24 דצמבר 2014

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן

נציגת  ציבור עובדים גב' עידית סולומון

נציג ציבור מעסיקים  מר אלי אליהו

ספרות:

נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991)

חקיקה שאוזכרה:

פקודת בזיון בית משפט

חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999

תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991: סע'  45(א)

חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958: סע'  7, 8

החלטה

1.         בפנינו בקשת הנתבע 1, מר ארז כוכבא (להלן "המבקש" או "כוכבא") לדחיית התביעה על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין (השתק פלוגתא) ו/או בשל התיישנותה.

לחילופין, מבקש הוא לעכב את ההליכים בתביעה זו בשל "הליך תלוי ועומד" בעניין זהה בבתי משפט אחרים.

2.         נציין, כי נכון למועד מתן החלטה זו ניתנו הכרעות בהליכים האחרים אליהם הפנה התובע, הן בתיק ת"א 44733-09-11 [פורסם בנבו] בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו והן בע"א 7696/11 [פורסם בנבו] בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, כך, שאיננו נדרשים עוד להכריע בשאלת עיכוב ההליך בשל "הליך תלוי ועומד".

העובדות הצריכות לענייננו:

3.         התובעת- החברה (להלן "החברה") הינה חברה בע"מ אשר נוסדה ביום 20.1.96 על ידי המבקש ומר דוד שניידר, שהינם גם בעלי מניות ודירקטורים בחברה. ביום 7.5.00, שונה שם החברה לשמה הנוכחי.

4.         לטענת החברה בכתב התביעה, המבקש היה הדמות הדומיננטית בחברה, הן מהבחינה הניהולית והן מהבחינה המקצועית. המבקש כיהן כדירקטור בחברה, שימש כמנהל בכיר בחברה ומקובעי מדיניותה המרכזיים והיה אחראי באופן אישי על התחום הטכנולוגי ועל הפיתוח בחברה.

5.         טוענת החברה, כי במחצית שנת 2000 נקלעה למשבר כלכלי חמור. לטענתה, משהתגלה מצבה הפיננסי האנוש, התפטר המבקש מתפקידו ביום 6.8.00 ונותר

--- סוף עמוד  3 ---

דירקטור ובעל מניות בלבד באמצעות החברות "ארז כוכבא אחזקות (1999) בע"מ" ואידאה סירקל שבשליטתו.

6.         לטענתה, סמוך לאחר מועד סיום עבודתו, ביקשו מס' עובדים שמילאו תפקידי מפתח בחברה, ואשר היו מקורבים למבקש, לסיים את העסקתם (הנתבעים 2-5). לטענתה, לא חשדה אז במאום והסכימה לשלם להם פיצויי פיטורים ואף תשלום חלף הודעה מוקדמת.

7.         לטענת החברה, ניסיונותיה למנוע את קריסתה לא צלחו ואף סוכלו על ידי המבקש אשר נתן יד לפירוקה. טוענת החברה, כי התנהגותו של המבקש לאחר עזיבתו הייתה בלתי מובנת לחלוטין ונראה היה לכאורה, כי יש לו עניין לגרום לקריסת החברה ולסיום פעילותה. המבקש לא גילה כל עניין ממשי בפעילותה ולא היה מעורב כלל במאמץ האדיר של העובדים להצילה.

8.         בסופו של יום, מספר עובדים (להלן "העובדים המחלצים") כיסו את כל חובותיה של החברה והצילו אותה מפירוק.

9.         בראשית שנת 2009, הגיש המבקש תובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה וטען כי קיימת לו זכות סירוב ראשונה בעסקאות מכירת מניות שביצעה החברה (ה"פ 11481-01-09) [פורסם בנבו]. תובענה דומה הוגשה זמן קצר לאחר מכן מצד בעלת המניות קרן הון הסיכון ארגוקווסט, המחזיקה בחלק ממניות החברה (ה"פ 10274-02-09) [פורסם בנבו]. התובענות נתבררו במאוחד וניתן בהם פסק דין ביום 30.8.11 על ידי כב' הש' וילנר (צורף כנספח א' לבקשה לסילוק על הסף) (להלן "פסק הדין הראשון").

על פסק הדין הוגשו ערעורים מטעם קי וסטינג, בעלת השליטה היום בחברה, ומטעם ארגוקווסט לביה"מ העליון (ע"א 7679/11, ע"א 8732/11) [פורסם בנבו]. ביום 30.10.13 ניתן פסק דין הדוחה את הערעורים.

10.       במקביל, הוגשה תובענה מטעם דירקטור שמונה על ידי המבקש לדירקטוריון החברה כנגד הדירקטורים האחרים בחברה, לאחר שדירקטוריון החברה כפר בזכותו של המבקש למנות את הדירקטור ונמנע מלמסור לו מסמכים אותם ביקש לעיונו (ה"פ 18166-03-09) [פורסם בנבו] (להלן "פסק הדין השני").

--- סוף עמוד  4 ---

בפסק הדין נקבע כי מינוי הדירקטור נעשה כדין וכי על הדירקטוריון למסור לו את המסמכים הנדרשים על ידו.

11.       על פסק זה דין הגישו חברי דירקטוריון החברה ערעור לבית המשפט העליון וביום 26.1.12 ניתן פסק דין הדוחה את הערעור (ע"א 5340/10, [פורסם בנבו] נספח ד' לבקשה). בהמשך הוגשה על ידי הדירקטור בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט זאת לאחר שלא נמסרו לו המסמכים שדרש. הבקשה התקבלה.

12.       תביעה נוספת הוגשה על ידי המבקש, באמצעות חברות שבשליטתו המחזיקות במניות החברה, נגד החברה וחברות נוספות המחזיקות במניות החברה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א 44733-09-11) [פורסם בנבו]. עניינה של התביעה הינו עסקאות מפרות ואי מתן זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות החברה, בניגוד לתקנון החברה.

ביום 25.6.13 ניתן בתביעה זו פסק דין על ידי כב' השופט חאלד כבוב (להלן "פסק הדין השלישי").

13.       בכל התביעות לעיל הועלו כנגד המבקש טענות כי עשה שימוש שלא כדין בידע ובטכנולוגיה שהן בבעלות החברה והתחרה בחברה תוך הפרה בוטה של הסכם ההעסקה, הסכם שמירת הסודיות וחובות הנאמנות שלו כדירקטור.

לטענת החברה בתביעתה שבפנינו, לאחר שהמבקש הגיש תובענה כנגד העובדים המחלצים בטענה כי נשללה ממנו האפשרות לממש זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות בקשר לעסקת מניות של החברה, ולאחר שנדרש למסור תצהיר גילוי מסמכים במסגרתה, התגלה לה לראשונה (באפריל 2010), כי המבקש פעל בסתר באמצעות פירמה לא רשומה בשם "PAL4PAL" וכבר בחודש נובמבר 2000 פותח על ידו מוצר בשם "The Cash"".

14.       לטענת החברה, לאחר חקירות נוספות שביצעה, התגלה לה, כי לצורך הפיתוח של המוצר עשה המבקש שימוש במנוע משחקים שפותח בחברה בשם "HyperGames " וברעיון של החברה להמיר מנוע משחקים זה לתחום הסלולר ושילוב משחקים אינטראקטיביים בסלולר. לטענתה, המבקש החל בפיתוח המוצר עוד בהיותו עובד ודירקטור בחברה תוך ניצול התשתית

--- סוף עמוד  5 ---

הטכנולוגית שלה, רישיונות תוכנה של החברה והוא אף הפעיל חלק מעובדיה לצורך פיתוח המוצר. לטענתה, המבקש הוא זה אשר שידל את הנתבעים 2-5 לחבור אליו ולעזוב את החברה תוך הפרה של הסכמי ההעסקה ושמירת סודיות עליהם הם חתומים.

15.       ביום 29.10.12, הגישה החברה את התביעה שבפנינו כנגד המבקש וארבעה עובדים נוספים אשר עבדו אצלה.

