יהודה והשומרון
צו בדבר הוראת ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651),
תש"ע-2009
תוכן ענינים
| פרק א – הוראות כלליות | 15 | |
סעיף 1 | הגדרות | 15 | |
סעיף 2 | הוראות כלליות | 17 | |
סעיף 3 | מינוי מפקדים צבאיים | 18 | |
סעיף 4 | סמכויות שוטר | 18 | |
סעיף 5 | סמכות קצין משטרה | 18 | |
סעיף 6 | סמכות איש שירות הביטחון | 18 | |
סעיף 7 | סמכות איש שירות בתי הסוהר | 18 | |
| פרק ב' – בתי משפט צבאיים | 18 | |
סעיף 8 | אי תלות | 18 | |
סעיף 9 | בתי המשפט הצבאיים | 18 | |
סעיף 10 | סמכות | 18 | |
סעיף 11 | מינוי שופטים | 19 | |
סעיף 12 | מינוי לכהונה בפועל | 19 | |
סעיף 13 | ועדת הבחירה | 20 | |
סעיף 14 | הפסקת כהונה | 20 | |
סעיף 15 | הרכב בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה | 20 | |
סעיף 16 | הרכב בתי משפט צבאיים של שלושה | 20 | |
סעיף 17 | דן יחיד | 21 | |
סעיף 18 | העברת דיון | 21 | |
סעיף 19 | בית המשפט הצבאי לערעורים | 21 | |
סעיף 20 | החלפת שופט | 22 | |
סעיף 20א | עילות פסלות | 22 | |
| פרק ג' – עיכוב, מעצר, שחרור, חיפוש, תפיסה וחילוט | 22 | |
| סימן א' – הוראות כלליות | 22 | |
סעיף 21 | תחולה | 22 | |
| סימן ב' – עיכוב | 22 | |
סעיף 22 | עיכוב | 22 | |
סעיף 23 | עיכוב עד במקום | 23 | |
סעיף 24 | עיכוב לשם חיפוש | 23 | |
סעיף 25 | עיכוב לשם ביצוע צו מעצר | 23 | |
סעיף 26 | משך העיכוב | 23 | |
סעיף 27 | דו"ח על עיכוב | 23 | |
סעיף 28 | עדיפות לעיכוב | 23 | |
| סימן ג' – מעצר ושחרור | 23 | |
סעיף 29 | מקום המעצר | 23 | |
סעיף 30 | ביצוע פקודת מעצר | 23 | |
סעיף 31 | מעצר על ידי חייל ללא פקודת מעצר | 23 | |
סעיף 31א | הבאת העצור בפני השופט | 24 | |
סעיף 31ב | הוראות מיוחדות לעניין נער ובוגר רך | 24 | |
סעיף 32 | מעצר על ידי שוטר | 25 | |
סעיף 33 | מעצר לחימתי | 25 | |
סעיף 34 | שחרור ממעצר על ידי קצין משטרה | 25 | |
סעיף 35 | שחרור ממעצר על ידי בית משפט צבאי | 25 | |
סעיף 36 | בקשה לשחרור | 25 | |
סעיף 37 | הארכת מעצר לצרכי חקירה | 26 | |
סעיף 38 | הארכת מעצר נוספת לצרכי חקירה | 26 | |
סעיף 38א | הארכת מעצר נוספת לצרכי חקירה של קטינים | 26 | |
סעיף 39 | הארכת מעצר לשם מעצר מנהלי | 26 | |
סעיף 40 | שחרור ממעצר בפקודת שופט | 26 | |
סעיף 41 | עיכוב ביצוע שחרור | 26 | |
סעיף 42 | שחרור בערובה | 26 | |
סעיף 42א | מעצר טרם הגשת כתב אישום | 27 | |
סעיף 43 | מעצר עד תום ההליכים | 27 | |
סעיף 43א | שחרור באין משפט | 27 | |
סעיף 44 | מעצר טרם הכרעת דין | 28 | |
סעיף 44א | מעצר לאחר הכרעת דין | 28 | |
סעיף 45 | ערר | 28 | |
סעיף 46 | סמכות המעצר בערר | 28 | |
סעיף 47 | עיון חוזר | 28 | |
סעיף 48 | סמכות בעיון חוזר וערר | 28 | |
סעיף 49 | עיכוב ביצוע שחרור | 29 | |
סעיף 50 | מעצר לאחר ערעור | 29 | |
סעיף 51 | נוכחות עצור בדיוני מעצר | 29 | |
סעיף 52 | נוכחות עצור בעבירות ביטחון | 29 | |
סעיף 53 | מסירת הודעה עם מעצר | 30 | |
סעיף 54 | עיכוב ידיעה על מעצר על ידי בית משפט צבאי | 30 | |
סעיף 55 | עיכוב ידיעה על מעצר חשוד בעבירה על פי התוספת | 30 | |
סעיף 56 | פגישה עם עורך דין | 31 | |
סעיף 57 | מניעת מפגש עם עורך דין על ידי בית משפט צבאי | 31 | |
סעיף 58 | מניעת מפגש על ידי רשות מאשרת חשוד בעבירה בתוספת הראשונה | 31 | |
סעיף 58א | מניעת פגישה של עורך דין עם יותר מעצור אחד באותה חקירה | 32 | |
סעיף 59 | מניעת מפגש על ידי בית משפט צבאי חשוד בעבירה בתוספת הראשונה | 32 | |
סעיף 59א | סדר דין בדיון מעצר של עצור שפגישתו עם עורך דין נדחתה | 32 | |
| סימן ד' – תפיסה וחילוט | 32 | |
סעיף 60 | תפיסה | 32 | |
סעיף 61 | טובין שנעברה בהם עבירה | 33 | |
סעיף 61א | ייחוד הסמכות תיקון מס' 36 | 33 | |
סעיף 62 | טובין שלא נעברה בהם עבירה | 33 | |
סעיף 62א | הקמת ועדה לבחינת תפיסת רכוש | 33 | |
סעיף 63 | תביעות סותרות לחזקה בטובין | 33 | |
סעיף 64 | הוצאת תפיסת ואחזקת טובין ת"ט תש"ע 2010 | 33 | |
סעיף 65 | חילוט טובין | 33 | |
סעיף 66 | טענות בעלות או זכות | 34 | |
| סימן ה' – חיפוש | 34 | |
סעיף 67 | חיפוש בחצרים | 34 | |
סעיף 68 | חיפוש על גופו של אדם | 35 | |
סעיף 69 | העמדת כלי תחבורה לחיפוש | 35 | |
| סימן ו' – נטילת אמצעי זיהוי | 35 | |
סעיף 69א | הגדרות | 35 | |
סעיף 69ב | אופן נטילת אמצעי זיהוי | 36 | |
סעיף 69ג | תנאים לנטילת אמצעי זיהוי לצורך המאגר | 36 | |
סעיף 69ד | נחקר כחשוד בקשה לעיון חוזר | 36 | |
סעיף 69ה | שימוש מותר באמצעי זיהוי ובנתוני זיהוי | 36 | |
סעיף 69ו | נטילה חוזרת של אמצעי זיהוי | 36 | |
סעיף 69ז | זימון לשם נטילת אמצעי זיהוי וסמכות עיכוב | 36 | |
סעיף 69ח | בקשת הסכמה וסמכות שימוש בכוח | 37 | |
סעיף 69ט | נטילת אמצעי הזיהוי תנאי הנטילה | 37 | |
סעיף 69י | דוח בדבר נטילת אמצעי זיהוי | 37 | |
סעיף 69יא | השוואה לנתוני הזיהוי שבמאגר | 37 | |
סעיף 69יב | מטרות השימוש במאגר | 38 | |
סעיף 69יג | הצגת תצלומים מהמאגר לאדם | 38 | |
סעיף 69יד | נטילת אמצעי זיהוי בהסכמה מאדם שאינו חשוד | 38 | |
| פרק ד' – הליכים לפני משפט | 38 | |
| סימן א' – חקירה וסגירת תיקים | 38 | |
סעיף 70 | חקירת עדים | 38 | |
סעיף 71 | סגירת תיק חקירה | 39 | |
סעיף 72 | סגירת תיק חקירה על ידי קצין משטרה | 39 | |
סעיף 73 | העברת תיק חקירה | 39 | |
| סימן ב' – בעלי הדין וייצוגם | 39 | |
סעיף 74 | הגדרות | 39 | |
סעיף 75 | תובע | 40 | |
סעיף 76 | סנגור | 40 | |
סעיף 77 | מינוי עורך דין על ידי בית משפט צבאי | 40 | |
סעיף 78 | מינוי עורך דין כסנגור רק בהסכמתו | 40 | |
סעיף 79 | תפקידי סנגור | 40 | |
סעיף 80 | הפסקת ייצוג בידי סנגור | 40 | |
סעיף 81 | סייג למינוי סנגור | 40 | |
סעיף 82 | חילופי סנגורים | 40 | |
סעיף 83 | שכרו של סנגור | 40 | |
סעיף 84 | איסור קבלת שכר | 40 | |
סעיף 85 | לבושו של עורך דין | 40 | |
| סימן ג' – ראיות | 41 | |
סעיף 86 | ראיות | 41 | |
סעיף 87 | תעודות חיסיון | 41 | |
| סימן ד' – סדרי דין והוראות כלליות | 41 | |
סעיף 88 | הוראה כללית בדבר סדרי דין | 41 | |
סעיף 89 | פומביות הדיון | 41 | |
סעיף 90 | איסור פרסום | 42 | |
סעיף 91 | צו איסור פרסום שהוצא על ידי בימ"ש בישראל | 42 | |
סעיף 92 | צילום בבית משפט | 42 | |
סעיף 93 | פרסום שם קטין | 42 | |
סעיף 94 | דלתיים סגורות שלא בבית משפט | 42 | |
סעיף 95 | עבירה | 42 | |
סעיף 96 | ביזיון בית משפט | 42 | |
סעיף 97 | הרחקת אדם מאולם בית המשפט הצבאי | 42 | |
סעיף 98 | הרחקת אדם שנוכחותו מרתיעה עד | 43 | |
סעיף 99 | החלטות יתקבלו ברוב דעות | 43 | |
סעיף 99א | תיקון טעות בפסק דין | 43 | |
| סימן ה' – אישום | 43 | |
סעיף 100 | כתב אישום | 43 | |
סעיף 101 | צירוף אישומים | 43 | |
סעיף 102 | תיקון כתב האישום | 43 | |
סעיף 103 | צירוף נאשמים | 43 | |
סעיף 104 | הפרדת הדיון | 43 | |
סעיף 105 | התליית הליכים | 43 | |
| סימן ו' – זימון למשפט | 44 | |
סעיף 106 | המצאת זימון למשפט | 44 | |
סעיף 107 | צו הבאה | 44 | |
סעיף 108 | תפיסת נכסי נאשם שנמלט | 44 | |
| סימן ז' – הזמנת עדים ומסמכים | 44 | |
סעיף 109 | הזמנת עדים ומסמכים | 44 | |
סעיף 110 | מאסר עד או נאשם בשל אי ציות להזמנה | 45 | |
| פרק ה' – הליכי משפט | 45 | |
| סימן א' – מועד המשפט ומיקומו | 45 | |
סעיף 111 | תחילת הדיון | 45 | |
סעיף 112 | דחיית המשך הדיון | 45 | |
סעיף 113 | הטלת הוצאות בדחיית משפט | 45 | |
| סימן ב' – נוכחות נאשם | 45 | |
סעיף 114 | נוכחות הנאשם במשפט | 45 | |
| סימן ג' – פרוטוקול ותרגום | 45 | |
סעיף 115 | רישום פרוטוקול | 45 | |
סעיף 116 | מתרגם לנאשם | 46 | |
| סימן ד' – פתיחת המשפט | 46 | |
סעיף 117 | תחילת המשפט | 46 | |
סעיף 118 | הסבר זכויות | 46 | |
סעיף 118א | מועד לטענת פסלות | 46 | |
סעיף 118ב | ערעור על החלטה בטענת פסלות | 47 | |
סעיף 118ג | סייג לטענות פסלות | 47 | |
סעיף 119 | תשובה לאשמה | 47 | |
סעיף 120 | חזרה מתשובה לאשמה | 47 | |
סעיף 121 | דין מי שצפוי לעונש מוות | 47 | |
סעיף 122 | הליכים לאחר הודאה באשמה | 47 | |
סעיף 123 | הליכים לאחר הודאה בעובדות | 48 | |
| סימן ה' – בירור האשמה | 48 | |
סעיף 124 | הליכים לאחר כפירה באישום | 48 | |
סעיף 125 | זיכוי עם תום פרשת התביעה | 48 | |
סעיף 126 | פרשת ההגנה | 48 | |
סעיף 127 | סיכומים | 48 | |
סעיף 128 | הכרזה מיידית על זיכוי | 48 | |
סעיף 129 | חיוב וגזר דין | 48 | |
סעיף 130 | נאשם שאינו שפוי בדעתו או מוגבל שכלית | 49 | |
סעיף 131 | בדיקה רפואית לנאשם | 49 | |
| סימן ו' – עדים | 49 | |
סעיף 132 | חקירת עדים | 49 | |
סעיף 133 | עדים במשפט של נאשמים אחדים | 49 | |
סעיף 134 | הזהרת עד והשבעתו | 49 | |
| סימן ז' – שיפוט נוער | 49 | |
סעיף 135 | תוקף ותחולה | 49 | |
סעיף 136 | הגדרות | 49 | |
סעיף 136א | הודעה על חקירת קטין חשוד או על מעצרו | 50 | |
סעיף 136ב | חקירת קטין חשוד בלא הודעה להורהו או לקרוב אחר | 50 | |
סעיף 136ג | הודעה לקטין חשוד על זכויותיו בטרם חקירתו | 50 | |
סעיף 136ד | שפת חקירתו של קטין חשוד ותיעודה | 50 | |
סעיף 136ה | תסקיר מעצר | 52 | |
סעיף 137 | מינוי שופטי נוער | 52 | |
סעיף 138 | שפיטת קטין | 52 | |
סעיף 139 | שפיטת קטין ובגיר יחדיו | 53 | |
סעיף 140 | קטין שהובא לבית משפט שאינו לנוער | 53 | |
סעיף 141 | בגיר שהובא לבית משפט לנוער | 53 | |
סעיף 142 | שמירת תוקף | 53 | |
סעיף 143 | הפרדת קטינים | 53 | |
סעיף 144 | הזמן להעמדת קטין לדין | 53 | |
סעיף 145 | ציון גיל הקטין | 53 | |
סעיף 146 | סניגוריה | 53 | |
סעיף 147 | מעמדו של הורה | 53 | |
סעיף 148 | תסקיר | 54 | |
סעיף 149 | בתי מעצר לקטינים | 54 | |
| סימן ח' – ערעור | 54 | |
סעיף 150 | פסק דין | 54 | |
סעיף 151 | הסברת זכות הערעור | 54 | |
סעיף 152 | ערעור על פסק הדין | 54 | |
סעיף 153 | כיצד נוהגים בערעור | 54 | |
סעיף 154 | תקופת הערעור | 55 | |
סעיף 155 | הארכת מועדים | 55 | |
סעיף 156 | ערעור אוטומטי | 55 | |
| סימן ט' – משפט חוזר | 55 | |
סעיף 157 | קיום משפט חוזר | 55 | |
סעיף 158 | בקשה למשפט חוזר | 55 | |
סעיף 159 | חוות דעת לפני משפט חוזר | 55 | |
סעיף 160 | סדרי הדין במשפט חוזר | 55 | |
סעיף 161 | הדיון במשפט חוזר | 56 | |
סעיף 162 | פסק דין שניתן במשפט חוזר | 56 | |
| סימן י' – ענישה | 56 | |
סעיף 163 | ביצוע גזר דין | 56 | |
סעיף 164 | עונשין | 56 | |
סעיף 165 | עונש מוות | 56 | |
סעיף 166 | דין עונשים מסויימים | 56 | |
סעיף 167 | ריצוי עונש מאסר | 56 | |
סעיף 168 | מאסר קטין | 57 | |
סעיף 169 | מאסר על תנאי | 57 | |
סעיף 170 | הפעלת מאסר על תנאי | 57 | |
סעיף 171 | הארכת מאסר על תנאי | 57 | |
סעיף 172 | דין צו בגזר דין | 58 | |
סעיף 173 | תשלום קנס | 58 | |
סעיף 174 | פיגורים | 58 | |
סעיף 175 | מאסר בשל אי תשלום קנס | 58 | |
סעיף 176 | חיוב הורים או אפוטרופסים | 58 | |
סעיף 177 | חיוב הורים או אפוטרופסים בערובה | 58 | |
סעיף 178 | שמיעת הורה לקטין | 59 | |
סעיף 179 | תפיסת נכסים | 59 | |
סעיף 180 | התחייבות נאשם להימנע מעבירה | 59 | |
סעיף 181 | שחרור קטין תוך התחייבות | 59 | |
סעיף 182 | חיוב בפיצויים | 60 | |
סעיף 183 | פיצוי לנאשם שזוכה | 60 | |
| סימן י"א – חנינה והקלה בעונש על תנאי | 60 | |
סעיף 184 | חנינה והקלה בעונש על תנאי | 60 | |
סעיף 185 | ביטול ההקלה בעונש אגב הרשעה | 61 | |
סעיף 186 | ביטול ההקלה בעונש שלא אגב הרשעה | 61 | |
| סימן י"א 1 – זכויות נפגעי עבירה | 62 | |
סעיף 186א | הגדרות | 62 | |
סעיף 186ב | עקרונות | 63 | |
סעיף 186ג | דרכי התאמה במימוש זכויות נפגעי עבירה | 63 | |
סעיף 186ד | הבטחת זכויות | 63 | |
סעיף 186ו | הגבלת מסירת פרטים אישיים של נפגע עבירה | 63 | |
סעיף 186ח | זכות בכתב אישום | 64 | |
סעיף 186יא | ניהול ההליכים בזמן סביר | 64 | |
סעיף 186יב | חקירה של גוף חוקר בדבר עבר מיני | 64 | |
סעיף 186יג | זכות לנוכחות מלווה בחקירה | 64 | |
סעיף 186יד | זכות נפגע עבירת מין לבחור את מין החוקר | 64 | |
סעיף 186טו | זכות לנוכחות בדיון הנערך בדלתיים סגורות | 64 | |
סעיף 186כ | הגנה מפני משפט פלילי או אזרחי | 64 | |
סעיף 186כא | זכאות בני משפחה | 64 | |
סעיף 186כה | הודעות | 65 | |
| פרק ו' – כללי האחריות לעבירה | 65 | |
| סימן א' – הוראות יסוד | 65 | |
סעיף 187 | הגדרות | 65 | |
סעיף 188 | אין דנים פעמיים בשל מעשה אחד | 65 | |
סעיף 188א | אין ענישה אלא לפי דין או תחיקת בטחון | 65 | |
סעיף 188ב | אין עונשין למפרע | 65 | |
| סימן ב' – תחולה לפי זמן ומקום עשיית העבירה | 65 | |
סעיף 189 | עבירות שנעשו מקצתן בתוך האזור ומקצתן מחוץ לאזור | 65 | |
סעיף 190 | ביטול העבירה לאחר עשייתה | 65 | |
סעיף 191 | שינוי תחיקת בטחון לאחר עשיית העבירה | 65 | |
סעיף 192 | עבירות שהזמן גרמן | 66 | |
| סימן ג'1 – העבירה הפלילית והאחריות לה – היסוד העובדתי שבעבירה | 66 | |
סעיף 193 | מבנה היסוד העובדתי | 66 | |
| סימן ג'2 – העבירה הפלילית והאחריות לה – היסוד הנפשי שבעבירה | 66 | |
סעיף 194 | דרישת מחשבה פלילית | 66 | |
סעיף 195 | מחשבה פלילית | 66 | |
סעיף 196 | רשלנות | 66 | |
| סימן ג'3 – העבירה הפלילית והאחריות לה – אחריות קפידה | 66 | |
סעיף 197 | אחריות קפידה והיקפה | 66 | |
| סימן ד'1 – עבירות נגזרות – הניסיון | 67 | |
סעיף 198 | ניסיון מהו | 67 | |
סעיף 199 | חוסר אפשרות לעשיית העבירה | 67 | |
סעיף 199א | עונש מיוחד על ניסיון | 67 | |
סעיף 199ב | פטור עקב חרטה לניסיון | 67 | |
| סימן ד'2 – עבירות נגזרות – צדדים לעבירה | 67 | |
סעיף 199ג | מבצע | 67 | |
סעיף 199ד | משדל | 67 | |
סעיף 199ה | מסייע | 67 | |
סעיף 199ו | עונש על סיוע | 67 | |
סעיף 199ז | ניסיון לשידול | 67 | |
סעיף 199ח | פטור עקב חרטה למשדל או מסייע | 68 | |
סעיף 199ט | עבירה שונה או נוספת | 68 | |
סעיף 199י | נתונים ענייניים ואישיים | 68 | |
| סימן ד'3 – עבירות נגזרות – הוראות משותפות | 68 | |
סעיף 199יא | סייג לניסיון, לשידול ולסיוע | 68 | |
סעיף 199יב | תחולת דין העבירה | 68 | |
| סימן ה'1 – סייגים לאחריות פלילית – הוראות כלליות | 68 | |
סעיף 199יג | נטל ההוכחה | 68 | |
סעיף 200 | כפיה על ידי הבעל | 68 | |
| סימן ה'2 – סייגים לאחריות פלילית – סייגים לפליליות המעשה | 68 | |
סעיף 201 | קטינות | 68 | |
סעיף 202 | היעדר שליטה | 68 | |
סעיף 203 | אי שפיות הדעת | 68 | |
סעיף 204 | שיכרות | 69 | |
סעיף 205 | הגנה עצמית | 69 | |
סעיף 206 | צורך | 69 | |
סעיף 206א | כורח | 69 | |
סעיף 206ב | צידוק | 69 | |
סעיף 206ג | כניסה למצב בהתנהגות פסולה | 69 | |
סעיף 206ד | חובה לעמוד בסכנה או באיום | 70 | |
סעיף 206ה | חריגה מן הסביר | 70 | |
סעיף 206ו | זוטי דברים | 70 | |
סעיף 206ז | טעות במצב דברים | 70 | |
סעיף 206ח | טעות במצב משפטי | 70 | |
| סימן ו' – אחריות פלילית של תאגיד | 70 | |
סעיף 206ט | היקף אחריותו הפלילית של תאגיד | 70 | |
סעיף 207 | עבירות של תאגיד | 70 | |
| סימן ן'1 – הוראות שונות | 70 | |
סעיף 207א | פרשנות | 70 | |
