חקיקה שאוזכרה:

תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984

לפני בקשה "למתן הוראות תשלום משיכות חודשיות", בה עותר המבקש להורות למשיב 1 (להלן: "המשיב") כדלהלן:

         א.         לשלם למבקש סך של 2,310,866 ₪ לאחר תשלום מס.

         ב.         לשלם למבקש סך של 5,000$ לאחר תשלום מס, בשווה ערך בשקלים חדשים בכל חודש החל מיום 1.12.2014 ובכל יום ראשון לכל חודש קלנדרי בגין החודש שקדם לו, עד לסיום הפירוק הטכני של השותפות נשוא ההליך דנן.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

דיון

1.       מהבקשה שהגיש המבקש ביום 18.11.2014, עולה כי הסעד לו עותר המבקש נסמך בעיקרו על האמור בסעיף 42 (א) לפסק הדין שניתן ברע"א 8521/09 וע"א 8522/09 עו"ד שרגא פ. בירן ואח' נ' עו"ד צדקיהו הרמולין (פורסם באתר בית המשפט העליון ביום 2.10.2014) (להלן: "פסק הדין").

--- סוף עמוד  1 ---

2.       במסגרת ההליכים שהתקיימו בפני בית המשפט העליון עתר המבקש לסעד זמני שיאפשר לו להמשיך למשוך מהשותפות סך של 5,000$ מדי חודש. בקשה זו נדחתה על ידי כבוד השופט א' גרוניס (כתוארו אז) (נספח ג לתשובת המשיבים). בפסק הדין התייחס כבוד השופט ח' מלצר לעניין זה וכך קבע (שם, פסקה 42 (א):

"במסגרת בקשה לסעדים זמניים שהגיש עו"ד הרמולין, הוא עתר לקבלת סעד ביניים שיאפשר לו המשך תשלום המשיכות החודשיות אותן הוא היה נוהג למשוך מהשותפות, בסך השקול בשקלים ל – 5,000 דולר מדי חודש (משיכות אלה הופסקו מעת שפרץ הסכסוך בין הצדדים). הוא ביקש כי משיכות אלה תימשכנה ותחושבנה ממועד תחילת הסכסוך ועד להשלמת ההליכים, זאת בניכוי סכום השקול בשקלים ל – 60,000  דולרים, השווה ל – 12 משיכות חודשיות, אשר שולם לו לפי החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 25.2.2007. חברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, דחה את הבקשה מהטעם ש"המשיב לא הצליח להראות כי קיימת לו זכות לכאורה לקבלת סעד זה" כאן (ראו: החלטה מתאריך 1.9.2010). לגישתי, בהתחשב בכך שמלאכת הפירוק ויישוב החשבונות בין הצדדים צפויה להימשך עוד תקופה לא קצרה ובינתיים מעבר לנ"ל – לא קיבל עו"ד הרמולין כספים כלשהם מכספי השותפות, אף שנראה לכאורה שצפויים לעמוד לזכותו סכומים משמעותיים – ראוי כי בית המשפט המחוזי ישוב ויידרש לסוגיה זו, מיד כשתובא בפניו בקשה מתאימה".

לדברים אלה של כבוד השופט ח' מלצר הצטרפו גם חברי ההרכב הנכבדים (הנשיא א' גרוניס  וד' ברק-ארז).

3.       לטענת המבקש, מאז חודש אפריל 2005 ועד היום לא זכה לסכומים כלשהם ממשרד עורכי הדין שנוהל כשותפות שהייתה בינו לבין המשיב (להלן: "השותפות") למעט סך של 60,000$ ששולם לו בהתאם להחלטה מיום 25.2007 בבית המשפט כאן (בשא 4756/06). בכלל זה הופסקו המשיכות הכספיות החודשיות בסך 5,000$ שהיה נוהג המבקש למשוך עד אז מהשותפות. עוד טוען המבקש כי נוכח ההליכים המשפטיים הכרוכים ב"פירוק הטכני" של השותפות במשך תקופה של כמעט  10 שנים נהנה המשיב מנכסי השותפות ומזכויותיה, תוך שלילתם מהמבקש, ומצב דברים זה צפוי להימשך עוד זמן לא קצר. לבסוף טוען המבקש כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת שבגין חלקו בשותפות צפוי הוא לקבל סכומים משמעותיים ביותר, כפי שציין בית המשפט העליון, וממילא הסכומים שישולמו לו במקרה שתתקבל בקשתו הינם על חשבון סכומים אלה.