16.       לטענת החברה, בפעילות הפירמה הלא רשומה ופיתוח המוצר "the cash", עשו הנתבעים שימוש שלא כדין בידע ובטכנולוגיה של החברה תוך הפרה בוטה של הסכמי ההעסקה שלהם, הסכמי שמירת הסודיות שלהם וחובות הנאמנות שלהם.

מעשי ומחדלי הנתבעים מהווים גם גזל של סוד מסחרי כאמור בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999. כמו כן מהווים מעשיהם של הנתבעים עשיית עושר ולא במשפט על חשבון החברה.

17.       בתביעתה שבפנינו תובעת החברה את החזרת פיצויי הפיטורים ששולמו לנתבעים; פיצוי מוסכם לפי חוק העוולות המסחריות בסך של 100,000 ₪ מכל נתבע, ובנוסף, תשלום חלף הודעה מוקדמת מהנתבעת מס' 2.

18.       בכתב ההגנה טען המבקש כי התביעה דנן הינה הליך מלאכותי, והיא נולדה עקב ההליכים המשפטיים האחרים המתנהלים בינו לבין בעלי השליטה בחברה היום.

לטענת המבקש, כל תכלית התביעה הוא להכביד עליו, להשית עליו עלויות, לחשוף אותו לסיכון מלאכותי ולהקשות עליו לעמוד על זכויותיו כנגד בעלי השליטה בחברה דהיום.

19.       ביום 25.12.12, הגיש המבקש את הבקשה שבפנינו לדחיית התביעה על הסף.

להלן עיקרי טענות המבקש כפי שעולה מהבקשה:

--- סוף עמוד  6 ---

20.       לטענת המבקש, הטענה הניצבת ביסוד התביעה כבר נטענה, נתבררה ונדחתה בהליכים הקודמים שהתקיימו בבתי המשפט השונים באופן המקים "מעשה בית דין" (השתק פלוגתא) בנוגע לטענה זו והמחייב את דחיית התביעה על הסף.

21.       לטענת המבקש, טענת החברה לפיה שידל את יתר הנתבעים, עובדי החברה, לחבור אליו ולהתפטר מהחברה תוך עיסוק בפעילות מתחרה ותוך שימוש בסודות מסחריים, ידע וטכנולוגיה שבבעלות החברה נטענה על ידי דירקטוריון החברה וכן על ידי בעלי השליטה בחברה במסגרת הליכים קודמים ו/או מקבילים בנושא האחזקות בחברה והשליטה בה, ונדחתה באופן סופי.

22.       לטענתו, הטענה נטענה בהליך ה"פ 18166-03-09 [פורסם בנבו] בבית משפט המחוזי בחיפה ונדחתה בפסק הדין מיום 24.5.10. טענה זו הועלתה גם בערעור (ע"א 5340/10) [פורסם בנבו] ונדחתה בפסק דין מיום 26.1.12.

23.       הטענה אף נטענה בהליך ה"פ 11481-01-09 [פורסם בנבו] ונדחתה בפסק הדין מיום 30.11.08. ערעור על פסק דין זה נדחה אף הוא (ע"א 7696/11) [פורסם בנבו].

24.       הטענה אף הועלתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב כטענת הגנה מפני התביעה בעניין ארבע העסקאות המפרות והמבקש אף נחקר ארוכות בנושא זה (ת.א 44733-09-11) [פורסם בנבו].

25.       לאור האמור, טוען המבקש, יש לדחות את התביעה על הסף.

26.       לחילופין, טוען המבקש, כי מדובר בתביעה שעילתה נולדה לפני כ- 12 שנים ומכאן שהיא התיישנה ויש להורות על דחייתה על הסף גם מטעם זה.

להלן עיקרי טענות החברה

27.       בתגובה טוענת החברה, כי "השתק פלוגתא" קם כאשר מתמלאים כל התנאים הבאים:

--- סוף עמוד  7 ---

המדובר בהכרעה משפטית סופית שניתנה על ידי בית המשפט המוסמך;

ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי;

ההכרעה חיונית לפסק הדין;

הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא;

קיימת זהות בין הצדדים.

            לטענת החברה, אף אחד מהתנאים דלעיל אינו מתקיים בענייננו.

28.       לטענתה, כל העילות הכלולות בכתב התביעה עניינן ביחסי עובד ומעביד שבין החברה לנתבעים ו/או גזל סודות מסחריים על כן, עילות אלא נתונות לסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה ופסיקת בית המשפט המחוזי אינה יכולה לשמש מעשה בית דין לגבי בית המשפט לו מוקנית הסמכות הייחודית.

29.       עוד טוענת החברה, כי לא קיימת הכרעה פוזיטיבית בעניין שבפנינו, אלא, דחיית טענות הגנה שהועלו, מחוסר הוכחה. בית המשפט המחוזי קבע בכל הנוגע לטענות בעניין תחרות המבקש בחברה כי "לטענה זאת לא הונחה תשתית עובדתית מספקת".

30.       ההכרעה בטענת התחרות של המבקש בחברה כלל לא הייתה "חיונית" למתן פסק הדין שכן בית המשפט כלל לא נדרש להכריע האם המבקש אכן מתחרה בחברה לצורך מתן פסק הדין.

31.       אין מדובר בפלוגתאות זהות.

כל העילות המפורטות בכתב התביעה כלפי המבקש בתיק שבפנינו, מתייחסות לפעילות הפירמה הלא רשומה "PAL4PAL" ופיתוח המוצר " the cash" וכן שימוש בקוד של מוצר ה- hypergames אשר הינו בבעלות החברה, בעוד שעניין מיזם PAL4PAL נכלל רק במסגרת הערעורים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי ולא נטען במסגרת העילות שעמדו להכרעת ביהמ"ש המחוזי.

--- סוף עמוד  8 ---

32.       לא קיימת זהות או קרבה משפטית בין בעלי הדין.

החברה לא הייתה צד להליכים נשוא פסה"ד המאוחד ופס"ד הדירקטור. כמו כן, המבקש עצמו לא היה צד להליכים נשוא פס"ד הדירקטור.

לחברה לא היה עניין ממשי בהליכים שהתקיימו ומתקיימים בין בעלי המניות והדירקטורים בחברה לבין המבקש וחברות בשליטתו, ולכן לא נוצרה "קירבה משפטית" בין בעלי הדין.

33.       החברה טוענת, כי ההלכה הברורה היא כי ביה"ד ינקוט בהליך של מחיקה על הסף של כתב התביעה רק במקרים נדירים ויוצאי דופן והמקרה דנן אינו בא בגדר אותם מקרים.

34.       בתגובת המבקש לתגובת החברה טוען הוא, כי טענת החברה לפיה הכרעת בתי המשפט האזרחיים בפלוגתא הייתה אגבית אינה נכונה.

בית המשפט המחוזי הכריע בדבר תחרות המבקש בחברה בהתאם לסמכותו הישירה לדון ולהכריע בטענות הנוגעות לזכויות הצדדים מכוח תקנון החברה.

35.       התנאי לפיו נדרשת הכרעה פוזיטיבית במחלוקת, מתקיים גם כאשר בית המשפט דוחה טענה של צד משום שלא הצליח להוכיח אותה. העיקרון הוא שאם לבעל דין הייתה הזדמנות להוכיח את טענתו, והוא לא עשה כן ולכן טענתו נדחתה, כי אז דחיית הטענה מהווה מעשה בית דין.

36.       אין לקבל טענת החברה כי הכרעת בית המשפט המחוזי לא הייתה חיונית לפסק הדין שכן טענות אלה הועלו על ידי החברה עצמה וברור שאם לא הייתה אותה טענה חיונית להכרעה בהליכים אחרים, לא היו מעלים אותה.

37.       הפלוגתא שהוכרעה היא אותה פלוגתא שבפנינו ואין לעשות את ההבחנות המלאכותיות שעושה החברה בין הפלוגתאות.

38.       קיימת "קרבה משפטית" הדוקה ביותר בין החברה לבין הצדדים שהעלו בהליכים הקודמים את הטענה שכן מדובר באותם בעלי השליטה ובאותם חברי הדירקטוריון.

