברה פלילית ע"י בית המשפט לפשעים חמורים או ע"י בית משפט מחוזי ונידון לתקופת מאסר העולה על שנה אחת או לתשלום קנס העולה על מאה פונט, יכול לערער לפני בית המשפט לערעורים תוך עשרה ימים מיום שנתחייב בדינו, במסרו הודעה למשרד בית המשפט המחוזי.

(2) ההודעה תפרט את נמוקי הערעור, או אפשר לפרש את נמוקי הערעור בכתב שיוגש עם ההודעה או שיוגש למשרד בית המשפט המחוזי או בית המשפט לערעורים תוך חמשה עשר יום מיום החיוב בדין.

(3) בית המשפט לפשעים חמורים או בית המשפט המחוזי ישלח לבית המשפט לערעורים את ההודעה על הערעור ואת נמוקי הערעור, אם היו נמוקי ערעור, יחד עם כתב ההאשמה, זכרון הדברים של המשפט והעדות שנגבתה בבית המשפט לפשעים חמורים או בבית המשפט המחוזי וכל מסמך או מוצג אחר שהוגש במשפט.

(4) בית המשפט לפשעים חמורים או בית המשפט המחוזי כשהוא מחייב אדם בדין על עברה פלילית, יודיע לו את זכויותיו הנתונות לו בסעיף זה ומהו הזמן שבתוכו יוכל להגיש בקשת ערעור.

           (2)  הודעת הערעור תפרט את נימוקי הערעור, או שיפורשו נימוקי הערעור בכתב שיוגש עם ההודעה או שיוגש למשרד הרישום של בית המשפט העליון או בית המשפט המחוזי, הכל לפי הענין, תוך חמשה עשר יום מיום החיוב בדין.

           (3)  מקום שהוגשה הודעת הערעור למשרד הרישום של בית המשפט המחוזי, ישלח בית המשפט המחוזי לרושם הראשי של בית המשפט העליון את הודעת הערעור ואת נימוקי הערעור, לכשישנם, בצירוף כתב ההאשמה, זכרון הדברים של המשפט, העדות שנגבתה באותו בית משפט מחוזי, וכל מסמך או מוצג אחר שהוגש באותו משפט.

מס' 44 לש' 1939

64.   (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 103

ביטול סעיף 64

הנוסח הקודם:

ערעור אבטומטי כשהוצא משפט מות

64. חרצו דין מות, יעביר בית המשפט את המסמכים ואת המוצגים שבמשפט לבית המשפט לערעורים, וינהגו במשפט כאילו היה זה ערעור שהגישו הנידון, בין שמסר הודעה על הערעור ובין שלא מסר.

נמוקי ערעור

65.   (1)  לא ידונו בשום ערעור שהוגש ע"י אדם שנתחייב בדין אלא על יסוד אחד הטעמים דלקמן או על יסוד כמה מהם –

(א)   שלא היתה עדות אשר על יסודה יכול היה בית המשפט למצוא עפ"י הדין עובדה או עובדות הדרושות לביסוס פסק-הדין, או

(ב)   שהעובדות שביררן בית המשפט אין בהן כדי להוות את העברה שנתחייב עליה הנאשם, או

(ג)    שקבלת עדות במשפט או דחיתה של עדות היו שלא עפ"י דין, או

(ד)   שהיה איזה פגם בפרוצידורה, או

(ה)   שהעונש היה מוגזם:

           בתנאי שיכול בית המשפט, אף אם סבור הוא כי יתכן שאיזו נקודה שעוררוה בערעור תוחלט לזכותו של המערער, לדחות את הערעור, אם סבור הוא כי על צד האמת לא היה כל עוות דין במשפט.

           (2)  העובדה שהמשפט נתברר שלא במחוז הנכון לא תשמש נמוק לערעור.

חסרון נמוקי ערעור

66.   מקום שדרוש להגיש הודעה על ערעור והוגשה אותה הודעה, אבל לא הוגשו נמוקי הערעור, יכול בית המשפט לדון בכל זאת בערעור וליתן אותו הצו אשר יראה לצודק במסבות הענין.

היועץ המשפטי מערער מס' 31 לש' 1944 מס' 40 לש' 1947

67.   (1)  היועץ המשפטי רשאי לערער על פסק-דין על יסוד כל טעם מן הטעמים הבאים:-

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 103

(2) הודעה על ערעור מטעם היועץ המשפטי תוגש לבית המשפט המחוזי או לבית המשפט לערעורים תוך שני חדשים מיום מתן פסק-הדין.

(2) כשהערעור הוא על פסק דין של בית המשפט לפשעים חמורים, תוגש הודעת הערעור של היועץ המשפטי במשרד הרישום של בית המשפט העליון, ואילו כשהערעור הוא על פסק דין של בית משפט מחוזי, תוגש הודעת הערעור במשרד הרישום של אותו בית משפט מחוזי, תוך שני חדשים מיום פסק הדין.