סעיף 207ב | נפקותו של ספק | 70 | |
סעיף 207ג | פרשנות הדין בדבר היסוד הנפשי שבעבירה | 70 | |
סעיף 208 | נטל ההוכחה | 71 | |
| פרק ז' – עבירות | 71 | |
| סימן א' – פגיעה בגוף | 71 | |
סעיף 209 | גרימת מוות בכוונה | 71 | |
סעיף 210 | הריגה | 71 | |
סעיף 210א | חבלה בכוונה מחמירה | 71 | |
סעיף 211 | תקיפה | 71 | |
סעיף 211א | תקיפה או פגיעה בנסיבות מחמירות | 71 | |
סעיף 212 | זריקת חפצים | 71 | |
סעיף 212א | סיכון חיי אנשים בנתיב תחבורה | 72 | |
| סימן ב' – עבירות נגד חירותו של אדם | 72 | |
סעיף 213 | חטיפה | 72 | |
סעיף 214 | כליאת שווא ת"ט תש"ע 2010 | 72 | |
| סימן ג' – עבירות נגד רשויות האזור | 72 | |
סעיף 215 | פגיעה בחייל | 72 | |
סעיף 216 | גרימת נזק ברשלנות | 72 | |
סעיף 217 | תקיפת עובד ציבור | 72 | |
סעיף 218 | הפרעה לחייל | 72 | |
סעיף 219 | פגיעה ברשות או בסמל | 73 | |
סעיף 220 | חבלה במתקן צה"ל | 73 | |
סעיף 221 | נזק לרכוש ביטחוני | 73 | |
סעיף 222 | עבירות נגד קיום הסדר הציבורי | 73 | |
סעיף 222א | החדרת חפץ אסור מסוכן או ציוד קצה רט"ן אל תוך בית כלא | 73 | |
סעיף 223 | התערבות בענייני צה"ל | 74 | |
סעיף 224 | סמכות להשיג ידיעות | 74 | |
סעיף 225 | חובת התייצבות | 74 | |
סעיף 225א | סירוב לנטילת אמצעי זיהוי עונשין | 74 | |
סעיף 226 | ידיעות כוזבות | 74 | |
סעיף 227 | התחמקות מחובת תשלום | 74 | |
| סימן ג'1 – איסור הלבנת הון | 74 | |
סעיף 227א | עבירת מקור | 74 | |
סעיף 227ב | איסור הלבנת הון | 75 | |
סעיף 227ג | איסור עשיית פעולה ברכוש אסור | 75 | |
סעיף 227ד | סייג לאחריות פלילית | 75 | |
| סימן ד' – שיבוש הליכי משפט | 75 | |
סעיף 228 | שיבוש הליכי משפט | 75 | |
סעיף 229 | זילות בית משפט | 76 | |
| סימן ה' – עבירות בנשק ובציוד לחימתי | 76 | |
סעיף 230 | נשיאת, החזקת וייצור נשק | 76 | |
סעיף 230א | איסור נשיאה או החזקה של צעצוע מסוכן | 76 | |
סעיף 230ב | פעולה בחומר מזיק או במיתקן רגיש למטרות טרור | 76 | |
סעיף 231 | חברות בקבוצה המבצעת פעולות אסורות | 76 | |
סעיף 232 | הפקדת כלי יריה, חומרי נפץ וכו' | 76 | |
סעיף 233 | סחר בציוד מלחמתי | 76 | |
סעיף 234 | עבירות בקשר לציוד צבאי | 76 | |
| סימן ו' – עבירות ביחס לרכוש | 77 | |
סעיף 235 | הצתה | 77 | |
סעיף 236 | היזק לרכוש בזדון | 77 | |
| סימן ז' – ריגול ומגע עם אויב או ארגון עוין | 77 | |
סעיף 237 | איסור מגע עם אויב | 77 | |
סעיף 237א | עמידה בראש התאחדות בלתי מותרת | 77 | |
סעיף 237ב | מילוי תפקיד ניהולי או פיקודי בהתאחדות בלתי מותרת | 77 | |
סעיף 238 | איסור קיום אימונים ומגע עם ארגון עוין מחוץ לאזור | 77 | |
סעיף 239 | ריגול | 78 | |
סעיף 240 | ריגול חמור | 78 | |
סעיף 241 | ידיעות בעלות ערך צבאי | 78 | |
סעיף 242 | כניסה לאזור מוגבל | 78 | |
סעיף 242א | איסור פעולה ברכוש למטרת ביצוע עבירה המנויה בתוספת הראשונה | 78 | |
סעיף 242ב | איסור פעולה ברכוש הקשור בעבירה המנויה בתוספת הראשונה | 78 | |
| סימן ח' – עבירות נגד הסדר הציבורי ובריונות | 79 | |
סעיף 243 | התחפשות | 79 | |
סעיף 244 | התחזות | 79 | |
סעיף 245 | מתן מקלט | 79 | |
סעיף 246 | כלים או אמצעים לביצוע עבירה שעונשה עולה על מאסר לתקופה של שלוש שנים | 79 | |
סעיף 247 | פעילות נגד הסדר הציבורי | 79 | |
סעיף 248 | סכינים | 79 | |
סעיף 248א | איומים | 80 | |
סעיף 249 | סחיטה באיומים | 80 | |
סעיף 249א | הכנה לביצוע עבירה המנויה בתוספת הראשונה | 80 | |
סעיף 249ב | איום בביצוע עבירה המנויה בתוספת הראשונה | 80 | |
סעיף 251 | הסתה ותמיכה בארגון עוין | 80 | |
| סימן ט' – עבירות במסמכים | 81 | |
סעיף 252 | איסור הוצאת מסמכי זיהוי | 81 | |
סעיף 253 | עבירות ברישיונות ומסמכים שהוצאו לפי תחיקת הביטחון | 81 | |
| סימן י' – קשירת קשר ושותפים לאחר מעשה | 81 | |
סעיף 254 | קשירת קשר | 81 | |
סעיף 254א | קשירת קשר לעבירה המנויה בתוספת הראשונה | 82 | |
סעיף 255 | שותפים לאחר מעשה | 82 | |
סעיף 256 | שותף לאחר מעשה | 82 | |
| סימן י"א – עבירות שונות | 82 | |
סעיף 257 | בריחה ממשמורת | 82 | |
סעיף 258 | עבירות בקשר לשוחד | 82 | |
סעיף 259 | איסור תשלום שכר לעבריין ביטחוני | 83 | |
סעיף 260 | עדות שקר ועדויות סותרות | 83 | |
סעיף 261 | אי מניעת עבירה | 83 | |
סעיף 262 | הכנסת בעל חיים לאזורים מסויימים | 83 | |
| פרק ח' – עזרה משפטית | 84 | |
סעיף 263 | חקירת מוות | 84 | |
סעיף 264 | החרמה והריסה של רכוש | 84 | |
סעיף 265 | ביצוע מעצר | 84 | |
סעיף 266 | ביצוע מאסר | 84 | |
סעיף 267 | מימוש צו מעצר או מאסר | 84 | |
סעיף 268 | קטינים | 84 | |
סעיף 269 | העברה | 85 | |
סעיף 270 | העברת כלואים ואסירים למועצה הפלסטינית | 85 | |
| פרק ט' – צווים מנהליים | 85 | |
| סימן א' – מעצר מנהלי | 85 | |
סעיף 271 | תחולה | 85 | |
סעיף 272 | סייג להפעלת סמכויות | 85 | |
סעיף 273 | מעצר מנהלי | 85 | |
סעיף 274 | ביצוע | 85 | |
סעיף 275 | ביקורת שיפוטית | 85 | |
סעיף 276 | עיון חוזר ת"ט תש"ע 2010 | 86 | |
סעיף 277 | סטיה מדיני הראיות | 86 | |
סעיף 278 | ערעור | 86 | |
סעיף 279 | נוכחות | 86 | |
סעיף 280 | דלתיים סגורות | 86 | |
סעיף 281 | סדרי דין | 86 | |
סעיף 282 | איסור אצילה | 86 | |
סעיף 283 | ביטול צו על ידי מפקד האזור | 86 | |
| סימן ב' – מעצר מנהלי – הוראת שעה | 86 | |
סעיף 284 | הוראת שעה | 86 | |
סעיף 285 | מעצר מנהלי | 86 | |
סעיף 286 | ביצוע המעצר | 87 | |
סעיף 286א | סייג להפעלת סמכות ת"ט תש"ע 2010 | 87 | |
סעיף 287 | ביקורת שיפוטית | 87 | |
סעיף 288 | ערעור | 87 | |
סעיף 289 | עיכוב ביצוע | 87 | |
סעיף 290 | סטיה מדיני הראיות | 87 | |
סעיף 291 | דלתיים סגורות | 87 | |
סעיף 292 | איסור אצילה | 87 | |
סעיף 293 | ביטול הצו בידי מפקד צבאי | 87 | |
סעיף 294 | סדרי דין | 87 | |
| סימן ג' – צווי הגבלה ופיקוח | 88 | |
סעיף 295 | סייג להפעלת סמכויות | 88 | |
סעיף 296 | צווי הגבלה | 88 | |
סעיף 297 | פיקוח מיוחד ותיחום מקום מגורים | 88 | |
סעיף 298 | דלתיים סגורות | 89 | |
| סימן ד' – הרחקת מסתננים | 89 | |
סעיף 299 | הגדרות | 89 | |
סעיף 300 | דין מסתנן | 89 | |
סעיף 301 | גירוש | 89 | |
סעיף 302 | הוצאות ביצוע צו גירוש | 90 | |
סעיף 303 | שחרור בערבות | 90 | |
סעיף 304 | ראיות | 90 | |
סעיף 305 | כינון ועדה | 91 | |
סעיף 306 | הרכב הוועדה | 91 | |
סעיף 307 | הבאה לפני ועדה לבחינת צווי גירוש | 91 | |
סעיף 308 | סמכויות הוועדה | 91 | |
סעיף 309 | עיון תקופתי | 91 | |
סעיף 310 | עיון חוזר | 92 | |
סעיף 311 | ראיות | 92 | |
סעיף 312 | נוכחות עצור | 92 | |
סעיף 313 | סדרי דין | 92 | |
סעיף 314 | עיכוב ביצוע | 92 | |
סעיף 315 | שמירת סמכויות | 92 | |
| פרק י' – סמכויות מנהליות | 92 | |
| סימן א' – הוראות מגבילות | 92 | |
סעיף 316 | תנועה ותעבורה | 92 | |
סעיף 317 | עוצר | 93 | |
סעיף 318 | שטחים סגורים | 93 | |
סעיף 319 | צווים לפתוח ולסגור מקומות | 93 | |
סעיף 320 | סמכות להורות על שילוט ועל הסרת שילוט | 93 | |
סעיף 321 | צביעה, שילוט וסימון | 94 | |
| סימן ב' – תעודות זיהוי | 94 | |
סעיף 322 | חובה למסור ידיעות מזהות | 94 | |
סעיף 323 | נשיאת תעודת זהות | 94 | |
סעיף 324 | נטילה זמנית של תעודת זהות | 94 | |
| סימן ג' – סמכויות שונות | 94 | |
סעיף 325 | הגדרות | 94 | |
סעיף 326 | נקיטת אמצעי ביטחון | 95 | |
סעיף 327 | אכיפת ביצוע | 95 | |
סעיף 328 | הוצאות לנקיטת אמצעי ביטחון | 95 | |
סעיף 329 | שימוש בסמכות | 95 | |
סעיף 330 | עונשין | 95 | |
סעיף 331 | איסור בניה | 95 | |
סעיף 332 | פיקוח על הבניה | 96 | |
| סימן ד' – המאבק בתופעת השכרות | 96 | |
סעיף 332א | הגדרות | 96 | |
סעיף 332ב | סמכות תפיסה והשמדה של משקה משכר וכלי קיבולו | 97 | |
| סימן ה' – הסמכת פקחים | 97 | |
סעיף 332ג | הגדרות | 97 | |
סעיף 332ד | סמכויות פקח | 98 | |
| פרק י"א – הוראות שונות | 98 | |
סעיף 333 | עונש כללי | 98 | |
סעיף 334 | הוראות מעבר | 98 | |
סעיף 335 | תיקונים עקיפים | 99 | |
| תוספת ראשונה | 103 | |
| תוספת שניה | 103 | |
| תוספת שלישית | 103 | |
| תוספת רביעית | 104 | |
| תוספת חמישית | 104 | |
| תוספת חמישית א' | 104 | |
| תוספת חמישית ב' | 105 | |
| תוספת שישית | 105 | |
| תוספת שביעית | 105 | |
| תוספת שמינית | 106 | |
| תוספת תשיעית | 106 |
יהודה והשומרון
צו בדבר הוראת ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651),
תש"ע-2009*
1. בצו זה –
"אזור מוחזק" – שטח המוחזק בידי כוחות צה"ל, זולת האזור;
"איש שירות הבטחון הכללי" – אדם הנמנה עם שירות הבטחון הכללי לפי תעודה, בת תוקף, שניתנה לו בידי שירות זה;
"בוגר רך" – אדם שמלאו לו ארבע-עשרה שנים אך לא מלאו לו שש-עשרה שנים;
"בית משפט צבאי" ו"בית משפט" – בית משפט צבאי שסמכות שפיטה באזור נתונה בידו לפי צו זה; בכפוף לאמור בסעיף 153(א), כל מקום בצו זה שנאמר לו "בית משפט צבאי" או "בית משפט" – גם בית המשפט הצבאי לערעורים במשמע, והוא כשאין הוראה אחרת;
"הקלה" – לענין עונש, כוללת הפחתתו, המרתו, התנאתו, או דחיית ביצועו, כולו או מקצתו. לענין צו זה רואים קנס כעונש קל יותר מאשר עונש מאסר לתקופה כל שהיא ובלבד שלא יומר עונש מאסר לקנס, ביחס העולה על אחד חלקי מאה משיעור הקנס הקבוע בסעיף קטן 1(א)(2) לצו בדבר העלאת קנסות שנקבעו בתחיקת בטחון, לכל יום מאסר;
"התאחדות בלתי מותרת" – כמשמעה בתקנה 84 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945;
"חומר מזיק" – חומר כימי ביולוגי או רדיואקטיבי לרבות גרעיני, העלול לפי טיבו, סוגו או כמותו להמית אדם או לגרום לפגיעה חמורה לגוף, לרכוש, לתשתיות או לסביבה;
"כלי יריה" – כל כלי נשק, מכל סוג, שהוא מסוגל להמית, ובו קנה ממנו אפשר לירות כדור או קלע. מונח זה כולל כל חלק, אביזר ותחמושת של כלי-נשק כזה, וכל אביזר של כל כלי-נשק כזה שהותקן או מסוגל למעט את הרעש או הרשף הנגרמים כתוצאה מירי בכלי-הנשק; וכן כלי נשק שמסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אביזר ותחמושת לכלי נשק כאמור ולרבות מיכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור, אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא;
"כלי נשק" – כלי יריה, תחמושת, פצצה, רימון יד, או חפץ נפיץ או מבעיר לרבות נשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי;
"מיתקן רגיש" – מקום, לרבות מבנה, מכל או כלי תחבורה המשמש לייצור, לעיבוד להחזקה, לאחסנה, לסילוק או להובלה, של חומר מזיק או להפקת אנרגיה מחומר כאמור;
"מועד" – מועד ממועדי ישראל כמשמעותם בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, כפי תוקפה בישראל מעת לעת;
"חפץ נפיץ או מבעיר" – כל דבר או חומר, לרבות נוזל או גז, שנועד או מסוגל לגרום להתפוצצות או לדליקה;
"ידיעה" – לרבות ידיעה שאינה נכונה, וכל תיאור, תכנית, סיסמה, סמל, נוסחה, חפץ או כל חלק מהם המכילים ידיעה או העשויים לשמש מקור לידיעה;
"ילד" – אדם שלא מלאו לו שתים-עשרה שנים;
"כוחות משטרה" – שוטרים וקצינים במשטרת ישראל, שהועמדו תחת פיקוד מפקד כוחות צה"ל באזור. לענין זה, רואים כל שוטר וכל קצין ממשטרת ישראל המופעל באזור בידי רשויות משטרת ישראל, כמי שהועמד תחת פיקוד מפקד כוחות צה"ל באזור;
"מסירה" – לרבות מסירה על יד סימון ואיתות וגרם מסירה;
"מתקן כליאה" – כהגדרתו בצו בדבר הפעלת מתקן כליאה (אזור הגדרה המערבית) (מס' 29), התשכ"ז-1967;
"נאשם" – לרבות מערער, הכל לפי הענין;
"נער" – אדם שמלאו לו שתים-עשרה שנים אך לא מלאו לו ארבע-עשרה שנים;
"נשיא בית משפט" – נשיא בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה או נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים, לפי הענין;
"נשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי" – נשק המסוגל לפלוט חומר מזיק לרבות קרינה רדיואקטיבית;
"עבירת ביטחון" – עבירה מבין העבירות המנויות בתוספת השלישית לצו זה;
"עובד ציבור" – לרבות שוטר, איש שירות הבטחון הכללי, עובד בשירות כוחות צה"ל, עובד של מועצה מקומית, המנויה בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981, של מועצה אזורית המנויה בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783), התשל"ט-1979, ושל רשות מקומית, וכל מי שבידיו סמכויות לפי הדין או תחיקת בטחון;
"פעולה ברכוש" – הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין שהיא קניינית ובין שאינה קניינית, בתמורה או שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא גיוס, מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא או יצירת נאמנות, או ערבוב של רכוש טרור עם רכוש אחר גם אם אינו רכוש טרור;
"פסק דין חלוט" – כל אחד מאלה:
(1) פסק דין שניתן בידי בית המשפט הצבאי לערעורים;
(2) פסק דין שניתן בידי בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה שעברה עליו התקופה להגשת ערעור ולא הוגש ערעור;
"צו" – לרבות מינוי, צו, הודעה, הוראה, דרישה והיתר;
"צו בדבר העלאת קנסות שנקבעו בתחיקת בטחון" – צו בדבר העלאת קנסות שנקבעו בדין ובתחיקת בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 845), התש"ם-1980;
"קלטת" – לרבות דיסקט, תקליטור וכל אמצעי אחר לאגירה ואחסון של מידע המופק ממכשיר תיעוד חזותי או קולי שבהם תועדה חקירת חשוד;
"רכוש" – מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות לרבות רכוש שהוא תמורתו של רכוש כאמור, וכל רכוש שצמח או שבא מרכוש כאמור או מרווחיו;
"רכוש הקשור בעבירה" – רכוש כמפורט בסעיפים 60(א)(1)-(3) לצו זה;
"רכוש טרור" – כל אחד מאלה:
(1) רכוש של התאחדות בלתי מותרת;
(2) רכוש הקשור לעבירה המנויה בתוספת הראשונה, או עבירה לפי סעיף 251 לצו זה;
"רכוש של התאחדות בלתי מותרת" – רכוש הנמצא בבעלותה, בחזקתה, בשליטתה או במשמורתה של התאחדות בלתי מותרת, לבד או יחד עם אחר, וכן רכוש המשמש או המיועד לשמש התאחדות בלתי מותרת או לפעילות של התאחדות בלתי מותרת, לרבות רכוש שההתאחדות מימנה את רכישתו או שהעבירה לאחר בלא תמורה; לעניין זה, חזקה כי רכוש הנמצא במקום המשמש דרך קבע לצורך פעילות של התאחדות בלתי מותרת ואינו משמש דרך קבע למטרה אחרת, הוא רכוש של התאחדות בלתי מותרת, אלא אם כן הוכח אחרת;
"רשויות צה"ל" – מפקד כוחות צה"ל באזור וכל רשות שנתמנתה על ידו או מכוחו או שהוסמכה לפעול באזור על פי הדין ותחיקת הביטחון, ובכלל זה כל מפקד צבאי באזור;
"שוטר" – לרבות כל בעל דרגה שאינו קצין הנמנה עם כוחות המשטרה;
"שירותים חיוניים" – שירותים חיוניים לקיום ממשל תקין באזור, להבטחת שלום הציבור וחיילי צה"ל, לקיום הסדר הציבורי, או לקיום הספקה וכל שירותים חיוניים לחיי הציבור;
"תושב" ו"תעודת זהות" – כמשמעותם בצו בדבר תעודת זהות ומרשם אוכלוסין (יהודה והשומרון) (מס' 297), תשכ"ט-1969;
"תיעוד חזותי" – תיעוד בהקלטת תמונה וקול בשילוב;
"תיעוד קולי" – תיעוד בהקלטת קול;
"תקיפה" – הכאת אדם, נגיעה בו, דחיפתו או הפעלת כוח על גופו בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, שלא בהסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית, ולענין זה, הפעלת כוח – לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי-נוחות.
