____________________________________________________________________________________________________

www.nevo.co.il

____________________________________________________________________________________________________

‏ (י-ם) 09/33 תא (י-ם) 09-33‏         ‏ יורשי שרון בן שלום נ' הרשות הפלסטינית

____________________________________________________________________________________________________

 

 

 

 

--- סוף עמוד  1 ---

 

בית המשפט המחוזי בירושלים

בפני כב' השופט ארנון דראל, סגן נשיא                                                  06 מרץ 2023

ת"א 09-3361 יורשי שרון בן שלום ואח' נ' הרשות הפלסטינית ואח' 

 

 

 

 

 

 

 

 

חקיקה שאוזכרה:

 

--- סוף עמוד  2 ---

 

חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970

תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956: סע'  34$ב(, 34$ב$(3(, 34$ב$(4(

חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957

 

פסק דין

 

תביעה של התובעים 14-6 )להלן: התובעים( לתשלום פיצויים עונשיים לניזוקים משניים וזאת על יסוד הלכת אלסוחה. 

 

הרקע העובדתי

1.             ביום 25.8.2001 התרחש פיגוע ירי בכביש 443, שבו נרצחו שלושה: בני הזוג שרון בן שלום, ויניב בן שלום, וכן דורון יוסף סווירי, אחיה של שרון – הי"ד )להלן: שרון, יניב ודורון(.

בעקבות הפיגוע, הוגשה התביעה שלפני שבגדרה נתבעו נזקים לא ממוניים ופיצויים עונשיים

 

מהמפגעים ומהרשות הפלסטינית )להלן אתייחס אל הנתבעים כאל הרשות, אלא אם תידרש הבחנה ביניהם.(

 

2.             התובעים היו עיזבונותיהם של המנוחים שרון, יניב ודורון, בנותיהן של שרון ויניב ,שתבעו כנפגעות ישירות ולצדם ההורים, האחים והאחיות של המנוחים: 

 

פ' וצ' ס' – הוריהם של שרון ודורון

 

נ' וא' ס' – אחיהם של שרון ודורון

 

א' ור' ב' ש' – הוריו של יניב  

א' וב' ב' ש' - אחיו ואחותו של יניב

 

א' ב' מ' – אחות נוספת של יניב.

 

3.             אחד מרכיבי התביעה היה תשלום פיצויים עונשיים, כאשר, כאמור, התובעים היו עיזבונות כל אחד מהמנוחים, הוריהם, ואחיהם ואחיותיהם. תביעת ההורים והאחים האחיות נשענה על היותם ניזוקים משניים וזאת מכוחה של ההלכה שנקבעה ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון דהאן ,פ"ד) 3( 397 )1990( )להלן: עניין אלסוחה(, שם הותנה תשלום פיצוי לנפגע משני בארבעה תנאים: 

 

א.    קרבה משפחתית מדרגה ראשונה בין הניזוק הישיר לבין הניזוק המשני ;

 

 

--- סוף עמוד  3 ---

 

ב.     התרשמות מן האירוע המזיק )בדרך של ראייתו באופן ישיר, צפייה בטלוויזיה, קבלת דיווח מילולי וכיוצא באלה( ;

 

ג.      קרבה בזמן ובמקום לאירוע המזיק עצמו ולתוצאותיו )לרבות חשיפה מתמשכת   לנזקי האירוע שנגרמו לניזוק הישיר( ;

 

ד.     נכות נפשית ממשית וניכרת אשר נגרמה עקב החשיפה לנזקו של הניזוק הישיר. 

 

)ע"א 18/71 הרשות הפלסטינית ואח' נ' יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל ואח', פסקה 115 )10.2.2021( )להלן: פסק הדין בערעור((.

 

 

4.             בהחלטה שניתנה ביום 22.9.2014 קבע בית משפט זה )כב' סגן הנשיא דאז, מ' דרורי( את חבותה של הרשות לשאת בנזקי התובעים. בפסק דין שניתן ביום 17.11.2017 )לעניין הנזק( נקבעו קביעות לעניין זכאות מי מהתובעים לפיצוי, ושיעור הפיצוי. בית המשפט מצא כי יש להתיר לתובעים לגבות פיצויים עונשיים מהרשות, וזאת בנוסף לתגמולים אשר חלק מהתובעים מקבלים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 )להלן: חוק התגמולים( ולפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה )תגמולים ושיקום(, התש"י-1950 )להלן: חוק משפחות חיילים(, אך קבע שלא ניתן לקבל פיצוי עבור הנזק הלא ממוני. נוסף על כך נקבעה החלוקה שבה יישאו הרשות והנתבעים האחרים בנטל הפיצוי, ובהמשך נדונה שאלות הזכאים לקבלת פיצויים עונשיים.

 

5.             כב' סגן הנשיא דרורי בחן את העקרונות שנקבעו בעניין אלסוחה. הוא הכיר בהורי המנוחים כניזוקים משניים, וקבע כי אינם חייבים להוכיח את התנאי הרביעי הקבוע בהלכת אלסוחה – התנאי הבוחן את מהות הנזק הנפשי שנגרם וחומרתו. משכך קבע כי הוריהם של שרון, יניב ודורון זכאים לפיצויים עונשיים, אף אם לא הגישו חוות דעת רפואיות, שמהן עולה כי נגרמו להם נזקים נפשיים ממשיים. לעומת זאת, תביעתם של האחים והאחיות נדחתה ונקבע כי אינם זכאים לפיצויים עונשיים מכוח היותם ניזוקים משניים  .

 

6.             נוכח מסקנותיו חייב בית המשפט את הרשות בפיצויים עונשיים בסכום של 10 מיליון

₪ לכל אחד מעיזבונות המנוחים ;6 מיליון ₪ לכל אחת מבנותיהן של שרון ויניב, ו- 5 מיליון

₪ לכל אחד מההורים. סכום הפיצויים העונשיים הכולל שנפסק הועמד על 62 מיליון ₪.

 

פסק הדין של בית המשפט העליון

 

--- סוף עמוד  4 ---

 

7.             ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין התקבלו באופן חלקי: 

 

א.    הערעור על קביעת החבות – נדחה ;

 

ב.     הערעור על הקביעה בדבר זכאות התובעים לפיצויים עונשיים על אף קבלת התגמולים – נדחה;

 

ג.      הערעור על הקביעה כי גם ניזוקים משניים זכאים לפיצויים עונשיים – נדחה. בית המשפט העליון הכיר בזכאות ניזוקים משניים לפיצויים עונשיים אך קבע כי על הניזוקים לעמוד בכל ארבעת התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה )פסקה 117(;

 

ד.     הערעור על הקביעה כי אחים או אחיות של מי שנרצחו בפיגוע אינם זכאים לפיצויים עונשיים התקבל, ונקבע כי אחים ואחיות זכאים לתשלום פיצויים עונשיים בכפוף לעמידתם ביתר התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה )פסקה 129(;

 

ה.     הערעור על הקביעה כי לא נדרשת הוכחת התנאי הרביעי בהלכת אלסוחה, שעניינו מהות הנזק הנפשי וחומרתו התקבל, ונקבע כי על ההורים ועל האחים והאחיות להוכיח את התקיימותו של התנאי הזה, כאשר האחים והאחיות יידרשו להוכיח את עמידתם בתנאים השני והשלישי )פסקה 133(;

 

ו.      הערעור על גובה הסכומים שנפסקו התקבל והסכומים הוקטנו כך שהפיצויים העונשיים שנפסקו לטובת העיזבונות הועמדו 3 מיליון ₪ לכל אחד מהעיזבונות ,והפיצוי לבנות, כנפגעות ישירות, הועמדו על סך של 1 מיליון ₪ לכל אחת מהן .

)ר 'פסק הדין בערעור(

 

 

מהלך הדיון

8.             על יסוד פסק הדין בערעור הוחזר הדיון לבית משפט זה לצורך דיון במספר שאלות:

 

א.    עמידתו של כל אחד מבין ההורים, האחים, והאחיות בתנאי הרביעי בהלכת אלסוחה )מהות הנזק הנפשי וחומרתו(, וזאת על יסוד חוות דעת רפואיות שתוגשנה;

 

ב.     עמידתו של כל אחד מבין האחים והאחיות בתנאים השני והשלישי בהלכת אלסוחה )התרשמות מן האירוע המזיק וקרבה בזמן ובמקום לאירוע או לתוצאותיו(;

 

ג.      קביעת גובה הפיצויים העונשיים המגיע לכל אחד מהתובעים.

 

--- סוף עמוד  5 ---

 

 

9.             נוכח ההנחיות שניתנו על ידי בית המשפט העליון, הגישו התובעים חוות דעת רפואיות בתחום הפסיכיאטריה שערך פרופ' ישראל שטראוס, פסיכיאטר מומחה) להלן: פרופ 'שטראוס או המומחה( בעניינם של תשעה מהתובעים )ונמחקו תביעותיהם של התובעים -1516(. במהלך ניהול ההליכים נפטרו שניים מהתובעים – פ' ס' ז"ל אמם של שרון ודורון; ור' ב' ש' ז"ל – אביו של יניב, ובמקומם בא עיזבונם באמצעות היורשים. לצד חוות הדעת הגישו התובעים גם תצהירי עדות ראשית.  הרשות לא הגישה חוות דעת רפואיות או ראיות מטעמה )בקשות שהגישה להארכת מועד נדחו, החלטה מיום 28.4.2022(.

 

10.         ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 28.6.2022, ובה נחקרו התובעים על תצהיריהם ופרופ' שטראוס נחקר על חוות דעתו. הצדדים הגישו את סיכום טענותיהם בכתב )הגשת הסיכומים הושלמה ביום 15.1.2023(, והגיעה העת למתן פסק דין.

 

התנאים להכרה בניזוק משני

11.         בטרם הבחינה הפרטנית של זכאותו של כל אחד מהתובעים לפיצוי כניזוק משני ,מכוחה של הלכת אלסוחה ,נבחן את הדרישות שנקבעו ביחס לכל אחד מהתנאים הרלוונטיים: התנאי הרביעי )בנוגע לכל התובעים(; והתנאים השני והשלישי )בנוגע לאחים ולאחיות(. לאחר מכן נדון בהתקיימותם באשר לכל אחד מהתובעים, ובהמשך לכך נדון בגובה הפיצוי העונשי.

 

התנאי הרביעי

12.         כאמור, התנאי הרביעי עניינו – קיומו של נזק נפשי העולה באופן ברור כדי מחלה .

בעניין אלסוחה נאמרו הדברים הבאים בכל הנוגע לדרישת קיומו של נזק נפשי:

 

"מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה לי כי ישנם טעמים כבדי-משקל לצמצום הנזקים בני הפיצוי לתגובות נפשיות מהותיות )במובחן מתגובות אנושיות שליליות אשר מי שחש אותן מסוגל להתמודד ולהתגבר עליהן בכוחות עצמו(, למשל ,מחלת נפש כפשוטה )פסיכוזיס( ומקרים ברורים וקשים, ואף משמעותיים מבחינת משכם, של פגיעות נפשיות רציניות )נוירוזיס(, גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש. שאלה זו תחזור בוודאי ותתברר בבתי המשפט מעניין לעניין, בשים לב לנסיבותיו ולעדויות מומחים רפואיים אשר יובאו לעניין זה. אולם ברור, כי מקרים שאינם בגדר פסיכוזיס מוכרת יכולים לשמש יסוד לתביעה רק במקרים ברורים וקשים." )שם, עמ '437, ההדגשה מכאן ואילך אלא אם צוין אחרת - הוספה – א.ד.(.

 

 

 

--- סוף עמוד  6 ---

 

עיקרי הטענות

13.         לטענת התובעים, דרישה זו אינה מחייבת הפרעה נפשית מסוג של נוירוזה אלא די בנזק רציני שניתן להגדירו כהפרעה של קבע מהמצב הנפשי הנורמלי של אדם, לרבות נזק פיסי או נזק נפשי קל יותר. התובעים מפנים להרחבת הלכת אלסוחה לנזק פיסי, ולטענתם המקרה שלפנינו הוא בוודאי חלק משורת המקרים "הקשים" שבהם ראוי למתן את התנאי הרביעי שבהלכת אלסוחה, כפי שנעשה בע"א 754/05 לבנה לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק, פ"ד סב)2( 218 )2007( )להלן: עניין לבנה לוי(. הם מבקשים לקבוע כי התנאי מתקיים גם כאשר הפגיעה הנפשית לא הותירה אחוזי נכות. לדידם של התובעים נדרש לאבחן את הלכת אלסוחה במקרים שבהם התביעה הינה בגין מעשה זדוני מכוון וחסר הבחנה ולהסתפק בנזק נפשי, קל כחמור, בהינתן האינטרס הציבורי של הגנה על אזרחי המדינה .