--- סוף עמוד  9 ---

דיון והכרעה

39.       תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת כדלקמן:

           

"בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:

(1)       מעשה בית דין;

(2)       חוסר סמכות;

(3)       כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה

                        את התובענה בנוגע לאותו נתבע"

40.       מטרת הכלל של מעשה בית דין הוא בין היתר למנוע מצד להידרש לעניינים שנדונו והוכרעו על ידי ערכאה מוסמכת. מדובר בכלל שימושי, המיועד למנוע הטרדת בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק, כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר [ראה: ע"א 253/84, ספיר נ' ספיר, פ"ד מ"ב(3), 14, 19; דב"ע נד3-108  גחלת גמול חסכון לחינוך בע"מ - דבורה חבקין, [פורסם בנבו] עבודה ארצי, כרך כז (1), 234].נ

           

41.       טענת מעשה בית דין כוללת בחובה הן טענה להשתק עילה והן טענה של השתק פלוגתא.

על טענת השתק העילה, פסק בית המשפט העליון:

"הרציונל לכלל השתק העילה טמון באינטרס למנוע הטרדתו של בעל דין להתדיין שוב בענין שכבר נדון והוכרע או שניתנה הזדמנות לבעל הדין להעמידו לדיון ולהכרעה במסגרת התובענה הראשונה וכן באינטרס הציבור למנוע עומס יתר על מערכת השיפוט בהתדיינות בענינים שכבר נדונו."

[ראה: ע"א 1650/00 עמוס זיסר נ' משרד השיכון [פורסם בנבו] דינים עליון כרך ס"ד, 806; ע"א 2360/99 בחר נ' דיור, בנין ופיתוח, פד"י נה(4) 18, 24; זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, תשנ"א, 31; רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים, [פורסם בנבו] דינים עליון, כרך סד, 662].

--- סוף עמוד  10 ---

42.       ההבדל בין השתק עילה להשתק פלוגתא, נדון בבית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נד3-108 [פורסם בנבו] בעניין גחלת לעיל, וכך נקבע שם:

"לעניין זה, ההבדל בין "השתק פלוגתא" לבין "השתק עילה" הוסבר ב-בג"צ 578/82, נעים נ' בית הדין הרבני האזורי ואח', פ"ד ל"ז (2), 701, 705, כדלקמן:

"אם הגיש פלוני תובענה בעילה מסויימת, ותביעתו נדחתה - הרי לא יוכל להגיש תביעה חדשה באותה עילה, אפילו לא קבע בית המשפט כל מימצא בגין טענותיו ועילתו של התובע, וזה הוא השתק העילה.

אולם, אם הגיש פלוני תובענה בעילה אחרת, לא יהא מנוע מכך, אלא אם נקבע כבר מימצא על-ידי בית המשפט באותו עניין - ומימצא יכול להיות גם חיובי וגם שלילי, וזה הוא השתק הפלוגתא".

 

43.       עולה מהאמור,  כי השתק פלוגתא מתקיים, אם במשפט הראשון היתה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם במפורש או מכללא. על אף אי הזהות בין עילות שתי התביעות, במקרה כזה, יהיו בעלי הדין מושתקים מלהתדיין לגבי אותה הפלוגתא מחדש במשפט השני.

(ר' ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2), 561).

44.       על מנת שיחול הכלל של השתק הפלוגתא, מספר כללים צריכים להתמלא.

על כללים אלו חזרה לאחרונה כב' השופטת רימון קפלן בהחלטתה בעניין מפעלי עץ כרמיאל בע"מ נ' שמואל דונרשטיין (ס"ע 8950-07-09, [פורסם בנבו] ניתן ביום 31.07.14) (להלן "עניין מפעלי עץ כרמיאל"):

"ראשית, הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות הינה אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; שנית, התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא; שלישית, ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא - בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה;

--- סוף עמוד  11 ---

ורביעית, ההכרעה בהתדיינות הראשונה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן במסגרתה [ראה: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642; ע"א 2576/03; אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים [פורסם בנבו] (מיום 21.2.07); ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל   אגף המכס ומע"מ ומשרד המסחר [פורסם בנבו] (מיום 22.7.07)].

כך גם סיכמה פרופ' זלצמן בספרה לגבי התנאים הנדרשים על מנת שיתקיים השתק פלוגתא:

"התנאי הראשון הוא שהפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

התנאי השני הוא, שהתקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ועל כן לבעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה "היה יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא.

התנאי השלישי הוא שההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה.

התנאי הרביעי הוא, שההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מכל הכרעה שולית, תוספת חינם, שאינה נחוצה לביסוסו של פסק הדין בתובענה. כל התנאים הללו ושילובם יחדיו נשענים על בסיס ההנחה, שפסק הדין בתובענה הראשונה שממנו קמה ונצמחת טענת השתק-פלוגתא, הינו פסק דין סופי, שניתן לגופו של עניין (on the merits)  על ידי בית משפט בעל סמכות כדין" [ראה: שם,  בעמ' 141-142 והאסמכתאות שם]."

           

45.       מכאן נעבור ונבחן האם התמלאו כללים אלו בענייננו.

התנאי הראשון

--- סוף עמוד  12 ---

46.       בתביעה שבפנינו, הפלוגתא העיקרית מתייחסת לשאלה האם הנתבעים 1-5 עשו שימוש שלא כדין, בניגוד לחוק עוולות מסחריות, בידע ובטכנולוגיה אשר לטענת החברה הינו בבעלותה, ותוך הפרה של הסכמי ההעסקה, הסכמי הסודיות עליהם הם חתומים והפרת חובות הנאמנות ותום הלב שלהם.

47.       בתיק ה"פ 11481-01-09 [פורסם בנבו] בבית המשפט המחוזי בחיפה נטען בין היתר כלפי המבקש, כי משנקלעה החברה לקשיים, הוא התפטר ממנה, שכר את שירותיהם של עובדי החברה והחל לעסוק בסתר בפעילות מתחרה לעסקי החברה תוך שימוש בסודות מסחריים, ידע, טכנולוגיה ורעיונות שהינם קניין רוחני של החברה כל זאת בניגוד מוחלט ותוך הפרה בוטה של הסכמי העבודה והסכמי שמירת הסודיות ואי התחרות שלהם היה מחוייב.

עוד נטען, כי תחילה פעל כפירמה לא רשומה כדי להסתיר את פעילותו הבלתי חוקית ואת גזל הסודות המסחריים, ורק בשנת 2004 הקים חב' בשם ספירקאסט אליה העביר את הפעילות המתחרה (ר' סעיף 3-4 לתשובת קיווסטינג בע"מ- בעלת השליטה בחברה- נספח י"ג לבקשה).

נוכח פעולותיו אלה, חוסר תום לבו, ופעילותן המתחרה, אין לאפשר לו מימוש זכות סירוב ברכישת המניות.

48.       אחת המחלוקות, כפי שהוגדרה על ידי הצדדים במהלך הדיון המקדמי ביום 5.7.09, הייתה בעניין נושא התחרות שבין המבקש לחברה:

"8. נושא התחרות: תחרות בין כוכבא, עסקים מתחרים וכיוצא בזה:

...עו"ד כהן:

ספירקס – שמה הקודם הוא דיירקסט-פס. לענין התחרות – גירסת חברי סותרת חזיתית את הגירסה שלנו נרצה להעיד אנשים שיעידו על התחרות, לקוחות שלנו שעובדים איתם, עובדים של ביפאס שגזלו. זו תחרות.

בית המשפט אומר לי כי בעצם שני הצדדים מסכימים לגבי מהות החברות, כי אנחנו כתבנו שספירקסט מספקת שירותים ומידע לחברות שמתחרות

--- סוף עמוד  13 ---

איתנו, הם עצמם אומרים שהם מספקים מידע לחברות דוגמתי ביפאס ולכן בית המשפט שואל אותי היכן המחלוקת העובדתית ואני משיב: אנחנו טוענים שכשכוכבא הצביע בעד פירוק החברה, זה היה סוף מעשה במחשבה תחילה. באותה עת אמנם ספירקסט עוד לא נרשמה מטעמים מובנים, הוא החל לעסוק בפעילות זהה, עם עובדים של ביפאס ותוך שמוש בידע מסחרי של ביפאס…

סוג המוצר יש עליו מחלוקת..".