--- סוף עמוד  2 ---

4.       בתשובתם, טוענים המשיבים כי אין המדובר ב"מסכן" המחכה לקבלת חלקו, אלא במי שנטל מעל המגיע לו, במיליוני שקלים, וזאת עובר לתכנון קר רוח וממושך של מתקפה על "המשרד שבו עבד ושממנו התפרנס שנים הרבה". עוד טוענים המשיבים כי אין למצוא בפסק הדין הוראה לחייב את המשיבים לשלם למבקש את הסכומים להם הוא טוען ו/או משיכה של 5,000$ לחודש, אלא אך בקשה שבית המשפט כאן יידרש לסוגיה ככל שתוגש בקשה מתאימה. כן טוענים המשיבים, כי המבקש ביקש לפרק את "המשרד" בהודעתו לפני עשר שנים כאשר מבחינתו מאותו מועד המשרד נחשב מפורק. המבקש אף פרש והתנתק מן המשרד בפועל, החל לעבוד לביתו תוך שהוא לוקח מן המשרד לקוחות משמעותיים, ואף מתוך תחרות עם המשרד, וברור שמאז פרישתו לא תרם המבקש למשרד דבר וחצי דבר.

לטענת המשיבים, לאחר פרישת התובע החלה לפעול שותפות חדשה אשר פועלת תחת המשרד ממנו פרש המבקש, ואין חולק שהמבקש אינו חלק מהשותפות החדשה ולא עבד במסגרתה מעולם. זאת, ועוד. לשותפות החדשה הצטרפו שותפים אחרים, בהם בועז בירן, שבינתיים פרש מהשותפות. במצב דברים זה, ברור שטענת המבקש כי הינו זכאי למשיכות חודשיות מן המשרד "מובילה לאבסורד, שלפיו, לשיטתו, על השותפות החדשה, שאין לו בה כל חלק, לשלם לו "משכורת" חודשית, כאילו הוא ממשיך לעבוד במסגרתה מדי יום ביומו, כפי שעבד במשרד הישן, לפני כעשור!..., מה עוד שהשותפות החדשה (שהינה שותפות רשומה, בעלת זכויות לתבוע ולהיתבע) כלל אינה צד להליכים דנן, ומעולם לא הייתה. אם סבור התובע... כי קיימת לו עילת תביעה כלשהי כלפי השותפות החדשה, עליו להגיש הליך כנגדה..."

לטענת המשיבים, כל שנותר כעת הוא לברר האם המבקש זכאי או חייב בהתייחס למועד החיתוך שנקבע, ומצב דברים זה אינו מתיישב עם בקשת המבקש להמשיך ולקבל משיכה חודשית מהמשרד, כאילו לא ארע דבר.

כן מציינים המשיבים, כי בשתי החלטות של בית המשפט כאן, מיום 25.2.2007 ומיום 21.6.2007 נדחו בקשות המבקש לקבלת המשיכות החודשיות. בנוסף, בהחלטת בית המשפט העליון מיום 1.9.2010, נדחתה בקשת המבקש לקבלת המשיכות החודשיות בפעם שלישית.

לטענת המשיבים, מהאמור בסעיף 20 לבקשה, עולה כי גם המבקש אינו סבור שהוא זכאי למשיכות חודשיות ולמעשה הסכומים המבוקשים הינם בגדר "מקדמה" על חשבון סכומים שלטענתו ייפסקו לזכותו. אלא, שמקדמה צריך שתהיה בסכום חד פעמי המחושב בקפידה ובקשת המבקש למשיכות חודשיות למשך תקופה לא ידועה אינה יכולה להיות מקדמה. לכך יש להוסיף, כי אין כל קשר בין המשיכות החודשיות שהיה המבקש מקבל לפני עשור מהמשרד הישן לבין סכום המקדמה המבוקש בסך 2.3 מיליון ₪. כדי לקבל את הסכום האמור היה על המבקש להמציא בסיס אחר לבקשתו וכזאת לא עשה, וממילא לא הניח תשתית ראייתית לביסוס זכותו לסעד המבוקש.