 

14.         נוסף על כך התובעים מפנים לפסיקתם של בית המשפט העליון ובתי משפט מחוזיים שבה הוכרו נזקים נפשיים שהגיעו כדי נכות נמוכה יחסית כמקיימים את התנאי לרבות נכות בשיעור של %15 )רע"א 217/16 עזבון המנוחה פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ )14.2.2016(

)להלן: עניין עזבון פלונית(, תוך הותרת שיקול דעת רחב בדבר קביעת הנכות התפקודית.

 

15.         לצד ההפניה לפסקי הדין האלה, הפנו התובעים גם לפסיקה הנוגעת לשכול פתולוגי ,ומבקשים ללמוד ממנה שיש לתת משקל לאבלם של מי שאיבדו את יקיריהם ופיתחו תגובת אבל פתולוגית, תוך פגיעה בתפקוד, לצורך קיום התנאי הרביעי של הלכת אלסוחה. 

 

16.         הרשות סבורה כי אין להרחיב את תחולת התנאי הרביעי, ואין להלום מצב שבו התובעים שנכותם נמוכה יחסית עונים על הנדרש לצורך קיומה של פגיעה נפשית המצדיקה פסיקת פיצוי. הרשות מבקשת לצאת מנקודת הנחה שהפיצוי העונשי הוא חריג וחדש בנוף הפסיקה, וכי למעשה עד לתביעות שבהם הרשות היא הנתבעת העיקרית, מיעטו בתי המשפט להשית פיצוי עונשי ועשו כן רק במקרים בודדים וחריגים ובסכומים נמוכים יחסית. לדידה של הרשות הדוקטרינה של פיצוי עונשי בכלל, וביחס לתביעות שנושאן פיגועי טרור בפרט ,היא דוקטרינה צעירה מאוד בפסיקה הישראלית, אשר עודנה נמצאת בשלבי דיון ופיתוח ,וטרם נקבעה הלכה מחייבת ביחס לכל יסודותיה. מסקנת הרשות מכך היא כי את הפיצוי יש לפסוק "בזהירות במשורה", ואין להקל בתנאים שיאפשרו השתתו אלא להיפך.

 

17.         שיקול נוסף שהרשות מבקשת לקחת בחשבון הוא השלכות הרוחב והעומק של פסיקת פיצוי עונשי, בוודאי ביחס לתובעים כולם, ובוודאי בסכומים המבוקשים על ידם. הרשות מפנה לכך שעשרות רבות של תביעות בטענות דומות תלויות ועומדות, והטלת פיצויים עונשיים בסכומים גבוהים לניזוקים משניים תביא למיטוטה של הרשות, על כל

--- סוף עמוד  7 ---

 

המשמעויות הביטחוניות הנלוות לכך. לפי הטענה, בית המשפט אינו יכול להתעלם מהשלכות הרוחב שעלולות להיות לפסיקת פיצוי כמבוקש על ידי התובעים באשר לתביעות הנוספות ובסופו של דבר על המצב הביטחוני באזור – דבר המחייב לפעול בזהירות ובשיקול דעת ולבחון לעומק את ההשלכות שתהיינה לפסיקת הפיצויים.

 

18.         נדבך נוסף בטענות הרשות הוא כי הלכת אלסוחה מהווה הרחבה לדיני הנזיקין ואין להרחיב אותה עוד. הרשות מזהירה מפני הרחבת ההלכה והשפעתה מעבר להטלת חבות הפיצוי על הרשות. לצד זאת, מפנה הרשות לכך שהנתבעים אינם המעוולים הראשיים והעיקריים והאחריות שהוטלה עליהם היא אחריות מרוחקת יחסית ואינה אחריות ישירה לאירוע עצמו.

 

19.         טענה נוספת של הרשות נוגעת לתובעים. הרשות מפנה לסכומי הפיצוי ששולמו לתובעים עד עתה, שגבו סכום העולה על 17 מיליון ₪, בנוסף לתגמולים המשולמים להם .

שיקול זה צריך להביא לדחיית התביעה של אותם תובעים שקיבלו סכומי כסף נכבדים ,ולחלופין, להביא להקפדה על התקיימותם של מלוא התנאים, שנקבעו בהלכת אלסוחה, כפי שגובשו במהלך השנים, והיצמדות לרף הגבוה שלהם מבלי להסתפק ברף הוכחה נמוך של דרישות אלו .

 

20.         בהתייחסה לתנאי הרביעי, טוענת הרשות שאין להסתפק בנכות של %20 אלא יש לבחון אם קיימת פגיעה משמעותית בתפקוד, וכן לבחון ביחס לכל אחד מהתובעים האם נכותו הנטענת היא תוצאה של הטראומה מהאירוע, כנדרש בהלכת אלסוחה, ולא תוצאה של אבל פתולוגי שהיה על התובע להתמודד עמו בכל מקרה בשל מותו של קרוב משפחה. טענת הרשות היא כי רק אם התובע אובחן כסובל מפוסט-טראומה בשל האירוע, ויש קשר סיבתי בין האירוע לבין הנכות, ולא בין פטירת בן המשפחה ואובדנו, תוכר הזכאות כניזוק משני .

הרשות מבקשת לבחון נקודות נוספות ובהן התמשכות הפגיעה לאורך זמן, סיכויי הנפגע להחלים מן הפגיעה באופן מלא או חלקי, האפשרות להחמרה במצב הנפגע, ההיזקקות לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי מתמשך, ההיזקקות לטיפול תרופתי, הפגיעה בכושר התפקוד של הנפגע ובכושר עבודתו, מידת ההשתלבות בחיי היום יום ועוד .

 

דיון והכרעה

21.         כאמור לעיל, בעת קביעת התנאי הרביעי בהלכת אלסוחה, לא נכלל פירוט לגבי הנסיבות שבהן יתקיים, ובית המשפט העליון ציין כי ישנם טעמים כבדי-משקל לצמצום הנזקים בני הפיצוי לתגובות נפשיות מהותיות. כמו כן נקבע ששאלה זו תתפתח ותתברר בבתי המשפט ממקרה למקרה – כל מקרה לפי נסיבותיו, ועדויות המומחים שיובאו לעניין זה .

 

--- סוף עמוד  8 ---

 

 

 

22.         במהלך השנים, נדונו מקרים שונים, שבהם נקבעו קווים מנחים להכרעה בשאלה מהו הנזק המקים את הזכאות לניזוק משני, שעניינו מהות וחומרת הנזק, שמהם ניתן ללמוד לענייננו. אחד מהם הוא ע"א 2935/98 מריה דריז נ' אררט חברה לביטוח בע"מ )31.8.2099(, שבו נדון עניינה של מי שנקבעה לה נכות של %20 בשל נזק נפשי. בית המשפט העליון נדרש לשאלת טיב הנזק הנפשי המזכה ניזוק משני בפיצוי וכתב את הדברים הבאים:

 

"כפי שנקבע, לא די בפגיעה נפשית - שהיא למרבית הצער נחלתו של כל מי שאיבד מי מיקיריו .נכות נמוכה – בדרך כלל בין %5 ל%15  – שהשפעתה על חי יום יום על כושר העבודה ועל אפשרויות התפקוד אינה רבה במיוחד, לא נמצאו עונים על הקריטריון הדורש פגיעה נפשית קשה וחמורה. כפי שנקבע, משמש אותנו קריטריון חומרת הפגיעה הנפשית גם במקרה של קרוב שנוכח בזמן האירוע הטראגי כבענייננו ואין להפעיל כלפי נפגע משני כזה קריטריון המקל בדרישת חומרת הנזק הנפשי" )פסקה 4(.

 

עם זאת, נקבע שם, כאמור, כי נכות בשיעור %20, שהביאה לפגיעה נפשית קשה יש בה כדי לקיים את התנאי האמור:

 

"התמונה המתקבלת מחומר הראיות הרפואי שלא נסתר, היא, שאכן מדובר בפגיעה נפשית קשה שפגעה הן בבריאות הנפשית של המערערת בשיעור של %20, דבר שהצריך טיפול רפואי אינטנסיבי וממושך, והן בכושר התפקוד

)לפחות %20 ולדעת המומחית %50( דבר שנתן אותותיו בחיי היומיום ובכושר העבודה. איש לא טען כי קיימת פגיעה נפשית המשתקת את המערערת מכל אפשרות לתפקד, ולא זה הוא קנה המידה לקבוע פגיעה נפשית קשה. אין מדובר בנכות של %100 וניסיונות להשתקם אינם צריכים לפעול לחובת הנפגע. על השאלה באיזו מידה השפיעה הפגיעה על כושר עבודתה וכושר תפקודה של המערערת, כאשר אין חולק כי אכן השפיעה ,יצטרך בית המשפט לתת דעתו כאשר יבוא לפסוק את הפיצויים המגיעים לה. בשלב זה די בקביעות שנקבעו, כדי להעביר את המערערת את מחסום התנאי הרביעי של הלכת אלסוחה כפי פרשנותו הראויה." )פסקה 6(.

 

קביעה המאמצת את ההנחה שאין די בנכות שנעה בין 5 ל-15 אחוזי נכות ניתנה גם בע"א 4446/90 יעל ברנע נ' אליהו חברה לביטוח, פסקאות 7-6 )4.6.195((.

 

23.      בע"א 754/05 לבנה לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק, פ"ד סב)2( 218 )2007( )להלן: עניין לבנה לוי(, המדובר היה במי שהרתה בשנת 2000 באמצעות הפריית מבחנה – הריון זה היה הריונה הראשון לאחר מספר שנים של טיפולי פוריות. היא נרשמה ללידה במרכז הרפואי "שערי צדק". ביום שהגיעה ללדת בבית החולים, נתבקשה על ידי המיילדת "להסתובב" בין כותלי בית החולים. לאחר ששבה לחדר הלידה, נמצא כי דופק העובר נדם והיא ילדה עובר מת. המערערת ובעלה, הגישו תביעת פיצויים. בית המשפט

--- סוף עמוד  9 ---

 

המחוזי סבר כי בנסיבות המקרה לא הוכח התנאי הרביעי במסגרת הלכת אלסוחה ולפיכך נדחתה תביעתם לפיצויים כנפגעים משניים. בית המשפט העליון סבר כי ראוי להטיל על בית החולים חובה לפצות את אב היילוד שנפטר טרם נולד עקב התרשלותו של בית החולים, אף אם לא נגרם לו נזק נפשי העולה כדי נכות נפשית ניכרת. נקבע, כי זהו אחד  "מהמקרים הקשים" הבאים בגדרה של הלכת אלסוחה. בגין ראש נזק זה נקבעו פיצויים בסך 250,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לאב .

 

24.      בעקבות פסק הדין בעניין לבנה לוי, הועלתה הטענה כי הקביעה בו הרחיבה את מעגל הניזוקים המשניים, וזמן קצר לאחר מכן, הבהיר בית המשפט העליון בע"א 9466/05 יעקב שוויקי נ' מדינת ישראל ,פ"ד סב)3( 806 )2008( )להלן: שוויקי(, שלא כך, וכי הקביעה בעניין לבנה לוי ,מצומצמת לנסיבות הייחודיות שם של מות עובר. כך נקבע שם:

 

"די במבט שטחי במכלול הנתונים דלעיל, שבגינו הוחרגה פרשת לבנה לוי מהלכת אלסוחה, כדי להביא לכלל מסקנה כי אף אחד מהם לא התקיים בענייננו, שעל כן הלכת לבנה לוי - לא שינתה את התמונה. ודוק: הדגש הוא על כך שהלכת לבנה לוי לא יצרה את האפשרות להכרה במקרים "ברורים וקשים" כקטגוריית ביניים שבה יוגמש רף הנזק הנפשי הנדרש .

 

זרעי האפשרות נשתלו, כפי שצוין לעיל, כבר בהלכת אלסוחה. פרשת לבנה לוי רק יישמה אפשרות זו. לִיִישום הספציפי - אין השלכה למקרה הנוכחי .כאמור האבחנה המרכזית והחשובה היא בכך שמדובר בעובר, על כל המשתמע מכך, ובמיוחד העובדה "שבהעדר תביעה של העובר היה נותר הנזק ללא סעד בצידו". עם כל הצער שבכך, ובלי לגמד כהוא זה מעומק הטרגדיה שעברו המערערים - לא ניתן להשוות בין מותו של עובר בתהליך הלידה למותו של המנוח. את נסיבות מותו של המנוח ניתן להשוות דווקא לכל אותם מקרים שבהם צפו הורים )או קרובי משפחה ראשוניים אחרים( במות ילדם בתאונת דרכים..." )פסקה 28, וכן ר' קביעה דומה בע"א 6894/12 פלוני נ' אורט ישראל, )16.3.2014((.