2. (א) אזכורי פצצות, רימוני-יד, או חפצים נפיצים או מבעירים או תחמושת בצו זה, יפורשו ככוללים אזכור כל רכיב של פצצה, רימון-יד, חפץ נפיץ או מבעיר או תחמושת.
(ב) צו שניתן מכוח תחיקת הביטחון, ייכנס לתוקפו במועד שיקבע בו.
(ג) אפשר להוציא כל צו בעל פה, אם הרשות הנותנת או המוציאה אותו מוצאת לנכון לעשות כן.
(ד) הרשות הנותנת או המוציאה צו, תגרום לכך שהודעה על כניסתו לתוקף תימסר בהקדם האפשרי, ובאותו אופן שתמצא לנכון. אך שום צו לא יראוהו כנטול תוקף לגבי אדם כל-שהוא, שעליו הוא חל, עקב העובדה שתשומת לבו לא הוסבה אליו.
(ה) הוראות סעיף זה יחולו על כל תחיקת בטחון.
3. מפקד כוחות צה"ל באזור רשאי למנות מפקד צבאי לכל שטח או מקום באזור. מינוי כזה יכול להיערך תוך נקיבת שם או משרה, ואם ננקבה משרה, יהיה המחזיק מזמן לזמן במשרה שצוינה, המפקד הצבאי בשטח או במקום הנדון.
4. לכל שוטר הנמנה עם כוחות המשטרה יהיו סמכויות אלו:
(1) הסמכויות הנתונות לכל חייל על פי תחיקת הביטחון;
(2) הסמכויות שהיו לכל שוטר באזור ביום כ"ח באייר התשכ"ז (7 ביוני 1967) על פי כל דין שחל באזור באותו יום.
5. לכל קצין הנמנה עם כוחות משטרה יהיו הסמכויות המוקנות לכל שוטר, קצין משטרה, או קצין צה"ל לפי תחיקת הביטחון ולפי כל דין.
6. (א) לכל איש שירות הבטחון הכללי תהיינה הסמכויות הנתונות לכל חייל על פי תחיקת הביטחון.
(ב) לגבי איש שירות הבטחון הכללי יהיו הממונים עליו בשירות זה, רשות בת סמך שחובה עליו להישמע לה.
7. (א) בסעיף זה –
"איש יחידת מצדה" – אדם הנמנה עם אנשי יחידת מצדה בשירות בתי הסוהר בישראל, לפי תעודה בת תוקף, שניתנה לו מאת יחידה זו;
"סוהר" – כהגדרתו בצו בדבר שירות בתי הסוהר (יהודה והשומרון) (מס' 254), התשכ"ח-1968.
(ב) לסוהר, בעת מילוי תפקידו בתחום בית הסוהר ובסביבתו המיידית, יהיו הסמכויות המסורות לחייל לפי פרק ג'; בעת מילוי תפקידו בליווי אסיר – אף מחוץ לתחום בית הסוהר.
(ג) הסמכויות האמורות בסעיף קטן (ב) יהיו נתונות גם לסוהר הנמנה עם יחידת האבטחה והמבצעים בשירות בתי הסוהר, בשעת מילוי תפקידי אבטחה של עובדי שירות בתי הסוהר ובני משפחותיהם.
(ד) לכל איש יחידת מצדה, תהיינה הסמכויות הנתונות לחייל לפי פרק ג'.
7א. לכל מי שנמנה על המחלקה לחקירות שוטרים שבמשרד המשפטים, תהיינה הסמכויות הנתונות לכל חייל על פי תחיקת הביטחון.
8. בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרות הדין ותחיקת הביטחון.
9. אלה בתי המשפט הצבאיים באזור, שסמכות שפיטה נתונה בידיהם:
(1) בתי משפט צבאיים של ערכאה ראשונה, שיכוננו בידי מפקד כוחות צה"ל באזור בהודעה;
(2) בית המשפט הצבאי לערעורים.
10. (א) בית משפט צבאי מוסמך לדון בכל עבירה שהוגדרה בתחיקת בטחון ובדין.
(ב) יצא נאשם חייב בדינו על עבירה לפי הדין, יהיה בית המשפט הצבאי מוסמך להטיל עליו עונש שאינו עולה על העונש שבית משפט שכונן לפי דין מוסמך להטילו באותו מקרה, והוא כשאין הוראה אחרת בתחיקת הביטחון.
(ג) לענין סעיף קטן (ב) אחת היא:
(1) אם העבירה נעברה לפני כניסת כוחות צה"ל לאזור או לאחר מכן;
(2) אם סמכות הדיון בעבירה יוחדה לבית משפט או לבית-דין מיוחד.
(ד) בדונו בעבירה על פי הדין יהיו לבית המשפט הצבאי, בנוסף על הסמכויות שבתחיקת הביטחון, גם כל הסמכויות שהיו נתונות לבית משפט מקומי כמשמעו בצו בדבר בתי המשפט המקומיים (יהודה והשומרון) (מס' 412), התש"ל-1970, אילו היה דן בעבירה.
(ה) בית משפט צבאי מוסמך לדון כאמור בסעיף קטן (א) גם את מי שעשה מחוץ לאזור מעשה שהיה מהווה עבירה אילו נעשה באזור והמעשה פגע או היה מיועד לפגוע בבטחון האזור או בסדר הציבורי.
(ו) בית משפט צבאי מוסמך לדון כאמור בסעיף קטן (א) גם את מי שעבר באזור A עבירה, אשר פגעה או נועדה לפגוע בבטחון האזור.
(ז) בית משפט צבאי, מוסמך לדון כאמור בסעיף קטן (א), גם את מי שעבר באזור A עבירה לפי סעיפים 407ד(ב), 407ט-407יא לחוק הפלילי הירדני מס' 16, כפי שתוקן בצו בדבר תיקון החוק הפלילי (תיקון מס' 6) (יהודה והשומרון) (מס' 1428), התשנ"ה-1995 ולפי סעיף 412 לחוק הפלילי הירדני מס' 16, כפי שתוקן בצו בדבר תיקון דיני העונשין (רכוש גנוב ורכוש החשוד כגנוב) (יהודה והשומרון) (מס' 771), התשל"ט-1978, ובלבד שמושא העבירה הוא כלי רכב הרשום כדין במדינת ישראל.
(ח) תוקפו של סעיף קטן (ז) יהא עד ליום 10.10.2023.
11. (א) מפקד כוחות צה"ל באזור ימנה, לפי בחירה של הוועדה לבחירת שופטים (להלן בסימן זה – ועדת הבחירה):
(1) קצינים בצה"ל, בדרגת סרן או בדרגה גבוהה מזו, בעלי ניסיון משפטי של חמש שנים לפחות, לכהן כשופטים;
(2) שופטים, בדרגת סגן אלוף או בדרגה גבוהה מזו, לכהן כנשיאי בתי המשפט הצבאיים של ערכאה ראשונה;
(3) שופטים, לכהן כסגני הנשיאים של בתי המשפט הצבאיים של ערכאה ראשונה אשר ימלאו את תפקידיהם של נשיאי אותם בתי משפט בהעדרם או בשעה שלא התמנה נשיא לאותו בית משפט כאמור בפסקה (2);
(4) שופטים, בדרגת סגן אלוף או בדרגה גבוהה מזו, בעלי ניסיון משפטי של שבע שנים לפחות, לכהן כשופטים של בית המשפט הצבאי לערעורים, ובלבד שלא ימונה קצין שלא כיהן קודם לכן כשופט, אלא לאחר ששוכנעה ועדת הבחירה, שעסק בצה"ל בעיסוק משפטי העושה אותו מתאים לתפקיד זה;
(5) שופט, בדרגת אלוף משנה או בדרגה גבוהה מזו, בעל ניסיון משפטי של שבע שנים לפחות, לכהן כנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים. ואולם רשאית ועדת הבחירה, אם ראתה שאין בקרב הכוחות הסדירים של הצבא קצין בעל ניסיון משפטי המתאים לתפקיד נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים, להמליץ – ברוב של חמישה מבין חבריה – כי יתמנה לתפקיד קצין מתאים שהוא בעל הכשרה משפטית;
(6) שופט, כאמור בפסקה (4), לכהן כמשנה לנשיא של בית המשפט הצבאי לערעורים, אשר ימלא את תפקידיו של נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים בהעדרו או בשעה שלא נתמנה נשיא בית משפט צבאי לערעורים כאמור בפסקה (5).
(ב) לעניין סעיף-קטן (א) – קצינים בצה"ל – קצינים הנמנים עם הכוחות הסדירים של צה"ל, או קצינים הנמנים עם כוחות המילואים של צה"ל, ואולם לא יתמנה קצין הנמנה עם כוחות המילואים של צה"ל לנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים, למשנהו, לנשיא בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה או לסגן הנשיא.
12. (א) מפקד כוחות צה"ל באזור ימנה לכהונה בפועל, בהמלצת נשיא בית הדין הצבאי לערעורים ובהסכמת המועמד –
(1) שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים – לנשיא או לשופט של בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה;
(2) שופט של בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה – לשופט בית המשפט הצבאי לערעורים או לנשיא בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה.
(ב) כהונה בפועל לפי סעיף זה, ברציפות או לסירוגין, לא תהיה למשך יותר משנה אחת מתוך תקופה של שלוש שנים.
(ג) מי שנתמנה לכהונה בפועל לפי סעיף זה רשאי לדון גם בענין הנתון לסמכות בית המשפט הצבאי שבו הוא מכהן דרך קבע, ובלבד שלא ידון באותו ענין בשתי ערכאות.
13. (א) ועדת הבחירה תהיה של שבעה חברים שהם:
(1) נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, והוא יהיה יושב ראש הוועדה;
(2) ראש אגף כוח אדם במטה הכללי של צה"ל;
(3) מתאם פעולות הממשלה בשטחים;
(4) המשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים;
(5) נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים;
(6) שופט בדימוס, אשר ימונה בידי נשיא בית הדין הצבאי לערעורים;
(7) נציג לשכת עורכי הדין בישראל, שתבחר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.
(ב) ועדת הבחירה רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת מחמישה.
(ג) אלה רשאים להציע מועמדים לכהונת שופט:
(1) נשיא בית הדין הצבאי לערעורים;
(2) ראש אגף כח אדם במטה הכללי של צה"ל;
(3) נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים;
(4) שני חברי ועדת הבחירה כאחד.
(ד) החלטת ועדת הבחירה תתקבל ברוב קולות חבריה שהשתתפו בהצבעה.
(ה) ועדת הבחירה תקבע את הליכי הפרסום והבחירה, וכן את סדרי דיוניה ועבודתה. ליו"ר ועדת הבחירה הסמכות למנות ועדות משנה.
(ו) ועדת הבחירה לא תציע מינוי של שופט, אם המועמד הורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות הענין, משום קלון.
14. (א) לא תיפסק כהונתו של שופט, שלא בהסכמתו, אלא באחד מאלה:
(1) משקבעה ועדת הבחירה, על יסוד חוות דעת רפואית לפי כללים שייקבעו על ידה, שמחמת מצב בריאותו נבצר ממנו להמשיך במילוי תפקידו;
(2) על-פי החלטת ועדת בחירה שהציע יושב ראש הוועדה או נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים;
(3) על-פי החלטת נשיא בית הדין הצבאי לערעורים מטעמים ארגוניים, לרבות טעמים הכרוכים בהיקפי פעילות.
(ב) כהונתו של שופט הנמנה עם כוחות המילואים של צה"ל תיפסק, נוסף על האמור בסעיף-קטן זה, אם חדל הוא מהיות נמנה עם כוחות המילואים של צה"ל.
(ג) שופט שכהונתו נסתיימה לאחר שהתחיל בדיון, יהיה מוסמך להמשיך בו כדי לסיימו בתוך שלושה חודשים מיום סיום כהונתו; הוראה זו לא תחול על מי שכהונתו נסתיימה בעקבות החלטה של ועדת הבחירה כאמור בסעיף-קטן (א).
הרכב בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה
15. בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה יכול שידון בשלושה (בצו זה – "בית משפט צבאי של שלושה") ויכול שידון בדן יחיד (בצו זה – "דן יחיד") בהתאם להוראות צו זה.
16. (א) בית משפט צבאי של שלושה יהיה מורכב משלושה שופטים; מותב בית המשפט ייקבע בידי נשיאו, ובאין קביעה כאמור – לפי סדר שקבע מזמן לזמן נשיא בית המשפט.
(ב) נשיא בית המשפט ישמש אב בית הדין בכל מותב בו הוא יושב, אלא אם כן יושב במותב שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים, המכהן בפועל כשופט באותו בית משפט, שאז ישמש הוא אב בית הדין; אין הנשיא בין שופטי המותב – יקבע הוא שופט אחר לשמש אב בית הדין.
17. (א) דן יחיד יהיה שופט אשר ייקבע על ידי נשיא בית המשפט , ובאין קביעה כאמור – לפי סדר שקבע מזמן לזמן נשיא בית המשפט.
(ב) הוראות צו זה יחולו על דן יחיד כאילו היה בית משפט צבאי של שלושה והוא כשאין הוראה אחרת.
(ג) (1) לדן יחיד לא תהיה סמכות לגזור בגזר דין אחד על כל נאשם מאסר העולה על עשר שנים או קנס העולה על הקנס הקבוע בסעיף 1(א)(4) לצו בדבר העלאת קנסות שנקבעו בתחיקת הביטחון או אותם מאסר וקנס גם יחד;
(2) אין באמור בפסקה (1) כדי לפגוע בסמכותו של דן יחיד להפעיל כל עונש מאסר על תנאי כאמור בסעיפים 169 עד 171;
(3) על אף האמור בפסקה (1) ובנוסף על סמכותו לפי פסקה זו, רשאי דן יחיד הדן בעבירה על פי סעיף 227, להטיל על הנאשם קנס בשיעור הקבוע בסעיף 164(ג).
18. (א) לבקשת תובע צבאי רשאי בית משפט צבאי של שלושה, בכל שלב של הדיון עד להכרעת הדין, להעביר את הדיון בעניינו של הנאשם לדן יחיד.
(ב) משהועבר הדיון כאמור בסעיף קטן (א) ימשיך הדן היחיד במשפט מן השלב אליו הגיע בית המשפט הצבאי לפני ההעברה ורשאי הוא, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע את טענותיהם בענין, לנהוג בראיות שנגבו בידי קודמיו כאילו גבה אותן בעצמו או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן.
(ג) בכל שלב של הדיון עד להכרעת הדין, רשאי דן יחיד להעביר את הדיון בכל אישום לבית משפט צבאי של שלושה ולהחזיר את הנאשם למשמורת או לשחררו בתנאים שיקבע על מנת שיתייצב לפני אותו בית משפט; משהועבר הדיון כאמור תהא לבית המשפט הצבאי של שלושה סמכות לדון ולהכריע באישום האמור כאילו הובא האישום לפניו מלכתחילה.
19. (א) בית המשפט הצבאי לערעורים ישמע ערעורים מבתי המשפט הצבאיים של ערכאה ראשונה.
(ב) (1) בית המשפט הצבאי לערעורים יהיה מורכב משופטים; מותב של בית המשפט הצבאי לערעורים ייקבע על ידי נשיאו;
(2) נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים ישמש אב בית הדין בכל מותב בו הוא יושב; אין הנשיא בין שופטי המותב – יקבע הוא שופט אחר לשמש אב בית הדין.
(ג) בית המשפט הצבאי לערעורים ידון בשלושה, חוץ מן המקרים הבאים, בהם ידון בית המשפט הצבאי לערעורים בחמישה:
(1) כשהערעור הוא על פסק דין המטיל עונש מוות;
(2) כשנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים החליט על כך;
(3) כאשר הודיע הפרקליט הצבאי הראשי, כי הוא סבור שיש צורך בהרכב זה, מפני שכרוכה בערעור שאלה משפטית שיש בה משום חידוש או שהיא בעלת חשיבות כללית, או מפני סיבה אחרת;
(4) כאשר הורה מותב של שלושה שהחל לדון בענין מסוים שהמשך הדיון בו יהיה לפני חמישה שופטים.
(ד) למרות האמור בסעיף קטן (ג) ידון בית המשפט הצבאי לערעורים בדן יחיד, שהוא שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים, בהתקיים אחד מאלה:
(1) בדיון בענין מעצר לפי סעיפים 37 עד 39 או במעצר טרם הכרעת דין לפי סעיף 44 או בערר לפי סעיף 45 או בעיון חוזר לפי סעיף 47;
(2) בדיון בערעור על פסק דין של דן יחיד, אלא אם נגזר על הנדון עונש מאסר לתקופה של חמש שנים או יותר, או עונש מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים או יותר, או שהנשיא או המשנה לנשיא של בית המשפט הצבאי לערעורים הורה לקבוע את הדיון להרכב של שלושה.
(ה) לענין סעיף זה, "מאסר" – לרבות מאסר על תנאי שהופעל, ולמעט מאסר בשל אי תשלום קנס.
20. כל עוד לא הוחל בגביית ראיות, רשאי שופט אחר להמשיך במשפט מן השלב שאליו הגיע קודמו; הוחל בגביית ראיות ונבצר משופט מסיבה כלשהי לסיים את המשפט, רשאי שופט אחר להמשיך את המשפט מן השלב שאליו הגיע קודמו ורשאי הוא, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע טענותיהם לענין, לנהוג בראיות שגבה קודמו כאילו גבה אותן בעצמו או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן.
20א. (א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:
(1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;
(2) יש לשופט ענין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו;
(3) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת;
לעניין סעיף קטן זה –
"בן משפחה" – בן זוג, הורה, הורה של בן זוג, ילד, אח, סב, נכד וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט היא אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו;
"בן משפחה מדרגה ראשונה" – בן זוג, הורה, ילד, אח וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו;
"עד מרכזי" – עד שנדרשת הערכת מהימנותו לצורך הכרעה בהליך.
(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), שופט רשאי לשבת בדין אם מפאת דחיפות העניין לא ניתן לקיים את ההליך לפני שופט אחר ועלול להיגרם נזק חמור או עיוות דין אם לא ידון בענין.
(ד) על אף האמור בסעיף קטן (ב)(2), שופט רשאי לשבת בדין אם העברת העניין לכל שופט אחר לא תשנה את עילת הפסלות.
פרק ג' – עיכוב, מעצר, שחרור, חיפוש, תפיסה וחילוט
21. הוראות פרק זה וההוראות מכוחו יחולו גם לגבי עבירה על תחיקת בטחון, לגבי עבירה על דין אחר כלשהו שהוא בר-תוקף באזור ולגבי מעשה, מחדל או נסיון שבוצע בישראל או באזור מוחזק בידי צה"ל ושהוא בר עונשין, מכוח הדין או תחיקת הבטחון החלים במקום בו בוצע.
22. (א) בסימן זה –
"עיכוב" – הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית, הכל כאמור בסימן זה.
(ב) היה לחייל יסוד סביר לחשוד כי אדם עבר עבירה על תחיקת הביטחון, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או ביטחונו, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו.
(ג) חייל רשאי לדרוש מאדם להילוות עמו למקום בו מצוי בעל סמכות חקירה כדין או לזמנו למקום בו מצוי בעל סמכות חקירה כדין, למועד אחר שיקבע, אם נתקיימו שניים אלה:
(1) יש יסוד סביר לחשוד שהוא עבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן (ב);
(2) הזיהוי היה בלתי מספיק, או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו.
23. (א) היה לחייל יסוד סביר לחשוד שנעברה עבירה או כי עתידה להיעבר עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון האזור, רשאי הוא לעכב אדם שיכול למסור לו מידע הנוגע לאותה עבירה, כדי לברר את זהותו ומענו. כן רשאי הוא לזמן אותו למקום בו מצוי בעל סמכות חקירה כדין למועד סביר אחר שיקבע לצורך ביצוע אותן פעולות.