(3) מקום שהוגשה הודעת ערעור במשרד הרישום של בית המשפט המחוזי, ישלח בית המשפט המחוזי לרושם הראשי של בית המשפט העליון את הודעת הערעור בצירוף כתב ההאשמה, זכרון הדברים של המשפט והעדות שנגבתה באותו בית משפט מחוזי וכל מסמך או מוצג אחר שהוגש במשפט.

מיום 27.10.1944

מס' 31 לשנת 1944

ע"ר מס' 1368 מיום 27.10.1944, תוס' 1, עמ' 72

החלפת סעיף 67

הנוסח הקודם:

ערעור על זכוי בדין

67. (1) יכול היועץ המשפטי לערער על פסק דין על יסוד אחד הטעמים הבאים –

(א) שקבלת העדות במשפט או דחיית העדות היו שלא עפ"י דין, או

(ב) שהשמוש בחוק לגבי העובדות היה שלא על פי דין, או

(ג) שהעונש שהוטל אינו די.

(2) כשהערעור הוא על פסק דין של בית המשפט לפשעים חמורים, תוגש הודעת הערעור של היועץ המשפטי במשרד הרישום של בית המשפט העליון, ואילו כשהערעור הוא על פסק דין של בית משפט מחוזי, תוגש הודעת הערעור במשרד הרישום של אותו בית משפט מחוזי, תוך שני חדשים מיום פסק הדין.

(3) מקום שהוגשה הודעת ערעור במשרד הרישום של בית המשפט המחוזי, ישלח בית המשפט המחוזי לרושם הראשי של בית המשפט העליון את הודעת הערעור בצירוף כתב ההאשמה, זכרון הדברים של המשפט והעדות שנגבתה באותו בית משפט מחוזי וכל מסמך או מוצג אחר שהוגש במשפט.

מיום 29.8.1947

מס' 40 לשנת 1947

ע"ר מס' 1608 מיום 29.8.1947, תוס' 1, עמ' 203

החלפת סעיף קטן 67(1)

הנוסח הקודם:

(1) היועץ המשפטי רשאי לערער על פסק-דין על יסוד אחד מן הטעמים הבאים –

(א) שלא היתה בנמצא עדות אשר בה יכול היה בית-המשפט למצוא כחוק עובדה או עובדות, שפסק-הדין צריך להסתמך עליהן, או

(ב) שעדות נתקבלה או נדחתה במשפט שלא כדין, או

(ג) שהחוק הוטל על העובדות שלא כדין, או

(ד) שהיתה אי-רגולריות כל-שהיא בפרוצדורה, או

(ה) שהעונש לא היה מספיק.

(א)   שלא היו בנמצא עדות או ראייה, שלפיהן יכול היה בית-המשפט למצוא בהיתר עובדה או עובדות הנחוצות כדי לסמוך את פסק-הדין, או

(ב)   כי הורשו להיות מובאות או הוצאו מכלל דיון עדות או ראייה שלא כדין, או

(ג)    שהחוק נתפרש במעוקם, או

(ד)   שניתנה לחוק חלות בשגגה, או

(ה)   שחלה איזו אי-ריגולאריות בפרוצידורה, או

(ה)   שהעונש היה בלתי-מספיק.

           (2)  אם מערער היועץ המשפטי על פסק-דין של בית-המשפט לפשעים חמורים, תוגש הודעת הערעור למשרד הרישום של בית-המשפט העליון, ואם הוא מערער על פסק-דין של בית-משפט מחוזי, תוגש ההודעה למשרד הרישום של אותו בית-משפט מחוזי, במשך שני חדשים מיום מתן פסק-הדין.

           (3)  מקום שהוגשה הודעת ערעור למשרד הרישום של בית-המשפט המחוזי, יעביר בית-המשפט המחוזי לרשם הראשי של בית-המשפט העליון את הודעת הערעור בצירוף כתב האשמה, רשימות המשא-והמתן המשפטי והעדות שנגבתה באותו בית-משפט מחוזי וכל מיסמך שהוא או כל מוצג אחר שהומצא בשעת השפיטה.

ערעורו של תובע אזרחי

68.   אין תובע אזרחי יכול לערער על פסק-דין של זכוי, אלא יכול הוא לערער על פסק דין של חיוב בדין בטענה שלא ביררו את התביעה האזרחית, ויכולים גם התובע האזרחי וגם מי שנתחייב בדין לערער על ההחלטה בשאלת תביעה אזרחית על יסוד כל טענה היכולה לשמש טענה בערעור על פסק-דין אזרחי.