 

25.      בהמשך לקביעה זו כתב כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין גם את הדברים הבאים:

 

"בשלב זה, נראה לי שיש לקבוע בהקשר של המסננת הרביעית כי זכאותו של הניזוק העקיף לפיצוי בגין נזק פיסי שנגרם לו תקום רק כאשר מדובר בנזק ממשי ובעל השפעה על יכולת תפקודו היומיומית. בכך מוסט הדגש משיעור הנכות הרפואית אל הנפקות התפקודית היומיומית. מעבר לאמור ,איני רואה לקבוע מסמרות בשאלת שיעור הנכות הרפואית או התפקודית שיצדיק פיצוי, וכפי שעשו אף קודמיי בעניין אלסוחה, אני שם מבטחי ביכולתם של בתי-המשפט ליצוק תוכן יישומי לתוך תווית מוגדרת זו ,ממקרה למקרה"...

 

26.      בע"א 8488/08 עזבון המנוחה רוננה סושרד  נ' מדינת ישראל -משטרת ישראל

 

--- סוף עמוד  10 ---

 

)05.06.2012(, נדון ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שבו נדחתה עתירה לפסיקת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני שנגרם לילדי המנוחה, כיוון שהם לא הוכיחו שנגרם להם נזק נפשי חמור העונה על תנאי הלכת אלסוחה. טענתם לפיה יש לפסוק פיצויים בשל הנזק הנפשי שנגרם להם עקב הירצחה של אמם המנוחה, על אף שלא מדובר בפגיעה נפשית העולה לכדי נכות קשה, נדחתה. נקבע, שתנאי הלכת אלסוחה הוגמשו בפסיקה, אך הדרישה לפגיעה נפשית קשה וחמורה עומדת על כנה.

 

27.      בע"א 5231/10 פלונית נ' סהר חברה לביטוח בע"מ )02.08.2012( נדון ערעור על פס 'שין של  בית המשפט המחוזי בחיפה ]ת"א )חי ('01-810 עזבון המנוח ו' ל. ז"ל נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ )25.05.2010([. דובר בתביעת פיצויים שהגישו שלושה בני משפחה שהייתה מעורבת בתאונת הדרכים. תביעתה של המערערת לפיצוי בגין הנזקים הנפשיים שהגיעו בעקבות התאונה נדחתה. נקבע, כי לא מתקיימים תנאי הלכת אלסוחה והודגש שלא מתקיים התנאי שעניינו חומרת הנזק והשפעתו על התפקוד היום-יומי. בית המשפט העליון קבע, כי בית המשפט המחוזי צדק בקביעתו שלא הוכח נזק נפשי המצדיק פסיקת פיצוי כניזוק משני .נקבע, שעל מנת לזכות בפיצוי כנפגע עקיף, על המערער לעמוד בדרישות הנזק המשמעותי של הלכת אלסוחה.

 

28.      שאלת האפשרות לראות בנכות בגובה של %15 כמספיקה להכרה בניזוק כניזוק משני  עלתה בת"א 14-11-10977 פלוני נ' פלוני )6.10.2021( )להלן: פלוני(. באותו מקרה נדון עניינם של ארבעה ילדים שאמם נפגעה בתאונת דרכים וסבלו כתוצאה מכך נזק נפשי. חוות דעת מומחה קבעה להם %15 נכות צמיתה. בית המשפט קבע כי כל ארבעת התובעים עומדים בתנאים הנדרשים לזכאות לפיצויים מכח הלכת אלסוחה, כאשר בפסק הדין הודגשה השפעת הנכות על תפקודם. ערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון על פסק הדין נמחקו בהמלצת בית המשפט. ברע"א 6904/14 פלוני נ' כלל חברת ביטוח בע"מ )22.2.2015(, התקבלה בחלקה בקשת רשות ערעור בה הניח בית המשפט העליון שהלכת אלסוחה "דורשת נכות של 15 אחוזים לפחות", אם כי לא נדרש דיון בסוגיה זו לגופה. בע"א )חי(' 437/94 אורלי אטיאס נ 'נחום דר )24.1.1995(, התקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, במסגרתו נקבע כי נזק בשיעור %15 מספיק על מנת לעמוד בתנאי הלכת אלסוחה, נוכח חומרת הפגיעה והיעדר החשש מ"בידוי נזקים שלא היו ולא נבראו". בע"א )ת"א( 13-10-60841 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה פלונית ז"ל )13.12.2015((, נדחה ערעור על פסק דין של בית משפט השלום, שהכיר בנפגע שלו נכות בגובה %15 כניזוק משני )בקשת רשות ערעור נדחתה )רע"א 217/16 עזבון המנוחה פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ )14.2.2016((. הדגש שניתן באותה החלטה היה על הפן התפקודי, תוך הפנייה לדברים

--- סוף עמוד  11 ---

 

שנכתבו בעניין שוויקי. נכות בגובה %15 נחשבה כמקיימת את התנאי הרביעי גם בת.א. )מרכז-לוד( 13-08-5059 פלונים נ' כלל חברה לביטוח )30.11.2017(. 

 

29.      למרות זאת, מקרים שבהם הייתה הנכות קלה יותר ,%10, לא נחשבו, בדרך כלל ,ככאלה המקימים עילת תביעה לניזוק המשני. כך, בע"א 5256/92 בן מאיר נ 'סלוניקיוס )3.5.1995(, נדחה ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שקבע כי נכות נפשית בשיעור %10 לצמיתות אינה מגיעה לחומרה הנדרשת כתנאי לקיום עילת תביעה לפי הלכת אלסוחה, מהטעם שאין במידת הפגיעה הנפשית שבה שנפגעה המערערת בכדי לעמוד בתנאי הלכה זו. מקרה נוסף הוא ע"א 4403/18 פלוני נ' צמנטכ"ל סולל בונה שותפות מוגבלת )1119.04.20(. שם נדון ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעתו של המערער לפיצויים בגין נזק נפשי לפי הלכת אלסוחה. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע, כי לא הוכחו התנאים להתקיימותה של הלכת אלסוחה. צוין, כי בית המשפט המחוזי ביכר את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים, ולפיה, לא נותרה לנפגע נכות נפשית בשיעור של %10. בית המשפט הדגיש, שגם אם היה מגיע למסקנה, שלפיה נותרה לו נכות נפשית בשיעור של %10, הרי שלא היה בכך כדי לזכותו בפיצויים כנפגע משני. לצד זאת, היו מקרים שבהם בתי המשפט הכירו בנכות בגובה של %10 כמספקת לצורך העמידה בתנאי הלכת אלסוחה. כך, בע"א )ת"א( 1893/99 אדוארד מילשטיין נ' אלה צייטלין )31.5.2000(, שם הוכרה זכאות לפיצוי למי שנקבעו לו %10, ונקבע ש"מדובר בתחום בו אין רשימה סגורה ולא שורטטו קווים מדויקים לתחימת הסוגייה", ולכן בנסיבות העניין לא קמו טעמים להתערבותה של ערכאת הערעור, וכן ר' ת"א )חיפה( 7881/06 אגבריה נ' אגבריה )18.1.2010(, שם נקבע בבית משפט השלום בחיפה כי שיעור הנכות הנפשית הנדרשת לפי הלכת אלסוחה אינה עניין "טכני" אלא "מהותי", ונוכח מהות הפגיעה הנפשית באותו מקרה, קמה תחולה לתנאיה גם בהינתן זאת שלתובעת נכות בשיעור %10 בלבד .

 

30.      אחוזי הנכות והמשמעות התפקודית של הנכות אינם שיקולים יחידים, ולצדם נשקלו שיקולים נוספים: התמשכות הפגיעה הנפשית לאורך זמן; סיכויי הנפגע להחלים מן הפגיעה באופן מלא או חלקי; האפשרות להחמרת המצב; הזדקקות הנפגע לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי מתמשך וכן לטיפול תרופתי; ומידת השתלבות הנפגע בחיי היום-יום )ראו: טובה שטרסברג-כהן "נזק נפשי לנפגע משני" בתוך: ספר שמגר – מאמרים ג 5, 18-17 )2003( וההפניות שם.(

 

31.      נוסף על כך, עצם קיומו של אבל פתולוגי, כשלעצמו, אינו מספק לצורך קיום התנאי הרביעי. בע"א 7276/18 עזבון המנוחה פלונית נ' מדינת ישראל המרכז לבריאות הנפש

--- סוף עמוד  12 ---

 

"מעלה הכרמל" )02021.03.2( נדון ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, בעניינה של מי ששלחה יד בנפשה בעת אשפוז בבית החולים. אחיה ואמה של המנוחה הגישו תביעת נזיקין נגד בית החולים ובעליו, מדינת ישראל. בערעור, הם טענו, בין השאר, כי בית המשפט המחוזי שגה בהחליטו שלא לפסוק שום פיצוי למנוחה לפי הלכת אלסוחה ,שכן כתוצאה מאובדן הבת המנוחה, האם סובלת מ"אבל פתולוגי". בית המשפט העליון שב וקבע כי "באין הוכחת נכות פסיכיאטרית משמעותית, זכאות לפיצויים כאמור אינה יכולה לקום" )פסקה 21(.

32.      לסיכום, ניתן אפוא לקבוע כי פסיקת בית המשפט העליון הכירה בניזוקים משניים מקום בו הנזק הנפשי שנגרם להם הגיע כדי %20 נכות ולעתים אף %15 נכות, כאשר ניתן דגש לא רק להיבט הרפואי אלא גם למשמעות התפקודית של הנכות וכן לשיקולים נוספים .

 

התנאי השני והתנאי השלישי

33.      התנאי השני הוגדר בהלכת אלסוחה כך:

 

"ברור ומובן לכאורה, כי ככל שהתובע קרוב לאירוע המזיק וחווה את החוויה הטראומטית בחושיו, הנזק הנפשי אשר נגרם לו צפוי יותר כתוצאה מסתברת בנסיבות העניין. כאשר ישנו מרחק מן האירועים בהתהוותם והמידע מתקבל מכלי שני, מותר להניח באופן סביר, כי עוצמת האירועים הקשים מתקהה ומתרככת, ובנסיבות אלה צפיות נזק נפשי ממשי הולכת ופוחתת. כך - דרך כלל, אולם לא תמיד. איני סבור, כי יש מקום להצבתו של תנאי מקדמי, לפיו תישלל על הסף זכותו לפיצוי של קרוב, אשר לא היה נוכח במקום התאונה ואשר אינו עומד, על-כן, בתנאי ההתרשמות הישירה אך נזקו היה צפוי בנסיבות העניין. ראינו, כי רבות הדוגמאות לנסיבות אשר הדמיון יכול להעלות, בהן עמידה על דרישת החוויה החושית הישירה מן האירוע המזיק עלולה להביא לתוצאות שאינן צודקות. משום כך ראוי, לטעמי, לדבוק בעניין זה במבחן הצפיות, היינו ,יש לבחון ככל מקרה ומקרה, אם נזקו של התובע - אף אם נגרם על-ידי קבלת אינפורמציה מכלי שני - היה צפוי ממכלול הנסיבות של אותו מקרה כתוצאה מסתברת מהתנהגותו הרשלנית של הנתבע. במסגרת זו תינתן הדעת, כאמור, לדרך קבלת המידע. כשלעצמי, לא הייתי שולל, במקרה ראוי, מתן פיצוי בגין התוצאה הנזקית שנגרמה, למשל ,על-ידי האזנה לדיווח מילולי, הכול כמבואר לעיל. אגב ,ראייתו של קרות האסון בעת צפייה מקרית בטלוויזיה נראית לי, על-פי הגיונם של דברים ,שוות משמעות לצפייה ישירה במקום האירוע" )שם, עמ '434(.

 

34.      התנאי השלישי הוגדר בהלכת אלסוחה כך:

"אין לדידי מקום לקביעה שרירותית מראש, מהי קירבה מספקת במקום ובזמן, כתנאי להטלת אחריות. בדרך כלל, ככל שמתרחקים במקום ובזמן מזירת האירוע המזיק, הצפיות להתהוותו של נזק נפשי הולכת ופוחתת ...

לא הרי צפייה ישירה ובו-זמנית בתאונה בה נפגע אדם יקר כהרי ביקור בבית-חולים בו מאושפז אותו אדם פרק זמן לאחר מכן. במקרה הראשון המדובר בהלם פתאומי, הנובע מאירוע פתאומי ודרמטי, ובשני המדובר בחוויה ,היכולה אמנם להיות קשה ומדכאת, אך נשלל ממנה מימד

--- סוף עמוד  13 ---

 

ההפתעה והדראסטיות המאפיין את הנוכחות באירוע המזיק עצמו. אולם, כאמור, אין מקום להכללות, ויש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולשאול, אם, בנסיבות העניין, היה המעוול, כאדם סביר, צריך לצפות התהוותו של נזק כתוצאה מסתברת מן האירוע הרשלני. זאת ועוד, יש לזכור גם, כי בנוסף לעצם קביעתה של חובת זהירות, על הנזק שהתהווה להיות קשור סיבתית - הן עובדתית והן משפטית - לאירוע המזיק. בבחינת שאלת הסיבתיות, במיוחד מקום שהמדובר בנזקים שהתהוו במרחק של מקום וזמן מן המעשה הרשלני ,יש, כמובן, לתת את הדעת להשפעתם של אירועים מאוחרים על קביעת האחריות.