49.       התובע נחקר ארוכות וממושכות אודות ניגוד העניינים והתחרות לה טוענת החברה, העסקת העובדים ופיתוחים של החברה (פרוטוקול ישיבת יום 3.5.10 בעמ' 34-73   )

50.       בפסק הדין הראשון בה"פ 11481-01-09, [פורסם בנבו] קבע בית המשפט כי טענות המשיבים בנוגע לזכות הסירוב הינן, כי למבקשות לא מקנית זכות סירוב, כי אם מוקנית זכות כזו היא בטלה נוכח התנהלותן חסרת תום הלב, וכי עם ביטול העסקה בסופו של דבר, אף זכות הסירוב בוטלה (סעיף 10 לפסק הדין).

עוד ציין בית המשפט (בסעיף 14) את טענות המשיבים כנגד המבקש כאן, כי זכות הסירוב בוטלה לנוכח התנהלותו חסרת תום הלב, ניסיונו להשתלט על החברה באמצעות חברות מתחרות, שימוש ברעיונות וטכנולוגיות שפותחו בחברה, תחרות בחברה וגיוס עובדים שעבדו בחברה.

בית המשפט מייחס פרק בפסק דינו לשאלת התחרות בחברה (סעיפים 36 עד 39 לפסק הדין) וקובע:

"36.        המשיבים טוענים כי מטרת ההודעה על מימוש זכות הסירוב היא למעשה השתלטות על החברה. לטענתם, כוכבא פעל ופועל בניגוד לטובת החברה, נטש את החברה בשנת 2001, באופן מכוון במטרה לעסוק בפעילות מתחרה, בחוסר תום לב ובניגוד להוראות התקנון שעניינן ניגוד עניינים.

 

לטענה זו לא הונחה תשתית עובדתית מספקת.       

--- סוף עמוד  14 ---

המציאות במהלך כל השנים מדברת בעד עצמה. אם אכן כוכבא, המחזיק באחוז לא מבוטל מאחזקות החברה, התחרה ב Bpath באמצעות הקמת חברת ספירקאסט,  היכן הייתה Bpath במהלך כל השנים מאז פרישתו של כוכבא מהחברה? מדוע לא נקטה Bpath בשום הליך למנוע מכוכבא כל פעילות מתחרה? מדוע לא נעשתה פנייה לדירקטוריון בעניין זה בהתאם להוראות ההליך הקבוע בתקנון? התנהגותה של Bpath משך שנים מדברת בעד עצמה, ודומה כי הרעיון שכוכבא מתחרה בחברה נולד אך ורק לצורך ההליך דכאן. אין כל נימוק משכנע מדוע הועלתה הטענה דווקא עתה עת מבקש כוכבא להגדיל את שיעור אחזקותיו ב Bpath.

יתירה מכך, לא רק ש Bpath ישבה "בחיבוק ידיים" ולא נקטה בשום צעד כנגד כוכבא במהלך כל השנים, אלא שהחברה נקטה בצעדים בכיוון ההפוך. ראו מכתב ששלח מר מוני שבתאי לכוכבא בחודש ספטמבר 2007, שבו הוא כותב לכוכבא כי ישמח אם יישאר בעל מניות בחברה. מכאן, שלא רק שבמהלך כל השנים לא הועלתה כל טענה או טרוניה כלפי כוכבא לגבי התחרות בחברה, אלא נהפוך הוא. הדברים מדברים בעדם ואין צורך להוסיף.

37.        למעלה מן הדרוש אציין עוד כי כוכבא ייסד את החברה המתחרה כביכול "ספירקאסט" מספר שנים לאחר עזיבתו את תפקידי הניהול בחברה בשנת 2000. פרק זמן זה בתחום ההיי-טק הוא כנצח מבחינת סודות טכנולוגיים או מסחריים כאלה ואחרים. זאת ועוד, לטענת כוכבא, שלא נסתרה, הוא לא מכהן כדירקטור או כנושא משרה בספירקאסט, וקשריו עם ספירקאסט מתמצים בהחזקת מניות בשיעור של פחות מ-20%.

 

לכך יש להוסיף כי לגרסת כוכבא, אותו לקוח שנטש את Bpath בשנת 2003,    (ADVANTA) פנה אליו רק בשנת 2006, ללא קשר להפסקת עבודתו עם החברה ואפילו מבלי שכוכבא ידע כי הלקוח היה בעבר לקוח של Bpath. אעיר בהקשר זה כי  המשיבים לא טרחו לזמן לעדות ולו אחד מאותם לקוחות לגביהם נטען כי עבדו עם Bpath ועברו לעבוד עם ספירקאסט או SEOPRO4U.

 

--- סוף עמוד  15 ---

38.        עוד אוסיף כי לא שוכנעתי ברצינות טענת המשיבים כי בת זוגו של כוכבא מתחרה ב Bpath באמצעות אתר אינטרנט שפתחה. לא הוכח כי לבת הזוג של כוכבא יש את הרקע, או הניסיון הנדרש בתחום התוכנה בכלל ובתחום התוכנות והטכנולוגיה בו עוסקת Bpath בפרט. הרושם הוא שאין לרעייתו הכלים והאמצעים להתחרות ב Bpath (בעברה קורס בסיסי בן כ-10 שיעורים בתחום), ומכל מקום, כיום נסגר אתר האינטרנט שפתחה ולא נעשית כל פעילות עסקית באמצעותו.

39.       לכל האמור אוסיף עוד, כפי שכתבתי בפסק הדין בעניין מינוי הדירקטור, כי אף אם אניח שיש ממש בטענת התחרות, אין כל מניעה כי בעל מניות בחברה יחזיק מניות בחברה מתחרה... "

 

51.       בהודעת הערעור (נספח י"ד לבקשה) שבו ופרטו המערערים שם את פעילותו הבלתי חוקית וחסרת תום הלב של המבקש בגזל סודותיה ובתחרות עם החברה, תחילה בסתר, בפירמה לא רשומה, ובהמשך במסגרת חברת ספירקאסט שהקים, ותוך שכירת שירותיהם של עובדי החברה (ר' סעיפים 23 -26 וסעיפים 45-50 להודעת הערעור). על טענות אלו חזרו גם בסיכומים (נספח ט"ו לבקשה).

52.       בפסק דינו מיום 30.10.13, אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור.

53.       גם בתיק ה"פ 18166-03-09 [פורסם בנבו] נטען כלפי המבקש כי פעל בניגוד עניינים תוך הפרת חובות האמון שלו כלפי החברה ובניגוד להוראות סעיף 44 לתקנון החברה.

בסעיף 5 לתשובה שם (נספח ו' לבקשה שבפנינו) נטען, כי לאחר התפטרותו שכר את שירותיהם של עובדי החברה והחל לעסוק בפעילות מתחרה תוך שימוש בסודות מסחריים,ידע, טכנולוגיות ורעיונות שהם קניינה הרוחני של החברה בניגוד להסכמי העבודה והסודיות להם היה מחוייב. (ור' גם סעיף 40 לתגובה).

--- סוף עמוד  16 ---

54.       מר כוכבא נחקר ממושכות כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 13.5.10 ומיום 20.5.10 ( נספחים ז' ו-ח' לבקשה לסילוק על הסף).

בין היתר נחקר אודות חברת "פאלפורפאל" (עמ' 12 לפרוטוקול):

"ש. למה בתגובה לבית המשפט לא כתבת על הפעילות. חברת פלאפורפאל.

ת. סליחה אני התבלבלתי. דיירקטפאר היה השם הראשוני של ספירקארט. לא הזכרתי את פאלפורפאל, צירפנו את שניהם.

ש. מתי התחלת לפתח את הפעילות של המיזם החדש של המשחקים – מה עשית בשנת 2000 מיד לאחר שעזבת את...?