(ב) היה הזיהוי בלתי מספיק, או היה חשש כי האדם לא יתייצב לחקירה במועד, רשאי החייל לבקש מאותו אדם להילוות עמו למקום בו מצוי בעל סמכות חקירה כדין לשם גביית העדות.
24. (א) הוקנתה בחיקוק הסמכות לחפש במקום, בכליו או על גופו של אדם או בכלי רכב, או הסמכות לדרוש מאדם הצגת מסמכים, רשאי בעל הסמכות לעכב אדם כדי לאפשר את החיפוש או העיון במסמכים, וכן רשאי הוא לדרוש מהאדם למסור את שמו ומענו.
25. (א) היה לחייל יסוד סביר לחשוד כי ניתן נגד אדם צו מעצר או צו מאסר, רשאי הוא לעכבו עד לקבלת עותק הצו, לצורך ביצוע המעצר או המאסר על פיו.
(ב) לא ניתן לקבל עותק הצו במקום, רשאי חייל לדרוש מאותו אדם להילוות עמו למקום בו מצוי בעל סמכות חקירה כדין, לשם קבלת הצו ולשם ביצוע המעצר או המאסר על פיו.
26. (א) לא יעוכב אדם או כלי רכב מעל לזמן סביר הדרוש, בנסיבות המקרה, לביצוע הפעולה שלשמה הוקנתה סמכות העיכוב.
(ב) בכל מקרה, לא יעוכב אדם או כלי רכב לפרק זמן העולה על שלוש שעות ואולם רשאי קצין צה"ל בדרגת סא"ל לפחות או קצין משטרה, להאריך את משך העיכוב לפרק זמן נוסף שלא יעלה על שלוש שעות נוספות, מנימוקים שיירשמו.
27. עם תום העיכוב, יערוך מבצע העיכוב דוח, שבו יפרט את שמו של מי שעוכב, סיבת העיכוב ומשך העיכוב, אם נתקיים אחד מאלה:
(1) האדם הובא למקום בו מצוי בעל סמכות חקירה כדין;
(2) האדם עוכב לפרק זמן של שלוש שעות או יותר.
28. לא ייעצר אדם לפי סימן ג לפרק זה אם אפשר להסתפק בעיכוב; אולם לא יהא בכך כדי לפגוע בתוקף המעצר.
29. עצור לפי צו זה יוחזק במשמורת במקום שייקבע בידי מפקד צבאי.
30. פקודת מעצר לפי סימן זה תבוצע בידי חייל.
מעצר על ידי חייל ללא פקודת מעצר
31. (א) חייל רשאי לעצור, ללא פקודת מעצר, כל אדם העובר על הוראות צו זה או שיש מקום לחשוד בו שעבר עבירה על צו זה.
(ב) מי שנעצר על פי סעיף קטן (א) יועבר בהקדם האפשרי לתחנת משטרה או למקום מעצר שנקבע לפי צו זה.
(ג) מי שנעצר לפי סעיף קטן (א) בחשד לביצוע עבירת ביטחון, יש לתת עליו פקודת מעצר בתוך זמן סביר; לא ניתנה פקודת מעצר בתוך 96 שעות מעת מעצרו, ואם היה קטין שמלאו לו שש עשרה שנים אך לא מלאו לו שמונה עשרים שנים, בתוך 72 שעות מעת מעצרו – ישוחרר.
(ג1) מי שנעצר לפי סעיף קטן (א) בחשד לביצוע עבירה שאינה עבירת ביטחון, יש לקבל עליו פקודת מעצר בתוך זמן סביר; לא ניתנה פקודת מעצר בתוך 48 שעות מעת מעצרו – ישוחרר.
(ג2) קצין משטרה רשאי לתת פקודת מעצר, על עצור החשוד בביצוע עבירת ביטחון, לתקופה שלא תעלה על 96 שעות מעת מעצרו; הייתה פקודת המעצר לתקופה של פחות מ-96 שעות, רשאי קצין המשטרה להורות על הארכת המעצר לפרקי זמן נוספים, ובלבד שסך כל תקופות המעצר לא יעלו יחד על 96 שעות מעת מעצרו.
(ג3) קצין משטרה רשאי לתת פקודת מעצר, על עצור החשוד בביצוע עבירה שאינה עבירת ביטחון, לתקופה שלא תעלה על 48 שעות מעת מעצרו; הייתה פקודת המעצר לתקופה של פחות מ-48 שעות, רשאי קצין המשטרה להורות על הארכת המעצר לפרקי זמן נוספים, ובלבד שסך כל תקופות המעצר לא יעלו יחד על 48 שעות מעת מעצרו.
(ד) מפקד כוחות צה"ל באזור רשאי להסמיך כל אדם להורות על שחרורו של מי שנעצר לפי סעיף קטן (א), ובלבד שלא הוצאה נגד אותו עצור פקודת מעצר לפי הוראות סימן זה.
31א. (א) מי שנעצר לפי סעיף 31 יובא בהקדם האפשרי, ובתוך תקופת מעצרו, בפני שופט.
(ב) חל מועד הבאת העצור בפני שופט בשבת או במועד, יובא העצור בפני שופט לפני כניסת השבת או המועד.
(ג) חל מועד סוף מעצרו של העצור לפי סעיף 31 בשבת או במועד, ואישר קצין משטרה בדרגת סגן ניצב כי לא ניתן להביא את העצור בפני שופט לפני כניסת השבת או המועד, יובא העצור בפני שופט לא יאוחר ממחרת השבת או המועד ועד השעה 12:00.
(ד) (1) עלה משך המועד או צירוף המועד והשבת על 48 שעות, יובא העצור לפי סעיף 31(ג1) בפני שופט לפני כניסת השבת או המועד; בוצע המעצר פחות משמונה שעות לפני כניסת השבת או המועד ואישר קצין משטרה שדרגתו היא סגן ניצב לפחות, כי לא ניתן להביא את העצור בפני שופט עד סמוך לפני כניסת השבת או המועד, יובא העצור בפני שופט לא יאוחר ממחרת השבת או המועד ועד השעה 12:00; בוצע המעצר פחות מארבע שעות לפני כניסת השבת או המועד ולא ניתן להביא את העצור בפני שופט עד סמוך לפני כניסת השבת או המועד, או בוצע המעצר במהלך השבת או המועד, יובא העצור בפני שופט לא יאוחר ממחרת השבת או המועד ועד השעה 12:00, או בתום 48 שעות מעת מעצרו, לפי המאוחר;
(2) עלה משך צירוף המועד והשבת על 72 שעות, יובא עצור לפי סעיף 31(ג1) בפני שופט לפני כניסת המועד; בוצע המעצר פחות מארבע שעות לפני כניסת המועד ולא ניתן להביא את העצור בפני שופט עד סמוך לפני כניסת המועד, או בוצע המעצר במהלך המועד או השבת, יובא העצור בפני שופט בהקדם האפשרי ממחרת השבת ועד השעה 12:00, או בתום 48 שעות מעת מעצרו, לפי המאוחר.
הוראות מיוחדות לעניין נער ובוגר רך
31ב. על אף האמור בסעיפים 31(ג)-(ג3) ובסעיף 32 לצו זה, יחולו ההוראות הבאות:
(1) נעצר נער –
(א) יש לתת עליו פקודת מעצר בתוך זמן סביר; לא ניתנה פקודת מעצר בתוך 24 שעות מעת מעצרו – ישוחרר;
(ב) קצין משטרה רשאי לתת עליו פקודת מעצר, לתקופה שלא תעלה על 24 שעות מעת מעצרו; הייתה פקודת המעצר לתקופה של פחות מ-24 שעות, רשאי קצין המשטרה להורות על הארכת המעצר לפרקי זמן נוספים, ובלבד שסך כל תקופות המעצר לא יעלו יחד על 24 שעות מעת מעצרו;
(ג) נעצר נער בחשד לביצוע עבירת ביטחון, קצין משטרה, אשר סבור, כי יש צורך לבצע פעולת חקירה דחופה, שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של הנער, מוסמך לתת פקודת מעצר בכתב לתקופה, שלא תעלה על 48 שעות מעת מעצרו;
(ד) נעצר נער בחשד לביצוע עבירה שאינה עבירת ביטחון, קצין משטרה, אשר סבור, כי יש צורך לבצע פעולת חקירה דחופה, שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של הנער, מוסמך לתת פקודת מעצר בכתב לתקופה, שלא תעלה על 36 שעות מעת מעצרו;
(2) נעצר בוגר רך –
(א) יש לתת עליו פקודת מעצר בתוך זמן סביר; לא ניתנה פקודת מעצר בתוך 48 שעות מעת מעצרו – ישוחרר;
(ב) קצין משטרה רשאי לתת עליו פקודת מעצר, לתקופה שלא תעלה על 48 שעות מעת מעצרו; הייתה פקודת המעצר לתקופה של פחות מ-48 שעות, רשאי קצין המשטרה להורות על הארכת המעצר לפרקי זמן נוספים, ובלבד שסך כל תקופות המעצר לא יעלו יחד על 48 שעות מעת מעצרו;
(ג) נעצר בוגר רך בחשד לביצוע עבירת ביטחון, קצין משטרה, אשר סבור, כי יש צורך לבצע פעולת חקירה דחופה, שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של הנער, מוסמך לתת פקודת מעצר בכתב לתקופה, שלא תעלה על 96 שעות מעת מעצרו;
(ד) נעצר בוגר רך בחשד לביצוע עבירה שאינה עבירת ביטחון, קצין משטרה, אשר סבור, כי יש צורך לבצע פעולת חקירה דחופה, שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של הבוגר הרך, מוסמך לתת פקודת מעצר בכתב לתקופה, שלא תעלה על 72 שעות מעת מעצרו.
32. (א) שוכנע קצין משטרה, כי הפסקת חקירתו של מי שנעצר לפי סעיף 31(ג) תפגע פגיעה ממשית בחקירה, מוסמך הוא, באישור ראש מחלקת חקירות בשירות הביטחון הכללי, לתת פקודת מעצר בכתב, לתקופה או לתקופות שלא יעלו יחד על שישה ימים מעת המעצר.
(ב) שוכנע קצין משטרה, כי הפסקת חקירתו של מי שנעצר לפי סעיף 32(א) עלולה לפגוע בביצוע פעולת חקירה חיונית, אשר נועדה למנוע פגיעה בחיי אדם, מוסמך הוא, באישור ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, לתת פקודת מעצר בכתב לתקופה או לתקופות שלא יעלו יחד על שמונה ימים מעת המעצר; היה הנאשם קטין שמלאו לו שש עשרה שנים אך לא מלאו לו שמונה עשרה שנים, פקודת המעצר לא תעלה על ששה ימים מעת מעצרו.
(ג) קצין משטרה, אשר סבור, כי יש צורך לבצע פעולת חקירה דחופה, שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של חשוד, אשר נעצר לפי סעיף 31(ג3), מוסמך לתת פקודת מעצר בכתב לתקופה, שלא תעלה על 72 שעות מעת מעצרו.
33. (א) לענין סעיף זה –
"עצור" – מי שנעצר באזור במהלך פעילות מבצעית ללחימה בטרור, ונסיבות מעצרו מקימות לגביו חשש שהוא מסכן או עלול לסכן את ביטחון האזור, ביטחון כוחות צה"ל או ביטחון הציבור;
"קצין" – קצין צה"ל בדרגת סרן לפחות או קצין משטרה בדרגת פקד לפחות.
(ב) קצין מוסמך להורות בכתב על החזקתו של עצור במעצר, לתקופה שלא תעלה על 8 ימים מיום הבאתו למתקן כליאה (להלן בסעיף זה – תקופת המעצר).
(ג) קצין מוסמך להורות על שחרורו של עצור לפני תום תקופת המעצר, אם מצא שאין עוד צורך במעצרו.
(ד) (1) על אף האמור בסעיפים 56 ו-58, לא ייפגש עצור עם עורך דין במשך יומיים מיום מעצרו;
(2) מניעת מפגש של עצור עם עורך דין בתום יומיים מיום מעצרו תיעשה לפי סעיפים קטנים 58(ג) ו-(ד).
34. קצין משטרה מוסמך להורות על שחרורו של מי שנעצר לפי סעיפים 31(א) או 32, בתנאים או ללא כל תנאי.
שחרור ממעצר על ידי בית משפט צבאי
35. שופט מוסמך להורות על שחרורו של מי שנעצר לפי סעיפים 31(א) או 32, בתנאים או ללא כל תנאי, וכן להורות על שינוי התנאים שנקבעו לשחרורו בידי קצין משטרה.
36. (א) מי שנעצר לפי סעיף 31 וטרם ניתנה נגדו פקודת מעצר של שופט רשאי לפנות לשופט בבקשה כי יורה על שחרורו או כי יורה על שינוי התנאים שנקבעו לשחרורו בידי קצין משטרה.
(א1) הוגשה בקשה לפי סעיף זה, לא יורה בית המשפט על קיום דיון בבקשה אלא לאחר שקיבל התייחסות קצין משטרה או תובע צבאי לבקשה ושוכנע, מטעמים שיירשמו, כי קיים צורך בקיום דיון כאמור. לא שוכנע בית המשפט כי קיים צורך בקיום דיון, יורה על דחיית הבקשה ללא דיון בה. התייחסות כאמור יכול ותינתן במעמד צד אחד.
(ב) בקשה לשחרור ממעצר שאינה מוגשת אגב דיון במתן צו מעצר, בקשה לעיון חוזר או ערר יוגשו בכתב בצרוף העתקים של ההחלטה בענין המעצר ופרוטוקול הדיון בה, ויכילו תמצית נימוקיהן; קדמו להן בקשות שחרור ממעצר או בקשות לעיון חוזר, או עררים אחרים – יצורפו אליהם העתקים של אותם בקשות ועררים ושל פרוטוקול הדיון בהן; אולם שופט רשאי, מטעמים שייראו בעיניו, להיזקק לבקשה גם אם לא צורפו העתקים כאמור.
37. (א) מי שנעצר בחשד לביצוע עבירת ביטחון, שופט מוסמך לתת פקודת מעצר לתקופה שלא תעלה על 20 ימים, ורשאי להאריך את המעצר לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על 15 ימים, ובלבד שסך כל תקופת המעצר ברצף אחד בקשר לאותו אירוע לא יעלה על 75 ימים.
(א1) מי שנעצר בחשד לביצוע עבירה שאינה עבירת ביטחון, שופט מוסמך לתת פקודת מעצר לתקופה שלא תעלה על 15 ימים, ורשאי להאריך את המעצר לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על 15 ימים, ובלבד שסך כל תקופת המעצר ברצף אחד בקשר לאותו אירוע לא יעלה על 75 ימים.
(ב) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(א1), נעצר קטין כהגדרתו בסעיף 136 לצו זה יהיה שופט מוסמך לתת פקודת מעצר לתקופה שלא תעלה על 15 ימים, ויהיה רשאי להאריך את המעצר לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על 10 ימים, ובלבד שסך כל תקופת המעצר ברצף אחד בקשר לאותו אירוע לא יעלה על 40 ימים.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), נעצר נער בחשד לביצוע עבירה שאינה עבירת ביטחון, יהיה שופט מוסמך לתת פקודת מעצר לתקופה שלא תעלה על 10 ימים, ויהיה רשאי להאריך את המעצר לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על 10 ימים, ובלבד שסך כל תקופות המעצר ברצף אחד בקשר לאותו אירוע לא יעלה על 40 ימים.
38. שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים רשאי, לבקשת הפרקליט הצבאי הראשי או מי שהוסמך לכך על ידו, לצוות על הארכת מעצרו של מי שנעצר לפי סעיף 37, מלבד קטין כהגדרתו בסעיף 136 לצו זה, או על מעצרו מחדש, לתקופות נוספות, שכל אחת מהן לא תעלה על 90 ימים.
הארכת מעצר נוספת לצרכי חקירה של קטינים
38א. שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים רשאי, לבקשת הפרקליט הצבאי הראשי או מי שהוסמך לכך על ידו, לצוות על הארכת מעצרו של קטין שנעצר לפי סעיף 37 או על מעצרו מחדש, לתקופות נוספות, שכל אחת מהן לא תעלה על 45 ימים.
39. שופט מוסמך להאריך את מעצרו של מי שנעצר לפי סימן זה לתקופה שלא תעלה על 72 שעות, אם הצהיר תובע צבאי כי קיימת כוונה להביא את עניינו של העצור בפני מפקד צבאי, כהגדרתו בסעיף 285(א), כדי שישקול הוצאת צו מעצר מנהלי בעניינו, ושוכנע השופט כי נסיבות העניין מצדיקות את הארכת מעצרו של העצור לתקופה זו. לעניין זה, לא יבואו שבתות ומועדים במנין השעות.
40. (א) לא ישוחרר מי שנעצר על פי פקודת מעצר של שופט, אלא לפי צו של שופט.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), קצין משטרה, שדרגתו אינה למטה מדרגת רב פקד, מוסמך להורות על שחרורו של אדם העצור על פי פקודת מעצר של שופט לפני תום תקופת המעצר שנקבעה בידי השופט, אלא אם כן קבע השופט, כי העצור יובא לפניו, או שהעצור ביקש זאת, או אם העצור נעצר על פי צו של שופט עד לסיום משפטו.
41. (א) החליט שופט על שחרור עצור, לפי סימן זה, והודיע מי שביקש את המעצר, במעמד מתן החלטה, על כוונתו לשקול לערור עליה, רשאי השופט לצוות על השהיית ביצוע השחרור לתקופה שלא תעלה על 72 שעות; לענין זה לא יבואו שבתות ומועדים במניין השעות.
(ב) החליט שופט על שחרור עצור, והצהיר תובע צבאי, במעמד מתן החלטה, כי קיימת כוונה להביא את עניינו של העצור לפני מפקד צבאי, כהגדרתו בסעי ף285(א), כדי שישקול הוצאת צו מעצר מנהלי בעניינו, רשאי השופט לצוות על השהיית ביצוע השחרור לתקופה שלא תעלה על 72 שעות, אם שוכנע כי נסיבות הענין מצדיקות את השהיית שחרורו של העצור לתקופה זו; לענין זה לא יבואו שבתות ומועדים במנין השעות.
42. (א) שחרור בערבות יכול שיהא בערבות עצמית של העצור או הנאשם, בין לבדה ובין בצירוף ערבות ערב או בערבון כספי של העצור או של ערב או מקצתה בערבות ומקצתה בערבון, הכל כפי שיורה קצין המשטרה או בית המשפט הצבאי, שקבעו את מתן הערובה כתנאי לשחרור.
(ב) שחרור בערבות לפי סעיף זה הוא על תנאי שהמשוחרר יתיצב בכל עת שיידרש לחקירה או למשפט או לנשיאת עונשו ורשאי בית המשפט הצבאי להוסיף תנאים ככל שימצא לנכון. בכלל האמור, רשאי בית המשפט הצבאי להתנות את השחרור בערבות בהפקדת דרכונו של המשוחרר ולצוות על עיכוב יציאתו מהאזור.
(ג) שוחרר אדם בערובה רשאי חייל, בין מיוזמתו ובין לפי פניית ערב, אם יש לו יסוד סביר להניח שהמשוחרר עומד להתחמק מהדין לעצור את המשוחרר ללא פקודת מעצר. משוחרר שנעצר לפי סעיף זה נוהגים בו כאמור בסעיף 31(ב).
(ד) לבקשת תובע צבאי רשאי בית המשפט צבאי, משהוכח לו כי המשוחרר הפר תנאי מתנאי השחרור, לצוות על מעצר המשוחרר. כן רשאי הוא לצוות –
(1) על תשלום סכום הערבות כולו או מקצתו לקופת מפקדת האזור. דין צו כזה, כדין קנס שלא שולם במועדו;
(2) על חילוט הערבון, כולו או מקצתו, לטובת קופת מפקדת האזור.
(ה) בכל עת לאחר מתן צו של סעיף קטן (ד) רשאי בית המשפט הצבאי, מנימוקים שיירשמו, לבטלו או לשנותו, כפי שיראה לנכון.
(ו) מי ששוחרר בערובה על פי הוראת קצין משטרה רשאי, בתוך שבעה ימים מיום מתן הערבות או הערבון, לערור לפני בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה על גובה הערבות או הערבון.
(ז) הורשע נידון בפסק דין של בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה, רשאי בית המשפט שהרשיעו לשחררו בערבות בכל עת עד להיות פסק הדין לחלוט; הוגש ערעור על פסק הדין והוחל בשמיעתו – תהא סמכות זו נתונה לבית המשפט הצבאי לערעורים.
(ח) הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו אם לא יוגש נגד מי ששוחרר בערובה כתב אישום תוך שנתיים מיום שנקבעו תנאי השחרור; ואולם בית המשפט רשאי, לבקשת תובע צבאי, להאריך את הערובה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושה חודשים.
(ט) הוראות סעיף קטן (ח) יחולו על ערובה ותנאי שחרור בערובה שנקבעו לאחר יום ב' בתמוז התשס"ט (24.06.09).
42א. נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, בשמונה ימים.