 

...אינני רואה לקדם את ההבחנה בין נזק שנגרם על אתר, כתוצאתו המיידית של הלם הפגיעה העיקרית, לבין פגיעות הבאות בשלב מאוחר יותר. ההבחנה מן הנכון שתהיה לפי מידת הפגיעה; ... הקובע צריך להיות רצינותה של הפגיעה שבעטיה נשללת יכולת הנפגע להתמודד עם הלחץ הנפשי. יכול שהפגיעה הרצינית תנבע מהלם הצפייה המיידית, ויכול שפגיעה רצינית עוד יותר תיווצר כתוצאה מן הצפייה הנמשכת בילד גוסס המתעוות בסבלו. מבחן ההלם המיידי נראה לי במידה רבה מלאכותי. הקובע לפי מבחני ההיגיון והצדק הוא הקירבה הסיבתית) causal proximity( וההוכחה הברורה של נזק נפשי ממשי ומוגדר, ולאו דווקא קירבת הזמן או המקום." )שם, עמ '

 .)436

 

35.      התובעים טוענים כי האחים והאחיות עומדים בתנאי השני, על אף שלא נכחו במקום האירוע אלא שמעו עליו מכלי שני בלבד. הם מפנים לאמור בהלכת אלסוחה ,ולדברים שנכתבו בפסק הדין בערעור, ולפיהם, יש לבחון אם נזקו של התובע – אף אם נגרם על-ידי קבלת אינפורמציה מכלי שני – היה צפוי במכלול הנסיבות של אותו מקרה כתוצאה מסתברת מהתנהגותו של הנתבע. לטענת התובעים, כל אחד ואחת מהם קיבלו את המידע על הרצח מכלי שני, מכלי התקשורת בהם הופיע תמונת המכונית בה נסעו עת נרצחו שרון, יניב ודורון ,אותה מכונית מחוררת כדורים, והם שמעו על כך מילולית מבני משפחה ושכנים. התובעים כולם הצהירו על כך שנחשפו למידע, על הלילה השחור שעברו, על חוסר הוודאות והאימה במהלך השעות עד שנודע גודל האסון, כאשר חלק מהתובעים היו קטינים ונחשפו לאירוע באופן מבהיל במיוחד, חוזר ונשנה, שעה שבית ילדותם הפך מצבת זיכרון תמידית, בית שבמרכז הסלון שלו הונח קלסר תמונות וקטעי עיתונות על אודות הפיגוע.

36.      הרשות חולקת על התקיימות התנאים, ולמצער טוענת לאי התקיימותם לגבי חלק מהתובעים בהתאם לנסיבות שאפפו את חשיפתם לחדשות המרות בדבר הפיגוע ותוצאותיו.

 

37.      נפנה אפוא לבחינת הטענות הנוגעות להתקיימות התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה ,בקשר לכל אחד מהתובעים.

 

תחולת הלכת אלסוחה על התובעים 

 

--- סוף עמוד  14 ---

 

38.      בטרם נפנה לבחינת עניינו הפרטני של כל אחד מהתובעים נתייחס בקצרה לחוות הדעת. כפי שנראה להלן, פרופ' שטראוס קבע כי כל התובעים סובלים מפגיעה נפשית בשיעור של %30-15, וחוות דעתו מתבססות על בדיקות פסיכולוגיות שערך, הערכת סולם הדיכאון הקליני, ומענה לשאלונים. פרופ' שטראוס נחקר בבית המשפט והסביר את דרך עבודתו ואת האופן שבו הגיע אל מסקנותיו.

 

39.      התובעים מבקשים לקבל את חוות הדעת של פרופ' שטראוס, שכן אלה לא נסתרו בראיות, בחוות דעת מטעם הרשות או בחקירה נגדית, ומשכך, יש לקבלן ולקבוע את מצבו הרפואי של כל אחד מהתובעים בהתאם לחוות הדעת, תוך התעלמות מטענות הרשות.

 

40.      הרשות, מנגד, מסתייגת מדרך עבודתו של פרופ' שטראוס, ולטענתה חוות הדעת שנתן אינן מבוססות, ואינן נכונות.

 

41.      כמפורט לעיל, לפני מספר חוות דעת, שכולן ניתנו על-ידי פרופ' שטראוס, ומתייחסות לתובעים השונים, מבלי שהרשות הגישה חוות דעת מטעמה, אלא הסתפקה בחקירתו של פרופ' שטראוס ובהתמודדות עם נימוקיו במסגרת סיכומיה. אין חולק כי הרשות אינה מחויבת בהגשת חוות דעת, ויכולה להסתפק בטענות הנוגעות לממצאים ולמסקנות של פרופ 'שטראוס, וכך אכן נעשה. עם זאת, ברי כי דרך התנהלות זו מגבילה את היקף הטענות שהרשות יכולה לטעון ובמידה לא מבוטלת תוחמת את הדיון לקבלה או לדחייה של מסקנותיו של פרופ' שטראוס. מכל מקום, אין צורך להרחיב על כך כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון, ויכול לקבל או לדחות את הממצאים והמסקנות, כולם  או חלקם. אמנם מקום בו המדובר במומחה מטעם בית המשפט "התערבות בקביעות העובדתיות-רפואיות של המומחה הרפואי להבדיל מן המסקנות המשפטיות, ראוי שתעשה בזהירות" )ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ , פסקה 12 )24.11.2005((, אך כאשר המדובר במומחה מטעם צד, ראוי להחיל מבחן מקל יותר בעת בחינת חוות הדעת.

 

42.      לצד זאת, יש לציין כי פרופ' שטראוס נתן חוות דעת בעניינם של כל התובעים. הרשות ציינה את הקושי הנובע מהחשש להשלכת המידע שאותו קיבל בעניינו של כל אחד מהנפגעים ,על הערכתו את הנפגעים האחרים, ואכן גם לכך יש לתת את הדעת בעת בחינתן של חוות הדעת.

 

43.      נפנה אפוא לדיון הפרטני באשר לראיות שהובאו בעניינו של כל אחד מהתובעים, ונדון בזכאותו לפיצוי לפי הלכת אלסוחה.

 

--- סוף עמוד  15 ---

 

 צ' ס' התצהיר והעדות

44.      צ' הוא אביהם של שרון ודורון ז"ל. בתצהירו כתב שבערב הפיגוע, שהה בביתו ב------

---- וצפה בטלוויזיה, כאשר שודר מבזק חדשות שדיווח על פיגוע בכביש 443. מהתמונות ששודרו הוא זיהה שמדובר ברכבו ויצר קשר עם בנו א' שצעק שהרכב מלא בכדורים ודם .צ' נהג "כמטורף" לבית החולים והגיע אליו יחד עם רכבי החרום, שפינו את הנפגעים. האמבולנס הראשון פינה את נכדותיו, שאותן פגש ופעל להרגיען; כשהגיע האמבולנס השני דווח לו שהיו שני הרוגים וגבר פצוע אנוש. הוא ראה את הנפגע וזיהה את בנו דורון והבין שההרוגים הם בתו שרון ובעלה .צ' מתאר בתצהיר כי פרץ בבכי בבית החולים והרגיש מיד ש"חייו הסתיימו "ו"עולמו נהרס". הוא נכנס למיון והבחין בשתי כניסות של  כדורים בראש של בנו דורון. נאמר לו שהסיכויים לכך שישרוד נמוכים. לפי דבריו, נמסר לו שעליו לנסוע לאבו-כביר לזהות את גופותיהם של בתו וחתנו, שרון ויניב, מהם נפרד בבכי וכאב גדול .צ' תיאר שההלוויה הייתה קשה מאוד, ומיד לאחריה דווח לו שגם דורון נפטר מפציעותיו .

 

45.      בתצהיר, כתב צ' שחייו השתנו לחלוטין בעקבות הפיגוע. הוא היה קרוב לבתו ולחתנו שנפטרו ונהג לשהות לעתים תכופות במחיצתם – "בכל הזדמנות שאפשר". הוא תאר שהיה קרוב גם לבנו דורון, שהיה חוזר הביתה כמעט בכל סוף שבוע, ובהזדמנויות אלה נהגו השניים לשוחח ונהנו האחד מחברתו של האחר .צ' עבד כ------------------------ שנתן שירותים בעיקר לחברות זרות, לרבות למדינות ערב ולטלוויזיה הפלסטינית. בשל השכול העמוק ובשל כך שלא רצה להמשיך בהתעסקות עם תקשורת ערבית חדל לעבוד לאחר הפיגוע .צ' אף חווה שינוי אישיותי, ונעשה קל לכעוס ומרבה לצעוק ולהתרגז. גם אלו הקשו עליו להתמיד בעבודתו .

 

46.      להרגשתו, הוא איבד שלושה ילדים, בשל קרבתו ליניב שהיה כמו בן עבורו. בהקשר זה, הוא מתאר בתצהיר עד כמה קשה "לעכל" אובדן של שלושה בני משפחה בבת אחת. בשל הכאב והשכול העמוק ,צ' התנתק מחבריו; זאת, למרות שטרם הפיגוע היה אדם חברותי .הוא רואה בהתבודדות ניסיון לשמור על עצמו ופחד מלשתף אחרים במצוקתו. הקושי במפגשים חברתיים נובע גם מכך שעקב האסון שחווה אין לו עניין בעניינים שוליים ושיחות חולין. יחד עם זאת, הוא ציין שהיה עליו "לשים את אבלו בצד" כדי לשמור על שתי הנכדות שלו וגם עבור ילדיו האחרים. הוא תיעל את תחושותיו הקשות לאותם רגעים בהם היה לבד.

 

47.      לדבריו, מאז הפיגוע הוא רואה את העולם ב"משקפיים אפורים". אבדה לו שמחת החיים שהייתה בטרם הפיגוע, והוא אינו מסוגל לרקוד בשמחות או ליהנות מחוויות

--- סוף עמוד  16 ---

 

משמחות. גם כיום הוא חש כעס, זעם ותסכול אל מול המפגעים. בעבר היו לו חברים ערביים אך כיום אינו מסוגל להסתכל בפניהם.

 

48.      צ' העיד על כך שהוא חווה תופעות שונות המעידות, לדבריו, על הנזק שנגרם לו. כך ,הוא חווה שחזורים של תמונת הלוויותיהם של יניב ושרון ושל דורון, ושל המראה של בתו שרון עם עיניה הפקוחות בעת שזיהה אותה באבו-כביר, שחוזר אליו בלילות .צ' אף חש אשמה על כך שלא פגע במחבל בעת שזה הובא לדין.

 

49.      צ' הופנה לטיפול פסיכולוגי בקבוצות טיפול ותמיכה של משרד הביטחון – שסייע לו  .

הוא לא פנה לפסיכיאטר על מנת לקבל טיפול תרופתי.

 

50.      בחקירתו הנגדית העיד שהוא עולה באופן שגרתי פעם בשבוע להר הרצל ולבית העלמין סגולה. לדבריו, הוא חווה קושי להסתובב בחברה של אנשים, וגם כאשר הוא יוצא לטייל מדובר בטיולים בטבע, שבהם אין קרבה לאנשים )עמ '653(. כאשר נסע לבקר  את הבת של אשתו השנייה בלאס וגאס, לא יצא מביתה במשך כל תקופת שהותו שם .

 

חוות דעת המומחה 

51.         התופעות השונות עליהן דיווח צ' – שחזורים ואשמה, מעידים לפי חוות הדעת על תגובה פוסט-טראומתית לאחר האירוע. בדיקות פסיכולוגיות שבוצעו לצ' בידי פרופ 'שטראוס העלו שיש לו סימנים של דכאון וסימנים של חרדה ושהוא סובל משכול פתולוגי.

המומחה הוסיף שצ' סובל ממצב רוח ירוד, וזאת כתוצאה ישירה מהאובדן שחווה ומהשפעת טרגדיה זו על חייו. בחוות הדעת נזכר שעל אף שחלפו קרוב לשני עשורים מאז הפיגוע, הוא משפיע השפעה משמעותית על חייו של צ' עד עתה.

 

52.         פרופ' שטראוס קבע לצ' %30 נכות לפי תקנה 34)ב)(4( לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה(, תשט"ז-1956 )להלן: התקנות(, ומסקנתו היא שהוא סובל ממחלה פעילה עם הפרעה בתפקוד הנפשי והחברתי, וכי קיימת הגבלה על כושר עבודתו. תפקודו במספר תחומים, לרבות התחום החברתי, מושפע באופן משמעותי וישיר מרצח ילדיו וחתנו .פרופ' שטראוס מציין שלא צפוי כי ההשפעות של הטראומה על חייו ייפתרו בטווח הקצר ,אלא הן ימשיכו להשפיע עליו למשך שארית חייו .