ערבות עד שלא נגמר הערעור

69.   (1)  מי שיצא חייב בדין לא יהא זכאי להשתחרר בערבות עד שלא נגמר הערעור, ואולם יכול זקן השופטים או נשיא בית המשפט המחוזי להרשות קבלת ערבות מקום שאין פסק-הדין עולה על מאסר שלש שנים, כשהוא סבור שאין בכך כדי לפגוע במדת הצדק.

           (2)  יכול זקן השופטים או נשיא בית המשפט המחוזי לבטל בכל עת כל ערבות שנתקבלה וליתן צו לאסור את החייב בדין.

בירור ערעור מס' 44 לש' 1939

70.   (1)  ערעור בהתאם לסעיפים הקודמים יתברר בבית המשפט בדלתות פתוחות.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 104

(1) ערעור בהתאם לסעיפים הקודמים יתברר בבית המשפט בדלתות פתוחות, כל מקום שבית המשפט או היועץ המשפטי או החייב בדין דורשים זאת, או אם העונש שהוטל הוא מיתה: במקרים אחרים יחליטו בערעור בלשכת השופטים מבלי לשמוע את טענות הצדדים.

           (2)  הכתבים שישמשו בברור ערעור יהיו כתב ההאשמה, רשימותיו של השופט היושב ראש על דבר העדות ורשימות סופר הפרוטוקול, פסק הדין ואותם כתבי העדויות והמסמכים והמוצגים האחרים שהוקראו בפני בית המשפט או ע"י בית המשפט בשעת המשפט או ששימשו לצורך חקירה שכנגד, וההודעה על הערעור ונמוקי הערעור.

עדות נוספת בערעור מס' 44 לש' 1939

71.     (1)  אם דורש בית המשפט לערעורים עדות נוספת לפני שיחליט בערעור, יכול הוא –

(א)   לשמוע כל אותם עדים אשר ימצא לנכון להביאם או לדרוש שיגישו בפניו כל מסמך, או

(ב)   לדרוש מבית המשפט לפשעים חמורים או מבית המשפט המחוזי לשמוע אותה עדות ולהחליט בכל שאלה או שאלות שבעובדה, ככל שיהא דרוש כדי לפסוק במשפט באופן הטוב ביותר.

           בתנאי שאם הוגש הערעור ע"י היועץ המשפטי, לא תחולנה הוראות סעיף קטן זה אלא על עדות שהוגשה בפני בית המשפט לפשעים חמורים או בית המשפט המחוזי ואשר, לדעת בית המשפט לערעורים, נדחתה שלא כדין ע"י אותו בית משפט.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 104

71. (1) אם דורש בית המשפט לערעורים עדות נוספת לפני שיחליט בערעור, יכול הוא –

(א) לשמוע כל אותם עדים אשר ימצא לנכון להביאם או לדרוש שיגישו בפניו כל מסמך, או

(ב) לדרוש מבית המשפט לפשעים חמורים או מבית המשפט המחוזי לשמוע אותה עדות ולהחליט בכל שאלה או שאלות שבעובדה, ככל שיהא דרוש כדי לפסוק במשפט באופן הטוב ביותר.

בתנאי שאם הוגש הערעור ע"י היועץ המשפטי, לא תחולנה הוראות סעיף קטן זה אלא על עדות שהוגשה בפני בית המשפט לפשעים חמורים או בית המשפט המחוזי ואשר, לדעת בית המשפט לערעורים, נדחתה שלא כדין ע"י אותו בית משפט.

           (2)  בית המשפט לערעורים רשאי לדרוש מאת בית המשפט לפשעים חמורים או מאת בית המשפט המחוזי למסור מסקנות עובדתיות מקיפות יותר או נוספות אשר עליהן מבוסס החיוב בדין או הזיכוי בדין.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 104

הוספת סעיף קטן 71(2)

סמכויות בית המשפט בערעור

72.   (1)  בבואו לפסוק בערעור רשאי בית המשפט לערעורים –

(א)   לאשר את פסק-הדין של בית המשפט לפשעים חמורים או של בית המשפט המחוזי ולדחות את הערעור, או

(ב)   לתקן את פסק-הדין של בית המשפט לפשעים חמורים או של בית המשפט המחוזי, בין בענין תאור העברה שהוכחה ובין בענין סעיף החוק המשמש למקרה הנידון ויכול הוא להגדיל את העונש או להפחיתו, ובדרך כלל יכול הוא ליתן אותו פסק-דין שהיה צריך לפי דעתו להנתן ע"י בית המשפט של מטה על יסוד כתב ההאשמה והעדות שהיו בפניו, או