ת. הקמתי מיזם של פאלפורפאל שעסק בתחום של משחקים סלולרים שאין לו נגיעה למה שביפאס עשתה. לא הצלחנו וסגרנו.

ש. אתה בחרת את השמות?

ת. ביפאס לא אני בחרתי. לא בחרתי על בסיס השם ביפאס.

ש. למה בחרת שם שהוא דומה עד כדי הטעיה לביפאס?

ת. השם שלו הוחלף לא אחרי הרבה זמן ספירקאסט עסק בשידור גלי רדיו ואינו קשור למה שעסקה ביפאס, מדובר על שידור של גלי רדיו, שידור לכל מיני מכשירים, המילה דיירקט כי מדובר בשידור ישיר"

55.       עוד נחקר באשר לפעילותה של החברה, הליך עזיבתו את החברה, פעילות חברת ספירקאסט שהקים בהשוואה לפעילות החברה, לקוחותיה של ספירקאסט בהשוואה ללקוחות החברה, שאלת התחרות, פיתוחים שנטען שאליהם נחשף בעבודתו בחברה, כגון דפדפן ותוכנת טולבאר, ועוד.

            מר שבתאי מוני, נחקר אף הוא בנוגע לחברה, מוצריה ופעילותה.

56.       בסיכומים באותו הליך טען ב"כ המשיבים כי המבקש הפר את חובות הנאמנות ותום הלב, והקים עסק מתחרה העובד עם אותם הלקוחות של החברה.

 

57.       בפסק דינו השני של בית המשפט המחוזי מתאריך 24.5.10 התייחסה כב' השופטת וילנר לפלוגתא שבפנינו וקבעה:

--- סוף עמוד  17 ---

"טענה כי כוכבא מתחרה בחברה

12.       המשיבים טענו כי כוכבא פעל ופועל בניגוד לטובת החברה, נטש את החברה בשנת 2001, באופן מכוון במטרה לעסוק בפעילות מתחרה, בחוסר תום לב ובניגוד להוראות סעיף 44 לתקנון שעניינו ניגוד עניינים.

לטענה זו לא הונחה כל תשתית עובדתית.

13.       ראשית, כוכבא התפטר ועזב את החברה בחודש אוגוסט 2000, והקים את חברת ספירקאסט בשנת 2004, למעלה משלוש שנים לאחר עזיבתו את ביפאס. פרק זמן זה בתחום ההיי-טק הוא כנצח מבחינת סודות טכנולוגיים או מסחריים כאלה ואחרים.

לכך יש להוסיף כי לגרסת כוכבא, אותו לקוח שנטש את החברה בשנת 2003,    (ADVANTA) פנה אליו רק בשנת 2006, ללא קשר להפסקת עבודתו עם החברה ואפילו מבלי שכוכבא ידע כי הלקוח היה בעבר לקוח של החברה.

עוד אוסיף כי לא מצאתי כל דמיון בשמות החברות השונות (ביפאס וספריקראסט) באופן שיש בו כדי להטעות, כטענת המשיבים.

14.       שנית, אם אכן כוכבא התחרה בחברה, היכן היתה החברה שבע שנים? מדוע ישבה בחיבוק ידיים? התנהגותה של החברה משך השנים מדברת בעד עצמה ודומה כי הרעיון שכוכבא מתחרה בחברה נולד אך ורק לרגל הליך זה. אפנה למכתב ששלח מר מוני שבתאי לכוכבא בחודש ספטמבר 2007, שבו הוא כותב לכוכבא כי ישמח אם כוכבא יישאר בעל מניות בחברה או ימכור לו את המניות (נספח ה' לתשובת החברה 5 בהמ"פ שהגיש כוכבא). ומכאן, שלא רק שבמהלך שבע שנים לא הועלתה כל טענה או טרוניה כלפי כוכבא, אלא נהפוך הוא, נאמר לו כי ישמחו אם יישאר כבעל מניות.

15.       ולבסוף, אפילו היה ממש בטענת התחרות, אין לכך רלוונטיות למינוי הדירקטור על ידי כוכבא.

--- סוף עמוד  18 ---

ראשית, אין כל מניעה כי בעל מניות בחברה יחזיק מניות בחברה מתחרה. לטענת כוכבא, שלא נסתרה, הוא לא מכהן כדירקטור או כנושא משרה בספירקאסט, וקשריו עם ספירקאסט מתמצים בהחזקת מניות בשיעור של פחות מ-20%.

הסעיף הרלוונטי  העוסק בתחרות ובסודיות, לרבות בנוגע למינוי דירקטור, בהסכם בין בעלי המניות לבין עצמם מיום 7.2.00, הוא סעיף 4 הקובע  כדלקמן:

"Non Competition. Each of the investor and the Existing Shareholders, Covenant to keep confidential all the information provided to or obtained by its respective directors. Furthermore, no director or alternate director, as the case may be, shall hold the same or similar office (as defined in the Israeli Securities Law of 1965) of any other company which, in the judgment of the Company, is engaged in a business that that competes with the business of the Company."

על פניו, האמור בסעיף זה אינו חל על כוכבא אלא רק על מי שמכהן כדירקטור בחברה המשמש אף כדירקטור חליף בחברה מתחרה בביפאס. כאמור לעיל, כוכבא אינו מכהן כדירקטור בספירקאסט ואינו נושא בה משרה כלשהי.

למעשה, בהתאם למסמכי היסוד של החברה, אין כל מניעה שכוכבא עצמו יכהן כדירקטור בחברה, כפי שציין בא כוח המשיבים בסיכומיו, קל וחומר דירקטור מטעמו, שהוא המבקש."

58.       בפסק הדין של בית המשפט העליון בערעור על פסק הדין השני (ע"א 5340/10) [פורסם בנבו] נפסק:

--- סוף עמוד  19 ---

"המערערים, ארבעה דירקטורים בחברה, טוענים כי כוכבא נטש את החברה לפני כעשור, פעל במרץ לפירוקה, סירב להלוות כסף לחברה כדי להצילה מקריסה ועניינו המחודש בה התעורר לפתע רק לאחר שנתבצעה מכירת המניות לחברת מניקס. לפיכך, טוענים המערערים, מינוי המשיב כדירקטור לא נועד לטובת החברה, אלא לטובתו האישית של כוכבא בלבד. עוד טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי בפירוש תקנון החברה, שכן לטענתם, זכות המייסד למנות דירקטור ניתנה לו רק בתנאי שהוא מחזיק ביותר מ-4% ממניות החברה "בדילול מלא". על-פי המערערים, פרשנות זו עולה מלשון התקנון ומהסכמי השקעה שכרתה החברה עם משקיעים והיא אף תואמת את עמדת יועציה המשפטיים של החברה. נוסף על כך, טוענים המערערים כי כוכבא שילם למשרדו של המשיב שכר טרחה בשווי עשרות אלפי שקלים, ועל כן מדובר ב"דירקטור מטעם" שמטרתו היא לקדם את מטרת כוכבא לפגוע בחברה. לחלופין, טוענים המערערים כי מיד לאחר שעזב כוכבא את החברה, הוא הקים חברה בעלת שם דומה ("Directpath"), שמפתחת מוצר דומה לזה שמפתחת החברה, ופונה לאותו חוג לקוחות. לפיכך, טוענים המערערים כי מינוי המשיב לדירקטור ודרישת המסמכים מהחברה נתבצעה בחוסר תום לב מובהק ומתוך מטרה להעביר את סודותיה של החברה לכוכבא כדי שישתמש בהם בחברה מתחרה.

            ...

לא מצאנו עילה להתערבות בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי לפיהם כוכבא אינו מתחרה בחברה – במישרין או בעקיפין. למעלה מן הצורך, יצוין כי אף אם היה כוכבא בעל מניות בחברה מתחרה, הרי שהמערערים לא הוכיחו כי המשיב צפוי למעול בחובת האמון שלו לחברה ולהעביר מידע סודי למתחריה. ממילא, הכרעה בשאלה אם קיימות כלל נסיבות שבהן רשאית חברה להתנגד למינוי דירקטור עקב חשש ל"הפרה צפויה" של חובות האמון, אינה נדרשת במקרה זה, ועל כן ניתן להותירה ב"צריך עיון".