 

53.         בחקירתו הנגדית, פרופ' שטראוס נשאל האם התחשב בחוות דעתו ביחסיו של צ' עם משפחתו, ובפרט בשאלה האם הם מהווים עבורו מסגרת חברתית משמעותית .הוא השיב שצ' המשיך בקשר עם משפחתו לאחר הפיגוע, אך הקשר התמקד באסון המשפחתי שהם חוו .

 

--- סוף עמוד  17 ---

 

האובדן היה יותר מ"צל" על חייו )עמ '739(. כאן גם המקום לציין את דברי פרופ' שטראוס בהקשר אחר של עדותו, לפיהם מחקרים מלמדים שאנשים רבים שזקוקים לטיפול תרופתי אינם מקבלים אותו בפועל, ואין הדבר מלמד שאין צורך בטיפול שכזה )עמ '708, שורות -7

 .)11

 

עיקרי הטענות

54.      לטענת התובעים, מחוות דעתו של פרופ' שטראוס ומחקירתו עולה זכאותו של צ' לפיצויים לפי הלכת אלסוחה. הם מפנים, בין היתר, לעדותו של פרופ' שטראוס לפיה התגובה של צ' לאובדן הייתה קיצונית באופן יחסי, כפי שמשתקפת בהיבטים שונים בחייו, לרבות החלטתו להפסיק לעבוד במקצועו. הם מוסיפים שהנזק שנגרם לצ' הוא במתחם הצפיות של רצח ילדיו וחתנו .

 

55.      הרשות טוענת שאין בסיס לקביעת פרופ' שטראוס על הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי של צ' כנדרש לפי תקנה 34)ב)(4( לתקנות. מחקירתו עלה שתפקודו של צ' תקין בכל הקשור למשפחתו, והוא נמצא בקשר טוב עם בני משפחתו והוא אף נישא לאחר הפיגוע. לעניין זה, הרשות מבקשת להבחין בין שינוי באורחות החיים של התובע עקב הפיגוע, שאכן השתנו ,לבין הפרעה נפשית שנובעת מהשינוי האמור, שלטענת הרשות לא עולות מתפקודו של צ'. בדומה, יש לעמדת הרשות להבחין מרכיבים של הנכות הנפשית הנובעים מהפיגוע, לבין מרכיבים שהם תוצר של אבל פתולוגי, שאינם מקיימים קשר סיבתי בין הפיגוע לנזק – ובמקרה של צ' נכותו לא נובעת מהתרשמות ישירה מהאירוע בו נרצחו ילדיו, אלא מעצם אובדן ילדיו, כפי שגם עולה מחוות הדעת של פרופ' שטראוס.

 

56.      הרשות מוסיפה שתנאי נוסף שנדרש לשם אבחון אדם כסובל מנכות צמיתה בשיעור

%30 הוא הצורך בטיפול תרופתי קבוע. אולם, על פי חוות דעתו של פרופ' שטראוס צ' לא ביקר מעולם אצל פסיכיאטר ולא נטל תרופות. בנתון זה יש בכדי ללמד שמצוקתו קלה מזו שנקבעה בחוות הדעת, כפי שנקבע בעניין שוויקי.

 

דיון והכרעה

57.         לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות הדעת, החלטתי לאמץ את חוות הדעת של פרופ 'שטראוס ולקבוע שלאור הנכות שנקבעה לצ' ומצבו הרפואי והתפקודי, מתקיים התנאי הרביעי שנקבע בהלכת אלסוחה. מתצהירו של צ' ועדותו עולה שתפקודו הנפשי והחברתי נפגע; כתוצאה מהירצחם של בנו, בתו וחתנו הוא הפסיק לעבוד, חווה קושי שלו לשהות במחיצת אנשים, וחייו השתנו ללא הכר .

 

 

--- סוף עמוד  18 ---

 

58.         איני סבור שיש ללמוד מכך שהוא בקשר עם בני המשפחה על מסקנה אחרת או להמעיט מעוצמת הפגיעה בו, במיוחד נוכח עמדת פרופ' שטראוס שקשרים אלה סובבים סביב האסון המשפחתי, ולאור הנחת המוצא, שלפיה על מנת לעמוד בתנאי הלכת אלסוחה לא נדרשת פגיעה נפשית המשתקת את האדם מכל אפשרות לתפקד )עניין דריז, בפסקה 6(. 

 

59.         באשר לעובדה שצ' אינו נוטל טיפול תרופתי, הרי שתקנה 34)ב)(4( לתקנות קובעת כי נדרש לצורך קביעת הנכות לפי סעיף זה צורך בטיפול תרופתי קבוע, וזאת להבדיל מנטילת תרופות בפועל. כפי שציין פרופ' שטראוס, רק חלק מוגבל ממי שזקוקים לטיפול תרופתי מקבלים אותו בפועל, והדבר אינו שולל את עצם הצורך בטיפול שכזה. מכאן, שאין בכך שצ' לא נוטל תרופות בכדי לגרוע ממסקנתו של פרופ' שטראוס.

 

60.         מסקנה זו נובעת מהשיקולים הנוספים שהוזכרו לעיל. הפגיעה הנפשית נוכחת בצ' על אף שחלפו למעלה משני עשורים מאז האירוע, וצ' אינו צפוי להחלים מפגיעתו. זאת ועוד, כפי שציינתי, מידת השתלבותו המוגבלת של הנפגע בחיי היום-יום תומכת אף היא בהכרה בו כניזוק משני .

 

 

61.         לסיכום, יש לקבוע כי בשל מצבו, התנאי הרביעי שנקבע בהלכת אלסוחה מתקיים לגבי צ'.

 

פ' ס' ז"ל

62.         במהלך ניהול התביעה הלכה פ' ס' ז"ל, אמם של שרון ודורון, לבית עולמה  ובמקומה באו יורשיה – נ' וא', שהגישו תצהירים והעידו בבית המשפט בנוגע לפגיעתה. כמו כן, הוגשו לבית המשפט מסמכים המבקשים ללמד על מצבה:

 

א.   מכתב בקשה לשחרור בנה א' משירות צבאי – במכתב, שנכתב כחמש שנים לאחר הפיגוע ,פ' ז"ל מציינת כי "כאב השכול הוא גדול מנשוא" ושאינה יכולה לדמיין כי חלילה יקרה דבר מה לבנה א', המהווה נקודת האור היחידה שנותרה בחייה .

במכתבה היא אף מציינת שעודנה חיה עם הכאב מדי יום.

 

ב.    התיק הרפואי של פ' – הכולל את תיעוד ביקוריה אצל רופאים ואת תוצאות הבדיקות שעברה .

 

 

--- סוף עמוד  19 ---

 

התצהירים והעדויות

63.         נ', בנה של פ', מתאר בתצהירו את אמו, טרם הפיגוע, ומגדיר אותה אישה חזקה ובעלת יכולת התמודדות עם לחצים והתגברות על אתגרים. היא עבדה והייתה שמחה למרות קשיים מסוימים בחייה. כאשר שמעה על הפיגוע, עוד בשלב שבו הנרצחים היו בגדר פצועים קשה ,התמוטטה, וטופלה על-ידי מד"א. לאחר שנמסר לה ששרון ויניב נרצחו, הוחלט לפנותה לבית החולים שערי צדק, שם טופלה בידי צוות רפואי ועו"ס.

 

64.         לאחר הפיגוע הפכה פ' שבר כלי. משך שנים רבות לאחריו, כמעט עד סוף ימיה, הביעה בפני נ' את רצונה למות, והוא אף העריך שניסתה להתאבד, בעת שנעלמה מביתה מספר פעמים בסערת רגשות .פ' טופלה טיפול פסיכולוגי, אך מעולם לא התאוששה ממצבה והייתה מדוכאת כל ימי חייה .נ' הוסיף שבינה לבין דורון היה קשר קרוב, ושאחיו המנוח היה מסור מאוד לאמו. הוא ציין כי לאחר הפיגוע פ' סירבה לצאת ולטייל; ניתקה את הקשר עם חברותיה, ובאופן כללי אבדה כל התייחסות חיובית לעניינים השונים שבחייה .

 

 

65.         בסוף ימיה ,פ' חלתה במחלה קשה -------, שלפי דברי הרופאים שטיפלו בה, כך לדברי נ', הייתה קשורה למשבר הנפשי שממנו סבלה לאחר הפיגוע. כתוצאה מטיפול במחלה זו פיתחה פ' מחלה משנית, לוקמיה, שממנה נפטרה. לכן, לטענתו, יש קשר בין מחלתה ומותה לסבלה מהפיגוע .

 

66.         נ' אמר בחקירתו הנגדית שאמו עבדה טרם הפיגוע כ----------------, והייתה מלאת שמחת חיים. לאחר הפיגוע הפסיקה את עבודה )עמ '656, שורות 20-16(. 

 

67.         תצהיר נוסף הגיש א'. הוא מתאר את אמו כמי שבכתה ללא הפסקה במשך שבועות לאחר הפיגוע, שבו איבדה את ילדיה וחתנה .פ' הפסיקה לתפקד והייתה זקוקה לתמיכה וסיוע – שהושיט לה א'. לדבריו, במשך שנים הוא היה מתעורר מהבכי של אמו. בקומה התחתונה בדירת המשפחה הוקמו "מוזיאון" ופינת הנצחה לשרון, דורון ויניב. השכול היה נוכח בחייה של פ', באופן משמעותי, עד לפטירתה. לאחר הפיגוע, אמו הרבתה להסתגר בבית ולהתבוסס באבלה .

 

חוות דעת המומחה

68.         פרופ' שטראוס לא נפגש עם פ'. הוא מציין בפתח חוות דעתו כי הסתמך על מגוון מקורות: שיחות עם נ' וא'; מכתבים מהפסיכולוג מהפסיכותרפיסטית, שטיפלו בה עד לפטירתה, וכן המכתב שכתבה לקצינת הנפגעים בו פירטה פ' על מצבה וביקשה שבנה א' ישוחרר משירות צבאי כדי לתמוך בה ולטפל בה.

 

 

--- סוף עמוד  20 ---

 

69.         לפי חוות הדעת ,פ' סבלה, בסבירות גבוהה, מהפרעת שכול פתולוגי ודכאון מג'ורי ,בדרגת חומרה קשה. נזכר שהאובדן גרם לשינוי משמעותי בהתנהגותה, שהתבטא, בין היתר ,בירידה משמעותית בתפקודה החברתי והמשפחתי; בבכי מתמשך; מצוקה פסיכולוגית ניכרת וצמצום פעילות בקהילה ובחברה.

 

70.         פרופ' שטראוס הוסיף שייתכן שמחלת העור הקשה שהתפתחה ללוקמיה היא תוצאה לא ישירה מהשכול, שכן מחקרים שונים מצביעים על משבר נפשי כגורם למחלת הפמפיגוס )PEMPHIGUS(, וידוע כי הטיפול בפמפיגוס עלול להביא להתפתחות לוקמיה. מטבע הדברים, פרופ' שטראוס לא קבע מה גובה הנכות הצמיתה.

 

71.         בחקירתו הנגדית, אישר פרופ' שטראוס שלא עמדו בפניו מסמכים פסיכיאטריים הקשורים במנוחה, ושלפי המסמכים שהיו בפניו אין תיעוד שנפגשה עם פסיכיאטר. עם זאת ,פרופ' שטראוס השיב שהיא טופלה בידי פסיכולוג. המומחה אף אישר שבגיליונות הרפואיים אין התייחסות לקשר בין המחלה ההמטולוגית בה חלתה למצבה הנפשי )עמ '730(. 

 

72.         המומחה עמד על כך שכאשר ניתנת חוות דעת לאחר המוות, עליה להתבסס על מגוון מקורות מידע. מידע זה כולל גם מקורות כמו כתבה באתר חדשות שנזכרה במסמכים עליהם התבססה חוות דעתו ושהדבר מקובל גם בארצות-הברית )עמ '731, שורות 9-2(. 

עיקרי הטענות

73.      התובעים טוענים שמכלול הראיות, לרבות עדויותיהם של נ' וא' והמסמכים השונים שהוגשו, מלמדים על כך שפ' הייתה מצויה בחוסר תפקוד מוחלט עקב הפיגוע, במשך שנים רבות, עד לפטירתה. לאחר הפיגוע לא חזרה לעבודתה וחייה לוו בבכי וחרדות.

 

74.      הם מוסיפים כי חוות דעתו של פרופ' שטראוס לא נסתרה בחוות דעת נגדית ולא הופרכה בחקירתו הנגדית. לפיכך, נטען שהוכח שהנכות הנפשית שנגרמה לה עומדת בתנאי הרביעי של הלכת אלסוחה.