(ג)    אם הוגש הערעור ע"י הנאשם – לבטל את החיוב בדין, ובין שהערעור הוגש ע"י הנאשם ובין שהוגש ע"י היועץ המשפטי, להחזיר את המשפט לבית המשפט של מטה על מנת שידונו במשפט מחדש, ולצרף לכך אותן הוראות שיהא צורך בהן; ובמקרה זה לא יהא בית המשפט לפשעים חמורים או בית המשפט המחוזי מחויב לשמוע שוב את העדות שנגבתה כבר, אלא יוכלו להשתמש ברשימות של המשפט הקודם ולשמוע אותה עדות נוספת שיהא צורך בה, חוץ אם בית המשפט לערעורים צוה אחרת, או

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 104

(ג) לבטל את החיוב בדין ולהחזיר אם הוגש הערעור ע"י הנאשם – לבטל את החיוב בדין, ובין שהערעור הוגש ע"י הנאשם ובין שהוגש ע"י היועץ המשפטי, להחזיר את המשפט לבית המשפט של מטה על מנת שידונו במשפט מחדש, ולצרף לכך אותן הוראות שיהא צורך בהן; ובמקרה זה לא יהא בית המשפט לפשעים חמורים או בית המשפט המחוזי מחויב לשמוע שוב את העדות שנגבתה כבר, אלא יוכלו להשתמש ברשימות של המשפט הקודם ולשמוע אותה עדות נוספת שיהא צורך בה, חוץ אם בית המשפט לערעורים צוה אחרת, או

(ד)   לקבל את הערעור ולבטל את החיוב בדין, או

(ה)   לקבל את הערעור ולבטל את פסק-הדין של בית המשפט שלמטה המזכה את הנאשם ולחייבו ולהטיל עליו עונש, על יסוד שהעובדות שנתגלו לבית המשפט ונתבססו בעדות, מהוות עברה שיש לחייבו עליה בדין.

           (2)  (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 104

(2) פסק מאסר או עבודת פרך יחשב כמתחיל מהיום שבו ניתנה החלטה בערעור, חוץ אם בית המשפט צוה אחרת.

מיום 17.9.1954

תיקון מס' 1

ס"ח תשי"ד מס' 166 מיום 17.9.1954 עמ' 238 (ה"ח 179)

ביטול סעיף קטן 72(2)

הנוסח הקודם:

(2) פסק מאסר יחשב כמתחיל מהיום שבו ניתנה החלטה בערעור, חוץ אם בית המשפט צוה אחרת.

רשות לערער במקרים מיוחדים מס' 44 לש' 1939

73.   (1)  כל פסק דין סופי שניתן במשפט ע"י בית משפט לפשעים חמורים או ע"י בית משפט מחוזי ושאינו נתון לערעור, יכול בית המשפט שדן במשפט, עם סיום הבירור, ליתן רשות להגיש ערעור עליו. אם סרבו לתת רשות כזאת, או אם לא הגישו בקשת רשות לערער, מותר להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט לערעורים תוך עשרה ימים מיום החיוב בדין.

מיום 22.1.1937

מס' 1 לשנת 1937

ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' 38

(3) בקשת רשות לערער תכיל בה את פרשת הנימוקים שעל יסודם מבקשים רשות לערער, ויצרפו לה פקדון בסכום פונט אחד שיופקד בבית המשפט, והיה אם מאנו לתת את הרשות לערער יוחרם סכום הפקדון, ואם נתנה הרשות לערער ישמש הפקדון לשם תשלום הוצאות הערעור וכל יתרה מן הסכום שלא תהא דרושה לתכלית זו תושב למבקש.

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 104

החלפת סעיף 73

הנוסח הקודם:

רשות לערער במקרים מיוחדים

73. (1) כל פסק דין אחרון שניתן במשפט ע"י בית משפט לפשעים חמורים או ע"י בית משפט מחוזי שאינו ניתן לערעור, יכול בית המשפט שדן במשפט להרשות להגיש ערעור על אותו פסק דין, כשהוא סבור שטיב המשפט מחייב להתיר הגשת ערעור, או יכול זקן השופטים לתת רשות לערער, מקום שנראה שהיה בפרוצידורה איזה פגם שגרם לעוות דין, או שאיזו שאלה של חוק הוחלטה שלא כדין.

(2) בקשת רשות לערער תוגש תוך עשרה ימים מיום החיוב בדין.

(3) בקשת רשות לערער תכיל בה את פרשת הנימוקים שעל יסודם מבקשים רשות לערער.

(4) מקום שניתנה רשות לערער עפ"י סעיף זה, תחולנה אותן ההוראות הנוהגות במשפטים שאין בהם צורך בנטילת רשות, אלא שאין להגיש נימוקי ערעור נוספים.

           (2)  מקום שניתנה רשות לערער עפ"י סעיף זה, תחולנה אותן ההוראות הנוהגות במשפטים שאין בהם צורך בנטילת רשות:

           בתנאי שאם ניתנה רשות לערער ע"י בית המשפט לערעורים יש להגיש הודעה על נימוקי הערעור תוך חמשה עשר יום מיום מתן הרשות, למשרד הרישום של בית המשפט העליון – אם הערעור הוא על חיוב בדין ע"י בית משפט לפשעים חמורים, ואילו אם הערעור הוא על חיוב בדין ע"י בית משפט מחוזי, תוגש הודעת הנימוקים למשרד הרישום של אותו בית משפט מחוזי.