43. הוגש כתב אישום יהיה שופט מוסמך להורות על מעצרו של הנאשם עד לסיום משפטו.
43א. (א) נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת לכדי 45 ימים, ומשפטו בערכאה הראשונה טרם החל, רשאי השופט לצוות על הארכת המעצר, לתקופה שלא תעלה על 15 ימים נוספים, אם ביקש זאת הנאשם או סנגורו.
(א1) נאשם, שלאחר הגשת כתב האישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת לכדי 45 ימים ומעצרו לא הוארך כאמור בסעיף קטן (א) או לתקופה המצטרפת לכדי 60 ימים, ומשפטו בערכאה הראשונה טרם החל, יובא עניינו לפני שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים.
(א2) בית המשפט הצבאי לערעורים ידון בעניינו של הנאשם ויורה על שחרורו, בתנאים או ללא תנאים, אלא אם כן סבר השופט, כי נסיבות העניין, לרבות חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, מסוכנותו, החשש להימלטותו מן הדין והגורמים לכך שמשפטו טרם החל, אינן מצדיקות את שחרורו.
(א3) סבר בית המשפט הצבאי לערעורים כי אין לשחרר את הנאשם כאמור בסעיף (א2), רשאי הוא לצוות על הארכת מעצרו, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים ולעניין קטין, לתקופה שלא תעלה על 45 ימים, ולחזור ולצוות על כך מעת לעת.
(ב) לעניין תחילת המשפט, יראו בביצוע הקראה בפני דן יחיד תחילת משפט לכל דבר, אף אם הוגש כתב האישום לבית משפט צבאי של שלושה.
44. (א) נאשם בעבירת ביטחון, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום, תקופה המצטרפת לכדי 18 חודשים, ולעניין קטין כהגדרתו בסעיף 136 לצו זה (להלן, בסעיף זה – "קטין"), תקופה המצטרפת לכדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, יובא עניינו לפני שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים.
(א1) נאשם, בעבירה שאינה עבירת ביטחון, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום, תקופה המצטרפת לכדי תשעה חודשים, ולעניין קטין, תקופה המצטרפת לכדי שישה חודשים, ומשפטו בערכאה ראשונה לא נסתיים בהכרעת דין, יובא עניינו לפני שופט בית המשפט הצבאי לערעורים.
(א2) שופט כאמור בסעיף קטן (א) או (א1) ידון בעניינו של הנאשם ויורה על שחרורו, בתנאים או ללא כל תנאי, אלא אם כן סבר השופט, כי נסיבות הענין, לרבות חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, מסוכנותו, החשש להימלטותו מן הדין והגורמים להתמשכות ההליכים, אינן מצדיקות את שחרורו.
(ב) החליט השופט שנסיבות הענין אינן מצדיקות את שחרורו של הנאשם, יהיה רשאי השופט, להורות על המשך החזקתו של הנאשם במעצר לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, ולחזור ולהורות כך מעת לעת.
(ג) לעניין נאשם שאינו קטין, על אף האמור בסעיף קטן (ב), סבר השופט כי לא יהיה ניתן לסיים את הליכי המשפט בתוך התקופה של שלושה חודשים האמורה בסעיף קטן (ב), בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים, רשאי הוא לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש לתקופה שלא תעלה על חמישה חודשים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת.
44א. (א) בלי לגרוע מהוראות סעיף 44, ניתנה הכרעת דין מרשיעה נגד נאשם בעבירת ביטחון, שאינו קטין כהגדרתו בסעיף 136 לצו זה, לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי 18 חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט שהרשיעו לצוות על הארכת מעצרו או על מעצרו מחדש עד למתן גזר דין, אם מצא כי יש עילה למעצרו; לא ניתן גזר דין בתוך 180 ימים מיום שציווה בית המשפט כאמור, יובא עניינו לפני שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים, ויחולו הוראות סעיף 44, בשינויים המחוייבים.
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף 44, ניתנה הכרעת דין מרשיעה נגד נאשם בעבירה שאינה עבירת ביטחון, או נאשם שהינו קטין כהגדרתו בסעיף 136 לצו זה, לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת לכדי שנה בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט שהרשיעו לצוות על הארכת מעצרו או על מעצרו מחדש עד למתן גזר דין, אם מצא כי יש עילה למעצרו; לא ניתן גזר דין בתוך 180 ימים מיום שציווה בית המשפט כאמור, יובא עניינו לפני שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים, ויחולו הוראות סעיף 44, בשינויים המחוייבים.
45. (א) עצור, מי ששוחרר ממעצר בתנאים, קצין משטרה ותובע צבאי, רשאים לערור על החלטה של שופט של ערכאה ראשונה, בענין הנוגע למעצר או לשחרור או לבקשה לעיון חוזר, לפני שופט של בית משפט הצבאי לערעורים.
(ב) סדרי הדיון בערר, לרבות ענין נוכחות בעלי הדין, יהיו כפי שיורה השופט.
46. הגיש תובע צבאי ערר על מעצר נתונה סמכות המעצר לשופט של בית המשפט הצבאי לערעורים.
47. עצור, מי ששוחרר ממעצר בתנאים, קצין משטרה ותובע צבאי רשאים לפנות בכתב לשופט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שנתן בענין הנוגע למעצר או לשחרור, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו נסיבות, לרבות חלוף הזמן מיום מעצרו, והדבר עשוי לשנות את החלטתו הקודמת של שופט.
בכל מקרה רשאי העצור להגיש בקשה לעיון חוזר בתום שנה מיום מעצרו ובחלוף כל שישה חודשים נוספים. ובלבד שאם הוחל בשמיעת ערעור על פסק דין שניתן בידי בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה ידון בבקשה שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים.
48. בעיון חוזר ובערר רשאי שופט לקיים ההחלטה שעליה עוררים, לשנותה או לבטלה ולתת אחרת במקומה.
49. ניתן פסק דין בידי בית משפט צבאי ותובע צבאי הודיע כי בכוונת התביעה לשקול להגיש עליו ערעור, רשאי בית המשפט לשחרר את הנאשם בערובה מטעמים שיירשמו, או להורות על מעצרו לתקופה שלא תעלה על 72 שעות לשם הגשת הערעור.
50. הגיש תובע צבאי ערעור על פסק הדין, נתונה סמכות המעצר לשופט של בית המשפט הצבאי לערעורים.
51. דיון מעצר לפי סימן זה, ובכלל זה דיון בעיון חוזר ובערר, יתקיים בפני העצור, למעט באחד ממקרים אלו:
(א) אם ביקש העצור שלא להיות נוכח בדיון;
(ב) אם נוכח השופט, על יסוד חוות דעת של רופא, שאין העצור מסוגל להשתתף בדיון מפאת מצב בריאותו; במקרה זה, יתקיים הדיון בנוכחות סנגורו ואם אינו מיוצג ימנה לו השופט סנגור, עד שיוכל להתייצב בבית המשפט; פסקה המניעה להתייצבותו וטרם נסתיימה תקופת המעצר, רשאי העצור לדרוש דיון חוזר.
52. (א) בסעיף זה, משמעות הביטויים "עצור" ו"רשות מאשרת" יהיו כמשמעם בסעיף 58.
(ב) על אף האמור בסעיף 51 רשאי בית המשפט הצבאי, לבקשת תובע צבאי, להורות על מעצרו של עצור, ללא נוכחות העצור, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לתקופה קצרה הכרחית בנסיבות הענין, שלא תעלה 24 שעות, אם שוכנע בית המשפט כי שחרור העצור יפגע פגיעה ניכרת בביטחון האזור או בביטחון מדינת ישראל או בסדר הציבורי; לענין זה לא יבואו שבתות ומועדים במנין השעות.
(ג) על אף האמור בסעיף 51, רשאי בית המשפט הצבאי, לבקשת תובע צבאי, להורות על מעצרו של עצור, ללא נוכחות העצור, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לתקופה קצרה הכרחית בנסיבות העניין, שלא תעלה על 72 שעות, באם שוכנע בית המשפט כי עקב הנסיבות הביטחוניות השוררות באזור קיים קושי ממשי להביא את העצור לדיון בהארכת מעצרו; לענין זה לא יבואו שבתות ומועדים במנין השעות.
(ד) על אף האמור בסעיף 51, לעניין נוכחות של עצור בדיון בהארכת מעצרו בתקופת המעצר כאמור בסעיף 37, ציווה בית המשפט, בנוכחות העצור, על מעצרו לתקופה הקצרה מ-20 ימים, רשאי שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי שהוגשה בכתב בהסכמת הפרקליט הצבאי הראשי, להאריך את מעצרו של עצור כאמור שלא בנוכחותו, אם שוכנע כי אם תופסק החקירה לשם הבאת העצור לדיון קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם; הארכת מעצר כאמור תהא לתקופות נוספות שלא יעלו על 96 שעות כל אחת, ובלבד שסך התקופות שבהן יוארך המעצר בלא נוכחות העצור לא יעלה על 8 ימים, או לא יעלה על יתרת התקופה שנותרה עד תום 20 ימים ממועד הדיון שהתקיים בנוכחותו, לפי הקצר.
(ד1) (1) לא יתקיים דיון בבקשה לעיון חוזר שהוגשה לפי סעיף 47, בהחלטה הנוגעת למעצרו של עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, לאחר שקיים דיון מקדמי, כי התקיימה עילה לבקשה כאמור באותו סעיף; דיון מקדמי בשאלה אם התקיימה עילה כאמור, יתקיים שלא בנוכחות העצור;
(2) על אף הוראות סעיף 51, קבע בית המשפט כי התקיימה עילה כאמור בסעיף 47, רשאי הוא, לבקשת ראש אגף חקירות בשירות הביטחון הכללי, להורות כי הדיון בבקשה לעיון חוזר יתקיים שלא בנוכחות העצור, אם שוכנע כי אם תופסק החקירה לשם הבאת העצור לדיון קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם.
(ה) (1) על אף הוראות סעיף 45(ב), ערר על החלטת בית משפט לפי סעיף 45 בעניין הנוגע למעצרו של עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יוגש לבית המשפט הצבאי לערעורים בתוך 30 שעות ממועד מתן ההחלטה; ואולם רשאי בית המשפט, בעת שהורה על מעצרו של עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום, להאריך את המועד האמור מטעמים שיירשמו, אם שוכנע כי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין לעצור; בית המשפט הצבאי לערעורים יקיים את הדיון בערר בתוך 24 שעות מהשעה שבה הוגש במזכירות בית המשפט הצבאי לערעורים;
(2) על אף האמור בפסקה (1), שבתות ומועדים לא יובאו במניין השעות; דיון שעל בית המשפט לקיימו במוצאי שבת או מועד, רשאי בית המשפט לקיימו לא יאוחר ממחרת השבת או המועד ועד השעה 12:00.
(ה1) על אף הוראות סעיף 51, רשאי בית המשפט הצבאי לערעורים הדן בערר כאמור בסעיף 52(ה)(1), לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, להורות כי דיון בערר כאמור יתקיים שלא בנוכחות העצור, אם שוכנע כי אם תופסק החקירה לשם הבאת העצור לדיון קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם.
(ו) דיון שלא בנוכחות עצור, לפי סעיפים קטנים (ב) עד (ד), יתקיים בנוכחות סנגורו של העצור, ואם אינו מיוצג, ימנה לו השופט סנגור; ואולם, לא נכח סנגור בדיון כאמור, ימנה השופט לעצור סנגור לצורך הדיון כאמור בסעיף זה בלבד, ורשאי הוא להורות על הארכת תקופת המעצר, כאמור בסעיפים קטנים (ב) עד (ד) לתקופות קצרות הכרחיות בנסיבות הענין עד שסנגור יהיה נוכח בדיון.
(ז) בית המשפט הצבאי רשאי להורות, כי דיון בבקשה לקיום דיון שלא בנוכחות עצור, לפי פסקאות (ב) עד (ה), כולו או חלקו, יתקיים במעמד צד אחר בלבד או בדלתיים סגורות.
(ז1) (1) חדלה להתקיים העילה שבשלה לא הובא עצור לדיון בהארכת מעצר, בבקשה לעיון חוזר או בערר לפי סעיפים 52(ג), 52(ד), 52(ד1)(2), 52(ה1), יובא העצור לפני בית המשפט בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום 24 שעות מהמועד שבו חדלה להתקיים העילה כאמור. לענין זה לא יבואו שבתות ומועדים במנין השעות;
(2) (א) החלטת בית המשפט שהתקבלה בדיון שהתקיים שלא בנוכחות העצור לפי סעיפים 52(ג), 52(ד), 52(ד1)(2), 52(ה1), תובא לידיעת העצור בהקדם האפשרי, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, לבקשת תובע צבאי, אם שוכנע כי יש בכך כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם;
(ב) החלטת בית המשפט שהתקבלה בדיון המקדמי לפי סעיף 52(ד1)(1), תובא לידיעת העצור בהקדם האפשרי, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, לבקשת תובע צבאי, אם שוכנע כי יש בכך כדי לפגוע פגיעה ממשית בחקירה.
(ח) (בוטל).
53. (א) נעצר אדם, תימסר ללא שיהוי ידיעה על מעצרו ומקום הימצאו לאדם הקרוב אליו, זולת אם ביקש העצור שלא להודיע כאמור.
(ב) (בוטל).
(ג) לבקשתו של העצור תימסר הודעה כאמור בסעיף קטן (א) גם לעורך דין שהעצור נקב בשמו.
(ד) נעצר אדם והובא למתקן כליאה, יודיע לו מפקד המתקן בסמוך להגיעו למתקן, את זכויותיו האמורות בסעיף זה.
(ה) סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) לא יחולו לעניין עצור, כמשמעו בסעיף 58.
עיכוב ידיעה על מעצר על ידי בית משפט צבאי
54. (א) על אף האמור בסעיף 53 רשאי שופט להרשות שלא תימסר ידיעה על מעצרו של אדם העצור בשל עבירה שעונשה מאסר יותר משלוש שנים או שהידיעה תימסר רק למי שיקבע, אם שוכנע כי טעמים של בטחון האזור או צרכי חקירה מחייבים את סודיות המעצר.
(ב) הרשאה לפי סעיף קטן (א) תהיה לתקופה שאינה עולה על 96 שעות. ורשאי שופט להאריכה מזמן לזמן ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 8 ימים.
(ג) בקשה לפי סעיף קטן (א) תידון במעמד צד אחד בלבד, ומטעם המבקש יתייצב תובע צבאי או שוטר בדרגת מפקח ומעלה.
עיכוב ידיעה על מעצר חשוד בעבירה על פי התוספת
55. (א) לענין סעיף זה –
"עצור – כמשמעו בסעיף 58.
(ב) סבר ראש צוות חוקרים בשירות הבטחון הכללי או קצין בדרגת סגן אלוף ומעלה שהסמיכו לכך מפקד כוחות צה"ל באזור בהמלצת ראש אמ"ן, כי צרכי החקירה מחייבים זאת, רשאי הוא להורות על עיכוב מסירת ידיעה על מעצרו של עצור לתקופה שלא תעלה על 24 שעות ממועד המעצר.
(ג) היה אדם עצור, רשאי שופט להרשות שלא תימסר ידיעה על מעצרו או שהידיעה תימסר רק למי שיקבע, אם שוכנע כי טעמים של בטחון האזור או צרכי חקירה מחייבים זאת.
(ד) הרשאה לפי סעיף קטן (ג) תהיה לתקופה או לתקופות שלא יעלו יחד על 12 יום. התקופה בה עוכבה מסירת ידיעה על מעצרו של העצור לפי סעיף קטן (ב) תבוא במנין 12 הימים האמורים בסעיף קטן זה.
56. (א) עצור רשאי להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו.
(ב) פגישת העצור עם עורך דין תיעשה ביחידות, ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו והתנהגותו של העצור.
(ג) ביקש העצור להיפגש עם עורך דינו, או ביקש עורך דין שמינהו אדם הקרוב לעצור להיפגש עם העצור, יאפשר זאת מפקד מתקן הכליאה, בהקדם האפשרי.
(ד) נמצא העצור בהליכי חקירה או בפעולות אחרות הקשורות בחקירה, וסבר קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה כי הפסקת ההליכים או הפעולות עלולה לסכל את החקירה, רשאי הוא להורות, בהחלטה מנומקת בכתב, שפגישת העצור עם עורך דין תידחה לשעות ספורות, והוא הדין אם הפגישה עלולה לסכל או לשבש מעצרם של חשודים נוספים באותו ענין.
(ה) על אף האמור בסעיף קטן (ג) רשאי קצין משטרה בדרגת רב פקד ומעלה, בהחלטה מנומקת בכתב להורות שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך דין לתקופה שלא תעלה על 96 שעות משעת המעצר, אם שוכנע שהדבר דרוש לשם שמירה על ביטחון האזור או על חיי אדם או לצורך סיכול עבירה שעונשה מאסר יותר משלוש שנים.
(ו) סעיפים קטנים (ג) עד (ה) לא יחולו לענין עצור כמשמעו בסעיף 58.
מניעת מפגש עם עורך דין על ידי בית משפט צבאי
57. (א) על אף האמור בסעיף 56 רשאי שופט להרשות שהעצור לא ייפגש עם עורך דין אם שוכנע כי טעמים של בטחון האזור או צרכי חקירה מחייבים את סודיות המעצר.
(ב) הרשאה לפי סעיף קטן (א) תהיה לתקופה שאינה עולה על 96 שעות. ורשאי שופט להאריכה מזמן לזמן ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 8 ימים.
(ג) בקשה לפי סעיף קטן (א) תידון במעמד צד אחד בלבד, ומטעם המבקש יתייצב תובע צבאי או שוטר בדרגת מפקח ומעלה.
מניעת מפגש על ידי רשות מאשרת חשוד בעבירה בתוספת הראשונה
58. (א) בסעיף זה, בסעיף 58א ובסעיף 59:
"עצור" – עצור החשוד בביצוע עבירה לפי דין או תחיקת בטחון המנויים בתוספת הראשונה; וכן עצור שנעצר לפי הוראות פרק ח', והוא חשוד בעבירה שאילו נעברה באיזור הייתה עבירה לפי דין או תחיקת בטחון המנויים בתוספת הראשונה;
"הממונה על החקירה" – אחד מאלה:
(1) קצין משטרה בדרגת רב פקד ומעלה;
(2) ראש צוות חוקרים בשירות הבטחון הכללי;
(3) קצין צה"ל שהסמיכו לכך מפקד כוחות צה"ל באזור;
"רשות מאשרת" – אחד מאלה:
(1) קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה;
(2) ראש מחלקת חקירות בשירות הבטחון הכללי;
(3) קצין צה"ל בדרגת סגן-אלוף ומעלה שהסמיכו לכך מפקד כוחות צה"ל באזור.
(ב) ביקש עצור להיפגש עם עורך דינו או ביקש עורך הדין שמינהו אדם הקרוב לעצור להיפגש עם העצור – יאפשר הממונה על החקירה את הפגישה אם לא ראה סיבה לדחותה כאמור בסעיפים קטנים (ג) ו-(ד).
(ג) הממונה על החקירה רשאי, בהחלטה בכתב, להורות שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך דין לתקופה או לתקופות שלא יעלו יחד על 15 ימים מיום המעצר, אם סבר שהדבר דרוש מטעמים של בטחון האזור או שטובת החקירה מחייבת זאת.
(ד) רשות מאשרת רשאית, בהחלטה בכתב, להורות שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך דין לתקופה נוספת או לתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 15 ימים אם שוכנעה שהדבר דרוש מטעמים של בטחון האזור או שטובת החקירה מחייבת זאת.
(ה) על אף ההחלטה לפי סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) יאפשר הממונה על החקירה לעצור להיפגש עם עורך דין אם נסתיימה החקירה.
(ו) על אף האמור בסעיף קטן 56(ו), יחול סעיף קטן 56(ד) גם על עצור כמשמעו בסעיף 58, והסמכות האמורה בו תינתן גם לראש צוות חוקרים בשירות הבטחון הכללי; ואולם, היה העצור במעצר תקופה העולה על 30 ימים, תהא הסמכות נתונה אך ורק לרשות המאשרת.
מניעת פגישה של עורך דין עם יותר מעצור אחד באותה חקירה
58א. (א) על אף האמור בסעיף 56 ובלי לגרוע מהוראות סעיף 58 וסעיף 59, מצאה רשות מאשרת כי עורך דין אחד מבקש להיפגש עם כמה עצורים החשודים בעבירות המנויות בתוספת הראשונה והנחקרים במסגרת אותה חקירה, או כי כמה עצורים כאמור מבקשים להיפגש עם עורך דין אחד, וכי פגישה כאמור עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה, רשאית היא שלא לאפשר פגישה של עורך דין כאמור עם יותר מעצור אחד; הרשות המאשרת תמסור הודעה על החלטה כאמור לכל אחד מהעצורים, וכן לעורך הדין;
לעניין זה –
"עורך דין אחד" – לרבות עורך דין אחר ממשרדו.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), מניעת פגישה כאמור באותו סעיף קטן לתקופה העולה על 30 ימים תהיה באישור התובע הצבאי הראשי או מי שהוא הסמיך לכך.