--- סוף עמוד  3 ---

כן מבהירים המשיבים, כי היות שבבקשה דנן מוזכרת לראשונה דרישה כספית לסך של 2.3 מיליון ₪ ויותר, מעלים הם טענת התיישנות עקב חלוף למעלה משבע שנים מאז מועד הפרישה.

לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי המשרד עבד בשיטת מזומן ובהתאם קיבל המבקש עד פרישתו את מלוא חלקו בתקבולים, וממילא לא מגיע דבר בגין תקבולים עד למועד החיתוך. לגבי תיקים בהם נקבע שכר טרחה מבוסס הצלחה, הרי שבכל אחד מתיקים אלה רמת ההבשלה שבו היה מצוי במועד פרישתו של המבקש הייתה כזו שלא הקימה זכאות למשרד לשכר טרחה באותו מועד. כפועל יוצא, נכון למועד החיתוך, גם המבקש לא היה זכאי לקבל עקב כך דבר. בנוסף ועל פי הקריטריונים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, לגבי תיקים בהם החל הטיפול טרם מועד החיתוך, והמשיך לאחריו, הרי שעל הנושא להיות מטופל בזהירות ובקפדנות יתירה, ועל המבקש להראות "זיקה מספיקה" לכל תיק לגביו הוא דורש חלק, לצורך קביעת זכאותו או אי זכאותו, ולעניין חישוב חלקו משכר הטרחה שהגיע לאחר מועד פרישתו. בנוסף בכל חישוב כאמור יהיה צורך לנכות את ההתחייבויות של המשרד הישן כלפי הלקוחות ערב מועד החיתוך, אשר השותפות החדשה נטלה על עצמה; את "ערך התרומה האדירה", את הכישרון האישי והייחודי של העושים במלאכה, ואת העבודה המאומצת שהושקעו בתיקים אלה לאחר מועד החיתוך, ובנוסף את שעות העבודה שהושקעו ביתר תיקי ההצלחה שכשלו ולא הניבו שכר טרחה כלשהו למשרד; את הסיכון העצום שנטלו על עצמם אלו שהמשיכו אחריו במלאכה, ואשר הוא לא נטל בו חלק; את הדילול שהיה חייב לקבל על עצמו עם השנים לאור הכנסתם לשותפות החדשה של שותפים חדשים, ועוד כהנה וכהנה שיקולים שמשמעות כולם היא שזכאותו של המבקש, ככל שתיפסק בסוף הדרך, בהחלט עשויה להיות מינורית, ואף שלילית, ובוודאי קטנה מהסכום שהוא מבקש כיום שייפסק לו.

כן טוענים המשיבים כי על פי כרטסת המשרד חייב המבקש סך של 2.1 מיליון ₪ נכון למועד החיתוך, סכום הנובע ממשיכות יתר שמשך המבקש מעבר לחלקו במשרד. כן טוענים המשיבים כי למבקש חלק בהלוואות שניתנו למשרד בתקופה שעד לפרישתו בסכום כולל של כ – 11,691,000 ₪ נכון למועד החיתוך.

כן טוענים המשיבים כי המבקש קיבל את מלוא שכר הטרחה בגין תיקים שהעבודה בהם נמשכת עד היום וצפויה להימשך עוד שנים רבות שלא על ידי המבקש, ועל כן על המבקש להשיב סכומים שקיבל על חשבון תיקים אלה. כדוגמא מציינים המשיבים תיק שעניינו טיפול במקרקעין ברחובות שהחל בשנות ה – 90 וצפוי להימשך עוד 15 שנים.

לטענת המשיבים, עם פרישתו העביר אליו המבקש את תיקי הלקוחות של רמת רחל וריג'נסי.

--- סוף עמוד  4 ---

בהתחשב בכל אלה, טוענים המשיבים כי בחינה יסודית של העובדות בענייננו, תעלה כי למבקש לא מגיע דבר והוא אף חייב כספים למשרד. מכל מקום המבקש כשל בהצגת תשתית ראיות שיש בה כדי להוביל למסקנה שבסוף הדרך יהיה זכאי לסכום כלשהו באופן המצדיק מתן מקדמה בשלב זה.