 

75.      הרשות טוענת שמשקלה של חוות דעת פסיכיאטרית על מצבו הנפשי של אדם לאחר מותו שנוי במחלוקת, במיוחד מקום, שבו היא נשענת על עדויות של בעלי עניין – ילדיה של המנוחה – ולא על תיעוד רפואי. המומחה עצמו העיד שלא הוצגו לו מסמכים פסיכיאטריים בעניינה, ושאין תיעוד לביקור אצל פסיכיאטר –  כפי שגם עולה מרשימת הביקורים אצל הרופאים שאותה הגישו התובעים. נוסף על כך, נטען שחוות הדעת נשענה על בסיס עובדתי דל - הסתמכותו של המומחה על דיווח עיתונאי,

--- סוף עמוד  21 ---

 

וכי המומחה לא היה מסוגל לקבוע מה ההפרעה ממנה סבלה התובעת מחייה ומה היו אחוזי הנכות הצמיתה שלה בחייה.

 

76.      לטענת הרשות יש להפריד בין השפעת החשיפה לאירוע לבין השפעת ההתמודדות עם האובדן כתוצאה מאירוע, שכן במקרה דנן לא נחשפה המנוחה לאירוע עצמו, כך שלא מתקיימת דרישת הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין האירוע. לעמדתה, מוקד הפגיעה בפ' הוא בתחושת האובדן והחיים בצל האבל ולא באירוע עצמו.

 

77.      בהיבט הדיוני נטען שלא צורף צו ירושה של המנוחה, ונתבקשה מחיקת התביעה. כמו כן, נטען שהתצהיר שהוגש הוא תצהיר משותף לנ' וא', אך מי שחתם עליו הוא נ' ולכן אינו קביל. טענה אחרת היא שבתצהיר נכללו ציטוטים מקטעים שכתבו רופאים ומטפלים שטיפלובפ', שאף הם אינם קבילים משום שנ' לא כתב או ערך אותם.

 

 

78.      בסיכומי התשובה הוגש צו הירושה של פ', שממנו ניתן ללמוד על זהותם של היורשים.

דיון והכרעה

79.         לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי התנאי הרביעי בהלכת אלסוחה התקיים גם אצל פ'. 

 

80.         באשר לפגמים הדיוניים, שאליהם התייחסה הרשות, אכן קיים קושי בדרך שבה נערך התצהיר, אך נוכח הנסיבות, מצאתי לקבלו חרף פגמים אלו, למעט הקטעים המצוטטים בו שאותם כתבו המטפלים של פ'. החלטתי לקבל כראיה גם את צו הירושה, למרות שצורף לסיכומי התשובה של התובעים .

 

81.         כעת לרובד המהותי. נכות יכולה להיקבע אף לאחר מותו של אדם )בג"ץ 76/7 אברהם שווארצאפל נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים, פ"ד ל)3( 34, 43 )1976(; ע"א 4574/11 עיזבון ויורשי המנוח נזאל אג'וד נ' הפניקס חברה לביטוח, פסקה 7 )19.5.2013((.  כפי שציין פרופ' שטראוס, ניתוח פסיכולוגי) Psychological Autopsy( של מצבו הנפשי של אדם לאחר מותו נעשה באמצעות שימוש בצבר של מידע על המת. מידע זה נחלק לשתי קבוצות עיקריות: מצד אחד, ראיונות עם קרוביו ומשפחתו של הנפטר, ומצד שני ,עיון במסמכים הרלוונטיים, לרבות רשומות רפואיות) Isometsä ET, Psychological (1002) 183 ,973 ,autopsy studies – a review, 16 EUR PSYCHIATRY. על שימוש בבתי משפט ראו: James Knoll, The Psychological Autopsy: Part I Applications and (8002) 393 .Methods 14 J. PSYCHIATR. PRACT(. יחד עם זאת, אין חולק שקביעת נכות נפשית של אדם לאחר מותו היא מורכבת ואינה דומה לקביעתה אצל נפגע חי, שהמומחה

--- סוף עמוד  22 ---

 

יכול לשוחח עמו. לכן, מטבע הדברים לא יעמדו לפני המומחה כל הנתונים הרלוונטיים, כפי שניתן היה לקבל אותם משיחה עם האדם עצמו. במקרים כאלה, אין מנוס מלהסתמך על המידע שניתן לקבלו .

 

82.         על רקע האמור, מצאתי לאמץ את חוות דעתו של פרופ' שטראוס. התמונה העולה ממכלול הראיות היא של קושי משמעותי בתפקוד החברתי והנפשי. מידת השתלבותה של פ' בחיי היום-יום לאחר מות שני ילדיה וחתנה, הייתה מוגבלת ביותר: היא לא שבה לעבודתה ,מיעטה לצאת מביתה ולהיפגש עם חברותיה וימיה עברו עליה בבכי. היא טופלה בידי פסיכולוג ופסיכותרפיסטית כדי להתמודד עם מצבה. הפגיעה ליוותה אותה במשך זמן, כפישעולה מהמכתב שכתבה לקצינת הנפגעים חמש שנים לאחר הפיגוע, וכעולה גם מהתצהירים ומהעדויות של בניה .

 

83.         אכן, בחוות הדעת לא ננקב מספר אחוזי הנכות, אלא נקבע שמדובר ב"מחלת נפש קשה". פרופ' שטראוס לא נשאל על כך שלא העריך את אחוזי הנכות בחקירתו הנגדית, אך נראה שנמנע מלנקוב במספר עקב הקושי לדייק בעניין זה בהערכת נכות נפשית לאחר המוות .

מכל מקום, בהינתן שפסיקת בית המשפט העליון לא ראתה בגובה הנכות הרפואית שיקול בלעדי אלא ניתן משקל גם להיבט התפקודי והיומיומי )עניין שוויקי, בפסקה 19(, מצאתי את  האבחנה האמורה עומדת בסף שנקבע בהלכת אלסוחה.

 

84.         נתתי את דעתי לטענה כי חוות הדעת נערכה בהתבסס על בסיס עובדתי מצומצם יחסית, אך לדידי הנתונים שבבסיסה מספקים: נערכו שיחות עם בניה הקרובים, ונבחנו מסמכים שכתבו מטפליה ומסמכים נוספים הנזכרים בחוות הדעת. כמובן שלמסמכים פסיכיאטריים עשוי להיות משקל משמעותי בקביעת נכות לאחר המוות, אך הם אינם חזות הכל, וניתן לכתוב חוות דעת מבוססת גם בהיעדרם .

 

85.         אוסיף, שההבחנה שמציעה הרשות בין נכות שנגרמה מהשפעת החשיפה לאירוע לבין נכות שנגרמה מהשפעת ההתמודדות עם האובדן כתוצאה מאירוע לעניין קביעת קיומו של התנאי הרביעי, אינה מקובלת עליי. אמנם, אין באבל פתולוגי כשלעצמו בכדי לצלוח את התנאי הרביעי של הלכת אלסוחה, אך כאשר קיימת נכות לצד האבל הפתולוגי, אין מקום לבודד את הנכות שנגרמה כתוצאה מההתרשמות מהאירוע מהנכות שנגרמה כתוצאה מהמוות עצמו, ואף דומה שלא ניתן לערוך הבחנה כזו מבחינה מעשית.

 נ' ס'

 

--- סוף עמוד  23 ---

 

התצהיר והעדות

86.         נ', בן -- בעת הפיגוע, הצהיר שנחשף לבשורה על אודות הפיגוע משיחת טלפון מאחיו א' שסיפר שהרכב של אביהם הופיע בטלוויזיה ונאמר שהרכב היה מעורב בפיגוע ירי. הוא צפה בטלוויזיה ונוכח שאכן מדובר ברכב של אביו שנהרס – וכתוצאה מכך הוא חווה חרדה ו"פאניקה". הוא נסע בבהילות לבית אמו, והבחין באמבולנס שפינה אותה לאחר שהתמוטטה. הוא עקב אחר האמבולנס לבית החולים שערי צדק, ושם נמסר לו על מותם של שרון ויניב ועל פציעתו האנושה של אחיו דורון שאושפז בבית החולים תל השומר .נ' נסע לתל השומר יחד עם אמו, ושם שמע שדורון במצב של "צמח" ושאין סיכוי להחלמתו. לדבריו, הואנכנס ל"הלם" למשמע חדשות אלה. למחרת בבוקר כבר נסע עם אמו כדי לזהות את גופתה של שרון .נ' מתאר את הכאב וההלם שחווה בהלווייתם של שרון ויניב כ"בלתי יאומן ."לדבריו, כמה דקות לאחר שהגיעו לבית המשפחה לשבת שבעה נודע להם על מותו של דורון ,שיום למחרת נטמן בהר הרצל .לצד הכאב שחווה ,נ' מציין שכאח הבכור, היה עליו לטפל במשפחתו .

 

87.         לדברי נ', ניכרה ירידה משמעותית בתפקודו בעבודה במהלך השנים. במשך לפחות שלוש שנים הוא עבד מספר שעות נמוך יותר, כושר הריכוז שלו נפגע והוא בכה בעבודה ובבית .

הוא אף חווה קשיי שינה, מה שגם השפיע לרעה על יכולתו לתפקד. גם כיום הוא בעל מוטיבציה פחותה בעבודתו, והוא מעיד על עצמו שבעבר היה שאפתן אך כיום אין זה המצב .נ' עמד על הקשיים החברתיים שחווה כתוצאה מהפיגוע. לדבריו, הוא הפך לאדם סגור, ורבים מחבריו ניתקו עמו קשר בשל כך. לתחושתו, נעלמה שמחת החיים מחייו והוא אינו מסוגל עוד לחייך וליהנות כבעבר .

 

88.         בתצהירו, התייחס נ' לתופעות שונות שאותן הוא חווה, ושאותן הוא משייך למות בני משפחתו. כך, לדבריו הוא חווה סיוטים שבהם הוא רואה את עיניה של שרון פקוחות, כפי שראה אותן בעת שנתבקש לזהות את גופתה. הוא הוסיף שהוא חווה שחזורים של בני משפחתו שנרצחו ותאר תחושות כעס כלפי הרוצחים וכן תחושת עוררות כאשר הפיגוע עולה בשיחה – מה שהביא אותו למעט בשיחה על אודות הנושא .נ' נמנע, במשך שנים, מלנסוע בכביש 443 בו התרחש הפיגוע. הוא ציין שהשתתף בקבוצות טיפול לאחים שכולים .

 

89.         בחקירתו הנגדית, העיד נ' שהוא עובד כ----------------------- ושהתמיד בעבודה גם לאחר הפיגוע, אם כי החליף מקומות עבודה כל שנתיים-שלוש )עמ '658, שורה 13(.  לדבריו ,הוא לא שב לנהל אנשים, משום ששמחת חייו פסקה ונפגעו שאיפותיו הקודמות )עמ '657, שורות 26-14(. לכך תרמו גם סיוטים הקשורים בפיגוע שהדירו שינה מעיניו והטרידו אותו בעבודה .נ' נשאל על קשריו החברתיים והשיב שטרם הפיגוע היו לו חברים רבים, אך לאחר

--- סוף עמוד  24 ---

 

הפיגוע הוא חש בודד וכיום יש לו חבר ילדות אחד שאותו הוא פוגש אחת לחודשיים )עמ '660, שורות 31-28(. 

 

 חוות דעת המומחה

90.         לפי חוות הדעת של פרופ' שטראוס ,נ' סובל משכול פתולוגי ודכאון קל וחייו מושפעים מהשכול הפתולוגי עד עתה. הפיגוע השפיע על מגוון היבטים בחייו ובהם: החברתי, המשפחתי והתעסוקתי ובתוך כך גם על תפקודו בתחומים אלה. המומחה חזר בהקשר זה על דברים שמסר נ' בתצהירו ונזכרו לעיל. לפי חוות דעתו, קשיים אלה מנעו מנ' להגשים את המטרות שהציב בחייו, והוא חש בשל כך תחושת פספוס. לדעתו של פרופ' שטראוס ,נ' חווה מצב רוח דיכאוני במשך השנים וההשפעה הרגשית מהפיגוע עודנה נוכחת בחייו, למרות הזמן הרב שחלף מהתרחשותו. על רקע האמור, נקבעה לנ' נכות בגובה %15, לפי תקנה 34)ב( לתקנות .

 

91.         בחקירתו הנגדית, טען פרופ' שטראוס שעל אף שנ' עובד בתחום ה------- ומשתכר משכורת גבוהה, המדובר באדם מוכשר, שלפני הפיגוע היה בשיא פעילותו ובעטיו נפגעו האמביציה שלו וכן המוטיבציה בעבודתו. הוא אף אינו מכוון מטרה כבעבר )עמ '734, שורות 12-1(. לדבריו, אין מדובר רק בחלומות של צעיר שנתקלו במציאות ולכן לא התגשמו, אלא מדובר באדם שמשהו "נשרף" בו מבפנים .