מניעת מפגש על ידי בית משפט צבאי חשוד בעבירה בתוספת הראשונה
59. (א) היה אדם עצור, רשאי שופט להרשות שהעצור לא יפגש עם עורך דין, אם שוכנע כי טעמים של בטחון האזור או צרכי חקירה מחייבים זאת.
(ב) הרשאה לפי סעיף קטן (א) תהיה לתקופה או לתקופות שלא יעלו יחד על 30 יום אך אין באמור בסעיף קטן זה כדי לגרוע מהסמכות האמורה בסעיף 58, וימי עיכוב הפגישה לפי סעיף 58 לא יבואו במניין 30 הימים האמורים בסעיף קטן זה.
(ג) (בוטל).
(ד) הוגש כתב אישום לבית המשפט הצבאי יראו הרשאה כאמור בסעיף קטן (ב) כבטלה, החל מן המועד שהוגש בו כתב האישום.
סדר דין בדיון מעצר של עצור שפגישתו עם עורך דין נדחתה
59א. (א) הדיון בבקשה למעצר או לשחרור של עצור שפגישתו עם עורך דין נדחתה לפי סעיפים 56 עד 59 או בערר על בקשה כזו, יתקיים עם העצור וסנגורו בנפרד, באופן שיימנע הקשר ביניהם, אלא אם כן החליט השופט, מטעמים שיירשמו, כי אין בקיום הדיון בנוכחותם של העצור וסנגורו יחדיו, כדי לסכל את מטרת מניעת הפגישה.
(ב) דיון כאמור בסעיף קטן (א) ייערך בדלתיים סגורות ויחולו לגביו הוראות סעיפים קטנים 89(ד) ו-(ה). ואולם, רשאי בית המשפט הצבאי, לבקשת בעל דין, ולאחר שמיעת יתר בעלי הדין, לקבוע, מטעמים שירשמו, כי הדיון, כולו או מקצתו, יהיה בדלתיים פתוחות.
60. (א) רשאי כל חייל או רשות מוסמכת שנתמנתה לכך לתפוס ולעצור סחורות, חפצים, בעלי חיים, תעודות, או כל דבר (להלן בסימן זה טובין), שיש להם טעם לחשוד:
(1) שנעברה או שעומדים לעבור לגביהם עבירה על צו זה;
(2) שניתנו כשכר או תגמול בעד ביצוע עבירה או יועד להיות שכר או תגמול בעד ביצועה, ניתן כתוצאה כאמור או כאמצעי לביצועה;
(3) שהשתמשו בהם בעשיית כל עבירה כאמור או כאמצעי לביצועה או לשם הקלה על ביצועה;
(4) שהם עשויים לשמש כראיה לכל מעשה עבירה על צו זה;
(5) שהם רכוש של התאחדות בלתי מותרת.
(ב) התקיימה עילת התפיסה כאמור בסעיף קטן (א)(1) עד (3) ו-(5) לגבי עבירה לפי התוספת הראשונה או עבירה לפי סעיף 251 לצו זה, רשאי מפקד כוחות צה"ל באזור או מי שהוסמך לכך מטעמו לתפוס טובין שווה ערך לטובין אשר הקים את העילה כאמור.
(ג) לעניין תפיסה לפי סעיף קטן (ב), היו הטובין שנתפסו כסף, אחת היא אם ייתפס אותו כסף אשר הקים את העילה או כל כסף אחר, שנמצא בבעלותו, בחזקתו, בשליטתו או בחשבון הבנק של מי שקיבל את הכסף.
61. טובין, שלגביהם נעברה עבירה על צו זה, או שניתנו כשכר בעד ביצוע עבירה כאמור או כאמצעי לביצועה או שהשתמשו בהם בעשיית כל עבירה כזאת או לשם הקלת ביצועה, ייעשה בהם ככל שיורה מפקד כוחות צה"ל באזור.
61א. החלטת מפקד כוחות צה"ל באיו"ש לפי סעיף 61, לחלט או להחרים רכוש, מטעמי ביטחון, שלא במסגרת הליך פלילי; או החלטת מפקד צבאי לתפוס, לחלט או להחרים רכוש, לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, אינה ניתנת לערעור בפני בית המשפט הצבאי ואין אחריה ולא כלום.
62. נתפסו טובין לפי סימן זה, ונמצא לאחר מכן שלא השתמשו בהם לעשיית כל עבירה על צו זה או למתן שכר בעד ביצוע עבירה כאמור או כאמצעי לביצועה או לשם הקלת ביצועה או שאין הם עשויים עוד לשמש ראיה למעשה עבירה על צו זה – ישוחררו בהתאם להוראות מפקד כוחות צה"ל באזור.
62א. (א) מוקמת בזאת ועדה לבחינת תפיסת רכוש.
(ב) הוועדה תמליץ בפני מפקד כוחות צה"ל באזור בנוגע להפעלת סמכויות לפי סעיפים 61 ו-62 לצו זה ביחס לטובין שנתפסו לפי סעיף 60 לצו זה, או לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, מטעמי ביטחון, שלא במסגרת הליך פלילי.
(ג) מפקד כוחות צה"ל באזור רשאי להתקין תקנות הדרושות לביצועו של סעיף זה, לרבות הרכב הוועדה, וסדרי פעולתה.
63. ניתנה הוראה לשחרר טובין, שנתפסו מכוח סימן זה, והוגשו תביעות שונות לזכות בטובין המכחישות זו את זו, יפנה תובע צבאי לנשיא בית משפט צבאי של ערכאה ראשונה או למי שהנשיא יקבע לענין זה בבקשה לצוות מה ייעשה בטובין; הוגשה בקשה כאמור, רשאי כל אדם הטוען לזכות בטובין להופיע לפני נשיא בית המשפט הצבאי או מי שהנשיא קבע לענין זה ולתבוע זכותו בטובין.
הוצאת תפיסת ואחזקת טובין ת"ט תש"ע 2010
64. בעליהם של טובין שנתפסו לפי סימן זה, או מי שהחזיק טובין בעת תפיסתם, יהיה חייב בתשלום הוצאות תפיסת ואחזקת הטובין, בהתאם להוראות מפקד כוחות צה"ל באזור.
65. (א) בית משפט צבאי רשאי, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט טובין שנתפסו לפי סעיף 60 –
(1) אם הורשע אדם בעבירה שנעברה לגביהם או שהם ניתנו כשכר בעד ביצועה או כאמצעי לביצועה או אם השתמשו בהם לשם הקלת ביצועה; או
(2) אם החזקתם של הטובין אסורה על פי דין או תחיקת בטחון.
(ב) לא יחולטו טובין לפי סעיף קטן (א) אם יוכיח בעל הטובין כי לא היה מעורב בביצוע העבירה, ועשה מצידו כל שאפשר לעשות כדי למנוע ביצועה ובלבד שהחזקתם של הטובין אינה אסורה על פי דין או תחיקת בטחון.
(ג) צו חילוט לפי סעיף זה יכול שינתן בין בגזר הדין ובין על פי עתירה מטעם תובע.
(ד) (א) הורשע אדם בעבירה לפי סימן ג'1 לצו, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא –
(1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאפשר את ביצועה או שיועד לכך;
(2) רכוש שהושג, במישרים או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך;
(ב) לעניין סעיף זה, "רכושו של הנידון" – כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו;
(ג) לא נמצא רכוש של הנידון למימוש צו החילוט במלואו, רשאי בית המשפט לצוות על מימושו של הצו מתוך רכוש של אדם אחר, שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה; לא יצווה בית המשפט כאמור לגבי רכוש מימן או שהעביר הנידון לאותו אדם לפני ביצוע העבירה שבשלה הורשע, ושלגביה ניתן צו החילוט;
(ד) לא יצווה בית המשפט על חילוט רכוש כאמור בסעיף זה אלא לאחר שנתן לנידון, לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו למי שטוען לזכות ברכוש, אם הם ידועים, הזדמנות להשמיע את טענותיהם;
(ה) בקשת תובע לחלט רכושו לפי סעיף זה, ופירוט הרכוש שאת חילוטו מבקשים, או שווי הרכוש שלגביו מבקשים צו חילוט, יצוינו בכתב האישום; נתגלה רכוש נוסף שאת חילוטו מבקשים, רשאי תובע לתקן את כתב הרישום בכל שלב של ההליכים עד למתן גזר הדין.
(ה) (א) בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיף 65(ד), אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה;
(ב) בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיף זה, אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש, כי חילוטו לא יאפשר לו ולבני משפחתו המתגוררים עמו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר.
(ו) הורה בית המשפט על חילוט רכוש, כאמור בסעיף 65(ד) והרכוש לא אותר או שהועבר לקונה בתום לב או שהוברח או שפוחת ערכו במעשה או במחדל של הנידון או שעורב ברכוש אחר ולא ניתן לחלקו בלא קושי, וכן לפי בקשת הנידון – רשאי בית המשפט לצוות על חילוט רכוש אחר של הנידון, השווה בערכו לרכוש שעל חילוטו הורה.
(ז) החלטת בית המשפט לפי סעיף 65(א) ו-(ד), ניתנת לערעור לפני שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים, ויהיו לו כל הסמכויות שהוענקו לשופט לפי סימן זה.
(ח) מפקד כוחות צה"ל באיו"ש יקבע בתקנות הוראות בדבר סדרי דין בענין בקשה לצו חילוט בהליך פלילי, הליכים לשמיעת התנגדויות לחילוט, בקשה למתן סעדים לשמירת רכוש, ערעור, לרבות מועדי ערעור, וכן בדבר הדרכים למימוש החילוט, לניהול הנכסים ולמתן הודעות לבעלי ענין ברכוש, ולרבות כל ענין אחר הדרוש לביצוע הוראות פקודה זו לענין חילוט.
(ט) סמכויות החיפוש והתפיסה לפי צו זה, יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי סימן זה.
66. (א) היה אדם שאיננו מעורב בביצוע העבירה טוען לבעלות על טובין שחולטו מכח סימן זה או לזכות בהם, רשאי הוא לבקש מאת בית המשפט הצבאי לבטל את הצו ורשאי בית המשפט לעשות כן ולצוות על מסירת הטובין למבקש, לבעלותו או לשם מימוש זכותו בלבד, הכל לפי הענין.
(ב) בוטל צו חילוט לגבי טובין שנמכרו, יבואו דמי מכרם במקומם. אבדו הטובין – רשאי בית המשפט הצבאי, אם שוכנע שהייתה פשיעה או רשלנות בשמירתם, לחייב את מי שהיה אחראי לשמירתם בפיצויים בסכום שייקבע.
67. קצין או חייל שקצין הרשהו לכך באופן כללי או באופן מיוחד, רשאים להיכנס בכל זמן, לכל מקום, כלי-רכב, כלי-שיט או כלי-טיס, שעלול להיות טעם לחשוד כי משתמשים בהם, או שהשתמשו בהם לכל מטרה, הפוגעת בשלום הציבור, בבטחון כוחות צה"ל, בקיום הסדר הציבורי, או למטרות התקוממות, מרד או מהומה, או שיש מקום לחשוד בהם כי נמצא שם אדם שעבר על צו זה, או סחורות, חפצים, בעלי חיים, תעודות, הצפויים לתפיסה לפי צו זה ורשאים הם לחפש בכל מקום, כלי-רכב, כלי-שיט או כלי-טיס וכל אדם הנמצא בהם או היוצא מהם.
68. כל חייל רשאי לעכב ולחפש בכל אדם שיש לו טעם לחשוד בו שהוא מחזיק בכל חפץ, הצפוי לתפיסה לפי צו זה או כל בעל-חי שיש מקום לחשוד שנמצא עליו כל חפץ כזה.
69. (א) אדם, המורשה בצו זה, להיכנס לכל כלי-רכב, כלי-שיט או כלי-טיס, רשאי להעמיד או לעצור אותם תוך שימוש בכוח ככל שיש צורך בכך.
(ב) אדם שבידו הפיקוד או שהוא ממונה על כל כלי-רכב, כלי-שיט או כלי-טיס, ואינו עוצר אותם מיד כשנדרש לעשות כן, בין בעל-פה ובין באמצעות אות או בכל אמצעי אחר בידי אדם המוסמך לעשות כן – ייאשם בעבירה על צו זה.
69א. בסימן זה –
"אח" – מי שהוסמך בישראל לעבוד כאח בבית חולים או במרפאה;
"אמצעי זיהוי", של אדם – כל אחד מאלה:
(1) טביעת אצבעות;
(2) דגימה ביולוגית שהיא אחת מאלה:
(א) דגימת תאי לחי;
(ב) דגימת שיער;
(ג) דגימת דם מזערית;
(3) תצלום;
"בעל מקצוע רפואי" – רופא, רופא שיניים, אח, או חובש;
"דגימת דם מזערית" – דגימת דם של עד 0.5 מ"ל, מאצבע היד;
"דגימת שיער" – דגימת שיער, לרבות שורשיו, ולמעט שיער מחלקים מוצנעים של הגוף;
"דגימת תאי לחי" – דגימת תאים מחלקה הפנימי של הלחי;
"המאגר" – מאגר נתוני זיהוי, כמשמעותו בפרק ד' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), תשנ"ו-1996 כפי תוקפו בישראל מעת לעת (בסימן זה: "חוק סדר הדין הפלילי");
"חובש" – מי שקצין רפואה ראשי של משטרת ישראל, קצין רפואה ראשי של שירות בתי הסוהר בישראל, או קצין רפואה ראשי של צה"ל, לפי העניין, הסמיכו, בשל הכשרתו, לערוך חיפוש בגוף האדם לפי צו זה או לפי חוק סדר הדין הפלילי;
"חשוד" – מי שיש לגביו חשד סביר שעבר עבירה;
"טביעת אצבעות" – לרבות טביעת כף יד;
"נטילה", לעניין אמצעי זיהוי שהוא טביעת אצבעות – לרבות סריקה של טביעת אצבעות;
"נתוני זיהוי" לענין זיהוי אדם – אחד מאלה:
(1) נתונים שהופקו מטביעת אצבעות;
(2) נתונים שהופקו מ-DNA אשר הופק בדגימה ביולוגית (בצו זה – נתונים לזיהוי גנטי);
"עבירה" – עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים;
"קצין" – קצין צה"ל בדרגת סרן לפחות או קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה;
"רופא" – מי שהוסמך בישראל כרופא מורשה לפי פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ט-1979;
"רופא שיניים" – רופא שיניים שהוסמך בישראל, לפי פקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], תשל"ט-1979;
"תצלום" – תצלום פניו ומראה גופו של אדם, שאינו חושף את חלקי גופו המוצנעים.
69ב. נטילת אמצעי זיהוי לפי הוראות סימן זה תבוצע בדרך ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי נוחות או כאב.
תנאים לנטילת אמצעי זיהוי לצורך המאגר
69ג. (א) חייל מוסמך ליטול מאדם אמצעי זיהוי, אחד או יותר, או להורות על נטילה כאמור בידי בעל מקצוע רפואי, לשם שימוש באמצעי זיהוי ובנתוני הזיהוי שיופקו מהם כאמור בסעיף 69ה, ובלבד שהתקיים באותו אדם אחד מאלה:
(1) הוא חשוד בעבירה ונחקר בקשר לחשד האמור;
(2) הוא נאשם בביצוע עבירה;
(3) הוא הורשע בעבירה.
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), חייל לא ייטול ולא יורה ליטול אמצעי זיהוי שהוא דגימת תאי לחי, דגימת שיער או דגימת דם מזערית, אלא מחשוד, מנאשם או ממי שהורשע בעבירה, כאמור בסעיף קטן (א), בעבירה מהעבירות המנויות בתוספת השניה.
(ג) מפקד כוחות צה"ל באזור רשאי לקבוע, סוגי עבירות, שלבים בחקירה או בהליך הפלילי, או נסיבות אחרות, שבהם לא יינטלו אמצעי זיהוי, כולם או חלקם, לפי הוראות סעיף זה.
(ד) הסמכות ליטול אמצעי זיהוי לפי הוראות סעיף זה תהיה עד המועד כמפורט להלן:
(1) לעניין חשוד כאמור בסעיף (א)(1) – במועד חקירתו כאמור באותו סעיף קטן, ואם היה עצור – עד תום תקופת מעצרו;
(2) לעניין נאשם כאמור בסעיף קטן (א)(2) – עד יום מתן פסק הדין בעניינו;
(3) לעניין מי שהורשע בעבירה כאמור בסעיף קטן (א)(3) – עד 30 ימים מיום הרשעתו בפסק דין סופי, ואם הוטל עליו עונש מאסר – עד תום תקופת מאסרו.
69ד. ניטל מאדם שנחקר בחשד לביצוע עבירה אמצעי זיהוי שהוא דגימה ביולוגית בהתאם להוראות סעיף 69ג(א)(1), וטרם הוגש נגדו כתב אישום, רשאי הוא להגיש בקשה לעיון חוזר אם סבר שלא היה כל בסיס סביר מלכתחילה לחקור אותו כחשוד (בסעיף זה – הבקשה); הבקשה תוגש לקצין משטרה בכיר שהמפקח הכללי של משטרת ישראל הסמיך לענין זה, כאמור בסעיף 11ג לחוק סדר הדין הפלילי.
שימוש מותר באמצעי זיהוי ובנתוני זיהוי
69ה. (א) אמצעי זיהוי שניטל מאדם לפי הוראות סעיף 69ג, ישמש רק לשם הפקת נתוני זיהוי.
(ב) נתוני הזיהוי שהופקו כאמור בסעיף קטן (א), ישמשו למטרות אלה בלבד:
(1) הכללתם במאגר;
(2) השוואתם לנתוני הזיהוי שבמאגר כאמור בסעיף 11יד לחוק סדר הדין הפלילי;
(3) אימות או עדכון הנתונים שבמאגר.
69ו. ניטל מאדם אמצעי זיהוי לפי הוראות סעיף 69ג או לפי חוק סדר הדין הפלילי, לא ייטול חייל ולא יורה ליטול לפי הוראות הסעיף האמור, מאותו אדם את אותו אמצעי זיהוי פעם נוספת, אלא בהתקיים אחד מאלה:
(1) נתוני הזיהוי של האדם, המופקים מאותו אמצעי זיהוי, אינם כלולים במאגר או שהם כלולים במאגר אך אינם מלאים, ולא ניתן להפיק מאמצעי הזיהוי שניטל בעבר נתוני זיהוי מלאים;
(2) אמצעי הזיהוי הוא טביעת אצבעות והוא נדרש לשם בירור או אימות זהותו של אותו אדם;
(3) אמצעי הזיהוי הוא תצלום, והתצלום שניטל בעבר אינו עדכני.
זימון לשם נטילת אמצעי זיהוי וסמכות עיכוב
69ז. (א) חייל רשאי לזמן למקום בו מצוי בעל סמכות חקירה כדין אדם שמתקיימים לגביו התנאים לנטילת אמצעי זיהוי לפי הוראות סעיף 69ג, לשם נטילת אמצעי זיהוי ממנו לפי הוראות אותו סעיף.
(ב) לא התייצב אדם במקום אליו הוזמן לפי סעיף קטן (א) במועד שאליו זומן לפי הוראות הסעיף הקטן האמור, רשאי חייל לעכבו ולדרוש ממנו להילוות עמו למקום בו מצוי בעל סמכות חקירה לצורך נטילת אמצעי הזיהוי.
69ח. (א) אמצעי זיהוי יינטל מאדם לפי הוראות סימן זה רק לאחר שהתבקשה הסכמתו לכך, ולאחר שנמסר לו כי ניתן לעשות שימוש בנתוני הזיהוי שהופקו מאמצעי הזיהוי לצורך הכללתם במאגר, לצורך אימות או עדכון הנתונים במאגר, או לצורך השוואתם לנתוני הזיהוי שבמאגר כאמור בסעיף 11יד לחוק סדר הדין הפלילי; ולעניין נטילת דגימת דם מזערית, יימסר לאדם גם על החלופות לנטילה זו אם יסרב לה, כמפורט בסעיף קטן (ב), וכן תוסבר לו המשמעות המשפטית של סירובו כאמור בסעיף 225א.
(ב) התבקשה הסכמתו של אדם לנטילת דגימת דם מזערית, ולא נתן האדם את הסכמתו לכך, תתבקש הסכמתו לנטילת דגימת תאי לחי או דגימת שיער, ויראו אותו לעניין סעיף 225א כמי שסירב לנטילת אמצעי זיהוי רק אם סירב גם לכך.
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (א) רשאי חייל ליטול מאדם אמצעי זיהוי שהוא טביעת אצבעות, דגימת שיער או תצלום, תוך שימוש בכוח סביר, כאשר האדם לא נתן את הסכמתו לנטילה, ובלבד שהזהירו בדבר הכוונה לעשות שימוש בכוח כאמור; ואולם לא ייטול חייל מאדם דגימת שיער תוך שימוש בכוח לפי הוראות סעיף קטן זה אלא לאחר שניתן לכך אישור מאת קצין משטרה, לאחר שיובא בפניו, לצורך קבלת אישור בכתב לנטילת אמצעי הזיהוי, לרבות לשימוש בכוח סביר הנדרש לעריכתו.