5.       לא ברור מה מסתתר במונח "משרד" בו משתמשים המשיבים בתיאור היחסים שהיו בין המשיב לבין המבקש שהרי כבר נקבע כי יחסים יחסי שותפות, וחלקו של המבקש בשותפות עמד על 19% (ראה פסקה 5 לפסק הדין). מתשובת המשיבים, עולה כי השותפות התנהלה על בסיס מזומן (סעיף 58 לתשובה), ממילא, ברור שכל הכנסה שהייתה לשותפות מכל אחד מהתיקים שנפתחו והתנהלו במסגרת השותפות עד למועד בו פרש המבקש מהשותפות (להלן: "מועד הפרישה") הייתה צריכה להתחלק בין המשיב לבין המבקש על פי שיעור חלקם בשותפות, גם אם הכנסה זו התקבלה על ידי השותפות לאחר מועד הפרישה.

6.       בבקשתו לא הציג המבקש נתונים ביחס לחלקו בתיקים שנפתחו והתנהלו במסגרת השותפות, ובדרך כלל במצב כזה, די היה בכך כדי לדחות את בקשתו. אלא, שבשונה ממצב הדברים ששרר בעת מתן ההחלטה מיום 25.2.2007 בבקשה  ובעת מתן ההחלטה  מיום 1.9.2010 בבית המשפט העליון, בתיק כאן כבר ניתן פסק דין ובו נקבע כי המשיב יחד עם המבקש ניהלו שותפות ונקבע חלקו של המבקש בשותפות. פסק דין זה הפך חלוט לאחר שבית המשפט העליון דן בבקשת רשות ערעור ובערעור שהגישו המשיבים (רע"א 8521/09    ו – ע"א 8522/09). בפסק הדין נקבע, כי בקשת הפירוק התקבלה בדרך של ביצוע "פירוק טכני", דהיינו שהשותפות המקורית מתפרקת להלכה ואולם למעשה היא ממשיכה להתקיים כמו שותפות חדשה הכוללת את השותפים הקודמים לבד מהשותף שפרש. הבחירה באפשרות זאת ולא באפשרות של פירוק השותפות, מאפשרת לקבוע את חלקו של המבקש בשותפות והעברתו אליו מבלי לחסל את השותפות (שם, סעיפים 28 ו - 32).

7.       ביחס לעבודת הבודקים – המומחים בתיק, נקבע בפסק הדין (שם, פסקה 38):

"באשר לנכסי השותפות עצמם, יש לחלק את הנכסים האמורים לשתי קבוצות:

(א) ראשית, יש לקבוע את היקף הנכסים והזכויות שהיו קיימים, או שנוצרו לפני "מועד החיתוך" ושיש להם זיקה לשותפות...

...

בשים לב להוראה הנ"ל, על הבודקים – המומחים לקבוע אילו הם הנכסים, לרבות תיקי לקוחות וחוזים עם לקוחות, אשר "הוכנסו לראשונה  להון השותפות", או "נרכשו במהלך עסקיה... על חשבון

--- סוף עמוד  5 ---

השותפות או למטרותיה". וכל זאת ביחס ל"מועד החיתוך" שנקבע כאמור לעיל (15.3.2005 – מ.א) וביחס לחלקו של עו"ד הרמולין במשרדים בתל-אביב ובירושלים. אלו הם הנכסים או הזכויות שהיו קיימים, או שנוצרו לפני "מועד החיתוך".

(ב) בנוסף לכך יש להתייחס גם לנכסים ולזכויות שהתממשו אחרי "מועד החיתוך", ואשר מקיימים זיקה מספיקה לתקופה שחפני "מועד החיתוך", כך שניתן לייחס אותם גם לעו"ד הרמולין (על פי חלקו), שכן: "בהתפרק שותפות של פרקליטים, כל שותף זכאי לחלקו בשכר טרחה שנגבה [גם] בקשר עם העניינים הבלתי גמורים של הפירמה" (ראו: יהודאי, בעמ' 291). כלל זה ידוע בארה"ב גם בשם: "The Unfinished Business Doctrine" ..., אצלנו הוא מעוגן בסעיף 54 (א) לפקודה, שכבר הובא, לעיל, ומדבר, אם נחילם על עניינו, ב: "רווחים שהגיעו מאז הפירוק...[ו] שניתן לזקוף, לפי דעת בית המשפט, לשימוש בחלקו [של עו"ד הרמולין} בנכסי השותפות...