 

עיקרי הטענות

92.         בהתייחס לקיומם של התנאי השני והתנאי השלישי בהלכת אלסוחה, מצביעים התובעים על כך שנ' קיבל שיחת טלפון מאחיו א' בנוגע לפיגוע וצפה ברכבו הפגוע של אביו בטלוויזיה. בהמשך לכך ,נ' הגיע לבית החולים בסמוך לאחר הפיגוע – תחילה לבית החולים שערי צדק ולאחר מכן לבית החולים תל השומר. מהשתלשלות אירועים זו עולה כי מתקיימים התנאי השני והתנאי השלישי.

 

93.         באשר לתנאי הרביעי, נטען שמתצהירו של נ' נלמדת הפגיעה שחווה בעבודתו וביכולתו לתפקד, וכן בקשריו החברתיים ומצבו הנפשי. על אף שנ' מוכשר בתחום ה------------, כתוצאה מפגיעתו הנפשית מהפיגוע הוא אינו שומר על יציבות תעסוקתית ועוזב מקומות עבודה בתדירות גבוהה שלא על מנת להתקדם. התובעים טענו שדבריו בחקירתו הנגדית, על כך שאין לו קשרים חברתיים ושלא חזר לתפקיד ניהולי לאחר הפיגוע מחזקים את האמור בתצהירו.

 

94.         לטענת הרשות, די בקביעתה של נכות בגובה %15 כדי להביא לפגיעה שנ' אינו עומד בתנאי הרביעי של הלכת אלסוחה. בהקשר זה מפנה הרשות לפסק הדין בעניין דריז. נוסף על

--- סוף עמוד  25 ---

 

כך נטען, שהראיות מצביעות על תפקוד גבוה והיעדר נכות נפשית צמיתה. דו"ח רציפות הביטוח של נ' מצביע על יציבות בעבודה ביחס לתנודתיות המאפיינת את עולם ההייטק וכן על שכר גבוה מאוד. מסקנה זהה עולה מהעובדה שנ' עובד במשרה מלאה, נשוי ואב לארבעה ילדים, ששלושה מהם נולדו לאחר הפיגוע .נ' מארח את א' בארוחות שישי ואת אביו בשבתות .

דברים אלו, לטענת הרשות, מלמדים על התנהלות משפחתית תקינה .

 

95.         הרשות מוסיפה שפרופ' שטראוס לא התמודד עם הנתונים שפורטו בסיכומיה ,שמצביעים על תפקוד תקין של נ', אלא טען שלפיגוע השפעות על חיי המשפחה והזוגיות של נ' או שהיו לו שאיפות להקמת סטארט-אפ, על אף שהדברים לא נלמדו מהראיות. לטענת הרשות, ביסוד הירידה בשאיפותיו של נ' לאורך השנים תהליך התבגרות טבעית שעוברים אנשים בשנות העשרים לחייהם, הנתקלים במציאות ומבינים שאין ביכולתם לכבוש כל פסגה אותה סימנו. הרשות מצביעה על כך שנ' לא היה זקוק לטיפול תרופתי ואף לא פנה לקבל עזרה נפשית, למעט קבוצה לאחים שכולים בה השתתף .

 

דיון והכרעה

96.      לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבוע שהתנאים השני ,השלישי מתקיימים, אך התנאי הרביעי אינו מתקיים.

 

97.      אשר לתנאים השני והשלישי, שניהם מתקיימים בענייננו ואף הרשות לא טענה אחרת .

נ' עודכן בפיגוע מאחיו א' וצפה ברכבו הפגוע של אביו בטלוויזיה. כפי שצוין בעניין אלסוחה, צפייה באירוע בטלוויזיה היא בעלת משמעות שווה לנוכחות במקום האירוע - התרשמות ישירה. למצער, יש לראות במידע שמקורו בצפייה מהטלוויזיה מידע שהתקבל מכלי שני ;כך הדבר גם לגבי שיחת הטלפון שקיבל נ' מאחיו. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות האופן המילולי )שיחת הטלפון( והוויזואלי )הצפייה בטלוויזיה( בהם התקבל הדיווח, הנזק הנפשי שנגרם לנ' צפוי כתוצאה מסתברת של התנהגות הרשות. אשר לדרישת הקרבה בזמן ובמקום ,נ' צפה באירוע בטלוויזיה ואף הגיע לבית החולים מיד לאחר שנודע על הפיגוע, ודי בכך על מנת לעמוד בדרישת הסיבתיות שמציב תנאי זה.

 

98.      מכאן לתנאי הרביעי. לנ' נקבעה נכות בגובה %15, שעל-פני הדברים יכולה לעורר את שאלת התקיימותו של התנאי הרביעי, ובפרט מקום בו המדובר בבחינת התקיימותו לצורך פיצויים עונשיים. בכל הקשור לפגיעה התפקודית, נראה כי על אף שאין להקל בה ראש, היא אינה מגיעה לדרגת החומרה המקימה עילה להכרה כניזוק משני .נ' הוא אדם מוכשר אשר התמיד בעבודתו לאחר הפיגוע, ואף מקיים חיי משפחה תקינים. אף שקיימת ירידה באמביציה שלו, שהתבטאה, בין היתר, בכך שלא חזר לתפקיד ניהולי

--- סוף עמוד  26 ---

 

לאחר מות קרוביו. והוא חווה קשיים בתפקודו החברתי – הרי שנוכח אחוזי הנכות שנקבעו ,%15, ובהינתן פסיקת בית המשפט העליון כפי שפורטה לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה שלו כניזוק משני, וזאת גם אם נצא מנקודת הנחה שנכות כזו יכולה להספיק לצורך הקביעה כי התנאי הרביעי מתקיים .בהינתן היעדרם של קשיים תפקודיים משמעותיים, או השיקולים האחרים, כפי שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון שפורטה לעיל, לא מצאתי כי התנאי מתקיים.

 א' ס' התצהיר והעדות

99.      בעת הפיגוע היה א' בן ---. לפי האמור בתצהירו, במוצאי שבת צפה בסרט בביתו ב---

-------- ומבזק חדשות שהופיע בפתאומיות דיווח על פיגוע ירי. במבזק הופיעה תמונה של הרכב שנפגע, אותו זיהה א' כרכב של אביו לפי הפתקים שמודבקים על השמשות וקופסת המשקפיים של דורון .א' התקשר לאביו ולאחר מכן לאחיו נ', וסיפר להם על שראה בטלוויזיה. הוא סיפר גם לאמו שהייתה עמו בבית על הפיגוע ועל כך שיש פצועים, ובתגובה התמוטטה ופונתה לבית החולים שערי צדק. בבית החולים נמסר למשפחה על מותם של יניב ושרון ופציעתו של דורון שאושפז בתל השומר .א' נסע לתל השומר, שם הודיע הצוות הרפואי שדורון לא ישרוד את פציעותיו .א' מתאר שהוא הרגיש "מטורף ומפורק" ושבשל גילו הצעיר הוא התקשה לעכל את גודל האסון.

 

100.   א' כתב שהוא זוכר כי בהלוויה של דורון, שנערכה לאחר הלוויתם של שרון ויניב הוא תפקד כמו "רובוט" והיה מנותק מהסביבה. הוא תאר תקופה זו כסיוט גדול שאותו לא ניתן לשכוח .א' מציין שהיה קרוב מאוד לדורון, והוא פנה ללימודי הנדסה בעקבותיו .

 

101.   א' לא שב ללימודים בבית הספר התיכון במועד ופספס את תחילת שנת הלימודים .

בזמן שהיה תלמיד היה עליו, במקביל, לטפל באמו. הוא מתאר ירידה משמעותית בפעילות החברתית באותם זמנים – בעוד שלפני הפיגוע הוא היה מוקף בחברים, לאחריו מיעט לבלות עימם. לדבריו, האובדן השפיע לרעה על חייו – הוא אינו מסוגל להחזיק קשר רגשי למשך זמן בשל ריקנות פנימית מכאב. לכך גם תרם הטיפול באמו, שלא הותיר מקום רגשי לאשה אחרת .

א' מציין שהוא נמנע מטיפול פסיכולוגי משום שאינו מרגיש בנוח לדבר עם אחרים על כאבו הפנימי .

 

 

102.   לדברי א', הוא חווה סימנים פוסט-טראומתיים של סיוטים. הוא שמר על החדר של דורון באותו מצב במשך כ־15 שנים. הוא אף מציין שחש אשמה למשך מספר שנים

--- סוף עמוד  27 ---

 

במותם של יקיריו משום שהוא זה שאמר לדורון להחזיר את הרכב באותו מוצאי שבת, אך כיום הוא מבין שמותם אינו אשמתו .

 

103.   בעדותו הוסיף שאינו בקשר עם אם בתו, אך שהוא ביחסים מעולים עם אחיו שנותרו בחיים .א' אישר שהוא מטייל, ושהדבר מהווה עבורו ניסיון להתנתק, משום שדברים רבים מזכירים לו את אחיו )עמ '663(.

 

104.   א' נשאל על עבודתו, והשיב שהוא עובד ב-------------------------- מזה --- שנים. עם זאת, ציין, תפקידו לא השתנה והוא נותר "עובד קטן". היו לו תקופות קצרות של ניהול עובדים שלא צלחו )עמ '664, שורות 14-4(. 

 

חוות דעת המומחה

105.      לפי חוות הדעת ,א' סובל משכול פתולוגי וממצב רוח נמוך כיוצאה ישירה מהפיגוע  .

אובדן קרוביו השפיע על היבטים שונים בחייו של א': החברתי, המשפחתי והתעסוקתי .

הקשיים שלו הקשורים בשכול הכרוני, כמו גם תחושת האחריות על הוריו, ובעיקר על אמו .א' עסק שנים רבות בה ובצרכיה לאחר הפיגוע, והתעסקות זו גרמה לו לניתוק מסביבה חברתית ורגשית. פרופ' שטראוס מוסיף כי א' בעל אפקט דיספורי, וכן כי חייו מושפעים מהכאב של השכול הפתולוגי עד היום, למרות הזמן הרב שחלף. לדבריו, לא צפוי כי תפקודו ושאר השפעות הטראומה ייפתרו בטווח הקצר, והן ישפיעו עליו למשך תקופה ארוכה. על רקע זה, נקבע שא' סובל ממחלה פעילה עם הפרעה בתפקודו הנפשי והחברתי, ויש לו נכות בגובה %20 לפי תקנה 34)ב)(3( לתקנות .

 

106.      בחקירתו הנגדית, נשאל פרופ' שטראוס האם עמד על היקף העבודה של א' בעת השיחה אתו ועל המוטיבציה שלו בעבודתו, ולכך הוא השיב שלא זכור לו כמה שעות הוא עבד בכל יום )עמ '735, שורות 32-27(. כשנשאל שאלה זהה לעניין קשריו של החברתיים של א', השיב שבחוות הדעת נכתב כי קשייו מסביב לשכול הכרוני ותחושת האחריות על אמו גרמו לו לניתוק מסביבה חברתית )עמ '738, שורות 9-6(. פרופ' שטראוס התייחס גם לפרידתו של א' מאם ביתו. לדבריו, פרידה זו נבעה מכך שלא היה לו מקום רגשי לאדם אחר, נוכח היותו בצלה של אמו )עמ '736, שורות 12-6(.  

 

 

עיקרי הטענות

107.      התובעים סומכים את ידיהם על חוות דעתו של פרופ' שטראוס, שלעמדתם לא נסתרה .הם מוסיפים שמתצהירו א' עולה שהתרשמותו מהאירוע מקיימת את הנדרש לפי הלכת אלסוחה, וכי מדבריו עולה הקרבה הרבה לאחיו שנרצח .

 

 

--- סוף עמוד  28 ---

 

108.      לטענת הרשות, לא הוכח שקיים צורך בטיפול תרופתי, כנדרש לפי תקנה 34)ב)(3(. א' מעולם לא היה בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי והמומחה לא קבע כל קביעה סותרת בעניין זה. מחומר הראיות עלה שלא קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי – מחקירתו נלמד כי תפקוד משפחתו הגרעינית תקין, שכן הוא נפגש עם אחיו ואביו ומשוחח עימם. נוסף על כך הוא העיד כי הוא מטייל בעולם ושיש לו חברים לעבודה .

 

109.      הרשות טענה שהקשר הסיבתי בין הנכות לבין האירוע אינו ישיר – מצבו הנפשי של א' הושפע ממצבה של אמו ולא ישירות מהאירוע, כפי שעולה מתצהירו. גם קשייו הזוגיים נובעים מהזמן שהקדיש לטיפול באמו, ומכך שהטיפול בה לא אפשר לו פניות רגשית לאישה אחרת, ולא כתוצאה ישירה מהאירוע.