שונות

74.   (בוטל).

מיום 21.2.1958

תיקון מס' 4

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח 254)

ביטול סעיף 74

הנוסח הקודם:

משפטים נגד פקידי ממשלה

74. כשהוגשה האשמה נגד פקיד ממשלה על מעשה שעשה בקשר עם תפקידו, הרי לפני שיפתח שופט השלום שהוגשה לפניו הקובלנא במו"מ משפטי בקשר עם כך, פרט להוצאת צו מאסר או צו חפוש במקרים דוחקים, חייב הוא להעביר את הקובלנא ליועץ המשפטי ולא יוסיף לטפל עוד בדבר אלא עפ"י הוראותיו.

הוכחה על חיובים קודמים בדין מס' 44 לש' 1939

74א.   בכל חקירה, בירור או מו"מ משפטי אחר שחלה עליו פקודה זו ושהנאשם אינו מודה בחיוב בדין קודם, רשאים להוכיח אותו חיוב בדין באופנים דלקמן, נוסף על כל אופן אחר שנקבע ע"י כל חוק הנוהג באותה שעה –

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 105

הוספת סעיף 74א

(א)  ע"י קטע שאושר ע"י הפקיד השומר על התיקים או על הפנקס של בית המשפט שבו נעשה החיוב בדין, כי הוא העתק של פסק הדין או הצו; או

(ב)  ע"י תעודה החתומה ע"י הפקיד הממונה על בית הסוהר שבו קבל הנאשם את ענשו או כל חלק הימנו, או ע"י המצאת כתב המסירה לדין שעל פיו קבל הנאשם את ענשו;

ולכל תעודה כזאת יש לצרף הוכחה המעידה כי הנאשם הוא הוא האדם שנתחייב קודם לכן בדין.

74ב.   (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 105

הוספת סעיף 74ב

מיום 28.8.1957

תיקון מס' 3

ס"ח תשי"ז מס' 233 מיום 1.8.1957 עמ' 155 (ה"ח 226)

ביטול סעיף 74ב

הנוסח הקודם:

הוצאת אנשים מבית המשפט

74ב. (1) מותר לכל בית משפט להוציא את הקהל כשיש צורך לעשות כך כדי לדון בצדק.

(2) שום ילד (פרט לתינוק בזרועות) שהוא למטה מגיל ארבע עשרה שנים, או הנראה למטה מגיל זה, לא יורשה להיות נוכח בבית המשפט בשעת משפטו של כל אדם אחר הנאשם בעברה, או בשעת כל מו"מ משפטי הקודם לכך, אלא בשעה שיידרש להיות נוכח כעד או באופן אחר לצורך המשפט; וכל ילד כזה הנמצא בבית המשפט בשעה שעפ"י סעיף זה אין להרשות את נוכחותו בבית המשפט, יצוו להוציאו.

(3) מקום שהוזמן אדם, אשר לפי דעת בית המשפט הוא למטה מגיל שש עשרה שנה, כעד בכל מו"מ משפטי בקשר עם עברה על הצניעות או על המוסר, או בקשר עם התנהגות בניגוד לצניעות או למוסר, יכול בית המשפט להורות שכל אדם, שאינו חבר או פקיד של בית המשפט או צד למשפט, עורכי הדין שלהם, או אנשים שמבחינה אחרת הם מעונינים באופן ישר במשפט, יוצאו מבית המשפט בשעת גבית עדותו של אותו עד:

בתנאי כי שום דבר האמור בסעיף זה לא יתיר את הוצאתם של באי-כוח אמיתיים של עתון או של סוכנות ידיעות.

הסמכויות המסורות לבית המשפט עפ"י סעיף-קטן זה באות להוסיף על כל סמכויות אחרות של בית המשפט לברר משפט בלשכת השופט, ולא לגרוע מהן.

74ג.   (בוטל).

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 106

הוספת סעיף 74ג

מיום 28.8.1957

תיקון מס' 3

ס"ח תשי"ז מס' 233 מיום 1.8.1957 עמ' 155 (ה"ח 226)

ביטול סעיף 74ג

הנוסח הקודם:

סמכות לאסור פרסום דברים ידועים בעתונים

74ג. (1) אם בקשר עם כל מו"מ משפטי בכל בית משפט הנובע מכל עברה על הצניעות או המוסר, או מכל התנהגות בניגוד לצניעות או למוסר, היה אדם הנוגע במשפט (אם כאדם שכנגדו או שביחס אליו מתנהל המשפט, או כעד במשפט) למטה מגיל שש עשרה שנה, או נראה כך לבית המשפט, יכול בית המשפט להורות כי –

(א) שום ידיעה בעתון על המשפט לא תגלה את השם, הכתובת או בית הספר או לא תכיל כל פרטים העשויים להביא לידי זיהוי האדם;

(ב) שום תמונה שהיא תמונתו של אותו אדם או המכילה את תמונתו של אותו אדם לא תפורסם בשום עתון, מלבד עד כמה שיורשה (אם יורשה בכלל), עפ"י הוראת בית המשפט.