(ג) את הנכסים והזכויות הללו יש לכמת בזהירות רבה בעניינו, נוכח העובדה שמשרדו של עו"ד שרגא בירן המשיך (וממשיך עד היום) לפעול ולהעניק שירותים משפטיים ללקוחות ("ישנים"  ו – "חדשים") גם לאחר מועד הפירוק שננקב בהודעתו של עו"ד הרמולין (שלאחריו חדל עו"ד הרמולין מליטול חלק בפעילותה השוטפת של השותפות). מטבע הדברים נכסים וזכויות מסוימים של המשרד (וביניהם: חלק מן הכספים שהתקבלו, או יתקבלו, מ"תיקים בתהליך" ..., או מפרויקטים מסוימים שהחלו בתקופה שבה היה עו"ד הרמולין שותף ב"שותפות הישנה", ושהסתיימו (או יסתיימו) לאחר פרישתו – עשויים להיות קשורים לפעילותה של "השותפות הישנה"...

...

אינני מפרט מעבר לכך כדי שלא לקבוע מסמרות בנושא מורכב זה וביישומו על הצדדים שבכאן, שכן הכרעה במכלול היא כאמור תלוית נסיבות – ובעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי מקובל עליי שבירור העניין יופקד בתחילה בידי הבודקים – המומחים (שיהיו רשאים גם להציע סכום כולל לפדיון חלקו של עו"ד הרמולין בשותפות על פי אומד), ואחר כך יבוקר (במידת הצורך) על ידי בית המשפט המחוזי (וכל זאת אם הצדדים לא יגיעו, בינם לבין עצמם, להסדר משום דרכי שלום, אשר כפי שהערנו במהלך הדיונים – הוא המתכונת הטובה ביותר לפתרון מחלוקות מעין אלה).

למותר לציין כי על פי מצוות סעיפים 47 ו – 54 (א) לפקודה ותקנה 123 לתקסד"א – המומחים ימסרו חוות דעתם בנושא זה לצדדים ולבית

--- סוף עמוד  6 ---

המשפט, וההכרעה בנושא, לרבות באשר לדרכי הדיון בחוות הדעת – תהיה מסורה לבית המשפט המחוזי הנכבד".

8.       אכן, אין למצוא בבקשה תשתית ראייתית שיש בה כדי ללמד על ההכנסות שיש לזקוף לטובת השותפות או לקבוע את חלקו של המבקש ברווחי השותפות, אולם יש להתחשב בכך שההתחשבנות בין השותפים צריכה להתברר קודם בפני הבודקים-מומחים. כפי שהוערך בפסק הדין עבודת הבודקים-המומחים צפויה להימשך עוד תקופה לא קצרה, ובתקופה זו נהנים רק עו"ד בירן או "השותפות החדשה" מהכנסות שנובעות מתיקים שקיבלה השותפות עוד קודם לפרישת המבקש. על כן, נראה כי נכון והוגן לאזן את אופן חלוקת הרווחים מהשותפות בתקופת ההתדיינות המשפטית, תוך התחשבות בטענות הצדדים ובנסיבות העניין.

9.       העובדה שעד לפרישתו של המבקש מהשותפות נהגו השותפים לאפשר למבקש למשוך 5,000$ בכל חודש, מלמדת שהשותפים העריכו וצפו שלאורך זמן הרווחים של המבקש מהשותפות יעלו על 5,000$ לחודש. מנגד, יש להתחשב בטענות המשיבים לפיהן, קיבל המבקש סכומים ונכסים מעבר לחלקו בשותפות, חדל לעבוד במסגרת השותפות וממילא הפסיק להעניק שירותים במיזמים שלגביהם קיבל את חלקו בשכר הטרחה מראש. על כן, ומשטרם הסתיימה עבודת הבודקים-מומחים נראה הוגן להמשיך את ההסדר שנהג בין הצדדים עד לסיום ההתחשבנות ביניהם, תוך הבטחת זכויותיו של עו"ד בירן.

10.   טענות הצדדים הקשורים להתחשבנות בין השותפים ובכלל זה טענות המשיבים ביחס לסכומים שהמבקש נותר חייב לשותפות, אמורות להתברר בשלב ראשון בפני הבודקים-המומחים, ועל כן, איני רואה לנכון לדון בטענות אלה. מטעם זה, נראה כי בקשת המשיבים למחיקת תשובת המבקש לבקשה זו, אינה צריכה עוד.