            (ההדגשה הוספה- מ.פ.)

59.       גם בתובענה בת"א 44733-09-11 [פורסם בנבו] שהגיש המבקש באמצעות חברות שבבעלותו, חזרו הנתבעות על טענותיהם לעניין התנהלות המבקש (ר' למשל סעיפים 14-21 ו- 85-88 לכתה ההגנה נספח ט"ז לבקשה) כמפקיעה זכותו לזכות הסירוב הראשונה.

--- סוף עמוד  20 ---

הנתבעים אף ציינו כי בכוונתם לזמן לעדות את עובדי החברה ששכר המבקש לעבור לעבוד אצלו בפעילות המתחרה (סע' 14 לכתב ההגנה).

           

המבקש נחקר על פעילותו מעת עזיבת החברה ועל טענת התחרות בחברה (ר' פרוטוקול נספח י"ז לבקשה למשל בעמ' 17-18, 25-28, 30)

60.       בפסק הדין מיום 25.6.13 ניתנה התייחסות לטענות אלו של הנתבעות:

"טענות הנתבעות

לטענת הנתבעות,  כוכבא, שהיה הרוח החיה בחברה, הביא לקריסתה ונטש אותה כ"ספינה טובעת". כך, החלטת בעלי המניות להעניק את ההלוואה ההמירה נעשתה כמאמץ להציל את החברה ולמנוע את קריסתה. כוכבא, לטענת הנתבעות, התנגד למתן ההלוואה על אף שהיה מודע למצבה הקשה של החברה.

לטענת הנתבעות כוכבא מעולם לא השקיע את כספו האישי בחברה. מיד לאחר נטישת החברה, הוא הפר את התחייבויותיו כבעל מניות ודירקטור, שכר עובדים של החברה והשתמש ברעיונותיה ובסודותיה המסחריים. רק לאחר שהחברה התאוששה והחלה לגלות ניצני רווח, חזר כוכבא להתעניין בה. זאת כאשר תכליתו המוצהרת היא מכירת מניותיו בחברה לקי וסטינג, בתמורה שעולה בהרבה על שוויין האמיתי. "

61.       מתוך עיון בפרוטוקולים, בהחלטות ובפסקי הדין שניתנו בהליכים שהתקיימו בערכאות השונות כפי שהובאו לעיל עולה, כי טענותיה העובדתיות של החברה בדבר ביצוע עוולה בניגוד לחוק עוולות מסחריות, הפרת חובות חוזיות וחוסר תום לב הנטענות בתביעה שבפנינו, הועלו ונדונו באותם ההליכים, התקיימו חקירות בעניינן והמשיבים שם אף שקלו לזמן את הנתבעים 2-5 כעדים (אף כי ככל הנראה ויתרו על כך בסופו של דבר).

הוכח בפנינו כי קיימת זהות בין הטענות העובדתיות הנטענות בפנינו לבין הטענות שהועלו בהליכים הקודמים בשאלת קיומה של תחרות, תוך העסקת עובדים של החברה ותוך שימוש בסודות ובידע מסחרי נטען כשלה, שאלות

--- סוף עמוד  21 ---

שהיוו אחת המחלוקות והפלוגתאות  בהליכים הקודמים. בעניין זה הובאו ראיות ונחקרו עדים.

אופן התחרות, באמצעות חברה או פירמה, ואופי המוצר המתחרה לטענת החברה נדונו בהליכים קודמים ואין מקום לאבחנה אותה מבקשת החברה לערוך על מנת להצביע, כביכול, על שונות בפלוגתא.

62.       "מושג זהות העילות נבחן בדרך מרחיבה. וכך, עקרון מעשה בית דין יחול ככל שהתשתית הבסיסית של עילות התביעה בשני ההליכים דומה, וזאת אפילו אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים שלא נכללו בתביעה הקודמת (ע"א 8/83 גורדון נ' מונאש – מושב עובדים, פ"ד לח(4) 797, 801-802 (1985) (להלן: ענין מונאש)).

"אין לדקדק במרכיבים משניים, ויש לראות את העיקר – את התשתית הבסיסית של העילה" (ענין מונאש, שם).

63.       אותה מסכת עובדתית נטענת של תחרות, גזל סוד מסחרי והפרת התחייבויות חוזיות ששימשה שם כנימוק לטענת שלילת זכויות המבקש על פי התקנון (למינוי דירקטור או לזכות סירוב) מכוח דיני התאגידים ובסמכות בית המשפט המחוזי, היא הבסיס לעילות התביעה בענייננו, לפסיקת פיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות, השבת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, עילות שבסמכות בית הדין.

            מכאן, שהתנאי הראשון הנדרש להוכחת השתק פלוגתא, מתקיים בענייננו.

האם התקיימו התנאים הנוספים?

התנאי השני

64.       השאלה עליה יש להשיב לעניין תנאי זה, היא האם התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק, היינו לחברה,  היה יומה בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא.

--- סוף עמוד  22 ---

65.       "הכלל הוא, שתורת ההשתק חלה כאשר הצדדים להליך הקודם ולהליך החדש – זהים המה, אולם הכלל לא יחייב את מי שלא היה צד להתדיינות ולא היה לו יומו בבית המשפט. "ככלל מעשה בית דין קם רק בין אותם צדדים או חליפיהם, הרשאים ליהנות ממנו בשל סמיכות עניינם לעניין הצדדים, היוצרים קירבה משפטית. הפעלת השתק פלוגתא אך לטובת הצדדים להתדיינות מבוססת על ההנחה, כי צודק למנוע התדיינות נוספת באותו עניין ממי שכבר היה לו יומו בבית המשפט. " (ע"א 7830/99 אהרון צוריאנו נ' ד"ר אברהם צוריאנו, [פורסם בנבו] דינים עליון, כרך סד, 480, בעמ' 3 לפסק הדין).

אולם לא תמיד אי זהות הצדדים תמנע את האפשרות להסתמך על טענת השתק פלוגתא. "כפי שקבעה ההלכה הפסוקה, 'כלל זה של השתק עקב מעשה בי"ד איננו כלל טכני פורמלי אלא הוא כלל שימושי, המיועד למנוע הטרדות בע"ד יריב על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק, כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר...ויפים הדברים האמורים לא לגבי הכלל עצמו בלבד אלא אף לגבי היקפו וחריגיו. ואכן, הפסיקה בישראל ובמקומות אחרים הכירה בחריגים לכלל הקובע כי מעשה בי"ד משתיק רק את אלו שהיו צד לו...ה'מגמה של צמצום הליכים מיותרים, שיש בהם משום כפילות' הביאה לכך 'שהדוקטרינה של השתק פלוגתא יכול שתחול גם על מקרה, שבו אין זהות מבחינה פורמלית בין בעלי הדין אם קיים ביניהם קשר מחייב אחר...' קשר מחייב' כאמור, יכול שיהיה נעוץ בקיומה של 'זיקת קירבה משפטית' או כאשר קיימת 'זהות אינטרסים' בין בעה"ד במשפט הראשון לבעה"ד במשפט השני, או כאשר קיים 'קשר זיקה' אחר... בבסיסם של החריגים עומדת קיומה של 'זיקת קשר' משפטית או עניינית בין בעלי הדין במשפט ה"שני" לבין בעלי הדין במשפט המקורי שבו הוכרעה הפלוגתא. (יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1193-1194והאסמכתאות שם).