(2) כל המפרסם כל דבר בניגוד לכל הוראה כזאת יאשם בעוון, ויהא צפוי בצאתו חייב בדין, לקנס של לא יותר מחמשים פונט על כל עברה ועברה.

פעולתן של הפקודות ותקנות בית דין על חוק הפרוצדורה הפלילית העותומני, וכו'

75.   (1)  הסעיפים של חוק הפרוצידורה הפלילית העותומנית שלא בטלו יקראו אותם ויפרשום מתוך התחשבות בהוראות הבאות:

           כל מקום שהוזכרה בו המלה קיסרות או תורכיה הרי זה כאילו הוזכרה בו פלשתינה (א"י); כל מקום שהוזכרו בו נתינים עותומניים הרי זה כאילו הוזכרו בו נתיני פלשתינה (א"י); כל מקום שהוזכר בו הקטיגור של המדינה הרי זה כאילו הוזכר בו המשנה לעורך הדין הממשלתי; כל מקום שהוזכר בו השופט החוקר הרי זה כאילו הוזכר בו שופט השלום; כל מקום שהוזכר בו הקטיגור הכללי או המיניסטר למשפטים, הרי זה כאילו הוזכר בו היועץ המשפטי; כל מקום שהוזכר בו בית המשפט הקסציוני הרי זה כאילו הוזכר בו בית המשפט העליון; כל מקום שהוזכרו בו קאיימקם, מודיר, מועצת הזקנים או נשיא אותה מועצה, הרי זה כאילו הוזכר בו מושל המחוז או סגן מושל המחוז; כל מקום שהוזכר בו קציני הבולשת או ממוני המשטרה, הרי זה כאילו הוזכר בו קציני המשטרה.

           (2)  כל תקנות בית דין שיצאו קודם לתאריך תחילת תקפה של פקודה זו תהיינה נקראות כאילו מתיחסות הן לפרוצידורה שעל פי פקודה זאת או על פי אותם הסעיפים בלבד של חוק הפרוצידורה הפלילית העותומני שנשארו בתקפם, וכל מקום שאותן תקנות בית דין לא תהיינה בהתאמה לכל דבר האמור בפקודה זו לא תחולנה אותן התקנות: כל תקנות בית דין שנשארו בתקפן יכול זקן השופטים, בהסכמת הנציב העליון, לבטלן או לשנותן.

להוציא מן הכלל הוראות בענין תביעות וכו' שהוחל בירורן לפני יום ששה עשר באפריל, 1935 מס' 1 לש' 1937

76.     שום דבר הכלול בתיקונים לפקודה זו שהונהגו עפ"י פקודת המשפטים על יסוד מסירת ידיעות (כתב האשמה), (תקון), 1935, לא יחשב כאילו הוא פוגע בזכות-שיפוטו של כל בית משפט לדון בכל תביעה אזרחית או משפט פלילי שהוחל בירורם לפני יום ששה עשר באפריל, 1935, ואותה תביעה אזרחית או אותו משפט פלילי יהיו נידונים כאילו לא הונהגו התיקונים הללו.

מיום 22.1.1937

מס' 1 לשנת 1937

ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' 38

הוספת סעיף 76

תוספת

תקנות

מיום 1.1.1940

מס' 44 לשנת 1939

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' 106

הוספת תוספת

חומר וכו' לכתב האשמה

1.        (1)  כתב האשמה יוכל להכתב על קלף או ניר ויוכל להיות ערוך בכתב יד או במכונת-כתיבה או בדפוס, או חלקו בכתב וחלקו במכונת-כתיבה וחלקו בדפוס.

           (2)  אפשר להשתמש בכתב האשמה במספרים ובראשי תבות כדי לבטא כל דבר שבדרך כל מבטאים אותו על ידי מספרים וראשי תבות.

           (3)  שמותיהם של כל העדים שהעידו בחקירה המוקדמת ירשמו מעבר לדף בכתב ההאשמה.

           (4)  כתב ההאשמה לא יהא נתון להתנגדות מחמת זה בלבד שלא מילאו במשהו אחרי תקנה זו.