בטרם ייתן קצין המשטרה את אישורו כאמור, ייתן הזדמנות לאדם להשמיע את טעמי סירובו, ויסביר לו שניתן להשתמש בכוח סביר לנטילת אמצעי הזיהוי, ואת המשמעות המשפטית של סירובו, כאמור בסעיף 225א.
נטילת אמצעי הזיהוי תנאי הנטילה
69ט. (א) נטילת דגימת תאי לחי או דגימת שיער, מאדם, לפי הוראות סימן זה, תיעשה בידי חייל, ואם ביקש זאת האדם – בידי חייל שהוא בן מינו.
(ב) נטילת דגימת דם מזערית מאדם לפי הוראות סימן זה תעשה בידי בעל מקצוע רפואי, ואם ביקש זאת האדם – בידי בעל מקצוע רפואי שהוא בן מינו.
(ג) עורר האדם חשש סביר שנטילת אמצעי הזיהוי עלולה לפגוע בבריאותו, פגיעה שאינה נובעת ממהותה של הנטילה, לא יינטל ממנו אמצעי הזיהוי, אלא באישור רופא; לא יינתן אישור אלא לאחר שהרופא בירר עם האדם את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לחיפוש; סירב האדם להיפגש עם הרופא לקבלת האישור, יסביר לו קצין המשטרה את המשמעות המשפטית של סירובו, כאמור בסעיף 225א.
69י. (א) הנוטל אמצעי זיהוי לפי סימן זה ירשום בתום הנטילה, בהקדם האפשרי, דין וחשבון על מהלך הנטילה, ויחתום עליו.
(ב) דין וחשבון כאמור בסעיף קטן (א) יכלול את אלה:
(1) שמו ופרטי זהותו של האדם שממנו ניטל אמצעי הזיהוי והעבירה שבה הוא חשוד, נאשם או מורשע;
(2) פירוט פעולת הנטילה שבוצעה, לרבות שימוש בכוח, אם נעשה;
(3) התאריך, לרבות השעה והמקום שבו בוצעה פעולת הנטילה;
(4) שמו וכשירתו או דרגתו של האדם שביצע את הנטילה, לרבות פירוט מקום עבודתו הקבוע;
(5) שמו ופרטי זהותו של מי שנכח בעת הנטילה, אם נכח.
(ג) העתק דוח הנטילה יימסר לאדם שממנו ניטל אמצעי הזיהוי.
69יא. (א) שוטר רשאי לערוך השוואה בין נתוני הזיהוי שהופקו מאמצעי זיהוי או מדגימה ביולוגית שאינה אמצעי זיהוי, שניטלו לפי הוראות חוק סדר הדין הפלילי או לפי צו זה, לבין נתוני הזיהוי שבמאגר, והכל למטרות האמורות בסעיף 69יב.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) לא תיערך השוואה כאמור באותו סעיף קטן, בין נתוני זיהוי שהופקו מאמצעי זיהוי או מדגימה ביולוגית שאינה אמצעי זיהוי, שניטלו מאדם והמזהים אדם אחר, או שניטלו ממקום, מחפץ או מגופה בקשר לעבירה הנחקרת, לבין נתוני זיהוי שבמאגר, אם זהותו של האדם שאותו נתוני הזיהוי מזהים – ידועה, ונשללה אפשרות לקשר בינו לבין ביצוע העבירה.
69יב. שוטר רשאי לעשות שימוש במידע שבמאגר למטרות אלה בלבד:
(1) לצורך חקירת עבירה, לרבות חקירה לצורכי חילוט רכוש כאמור בסימן ד' בפרק ג' לצו, ולצורך הליך פלילי;
(2) לצורך מניעת ביצוע עבירות או סיכולן;
(3) לצורך אימות או בירור זהותם של אדם או של גופה, שזהותם אינה ידועה או מוטלת בספק, ולצורך איתור נעדרים או שבויים;
(4) לצורך מחקר בקשר למטרות האמורות בפסקאות (1) עד (3), שאושר בידי הוועדה המאשרת, ובלבד שהמידע מן המאגר המועבר לצורך המחקר אינו כולל פרטים מזהים.
69יג. (א) חייל רשאי להציג לפני אדם תצלום הכלול במאגר, למטרות האמורות בסעיף 69יב, בהתקיים אחד מאלה:
(1) התצלום הוא של אדם שיש לגביו חשד כי הוא קשור לעבירה שלצורך חקירתה, מניעתה או סיכולה נדרשת הצגת התצלום;
(2) התצלום הוא של אדם או של גופה, שלשם זיהויים או איתורם נדרשת הצגת התצלום;
(3) הצגת התצלום נדרשת לשם בירור קשר אפשרי בין האדם המופיע בתצלום לבין עבירה נחקרת או עבירה שאותה מבקשים למנוע או לסכל, אף שאין לגבי האדם המופיע בתצלום חשד כאמור בפסקה (1), ובלבד שמתקיימים התנאים הנדרשים להצגת התצלום, שנקבעו לפי הוראות סעיף קטן (ב);
(4) הצגת התצלום נדרשת לשם מסדר זיהוי תמונות, ובלבד שמתקיימים התנאים הנדרשים להצגת התצלום, לפי הוראות סעיף קטן (ב).
(ב) בפקודות כוחות המשטרה, יקבעו פקודות לעניין דרכי הצגתו של תצלום הכלול במאגר, באופן שיבטיח כי הפגיעה בפרטיות לא תעלה על הנדרש, לרבות פקודות לעניין התנאים הנדרשים להצגת תצלום לפי הוראות סעיף קטן (א)(3) ו-(4).
נטילת אמצעי זיהוי בהסכמה מאדם שאינו חשוד
69יד. (א) חייל רשאי, לצורך חקירת עבירה, ליטול אמצעי זיהוי, אחד או יותר, או להורות על נטילה כאמור בידי בעל מקצוע רפואי, ובלבד שמתקיים אחד מאלה:
(1) האדם הוא נפגע עבירה, עד וכל מי שאינו חשוד, והיה לחייל יסוד סביר להניח שבגופו של אותו אדם נמצאת ראיה הנדרשת לצורך חקירת העבירה;
(2) הנטילה נדרשת לשם בדיקת קשר אפשרי של אותו אדם לעבירה הנחקרת.
(ב) נטילת אמצעי זיהוי לפי סעיף זה תעשה לאחר שהוסבר לאדם, בלשון המובנת לו, את מטרת הנטילה ואת השימוש שניתן לעשות באמצעי הזיהוי, וכן הוסברה לו זכותו שלא להסכים לנטילה, ואותו אדם נתן את הסכמתו בכתב, לביצוע הנטילה.
(ג) לא תיערך השוואה לפי הוראות סעיף 69יא, בין נתוני הזיהוי שהופקו לפי סעיף זה והמזהים את האדם ממנו ניטלה אמצעי הזיהוי, לבין נתוני הזיהוי שבמאגר, אלא לצורך חקירת העבירה שלשמה ניטל אמצעי הזיהוי, או לצורך חקירת עבירה בתיק חקירה אחר ולאחר שאותו אדם הסכים לכך, בכתב, על גבי טופס מתאים, ובהתאם להסכמה שנתן; ההסכמה יכול שתינתן לגבי כל תיק חקירה בנפרד, לגבי סוגי עבירות או לגבי השוואה לכלל תיקי החקירה.
(ד) נתוני זיהוי שהופקו בהתאם לסעיף זה והמזהים את האדם ממנו ניטלו, לא ייכללו במאגר, אלא אם כן יתקיים, לאחר הנטילה ובמהלך חקירת העבירה שלשמה נערך החיפוש, האמור בסעיף 69ג(א) עד (ג).
70. (א) בסעיף זה –
"חוקר" – כל קצין צה"ל המשרת באזור וכן כל אדם אחר אשר יוסמך לכך בידי מפקד כוחות צה"ל באזור או בידי מפקד צבאי;
"עד" – אדם, המכיר, לפי השערת החוקר, את עובדותיה ונסיבותיה של עבירה שבעניינה הוא נחקר.
(ב) חוקר מוסמך לערוך חקירות על ביצוע עבירות, והוא רשאי לחקור בעל-פה כל עד, ולרשום בכתב כל הודעה שמוסרה אדם הנחקר כך.
(ג) נרשמה הודעה בכתב, תיקרא היא לפני העד אשר יתבקש לחתום עליה ואם לא ידע קרוא וכתוב, יתבקש להטביע בה את סימנו. לאחר מכן, יחתום החוקר על ההודעה.
(ד) סירב העד לחתום על ההודעה או להטביע בה את סימנו, ירשום החוקר הערה בשולי ההודעה, כי העד מוסר ההודעה סירב לחתום עליה או להטביע בה את סימנו ואת סיבת סירובו, ככל שהדבר ידוע לו.
(ה) העד יהיה חייב להשיב נכונה על כל השאלות, שיציג לו החוקר בשעת החקירה, חוץ משאלות שהתשובות עליהן יהיה בהן כדי להעמידו בסכנת האשמה פלילית.
(ו) בכל הליכים נגד העד המוסר את ההודעה על שלא השיב נכונה על כל שאלה המוצגת לו, תשמש ההודעה שבכתב הוכחה להודעות שמסר, אלא אם יוכח כי לא מסר את ההודעות או איזה מהן.
71. (א) מפקד כוחות צה"ל באזור או הפרקליט הצבאי הראשי או פרקליט אזור יהודה והשומרון או מי שהוסמך לכך על ידו, בדרך כלל או לענין מסוים רשאים להורות על סגירת תיק חקירה בקשר לעבירה על הדין או על תחיקת בטחון או על עיכוב הליכים במשפט שטרם הוכרע בו הדין, אם הם סבורים שלא היה בחקירה או במשפט ענין ציבורי.
(ב) הפרקליט הצבאי הראשי או פרקליט אזור יהודה והשומרון או מי שהוסמך לכך על ידו, בדרך כלל או לענין מסוים, כאמור, רשאים להורות על סגירת תיק חקירה בקשר לעבירה על הדין או על תחיקת הבטחון או על עיכוב הליכים במשפט שטרם הוכרע בו הדין, אם הם סבורים שלא נמצאו ראיות מספיקות או מחוסר אשמה.
(ג) הוראה כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) תינתן בכתב.
(ד) בכל הנוגע לסגירת תיק חקירה בקשר לעבירה על הדין, בא האמור בסעיף זה להוסיף על האמור בכל דין ולא לגרוע ממנו.
סגירת תיק חקירה על ידי קצין משטרה
72. (א) מפקד משטרה, כהגדרתו בצו בדבר מינויי שוטרים והעסקתם (יהודה והשומרון) (מס' 95), התשכ"ז-1967 או קצין חקירות, שהוסמך בידי מפקד כוחות המשטרה לענין זה בהסכמת פרקליט אזור יהודה והשומרון, רשאים להורות על סגירת תיק חקירה, אם היו סבורים שלא היה בחקירה ענין לציבור או שלא נמצאו ראיות מספיקות, ותיק החקירה נוגע לעניינים אלו:
(1) עבירה על הדין מסוג עוון או חטא; או
(2) עבירה על תחיקת הבטחון שהעונש הקבוע לגביה אינו עולה על חמש שנות מאסר; או
(3) עבירה על הדין מסוג פשע ועבירה על תחיקת הבטחון שהעונש הקבוע לגביה עולה על חמש שנות מאסר שנקבעה בהודעה בידי פרקליט אזור יהודה והשומרון לענין זה.
(ב) סגירת תיקי חקירה כאמור בסעיף קטן (א) תיעשה על פי הנחיות כלליות של פרקליט אזור יהודה והשומרון.
(ג) הוראה על סגירת תיק כאמור בסעיף קטן (א) תינתן בכתב ותובא לידיעת פרקליט אזור יהודה והשומרון, הרשאי להורות על שינויה או ביטולה.
73. הועבר תיק חקירה בקשר לעבירה על הדין בידי המשטרה לידי תובע צבאי או דרש תובע צבאי, בכתב, העברת תיק חקירה כאמור לידיו הרי מעת ההעברה או מעת קבלת הדרישה, לפי המקרה, יחולו לגבי התיק רק הליכים שנקבעו בתחיקת הבטחון.
74. "סנגור" – עורך-דין מקומי או עורך-דין ישראלי;
"עורך דין ישראלי" – אדם הרשאי לעסוק במקצוע עריכת דין לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, כפי תוקפו בישראל, מעת לעת;
"עורך דין מקומי" – עורך דין הרשאי לעסוק באזור במקצוע עריכת דין לפי הדין ובשינויים הנובעים מתחיקת בטחון.
75. התביעה לפני בית משפט תנוהל בידי מי שנתמנה בידי מפקד כוחות צה"ל באזור כתובע צבאי.
76. נאשם לפני בית משפט זכאי להגן על עצמו באמצעות סנגור או לנהל הגנתו בעצמו.
מינוי עורך דין על ידי בית משפט צבאי
77. (א) נאשם לפני בית משפט של שלושה, שהואשם בעבירה שדינה מאסר עשר שנים או יותר, שלא בחר לו סנגור, ימנה לו בית המשפט הצבאי סנגור בהסכמתו.
(ב) נאשם שאין חובה למנות לו סנגור, רשאי בית משפט צבאי, מטעמים מיוחדים – לבקשת הצדדים או מיוזמתו הוא – למנות לו סנגור.
מינוי עורך דין כסנגור רק בהסכמתו
78. לא יתמנה עורך-דין כסנגור לפי סעיף 77 אלא אם הסכים לכך.
79. סנגור שנבחר או שנתמנה ייצג את הנאשם בכל הליך הקשור למשפט שלשמו נבחר או נתמנה.
80. סנגור לנאשם לא יפסיק לייצגו אלא ברשות בית המשפט.
81. בית משפט צבאי, שהרשה לסנגור להפסיק לייצג את הנאשם מחמת שזה לא שיתף פעולה עמו, רשאי על אף האמור בסעיף 77 שלא למנות לנאשם סנגור אחר, אם נראה לו שאין בכך להועיל.
82. ביקש הנאשם להחליף סנגור, לא יסרב בית המשפט הצבאי לתת לסנגור הקודם רשות להפסיק לייצג את הנאשם, אלא אם נראה שחילוף הסנגורים מצריך דחייה בלתי סבירה של המשפט.
83. (א) נתמנה סנגור בידי בית משפט, יקבע בית המשפט הצבאי את שכר טרחתו ורשאי הוא לאשר את כיסוי הוצאות ההגנה. שכר טרחת הסניגור ייקבע בהתאם לסכומים הקבועים בתוספת השניה לתקנות בדבר פיצויים בשל מעצר או מאסר (צו בדבר הוראות ביטחון) (יהודה והשומרון), התשס"ח-2007 (להלן: "התוספת"). נוכח בית המשפט שבנסיבות הענין מן הצדק לקבוע שכר טרחת סניגור גבוה מזה שנקבע בתוספת, רשאי הוא לקבוע סכום גבוה יותר בשיעור שלא יעלה על כפל הסכום הקבוע בתוספת.
(ב) בית משפט צבאי רשאי לאשר תשלום מראש של הוצאות חזויות של ההגנה.
(ג) שכר טרחת הסנגור והוצאות ההגנה יכוסו מקופת מפקדת האזור.
(ד) לענין סעיף זה "הוצאות ההגנה" – לרבות הוצאות הסנגור בקשר עם המשפט שלשמו מונה.
84. סנגור הזכאי לשכר טרחה והוצאות הגנה כאמור בסעיף 83 לא יקבל מאת הנאשם או מאדם אחר כל שכר, פיצוי, מתנה או טובת הנאה אחרת.
85. (א) לענין סעיף זה –
(1) מדי משפט של עורכי דין הם: חולצה לבנה בעלת צווארון ושרוולים ארוכים או קצרים, עניבה, מכנסיים ומקטורן, כולם בצבע שחור או כחול כהה, גלימה שחורה ונעליים סגורות כהות;
(2) מדי משפט של עורכות דין הם: חולצה לבנה בעלת צווארון ושרוולים ארוכים או קצרים, מכנסיים או חצאית בצבע שחור או כחול כהה ומקטורן בצבע שחור או כחול כהה, או שמלה שחורה עם שרוולים ארוכים או קצרים וצווארון לבן, גלימה שחורה ונעליים כהות;
(3) בתקופה שמיום 1 באפריל עד יום 30 בנובמבר של כל שנה, ניתן שלא ללבוש מקטורן.
(ב) סנגור לא יישמע בבית משפט צבאי, אם אינו לבוש מדי משפט, זולת אם הרשה לו בית המשפט לנהוג בדרך אחרת, אולם רשאי סנגור להישמע בידי שופט בלשכתו גם אם הוא אינו לבוש מדי משפט.
86. בדיני הראיות ינהג בית משפט צבאי לפי הכללים המחייבים בעניינים פלילים בבתי המשפט של מדינת ישראל.
87. (א) אין אדם חייב למסור, ובית המשפט הצבאי לא יקבל, ראיה, אם מפקד כוחות צה"ל באזור הביע דעתו, בתעודה חתומה על ידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון האזור או בענין ציבורי חשוב, אלא אם כן מצא שופט בית המשפט הצבאי לערעורים, על פי עתירת בעל דין המבקש את גילויה, כי הצורך לגלות את הראיה, לשם עשיית צדק, עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.
(ב) הוגשה לבית המשפט הצבאי תעודה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין המבקש את גילוי הראיה, להפסיק את המשפט לתקופה שיקבע כדי לאפשר הגשת עתירה לגילוי הראיה, ואם ראה לנכון – גם עד להחלטה בעתירה.
(ג) הדיון בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיף קטן (א) יהיה בדלתיים סגורות; לשם החלטה בעתירה רשאי השופט לדרוש שהראיה או תוכנה יובאו לידיעתו, ורשאי הוא לקבל הסברים מנציג מפקד כוחות צה"ל באזור או מהתובע הצבאי, או מי מטעמם, אף בהעדר יתר בעלי הדין.
סימן ד' – סדרי דין והוראות כלליות
88. בית משפט צבאי רשאי להורות, בכל ענין של סדרי-דין שלא נקבע במפורש בצו זה, על סדרי-דין שייראו לו כמתאימים ביותר לעשיית דין צדק.
89. (א) בסעיף זה –
"אדם עם מוגבלות נפשית" – אדם עם לקות נפשית, שבשלה מוגבלת יכולתו להיחקר או למסור עדות;
"אדם עם מוגבלות שכלית" – כל אחד מאלה:
(א) אדם עם פיגור שכלי;
(ב) אדם עם לקות שכלית אחרת, שבשלה מוגבלת יכולתו להיחקר או למסור עדות;
(ג) אדם עם הפרעה התפתחותית מורחבת, לרבות אדם עם אוטיזם, שבשלה מוגבלת יכולתו להיחקר או למסור עדות;
"חסר ישע" – מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו.
(ב) בית משפט צבאי יקיים את הדיונים הנערכים בפניו בדלתיים פתוחות; אולם רשאי בית משפט צבאי לצוות כי הדיון בפניו יתקיים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם הוא סבור כי מן הראוי לעשות כן מטעמים של בטחון כוחות צה"ל, בטחון הציבור, הגנה על המוסר או על עניינו של קטין או חסר ישע או אדם עם מוגבלות שכלית או אדם עם מוגבלות נפשית או לשם הגנה על עניינו של נפגע עבירה כהגדרתו בסעיף 186 לצו זה או עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או אם הוא סבור כי הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל.
(ג) מפקד כוחות צה"ל באזור רשאי להביע דעתו, בתעודה חתומה על ידו, כי יש לערוך משפט או הליך לפני שופט, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, לשם מניעת פגיעה בבטחון האזור; ואולם, רשאי בית המשפט הצבאי, לבקשת בעל דין, ולאחר שמיעת יתר בעלי הדין, לקבוע, מטעמים שירשמו, כי הדיון, כולו או מקצתו, יהיה בפומבי.
(ג1) בעת דיון בבקשה לדיון בדלתיים סגורות, רשאי בית משפט צבאי, לבקשת בא כוח מפקד כוחות צה"ל באזור, לסטות מדיני הראיות מטעמים שיירשמו, ולקבל ראיה אף שלא בנוכחות צד לדיון או בא כוחו או בלי לגלותה להם, אם שוכנע כי גילוי הראיה עלול לפגוע בביטחון האזור, בשלום הציבור או בביטחונו, או לחשוף שיטות עבודה חסויות, וכי אי-גילויה עדיף על פני גילויה לשם עשיית צדק; בית משפט צבאי רשאי, בטרם יקבל החלטה לפי סעיף קטן זה, לעיין בראיה ולקבל הסברים מנציג מפקד כוחות צה"ל באזור או מהתובע הצבאי, אף בהיעדר יתר בעלי הדין.
(ד) ציווה בית משפט צבאי על קיום הדיון בדלתיים סגורות, רשאי הוא להרשות לאדם, או לסוג בני אדם, להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.