11.   בתביעתו עתר המבקש לפירוק השותפות ובתביעה זו גלומה תביעה לחלוקת נכסי השופות בין שותפיה. על כן, העברת תשלומים על חשבון פירוק השותפות למבקש, תואמת את נושא התביעה העיקרית ואת פסק הדין שכבר ניתן בעניין זה.

זאת ועוד. בהתחשב בנסיבות העניין, ניתן לראות בהסדר התשלומים המבוקש המשך של מצב שהיה קיים קודם לפרוץ הסכסוך וממילא אין לקבל את טענת המשיבים כאילו מדובר בשינוי מצב קיים.

ככלל כאשר מדובר בנזק כספי, אין לראות בכך נזק בלתי הפיך או נזק שאינו בר תיקון ובכך יש לכאורה כדי לשלול את מתן הסעד המבוקש בטרם התבררו זכויות הצדדים, כטענת המשיבים. אולם, בהתחשב בכך  שכבר ניתן פסק דין חלוט המכיר בזכויותיו של המבקש

--- סוף עמוד  7 ---

בשותפות, ובתקופה הארוכה מאוד (כ – 10 שנים) בה נמשכים ההליכים המשפטים, נראה כי אין ליתן משקל רב לכך שמדובר "רק" בנזק כספי. במיוחד כך, כאשר ההחלטה לפרק את השותפות "פירוק טכני" ולא פירוק מלא נבעה מהצורך לאפשר לעו"ד בירן להמשיך ולקיים את השותפות וההליכים הנובעים מכך צפויים להימשך עוד זמן ובמשך כל הזמן בו מתקיימים הליכים משפטיים נהנה רק עו"ד בירן מהכנסות השותפות.

12.   אשר על כן, הנני מורה כדלהלן:

                                 א.         עו"ד בירן ישלם למבקש סך של 2,310,000 ₪, בתוך 30 ימים מיום מתן החלטה זו.

                                 ב.         עו"ד בירן ישלם למבקש סך השווה ל – 5,000$ כל חודש החל מיום 1.12.14 ובכל 1 לחודש עוקב, כאשר התשלומים בגין החודשים דצמבר 2014, ינואר, פברואר ומרץ 2015, ישולמו יחד עם התשלום הקבוע בסעיף א שלעיל.

                                  ג.          הסכומים האמורים בסעיפים א ו – ב שלעיל, הינם סכומי נטו, לאחר שינוכה מהם המס המתחייב על פי דין. ככל שתשלומים אילו חבים במע"מ בידי המבקש זה ישולם על ידי עו"ד בירן כנגד חשבונית כדין ביחד עם תשלום הסכומים האמורים.

                                 ד.         כל הסכומים שישולמו למבקש מכוח הוראות סעיפים א ו – ב שלעיל וכן הסכומים ששולמו למבקש מכוח ההחלטה מיום 25.2.2007 בבש"א 4756/06, הינם תשלומים על חשבון חלקו של המבקש בשותפות והם יקוזזו מכל סכום שיגיע למבקש במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים.

                                 ה.         עם קבלת כל סכום על פי הוראות סעיפים א ו – ב שלעיל, יעדכן המבקש את הבודקים-המומחים.

13.   הסעד הקבוע בסעיף 12 שלעיל, כפוף לביצוע התנאים שלהלן:

                                 א.         המבקש ימציא לבית המשפט התחייבות עצמית להשבת כל סכום שישולם לו על פי החלטה זו, מעבר לסכום שייפסק לטובתו בסיום ההליך כאן.

                                 ב.         כמו כן, יפקיד המבקש בבית המשפט ערבות בנקאית אוטונומית בסך 1,000,000 ₪ להבטחת השבת כספים למשיבים אם וככל שייקבע כך.

סוף דבר

 

--- סוף עמוד  8 ---

הבקשה מתקבלת כמפורט לעיל.

המשיבים, ישלמו למבקש את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד  בסך כולל של 16,000 ₪.

5129371

54678313מזכירות בית המשפט תמציא את ההחלטה לבאי כח הצדדים

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

    

                                                                               

מגן אלטוביה 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

 

 

--- סוף עמוד  9 ---

 

 

____________________________________________________________________________________________________

‏ (ת"א) 1083/06 תא (ת"א) 1083-06‏ ‏ צדקיהו הרמולין נ' בירן שרגא

____________________________________________________________________________________________________

www.nevo.co.il

____________________________________________________________________________________________________