במה פותחין כתב האשמה

2.        (1)  פותחין כתב האשמה בנוסח דלקמן:-

(הושמט)

צרוף האשמות אחרות בכתב האשמה אחר

3.        מותר לצרף באותו כתב האשמה האשמות על כל עברות, בין פשעים ובין עוונות, אם ההאשמות מבוססות על אותן העובדות או שהן בעלות אופי שוה או הן חלק משורה של עברות מאותו אופי או מאופי דומה, ואפילו היו אחדות מהן נתונות לשיפוטו של איזה בית משפט אחר בעל שפוט פחות מן השפוט לדון עפ"י כתב ההאשמה, או שהיו יכולות להיות נידונות במשפט תכוף.

כיצד מאשימין בעברות

4.        (1)  תאור העברה שמאשימין בה בכתב ההאשמה, וכשמאשימין ביותר מעברה אחת – תאור כל עברה ועברה, יפורט בכתב ההאשמה בפסקא מיוחדת הקרויה "פרט".

           (2)  "פרט" שבכתב האשמה יפתח בפרשת העברה שמאשימים בה, הקרויה פרשת העברה.

           (3)  פרשת העברה תתאר את העברה בקיצור ובסגנון פשוט, ויש להמנע עד כמה שאפשר מן השמוש במונחים טכניים, ואין הכרח לציין את כל הפרטים החשובים של העברה, ואם העברה שמאשימים בה היא עברה שנקבעה בכל חוק או פקודה, יש לציין בפרשת העברה את מספר הסעיף של החוק או של הפקודה שהעברה נקבעה על פיו.

           (4)  לאחר פרשה העברה יש לפרט את פרטי אותה העברה בסגנון פשוט שלא יהא צורך להשתמש בו במונחים טכניים:

           בתנאי שמקום שכל תקנת חוק או כל חוק או פקודה מגבילים את פרטי העברה שדרוש למסרם בכתב ההאשמה, הרי שום דבר האמור בתקנה זו לא יהא מחייב מסירת פרטים יתר על השעור הדרוש כאמור.

           (5)  הטופסים המפורטים בנספח לתקנות אלה, או טופסים הדומים להם עד כמה שאפשר, ישמשו בענינים שאותם טופסים מתאימים להם, ובענינים אחרים ישתמשו בטופסים באותו תוכן או בטופסים הדומים להם עד כמה שאפשר, ויש לשנות את פרשת העברה ואת פרטי העברה בהתאם למסיבות שבכל ענין וענין.

           (6)  כשכתב ההאשמה כולל יותר מ"פרט" אחד יש לסמן את ה"פרטים" במספרים בזה אחר זה.

הוראות בענין עברות הקבועות בחוק

5.        (1)  כשחוק הקובע עברה אומר כי עברה היא עשיתה או אי עשיתה של אחת מפעולות שונות באלטרנטיבה או עשיתה או אי עשיתה של כל פעולה בכל תפקיד מתפקידים שונים, או בכל כונה מכונות שונות, או כשהחוק מציין כל חלק מן העברה באלטרנטיבה, הרי הפעולות, אי-הפעולות, התפקידים או הכונות או שאר ענינים שצויינו בחוק באלטרנטיבה, מותר לציינם באלטרנטיבה ב"פרט" המאשים בעברה.

           (2)  בכל "פרט" המאשים בעברה הקבועה בחוק לא יהא צורך לשלול כל "יוצא מן הכלל" מתקפם של החוק או הפקודה הקובעים את העברה, או כל פיטורין ממנו, או כל תנאי מגביל לו.

תאור נכסים

6.        (1)  תאורם של נכסים ב"פרט" שבכתב האשמה יהא כתוב בסגנון פשוט ובצורה שיש בה כדי לציין בבהירות מספקת את הנכסים הנידונים, ואם תוארו הנכסים באופן זה לא יהא צורך (פרט למקרים שבהם הדבר נדרש לצורך תאור העברה התלויה בכל בעלות מיוחדת של נכסים או בערך מיוחד של נכסים) לציין את שם בעל הנכסים או את ערכם של הנכסים.

           (2)  כשנכסים שייכים ליותר מאדם אחד והוזכרו הבעלים של הנכסים בכתב ההאשמה, די לציין כי הנכסים שייכים לאחד מן האנשים הנ"ל, ששמו יכתב בשותפות עם אחרים, ואם היו בעלי הנכסים מאוגדים בשם קיבוצי כגון "תושבים", "נאמנים", "ממונים", או "מועדון" או כל שם אחר הדומה לאלה, די להשתמש בשם הקיבוצי בלי לציין את שמו של איזה פרט. כל נכסים של חיל הימיה, הצבא או חיל האויר של הוד מלכותו מותר לתארם בשם "נכסי הוד מלכותו", וכל נכסים של ממשלת פלשתינה (א"י) מותר לתארם בשם "נכסי הממשלה".