מכאן, מי שההשתק נטען נגדו שיכול שיהא מי שלא היה לו אישית יומו בבית המשפט והוא משותק מכוח "זיקת קשר" משפטית או עניינית הקיימת בינו לבין מי שהיה אישית צד להליך הראשון. בהקשר זה יש להבחין בין החליפים המובהקים מכוחה של  זיקת הקשר המשפטית המחליפים בפועל את בעלי הדין במשפט הראשון (קונה הבא בנעלי מוכר, יורש הבא בנעלי המוריש) והחליפים מכוחה של זיקת הקשר העניינית, כגון אלה שיש להם זהות אינטרסים של בעלי הדין במשפט הראשון, ואשר בפועל היה להם יומם

--- סוף עמוד  23 ---

בבית המשפט באותו משפט אף שלא היו צדדים לו. "הראשונים - דינם כדין בעלי הדין במשפט הראשון; בעוד האחרונים – זוכים מן ההשתק אך לא כפופים לו, אלא אם בפועל היה להם יומם במשפט הראשון". (יעקב קדמי, שם בעמ' 1195).

ההלכה הפסוקה הרחיבה את מעגל בעלי הדין הכפופים לכלל של השתק פלוגתא, והחילה אותו גם על אלה הקשורים "בזיקת קירבה משפטית" אל מי מהצדדים המקוריים של המשפט הראשון, שמבחינה עקרונית מעמדם זהה, כלומר באלה העומדים, משפטית, בנעליהם. "בע"ד זהה לעניין זה הוא גם מי שעומד ביחסי קירבה משפטית (PRIVITY) עם בעל הדין, אם כחליפו בזכות, או כמי שבא מכוחו בדרך אחרת" (מכוחה של זיקה לנכס, מכוחה של זיקת שליחות, מכוחה של זיקת נאמנות, מכוחה של אחריות מנהלים) (יעקב קדמי, שם, בעמ'  1195 ובעמ' 1196 והאסמכתאות שם).

כן התגבש בהלכה הפסוקה הכלל כי הכלל של השתק פלוגתא יכול שיחול גם על מקרה שבו אין זהות מבחינה פורמלית בין בעלי הדין אך קיים ביניהם קשר מחייב אחר, כגון זה של  "זהות אינטרסים".

זאת ועוד, המגמה של מניעת כפל התדיינות באמצעות הכלל של מעשה בית דין הביא להרחבת היריעה של יישום הכלל בדבר  השתק פלוגתא גם מקום שעניינים של בעלי הדין במשפט המאוחר "קרוב" בלבד לעניינם של בעלי הדין במשפט המוקדם שבו הוכרעה הפלוגתא, "ונראה כי המושג "עניין קרוב" בהקשר זה מרחיב את מעגל בעלי הדין ה"זהים" לעניין יישום הכלל האמור, מעבר לשתי הקטגוריות שכבר הוזכרו". (יעקב קדמי, שם בעמ' 1198). כך, למשל, נקבע, כי אדם שאינו בעל דין אך הוא שולט בניהול של תביעה, בעצמו או ביחד עם אחרים, קשור לפלוגתאות שהוכרעו שם כאילו היה בעל דין, אם יש לו עניין כספי או רכושי בהכרעת שאלה של עובדה או של חוק ביחס לאותו נושא או לאותה עסקה, ואם הצד שכנגד ידע על השתתפות יריבו בתביעה הקודמת קשור אף הוא בתוצאותיה בתביעה השנייה. (יעקב קדמי, שם בעמ' 1199).

"התפתחותם של היוצאים מן הכלל נובעת מאותם כללים של היגיון וצדק, שהביאו להתפתחותה של תורת מעשה בית דין בכלל. שכן, החלה נוקשה של התורה על מי שהיו צד להליך הקודם בלבד, עלולה לסכל את העיקרון של סופיות הדיון". (מיכאל בן יאיר, "הרחבת תחולתו של מעשה בית דין על מי שלא היה צד להליך קודם", ספר יצחק כהן, עמ' 302, בעמ' 303).

--- סוף עמוד  24 ---

בהמשך המאמר ובהתייחס לשאלה, אילו צעדים צריך אדם לעשות, כדי שיאמר עליו, שנטל חלק בניהול ההליך או שהנהיגו, אף שלא היה צד לו, סוקר המחבר את ההלכה האמריקאית כדלקמן:-

"ניתן לסכם את ההלכה האמריקאית בהפעלת הכלל של מניעות מחמת התנהגות כך: אדם שלא היה צד להליך קודם יהיה קשור בתוצאותיו, אם נתקיימו בו אלה - הוא ידע והבין את מהות הדיון וטיבו; היה לו עניין כספי או רכושי בנושא שנדון; היה לו עניין בתוצאותיו של ההליך או בהחלטות שעלולות להתקבל בו מבחינה עובדתית או מבחינת הדין; הוא גילה את עניינו בהליך הקודם בכך שנטל חלק בניהול המשפט; נטילת חלק בניהול המשפט תהיה בשליטה סמוייה בו, אם אם אותו אדם ידע היטב את קו הטיעון של אחד מבעלי הדין באותו הליך, ובא להעיד לטובתו של אותו בעל דין ולתמוך בקו טיעונו; הייתה לאותו אדם אפשרות להצטרף להליך הקודם, והוא בחר שלא לעשות כן". (שם, בעמ' 306).

לסיכום קובע המחבר כדלקמן:-

"החשיבות העיקרית שבהפעלת הכלל של הרחבת תחולתו של מעשה בית דין על מי שלא היה צד להליך קודם היא החשיבות שבעצם קיומו של מעשה בית דין - להביא לסופיות הדיון. אמנם ניתן לטעון כנגד הכללים שהובאו, שאין לקבל השתק מקום שנגרם ממנו אי צדק. אולם כנגד זאת ניתן להביא את הנימוק המרכזי לפיתוחה של תורת ההשתק מחמת מעשה בית דין - שהצדק וההיגיון מחייבים להביא קץ לריב להידיינויות, מקום שהעניין כבר נדון והוכרע בידי בית המשפט.

דומה שאין ריבוי של מקרים, שבהם ניתן לייחס מעשה בית דין למי שלא היה צד להליך קודם, ראוי שייעשה שימוש בטיעון זה במקום שהצדק וההיגיון מחייבים זאת, והכול - כדי לחסוך מבעלי הדין ומבתי המשפט הידיינויות נוספות ומיותרות".

(שם, בעמ' 308-309 והאסמכתאות שם).

66.       עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי תכליתו של הכלל "למנוע, על ידי הפחתת האפשרויות של פסקי דין סותרים, את החלשת מעמדו של בית המשפט בעיני הבריות וכדי להבטיח פעולה תקינה וחסכונית של בתי המשפט." (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 587)."

--- סוף עמוד  25 ---

(ראה בל (ת"א) 300847/94 כלל ישראל בע"מ נ' עמיר רונן  - מאגר נבו 25.07.2004)

67.       בהליך שבתיק הפ' 11481-01-09 נתבעו בעלי מניות החברה ובכלל זה חברת קיווסטינג בע"מ שהצהירה כי היא בעלת השליטה בחברה.

חברה זו "היא קבוצת העובדים שמאחוריה עומדים מוני שבתאי ושחר יעקובי המכהן כמנכ"ל החברה"( סע' 2 לפסה"ד הראשון).

חברה זו יוצגה ע"י עו"ד כהן, אשר ייצג גם את הדירקטורים של החברה, ובכללם מר שבתאי, מנהל הכספים של החברה, ומר יעקובי, מנכ"ל החברה, בהליך הנוסף בתיק 18166-03-09.

באותו הליך אישר מר מוני שבתאי כי את שכ"ט עו"ד כהן בייצוג הדירקטורים, משלמת החברה (עמ' 26 לנספח ח' לבקשה).

בתיק ת"א 44733-09-11 [פורסם בנבו] בתל אביב נתבעה החברה וכן החברות המחזיקות במניותיה,לרבות קיווסטינג בע"מ, וכולן יוצגו במשותף ע"י עו"ד כהן.

68.       לטענת החברה, לא קיימת קרבה משפטית בין הצדדים.

לטענתה, לא קיימת זהות אינטרסים ולחברה אין עניין ממשי בהליכים שבין בעלי המניות והדירקטורים לבין המבקש והחברות שבשליטתו בשאלת זהות הדירקטורים, בעלי המניות והיקף אחזקותיהם בחברה.

בתביעה שבפנינו יש לחברה אינטרס כספי, מה שלא קיים היה בהליכים האחרים.