(ה) לא יפרסם אדם ולא יגלה לאחר דבר על דיון שהתקיים בבית משפט צבאי בדלתיים סגורות, אלא ברשות בית המשפט הצבאי.
(ו) על אף האמור בסעיף 89(ב), בית משפט צבאי ידון בדלתיים סגורות בעת מתן עדותו של עד שזהותו חסויה על פי תעודת חיסיון שהוצאה מכוח סעיף 87, או על פי הוראת כל דין אחר; ואולם בית המשפט רשאי, מטעמים שיירשמו, לדון בעניין, כולו או מקצתו, בפומבי.
90. (א) בית משפט צבאי רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט הצבאי, אם הוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות נפשית או של אדם עם מוגבלות שכלית או לשם שמירה על ביטחון האזור.
(ב) בית משפט צבאי רשאי לאסור את פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או כל פרט אחר שיש בו כדי לזהותו, וכן כל פרט הנוגע לענין נשוא החקירה, אם הדבר עלול לפגוע בחקירה שנערכת על פי דין, או שיש לאסור את הפרסום מטעמים של בטחון האזור. כן רשאי בית משפט צבאי לאסור פרסומה של בקשה לצו איסור פרסום בנסיבות כאמור.
(ג) בית המשפט הצבאי רשאי לקיים דיון לצורך החלטה לפי סעיף זה, בדלתיים סגורות.
צו איסור פרסום שהוצא על ידי בימ"ש בישראל
91. צו איסור פרסום אשר הוצא בידי בית משפט בישראל כוחו יפה כאילו הוצא בידי בית משפט צבאי, לרבות לעניין העמדה לדין לפי סימן זה.
92. לא יצלם אדם באולם בית משפט צבאי ולא יפרסם תצלום כזה, אלא ברשות בית המשפט הצבאי.
93. לא יפרסם אדם, בלי רשות בית המשפט הצבאי, שם קטין, שהוא נאשם או עד במשפט פלילי, או מתלונן או ניזוק במשפט בשל עבירה לפי סעיפים 279 עד 320 לחוק הפלילי הירדני, מס' 16 לשנת 1960, ולא את תמונתו, מענו או פרטים אחרים, העשויים להביא לזיהויו של אותו קטין.
94. הוראות סעיפים 89(ד), 89(ה), 90 עד 93, 97 ו-98 יחולו גם על כל דיון המתקיים בדלתיים סגורות בהתאם לתחיקת הבטחון, אף שלא לפני בית משפט צבאי, והסמכויות הנתונות לבית משפט צבאי לפי סעיפים אלו, יהיו נתונות לגורם בפניו מתקיים הדיון בדלתיים סגורות.
95. העובר על הוראה מהוראות סעיפים 89 עד 93, דינו מאסר שנתיים.
96. כל אדם, שבהיותו נוכח בבית המשפט הצבאי מסרב לציית לכל הוראה של בית המשפט, או מעליב את בית המשפט הצבאי או כל חבר מחבריו, או מפריע או מעכב את ההליכים בבית המשפט, דינו מאסר שנתיים. ורשאי בית המשפט הצבאי לגזור את דינו על אתר, למאסר לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים.
אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מסמכותו של בית משפט צבאי לדון בעבירה על סעיף זה על פי הליכי אישום רגילים כפי שנקבעו בצו זה, ובלבד שלא ישא אדם באחריות פעמיים בשל אותו מעשה.
הרחקת אדם מאולם בית המשפט הצבאי
97. (א) בית המשפט הצבאי רשאי לצוות על הרחקתו של אדם, שבעת דיוני בית המשפט עושה באולם בית המשפט, בלשכתו של שופט או סמוך למקום הדיון, אחד המעשים שלהלן:
(1) מתנהג בדרך של אלימות או איומים או בדרך פרועה או מבישה;
(2) מקים רעש כדי להביע הסכמה או אי-הסכמה לפעולה משפטית או להחלטה של בית המשפט;
(3) מפריע בדרך אחרת לדיוני בית המשפט.
(ב) סעיף זה לא יחול על מי שניתן להגיש נגדו קובלנה, בהתאם להוראות הצו בדבר מועצת עורכי הדין (יהודה והשומרון) (מס' 1162), התשמ"ו-1986, או שהינו נתון לשיפוט משמעתי בישראל, על פי הוראות חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, כפי תוקפו בישראל, מעת לעת, והוא נמצא באולם בית המשפט הצבאי לרגל תפקידו.
98. בית המשפט הצבאי רשאי להרחיק אדם, שאינו בעל דין, מאולם בית המשפט בעת הדיון אם מצא, מטעמים שירשמו, שנוכחות אותו אדם באולם תרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל.
99. החלטות בית משפט צבאי, לרבות הכרעת הדין וגזר הדין, יתקבלו ברוב דעות; לא היה רוב דעות לגבי סוג העונש או מידתו, רואים שופט שהציע את סוג העונש או מידת העונש החמורים ביותר, כאילו הצטרף לדעתו של שופט שהציע את ההצעה הקרובה ביותר להצעתו. לענין סעיף זה יקבע אב בית הדין מהו עונש חמור יותר.
99א. (א) מצא בית משפט צבאי, כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.
(ב) בהסכמת בעלי הדין, רשאי בית המשפט הצבאי להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.
(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לעניין ערעור, את מועד החלטת התירון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.
(ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת.
100. (א) לפני שיובא נאשם לפני בית משפט צבאי, ירשמו מהות האישום ופרטיו בכתב אישום שיוגש בידי תובע צבאי לבית המשפט הצבאי; בפתח כתב האישום יציין התובע הצבאי אם כתב האישום מוגש לבית משפט צבאי של שלושה או לדן יחיד.
(ב) עותק כתב האישום יימסר לנאשם לפני משפטו.
101. פרטי האישום יהיו נפרדים לכל עבירה, אבל אפשר להביא לדין על מספר אישומים בבת-אחת ואפשר לשפוט עליהם ביחד או לחוד, הכל כפי שיחליט בית המשפט בכל עת. הנאשם יתבקש להשיב על כל פרט אישום בנפרד.
102. (א) תובע רשאי, בכל עת עד לתחילת המשפט, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, במסירת הודעה לבית המשפט המפרטת את השינוי; בית המשפט ימציא העתק מן ההודעה לנאשם.
(ב) בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול.
103. נאשמים המואשמים בעבירות דומות או בעבירות הנובעות מאותה מערכת עובדות, אפשר להאשימם ולשפטם ביחד או לחוד, ככל אשר יכריע בית המשפט בכל עת.
104. החליט בית משפט צבאי, בכל שלב של ההליכים, כי הדיון נגד הנאשם יופרד, אפשר להמשיך בדיון נגד אותו נאשם או נאשמים שדינם הופרד, מאותו שלב של ההליכים המשותפים בו הורה בית המשפט הצבאי על הפרדת הדיון, הכל לפי החלטת בית המשפט שימשיך בדיון.
105. (א) בכל עת שלאחר הגשת כתב האישום ולפני גזר הדין, רשאי בית המשפט הצבאי להתלות את ההליכים, בין מיוזמתו ובין לבקשת תובע, אם נוכח כי לא ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו.
(ב) הותלו ההליכים לפי סעיף קטן (א), ולאחר מכן נמצא כי אפשר להביא את הנאשם להמשך משפטו, רשאי תובע להודיע בכתב לבית המשפט הצבאי על רצונו לחדש את ההליכים, ומשעשה כן יחדש בית המשפט הצבאי את ההליכים ורשאי הוא להמשיך בהם מן השלב שאליו הגיע לפני התלייתם.
(ג) על אף האמור בהוראות כל דין ותחיקת בטחון, אפשר לחדש את ההליכים באישור הפרקליט הצבאי הראשי, או מי שהוסמך לכך על ידו, מטעמים שיירשמו, אף אם עברו בין מועד התליית ההליכים לבין המועד שבו אפשר להביא את הנאשם להמשך משפטו, התקופות האמורות בדין ובתחיקת בטחון; ובלבד שההליכים הותלו מהטעם שהנאשם מתחמק מן הדין.
106. (א) לענין סעיף זה –
"זימון" – לרבות צו או הודעה שניתנו מכוח צו זה.
(ב) זימון שיש להמציאו לאדם לפי צו זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:
(1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו – לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים;
(2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם עם אישור מסירה; בית המשפט הצבאי רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה;
(3) במשלוח מכתב באמצעות הממונה על עזרה משפטית, כהגדרתו בתוספת לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה השומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז-1967, כפי תוקפו בישראל, אל המועצה הפלסטינית, לשם העברתה לאדם המזומן.
(ג) מסירת זימון לידי סנגור הנאשם, או מסירתו במשרד הסנגור לידי פקידו, וכן משלוח מכתב רשום עם אישור מסירה לפי מען משרדו של הסנגור, כמוה כהמצאה לנאשם, זולת אם הודיע הסנגור לבית המשפט הצבאי, בתוך חמישה ימים ממועד קבלת הזימון, כי אין ביכולתו להביא את הזימון לידיעת הנאשם.
(ד) נוכח בית המשפט הצבאי, כי המצאה לפי סעיף זה לא בוצעה עקב סירוב בלתי מוצדק לקבל את הזימון או לחתום על אישור המסירה, רשאי בית המשפט הצבאי לראות את הזימון כאילו הומצא כדין.
(ה) נוכח בית המשפט הצבאי שאי אפשר להמציא את הזימון כאמור בסעיפים קטנים (ב) או (ג), רשאי הוא להורות על המצאתו באחת הדרכים האלה:
(1) בהדבקת עותק של הזימון במקום הנראה לעין במשרדי מנהלת התיאום והקישור שבאזור מגוריו של הנאשם או העד;
(2) בפרסום מודעה בקובץ המנשרים כמשמעו בצו בדבר מנשרים (יהודה והשומרון) (מס' 111), התשכ"ז-1967, או בעיתון יומי בשפה העברית ובשפה הערבית;
(3) בכל דרך אחרת שתראה לו.
107. (א) בית משפט צבאי רשאי לתת בכל עת צו הבאה נגד נאשם, אם ראה שיש צורך בכך, כדי לכפות את התייצבותו למשפט במועד שנקבע.
(ב) נאשם, שהוצא נגדו צו הבאה לפי הוראות סעיף קטן (א) יובא בהקדם לפני בית משפט צבאי והוא יורה אם להחזיקו במעצר או לשחררו בתנאים שיקבע.
108. (א) נאשם שנמלט או מסתתר ואין אפשרות למצאו, רשאי בית המשפט הצבאי, לבקשת תובע צבאי, אם הוא סבור שהדבר עשוי להביא להתייצבותו של הנאשם, לצוות על תפיסת כל נכס מנכסיו של הנאשם, ובכלל זה מטלטלין ומקרקעין או על רישום עיקול עליהם בפנקסי המקרקעין, או על מינוי כונס נכסים עליהם, ולהורות מה ייעשה בנכסים ובפירותיהם כל עוד הצו בתוקפו.
(ב) צו לפי סעיף זה לא יפגע בזכותו של נושה לרדת לאותם נכסים.
(ג) ניתן צו לפי סעיף זה, רשאי כל מי שתלוי בנאשם ותפיסת הנכס עשויה לפגוע בפרנסתו, לבקש מבית המשפט הצבאי לבטל את הצו או לשנותו.
109. (א) בית משפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיוזמתו, להזמין כל אדם להעיד במשפט אם היה סבור שיש בהזמנתו להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט.
(ב) בית משפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיוזמתו, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו.
(ג) בית משפט צבאי רשאי לצוות על אדם הנוכח לפניו להעיד או להמציא לו מסמכים במועד שיקבע; דינו של אדם כזה כדין מי שהומצאו לו הזמנה או צו להמצאת מסמכים.
(ד) מי שהוזמן להעיד ולא התייצב או נצטווה להמציא מסמכים ולא המציאם, רשאי בית המשפט לתת צו הבאה נגדו כדי לכפות את התייצבותו בבית המשפט.
(ה) עד, שהוצא נגדו צו הבאה לפי הוראות סעיף קטן (ד) יובא בהקדם לפני בית משפט צבאי והוא יורה אם להחזיקו במעצר או לשחררו בתנאים שיקבע.
מאסר עד או נאשם בשל אי ציות להזמנה
110. הוזמן אדם להופיע בפני בית משפט צבאי, וללא נימוק סביר נמנע מלבוא או מלהמציא מסמך או ראיה הנמצאים בחזקתו או בשליטתו, או שבא לבית המשפט ועזבו בלי לקבל רשות מבית המשפט, או שהוא נמנע מלבוא להמשך הדיון לאחר שנצטווה לבוא, דינו – מאסר שנתיים. ורשאי בית המשפט הצבאי לגזור את דינו על אתר, למאסר לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים.
אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מסמכותו של בית משפט צבאי לדון בעבירה על סעיף זה על פי הליכי אישום רגילים כפי שנקבעו בצו זה, ובלבד שלא ישא אדם באחריות פעמיים בשל אותו מעשה.
111. (א) הזמן והמקום אשר בו יתחיל בית המשפט הצבאי לדון במשפט פלוני יקבע בידי נשיא בית המשפט או בהתאם להוראותיו.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) יישב דן יחיד בדין באותם זמנים ומקומות שיורה עליהם הוא עצמו.
112. בית משפט צבאי רשאי לדחות את ישיבותיו בכל שלב של ההליכים, ולחזור ולשבת בזמן ובמקום שיורה. בית המשפט רשאי ליתן כל הוראה בדבר החזקתו במשמורת של נאשם והתייצבותו לישיבה שנדחתה.
113. (א) לענין סעיף זה –
"בעל דין" – לרבות סנגורו או בא-כוחו של בעל דין.
(ב) נעתר בית משפט צבאי לבקשת בעל דין לדחות את מועד המשפט או נדחה מועד המשפט בשל מעשה או מחדל של בעל דין, רשאי בית המשפט אם ראה הצדקה לכך, להטיל על בעל הדין שבעטיו נגרמה הדחיה, הוצאות בפועל לטובת הצד שכנגד.
(ג) לא יטיל בית המשפט הצבאי הוצאות כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שנתן הזדמנות לבעל הדין להשמיע דברו.
114. (א) כל נאשם יהא זכאי להיות נוכח במשך כל הליכי המשפט, כל זמן שהוא מתנהג כראוי.
(ב) אם נאשם מתנהג שלא כראוי, רשאי בית המשפט, לפי שיקול דעתו, לצוות להוציאו מאולם בית המשפט ולהמשיך בהליכי המשפט שלא בפניו ובלבד שיוודע לו על המתרחש בהליכי המשפט, ותינתן לו אפשרות להגן על עצמו.
(ג) בית המשפט הצבאי רשאי, אם יראה לנכון, להרשות לנאשם להיות מחוץ לבית המשפט במהלך המשפט, כולו או מקצתו, בתנאים שיקבע.
115. (א) אב בית הדין ינהל פרוטוקול דיונים בעצמו או באמצעות רושם.
(ב) הפרוטוקול ישקף את כל הנאמר והמתרחש בדיון והנוגע למשפט; בין היתר, ייכלל בפרוטוקול רישום תמציתי בדבר:
(1) תשובת הנאשם לאישום;
(2) העדויות שנשמעו;
(3) פרטי המוצגים;
(4) הכרעת דין, לרבות הממצאים שקבע בית המשפט וההחלטה אם לחייב את הנאשם או לזכותו;
(5) גזר הדין.
(ג) כתב האישום, מסמכים שהוגשו ושקיבל אותם בית המשפט הצבאי וכל תעודה הנוגעת למשפט יצורפו לפרוטוקול ויהיו חלק ממנו.
(ד) בית המשפט הצבאי רשאי, לבקשת בעל דין ולאחר שנתן ליתר בעלי הדין הזדמנות להשמיע את דבריהם, לתקן רישום בפרוטוקול כדי להעמידו על דיוקו; בית המשפט הצבאי ייזקק לבקשת תיקון כאמור גם אם הוגשה לאחר מתן פסק הדין וכל עוד לא עברה התקופה לערעור עליו.
(ה) בקשה לתיקון של פרוטוקול וכל החלטה על בקשה כזאת יירשמו בפרוטוקול וההחלטה תיחתם בידי בית המשפט הצבאי.
(ו) פרוטוקול ישמש ראיה לכאורה למהלך המשפט, אולם בערעור באותו ענין אין לטעון נגד דיוקו של הפרוטוקול ואין להביא ראיות לטעות בו, אלא ברשות בית המשפט הצבאי לערעורים.
(ז) בית המשפט הצבאי יחתום על כל הכרעת דין וגזר דין.
116. (א) הוברר לבית המשפט הצבאי שהנאשם אינו יודע עברית, ימנה בית המשפט הצבאי מתרגם, אשר יתרגם לו את הנאמר במהלך הדיון ואת החלטות בית המשפט, אלא אם כן ויתר הנאשם מרצון על התרגום כולו או חלקו; הזכות בידי הצדדים להתנגד למתרגם ולבקש החלפתו.
(א1) (1) התייצב הנאשם למשפטו, יתורגם כתב האישום שהוגש כנגדו לשפה הערבית, אלא אם כן ויתר על כך הנאשם או בא כוחו;
(2) הנאשם יחוייב להשיב לאשמה רק לאחר שיימסר לו תרגום כתב האישום, אלא אם הוא או בא כוחו ויתר על כך;
(3) על אף האמור בסעיפים קטנים (1) ו-(2), נוסחו המקורי של כתב האישום שהוגש בהתאם לסעיף 100 לצו זה יהא הנוסח המחייב בכל ההליכים המשפטיים שיתקיימו לפי צו זה או לפי כל דין אחר;
(4) החלטה או פסק דין של בית משפט לא יהיו פסולים מחמת זאת בלבד, שכתב האישום לא תורגם או מחמת טעות שנפלה בתרגום.
(ב) ראיה הנמסרת לבית המשפט הצבאי שלא בעברית או בלשון אחרת השגורה בפי בית המשפט ובעלי הדין, תתורגם בידי מתרגם, ועדות שנמסרה כאמור תירשם בפרוטוקול תוך תרגומה לעברית, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת; רישום התרגום בפרוטוקול ישמש ראיה לכאורה לדברים שתורגמו.
117. בתחילת המשפט יקרא בית המשפט הצבאי את כתב האישום באזני הנאשם, ויסביר לו, אם ראה צורך בכך, את תוכנו. בית המשפט הצבאי רשאי שלא לעשות כן לגבי נאשם המיוצג בידי סנגור, אם הודיע הסנגור לבית המשפט, כי קרא את כתב האישום באזני הנאשם והסביר לו את תכנו, ואם אישר הנאשם את ההודעה; דברי הנאשם וסנגורו יירשמו בפרוטוקול.
118. במהלך המשפט יסביר בית המשפט הצבאי לנאשם, אם ראה צורך בכך, את הזכויות הנתונות לו להגנתו.
118א. (א) לאחר תחילת המשפט, ובערעור – בתחילת שמיעת הערעור ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות נגד שופט פלוני לפי סעיף 20א; הוחלף שופט כאמור בסעיף 20, רשאי בעל דין לעורר טענת פסלות נגד השופט האחר בתחילת הישיבה הראשונה שלאחר החילופין.
(ב) לא היה באפשרותו של בעל דין לטעון טענת פסלות בשלב האמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא לטענה בשלב שלאחר מכן ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות.
(ג) נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שייתן כל החלטה אחרת.
(ד) החלטת שופט או בית משפט לפי סעיף זה תהיה מנומקת, ורשאי בעל דין לערער עליה לפני בית המשפט הצבאי לערעורים.
118ב. (א) בעל דין שבעדתו לערער על החלטת שופט לפי סעיף 118א(ד) יודיע על כך לבית המשפט, ומשהודיע יופסק המשפט ולא יימשך עד להחלטה בערעור, זולת אם החליט השופט, ובמותב – אב בית הדין, מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך במשפט.
(ב) הערעור יוגש בכתב, בפירוט נימוקיו, תוך חמישה ימים מהיום שבו הודעה לבעלי הדין החלטת השופט.
(ג) בערעור לפי סעיף זה, ידון נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים, או מותב של שופטי בית המשפט הצבאי לערעורים, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא.
(ד) הוחלט להמשיך במשפט כאמור בסעיף קטן (א), רשאי נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים או השופט שדן בערעור, ובמותב – אב בית הדין, להורות על הפסקת המשפט עד להחלטה בערעור.
(ה) מי שדן בערעור יתן לבעלי הדין הזדמנות לטעון טענותיהם, ורשאי הוא לבקש מהשופט, אשר על החלטתו הוגש הערעור, להעיר את הערותיו.
118ג. טענת פסלות לא תישמע ולא תשמש נימוק לערעור, אלא בהתאם להוראות סעיפים 118א ו-118ב.
119. (א) הנאשם יישאל אם הוא מודה באשמה או בעובדות ואם לאו. תגובת הנאשם יכול שתימסר בידי סנגורו.
(ב) הנאשם יכול להשיב לשאלה זו אחת מאלה:
(1) שהוא מודה באשמה;