תאור אנשים

7.        תאורו או כנויו של הנאשם או של כל אדם אחר הנזכר בכתב ההאשמה יכתבו באופן שיהא בהם כדי לזהותו בלי שיהא הכרח לציין את שמו המדויק, או את מקום המצאו, כינויו, תוארו האקדימי או משלח ידו, וכשאין אפשרות מעשית ליתן תואר או כנוי כזה, אם מחמת שאין שם האדם ידוע ואם מכל טעם אחר, נותנין אותו תאור או כנוי שיש אפשרות מספקת לתתם לפי המסבות שבענין, או מותר לתאר אותו אדם כ"אדם בלתי ידוע".

תאור מסמך

8.        כשיש צורך לציין איזה מסמך או תעודה הכלולים בכתב האשמה, די לתארם בכל שם או כינוי שבהם נוהגים לכנותם, או למסור את עיקר תכנם בלי לצרף כל העתקה מהם.

תקנות כלליות בנוגע לתאור

9.        בהתחשב עם כל הוראות אחרות שבתקנות אלה, די לתאר כל מקום, זמן, דבר, ענין, פעולה או אי-פעולה שיש צורך לציינם בכל כתב האשמה בסגנון פשוט ובצורה שיש בה כדי לציין בבהירות מספקת את המקום, הזמן, הדבר, הענין, הפעולה או אי-הפעולה הנזכרים בכתב ההאשמה.

ציון כונה

10.      כשמציינים כל כונה להונות או לרמות או להזיק, לא יהא צורך לציין כונה להונות, לרבות או להזיק לאיזה אדם מסויים כשהחוק או הפקודה הקובעים את העברה אינם מורים כי כונה להונות, לרמות או להזיק לאדם מסויים הם יסוד עיקרי מן העברה.

האשמה בחיובים קודמים וכו'

11.      כל האשמה בחיובים קודמים על עברה תצויין בסוף כתב ההאשמה בצורת הודעה האומרת כי הנאשם נתחייב קודם לכן באותה עברה בזמן ובמקום מסויים, בלא לציין את פרטי העברה.

חובה ליתן העתק מכתב ההאשמה

12.      נותנין לנאשם העתק מכתב ההאשמה חנם.

הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו - הקש כאן

 



* פורסמה חוקי א"י, כרך א, פרק ל"ו, עמ' 446.

תוקנה ע"ר מס' 660 מיום 22.1.1937, תוס' 1, עמ' (ע) 36 (א) 41 (מס' 1 לש' 1937).

ע"ר מס' 964 מיום 23.11.1939, תוס' 1, עמ' (ע) 97 (א) 115 (מס' 44 לש' 1939); תחילתה ביום 1.1.1940 ור' סעיף 35 לענין תחולה.

ע"ר מס' 1368 מיום 27.10.1944, תוס' 1, עמ' (ע) 69 (א) 97 (מס' 31 לש' 1944).

ע"ר מס' 1608 מיום 29.8.1947, תוס' 1, עמ' (ע) 203 (א) 250 (מס' 40 לש' 1947).

ס"ח תשי"ד מס' 166 מיום 17.9.1954 עמ' 238 (ה"ח תשי"ד מס' 179 עמ' 6) – תיקון מס' 1 בסעיף 40(4) לחוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה), תשי"ד-1954.

ס"ח תשט"ו מס' 187 מיום 6.7.1955 עמ' 125 (ה"ח תשט"ו מס' 230 עמ' 90) – תיקון מס' 2 בסעיף לחוק לטיפול בחולי נפש, תשט"ו-1955.

ס"ח תשי"ז מס' 233 מיום 1.8.1957 עמ' 155 (ה"ח תשט"ו מס' 226 עמ' 64) – תיקון מס' 3 בסעיף 48(7) לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957; תחילתו ביום 28.8.1957.

ס"ח תשי"ח מס' 242 מיום 5.2.1958 עמ' 57 (ה"ח תשט"ז מס' 254 עמ' 34) – תיקון מס' 4 בסעיף 37(1) לחוק לתיקון סדרי הדין הפלילי (חקירת פשעים וסיבות מוות), תשי"ח-1958; תחילתו ביום 21.2.1958.

ס"ח תשכ"ה מס' 444 מיום 21.1.1965 עמ' 53 (ה"ח תשכ"ד מס' 593 עמ' 64) – תיקון מס' 5 בסעיף 12(1) לחוק לתיקון פקודת החוק הפלילי (מס' 24), תשכ"ה-1965.

בוטלה ס"ח תשכ"ה מס' 458 מיום 15.7.1965 עמ' 182 (ה"ח תשכ"ג מס' 548 עמ' 161) בסעיף 226(1) לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965; תחילתו ששה חדשים מיום פרסומו.

נבו ייצוגיות - מעקב אחרי חרות ותביעות