69.       איננו מקבלים טענת החברה.

החברה הייתה משיבה פורמלית בשניים מההליכים הקודמים ונתבעת ישירה באחד מהם.

הדירקטורים שחלקם משמשים אף בכובע מנכ"ל החברה ומנהלה הכספי, כמו גם חברת קיווסטינג בעלת השליטה בחברה המורכבת מעובדי החברה ובהם גם

--- סוף עמוד  26 ---

מנכ"ל החברה, הם הם החברה, הם שימשו צד להליכים הקודמים, וטענו לפגיעה בזכויות החברה ובטובתה.

            אין לומר בנסיבות אלו כי לא קיימת קרבה משפטית בין הצדדים.

70.       אין אף לומר כי לחברה לא היה עניין בתוצאות ההליכים, שכן, להכרעה בטענות שם ישנה השלכה ישירה על החברה וניהולה, וכן על טענותיה של החברה המועלות כבסיס להליך כאן.

העובדה כי לחברה היה עניין בהליכים מוצאת ביטוי בייצוג הדירקטורים (בכללם מנכ"ל ומנהל הכספים בחברה) וכן בייצוג חברת קיווסטינג בע"מ,  בעלת השליטה בחברה, ובייצוג החברה עצמה בהליך השלישי ע"י אותו עו"ד, כאשר החברה היא שנשאה במימון שכ"ט עו"ד כהן בהליך כנגד הדירקטורים. כיצד ניתו איפוא לטעון כי לא היה לה כל עניין בהליך?

לנוכח כל האמור, בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי לחברה לא ניתן יומה בהליכים קודמים אף שלא היתה, פורמאלית, צד ישיר לחלק מהם.

התנאי השלישי

71.       עניינו של התנאי השלישי הוא בשאלה האם ההתדיינות הראשונה הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה.

72.       פרופ' זלצמן מציינת בספרה כי התנאי השני והשלישי מהווים את רכיביו העיקריים של כלל השתק הפלוגתא, ומבהירה:

"ממצא שנקבע על ידי  בית המשפט בפלוגתא כלשהי, בלא שהתקיימה לגביה התדיינות, אינו מונע התדיינות נוספת, ראשונה למעשה באותה פלוגתא. אך גם התדיינות בפלוגתא כלשהי שהסתיימה בלא קביעת ממצא אין בכוחה, כשלעצמה, להקים השתק פלוגתא, שהרי באין הכרעה אף אין ממצא שלא ניתן לסותרו"

--- סוף עמוד  27 ---

73.       קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי המבקש לא התחרה בחברה, באו לאחר שמיעת מסכת ראיות וחקירות ממושכות שהתמקדו בשאלה זו.

די בעיון בפרוטוקולים של חקירות הצדדים בדיונים בהליכים הקודמים כדי להיווכח כי המחלוקת העובדתית בשאלת התחרות והשימוש בידע וסודות של החברה התבררה לעומקה.

המשיבים שם טענו כי יזמנו עדים- העובדים- לעניין זה. ככל שהדבר לא נעשה, אין בכך משום העדר ממצא אלא הימנעות מהבאת ראיות ומהוכחת הטענה.

על יסוד הטענות שנשמעו בפני בית-המשפט והמסכת הראייתית שהונחה בפניו, ניתנה ההכרעה כי הטענות לא הוכחו, הכרעה המהווה הכרעה פוזיטיבית בסוגיה שבמחלוקת.

74.       וכך קבעה בעניין זה ערכאת הערעור, אשר דחתה את הערעורים:

"לא מצאנו עילה להתערבות בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי לפיהם כוכבא אינו מתחרה בחברה – במישרין או בעקיפין"

            הדברים מדברים בעד עצמם.

התנאי הרביעי

75.       על פי התנאי הרביעי נדרש כי ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה.

76.       בהליכים קודמים כנגד המבקש נטען כי המבקש פעל ופועל בניגוד לטובת החברה וכי נטש את החברה באופן מכוון, במטרה לעסוק בפעילות מתחרה, בחוסר תום לב ובניגוד להוראות התקנון שעניינן ניגוד עניינים.

נטען, כי בשל נסיבות אלה אין לתת לו זכות סירוב ראשונה ואף אין לאשר את מינוי הדירקטור אותו מינה.

--- סוף עמוד  28 ---

ההכרעה בשאלה האם אכן כך פעל המבקש, והאם התחרה בחברה או גזל את סודותיה, הידע שלה ותוך העסקת עובדים שהיו עובדי החברה, הייתה לפיכך הכרעה נדרשת לצורך פסק הדין בהליכים הקודמים.

77.       לסיכום, לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה כי יש להחיל את כלל "השתק הפלוגתא", בהתייחס לפלוגתאות שנדונו והוכרעו בהליך בבית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לשאלת קיומה של תחרות מצד המבקש בחברה, תוך גזל סודות וידע של החברה .

החלטתנו זו עולה בקנה אחד עם תכליתו של כלל "מעשה בית דין" "למנוע, על ידי הפחתת האפשרויות של פסקי דין סותרים, את החלשת מעמדו של בית המשפט בעיני הבריות וכדי להבטיח פעולה תקינה וחסכונית של בתי המשפט". (ע"א 246/66 קולז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561).

התיישנות

78.       טענה נוספת שהעלה המבקש בבקשתו היא כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

לטענתו, עולה מכתב התביעה, כי עילתה הנטענת של התביעה כנגדו נולדה בחודש אוגוסט 2000 שאז שולמו לו פיצויי פיטורים, או לכל המאוחר בחודש נובמבר 2000 שאז, לפי הנטען, פיתח מוצר במסגרת המיזם PAL4PAL  , תוך שימוש כביכול בקניינה הרוחני של החברה בניגוד להסכמי ההעסקה עליהם הוא חתום.

לטענתו, משהוגשה התביעה בתאריך 29.10.12, חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

79.       בתגובתה טענה החברה, כי רק במסגרת הליך גילוי המסמכים שננקט בהליכים שבבית המשפט המחוזי בשנת 2010 הובא לידיעת החברה מידע נוסף באשר למהות המוצר עליו שקדו בסתר המבקש ושאר הנתבעים. לטענתה, סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת

--- סוף עמוד  29 ---

התביעה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. עוד לטענתה, סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תש"יח – 1958 קובע כי במידה ועילת התובענה הינה תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או ההונאה.

לטענת החברה, כיוון שהעובדות המהותיות המהוות את עילת התביעה נעלמו מידיעת החברה עד שנת 2010 ולכל המוקדם עד חודש אפריל 2009 הרי שלא חלה התיישנות.

80.       משקבענו כי יש לדחות את התביעה מהטעם של "מעשה בית דין", איננו נדרשים לדון בטענת ההתיישנות.

81.       תוצאת הדברים הינה, כי הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין- השתק פלוגתא- באשר לעובדות המהוות את בסיס התביעה, מתקבלת, והתביעה נדחית.

82.       בהתחשב בשלב בו מצוי ההליך, לאחר הגשת כתבי הגנה ובהתחשב בעובדה כי הנתבעים 2-5 לא הגישו תשובה לבקשה, תשלם התובעת לכל אחד מהנתבעים 2-5 שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

לנתבע 1, המבקש, תשלם התובעת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ .

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.

83.       באשר לתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 2 כנגד החברה, ובה דרישה לפיצוי עקב פיטורים לא כדין בהעדר שימוע מיום 31/8/2000, ככל  שלא תודיע התובעת שכנגד כל הודעה האם עומדת היא על המשך בירור התביעה (שלכאורה התיישנה זה מכבר) תוך 15 יום נוספים, התביעה תמחק.

--- סוף עמוד  30 ---

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ה, (24 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

מיכל פריימן 54678313-/

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

--- סוף עמוד  31 ---

 

 

____________________________________________________________________________________________________

סעש (חי') 50435-10-12‏ ‏ ‏BPATH LTD‏  נ' ארז כוכבא

____________________________________________________________________________________________________

www.nevo.co.il

____________________________________________________________________________________________________