 

110.      לעמדת הרשות אף לא הוכחה הגבלה בכושר העבודה – א' עובד בעבודה מבוקשת בשכר גבוה כבר 14 שנים. מחקירת המומחה עלה כי א' לא נשאל על כך .

דיון והכרעה

111.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות דעת המומחה, מצאתי כי התנאים השני והשלישי שנקבעו בהלכת אלסוחה ,מתקיימים בעניינו של א', וגם הרשות לא טענה אחרת .א' נחשף למידע על הפיגוע במפתיע במהלך צפייתו בטלוויזיה, חשיפה, שכאמור, שוות משמעות לנוכחות במקום האירוע. גם דרישת הקרבה בזמן ובמקום מתקיימת .

 

112.      שאלת התקיימותו של התנאי הרביעי מעוררת קושי, אך בסופו של יום, למרות הקשיים מסקנתי היא שגם התנאי הרביעי מתקיים. ביסוד המסקנה – הנכות שנקבעה) %20( שמאפשרת הכרה בניזוק כניזוק משני. לצד זאת, התרשמתי שקיימת פגיעה בתפקודו של א', כעולה מחוות הדעת, וכן מתצהירו ומעדותו בית המשפט, שבהם אני נותן אמון מלא. אחד מהעניינים המרכזיים, שבהם נפגע תפקודו הוא קשייו בהיקשרות רגשית. מצאתי לציין בהקשר זה כי אמנם הדבר קשור גם בטיפולו באמו, כפי שציינה הרשות, אך גם בשל הקושי הפנימי אותו תיאר. העובדה שקושי זה  קיים גם לאחר שחלפו מספר שנים מפטירת אמו מתיישב עם כך. האמור נכון גם לעניין הפגיעה בקשריו החברתיים, שאמנם הייתה קשורה בטיפולו באמו, אך גם בשכול הכרוני ממנו הוא סובל. מכל מקום, לא ראיתי שהונח בסיס מספיק שלא לקבל את קביעת המומחה לעניין גובה הנכות.

 

א' ב' ש' התצהיר והעדות

113.      א' היא אמו של יניב. בתצהירה כתבה כי בערך בשעה 23:00, כרבע שעה לאחר ששכבה לישון, קיבלה שיחת טלפון, כשעל הקו אחיה של שרון שסיפר לה בבכי על הפיגוע.

--- סוף עמוד  29 ---

 

היא ניסתה להתקשר לבנה יניב אך הוא לא ענה לשיחותיה. היא סיפרה על שאירע לבתה או' שגרה בשכנות ליניב ושרון .או' חיפשה את יניב בישוב---------  ולאחר מכן הגיע לביתה צוות החירום היישובי שהודיע לה שיניב ושרון נרצחו .או' התקשרה לא' ועדכנה אותה במותם .

 

114.      א' מתארת את הלוויה כטראומתית. היא ניסתה להמשיך ולתפקד משום שבעלה היה חולה והיו לה ילדים קטנים, אך לאחר כשלושה שבועות היא חוותה דכאון קשה והגיעה למצב של חוסר תפקוד מוחלט. יניב וא' היו קרובים מאוד, ולדבריה, עד היום לא הצליחה להתגבר על הכאב שהותיר מותו. מאז אובדנו היא אינה מצליחה ליהנות כפי שנהנה מדברים בעבר  .

 

115.      א' פנתה לטיפול בשל הקשיים השונים שהותיר בה השכול. היא הייתה עם בעלה ר' בטיפול למשפחות שכולות מטעם המוסד לביטוח לאומי. נוסף על כך, היא הצטרפה לעמותת "משפחה אחת", שם עמדה בקשר עם פסיכולוג שהעניק לה תמיכה וכלים כדי להתמודד עם כאבה ואף נטלה חלק בשיח קבוצתי .א' הופנתה לפסיכיאטר כדי לעבור הערכה לטיפול תרופתי; היא אובחנה כסובלת מדיכאון וקיבלה טיפול ב-SSRI. 

 

116.      מאז הפיגוע היא סובלת חוסר שינה וקושי להירדם. היא חוותה סיוטים הקשורים בפיגועים, ועסקה, באופן אובססיבי, במחשבות שעניינן תחושתו והרגשתו של יניב בעת הפיגוע, והאופן בו שרון נשכבה על בנותיה – מה שהביא להצלת חייהן. קשריה החברתיים של א' הצטמצמו ועם הזמן היא הפסיקה את התנדבותה בקהילה. היא ציינה כי רק לאחר 15 שנים שבה לאפות, משום שפעולה זו, לצד פעולות נוספות מהן נמנעה ,שהזכירו לה את יניב ושרון .א' התייחסה לבעיות רפואיות מהן סבלה לאחר הפיגוע – סוכרת וקרע בסרעפת, כאשר מה שהחמיר את מצבה הרפואי הוא שבשל השכול בעיות אלה לא עניינו אותה ולכן לא פנתה לטיפול בהן.

 

 

117.      בחקירתה הנגדית הוסיפה שלאחר הפיגוע לא שבה לעבודתה כ------ --------, תפקיד בו החזיקה -- שנים. היא ניסתה לעבוד אך לא מצאה כוחות לכך )עמ '667, שורות 30-15(. היא ציינה שהיא עודנה סובלת מנדודי שינה, אך אינה נוטלת תרופות כדי להימנע ממצב בו לא תהיה בשליטה )עמ '679, שורות 7-4(.  לדבריה, אין לה חברות רבות למרות שבעבר הייתה חברותית מאוד, ושהיא מתאמצת ללכת למתנ"ס כדי לצבור כוחות בעבור ילדיה ונכדיה )עמ '679, שורות 19-10(. 

 

118.      א' העידה על פעילותה בקבוצת התמיכה שבה השתתפה יחד עם בעלה. במפגשים כל אחד סיפר את סיפורו, והיתרון שבכך היה שכל חברי הקבוצה יכולים להבין איש את רעהו .

 

--- סוף עמוד  30 ---

 

לדבריה נוצרו לה משם מעט קשרי חברות רופפים )עמ '680, שורה 11(. בחקירתה החוזרת הוסיפה שקבוצת התמיכה הייתה שייכת לעמותה העוזרת לנפגעי פעולות איבה, וכי היא הייתה חברה בה משך שנים רבות )עמ '682, שורות 27-17(. א' הסבירה כי הפסיקה את הטיפולים הנפשיים בשנת 2009 עקב החלטת הביטוח הלאומי לפיה תמה תקופת הטיפול הממומנת, שלה היא זכאית. היא הבהירה שלדברי הפסיכולוג היה מקום להמשך טיפול, אך לא הייתה יכולה להמשיך בו באופן פרטי מבחינה כלכלית .

חוות דעת המומחה

119.      לפי חוות הדעת שנתן פרופ' שטראוס ,א' סובלת משכול פתולוגי וממצב רוח נמוך, שהם תוצאה ישירה של אובדן בנה וכלתה. המומחה ציין כי הכאב והגעגוע העמוק אצל א' בולטים במיוחד, בעת שהיא מדברת על בנה שנרצח יחד עם אשתו ושקיים אפקט דיספורי ,במיוחד כאשר סיפרה על השפעת מות בנה עליה ועל הירידה בשמחת חייה.

 

120.      לדברי המומחה, אובדן בנה השפיע על היבטים רבים בחייה. בהקשר זה נזכר בחוות הדעת כי א' לא שבה לעבודתה לאחר הפיגוע, למרות שניסתה לעשות כן. קשייה גרמו לה למצב רוח שהשפיע לרעה על איכות חייה במשך השנים מאז הפיגוע; היא חשה שחייה נפסקו לאחר האובדן, ונכנסה למצב של אנהדוניה) Anhedonia(. קשיים אלה משפיעים על תפקודה ושמחת חייה .

 

121.      פרופ' שטראוס קבע לא' נכות צמיתה בגובה %30 לפי תקנה 34)ב)(4( לתקנות. הוא ציין בחוות דעתו כי לא צפוי שהשפעות הטראומה על חייה ייפתרו בטווח הקצר – אלא הן ימשיכו להשפיע עליה למשך שארית חייה.

 

 

122.      בחקירתו הנגדית, נשאל פרופ' שטראוס על ניסיונותיה של א' לשוב לעבודה, שאותם הזכיר בחוות דעתו. הוא הסביר שבעת כתיבת חוות דעת, המומחה מבצע השוואת מידע בין המטופל הנבדק לבדיקות של מטופלים אחרים, וכן בדיקות שונות לבירור האם הנבדק דובר אמת. על רקע זה הוא ציין את ניסיונותיה לשוב לעבודתה, כעניין שתאם תגובות אחרות שלה ,כמו אמוציה, רגישות ובכי )עמ '701(. פרופ' שטראוס אישר שלא נשען על אבחון פסיכיאטרי על מנת לקבוע ששלושה שבועות אחרי האירוע א' הייתה בדיכאון קשה .

 

123.      פרופ' שטראוס פירש שהאנהדוניה שהזכיר בחוות דעתו היא למעשה תופעה בה אדם לא נהנה מדברים כמו שנהנה מהם בעבר. זוהי מעין פעולה של אדם "על אוטומט "– ביצוע דברים מסבי הנאה ללא הנאה מהם. עניין זה משנה את חווית החיים של האדם.

--- סוף עמוד  31 ---

 

לדבריו ,קביעתו שא' סובלת מאנהדוניה התבססה על כך שאינה נהנית מדברים כבעבר )עמ '705, שורות 23-15; עמ '707, שורות 8-7(.

 

124.      המומחה אישר שא' אינה נוטלת תרופות, אך יחד עם זאת אמר שקיים צורך בנטילתן .

כפי שנזכר לעיל, עמדתו היא שיש להבחין בין צורך לנטילת תרופות לבין נטילתן בפועל .לדבריו של פרופ' שטראוס, ההפרעה בתפקודה החברתי של א' נלמדת מכך שהיא איבדה קשר עם חברות רבות לאחר הפיגוע, והפסיקה להתנדב בקהילה. הוא ציין שאין בכך שהשלימה תואר בשנים האחרונות בכדי להשפיע על חוות דעתו – עצם עשייתם של דברים נבדלת מהחוויה שבעשייה )עמ '708, שורות 32-24(. 

עיקרי הטענות

125.      לטענת התובעים תצהירה של א', שממנו עולה הפגיעה בתפקודה הנפשי והחברתי וכן פגיעה בכושר העבודה שלה לא נסתר. הוא הדין לעניין חוות דעתו של פרופ' שטראוס, הקובעת לא' נכות נפשית העומדת בתנאי הרביעי של הלכת אלסוחה. 

 

126.      לעמדת הרשות ,א' לא עומדת בתנאי התקנה, שלפיה נקבעה הנכות. תחילה, היא אינה נוטלת תרופות, והדעת נותנת שאדם הסובל ברמה משמעותית יבקש עזרה מקצועית שתקל עליו. העובדה שאינה נעזרת בטיפול תרופתי מצביעה על מצוקה קלה מזו שנקבעה בחוות הדעת .

 

127.      הרשות טענה בנוסף שלא נמצאה הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, שכן רוב הקריטריונים שהמומחה פרט: מחשבות אובססיביות; סירוב לאפות; ו"צמצום החיים "– עוסקים במצבה בעבר ולא בהווה. לעניין זה הרשות מפנה לכך שא' סיימה תואר בגיל מבוגר .הרשות מפנה גם לדברי המומחה בעדותו לפיהם חיים לצד בן זוג הסובל ממחלה סופנית יכולים להשפיע על המצב הנפשי, וטוענת שהיה על המומחה להידרש לכך בחוות דעתו.

 

128.      נוסף על-כך, הרשות טענה שיש להבחין בין השפעת החשיפה לאירוע לבין השפעת ההתמודדות עם האובדן כתוצאה מהאירוע – כאשר האחרון הוא המוקד בעניינה של א'. 

 

דיון והכרעה

129.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות הדעת, מצאתי כי מצבה של א' מקיים את הנדרש בתנאי הרביעי של הלכת אלסוחה. מעדותה עולה חומרת פגיעתה הנפשית, והשפעתה על איכות חייה ותפקודה. היא סובלת מקשיי שינה, ואינה נהנית מדברים כבעבר. לאחר הפיגוע לא שבה לעבודתה על אף ניסיונותיה לעשות כן. היא התנדבה בקהילה שנים רבות – עניין שהופסק גם הוא בעטיו של הפיגוע .א' אף העידה שאינה בעלת קשרים חברתיים כבעבר

--- סוף עמוד  32 ---

 

.לעניין זה, לא מצאתי בסיס בטענת הרשות לפיה העובדה שהיא עושה התעמלות במתנ"ס פוגמת בטענה זו, משום שמדובר בפעילות ספורטיבית ולא במפגש חברתי, וכן א' השיבה לשאלת באות כוח הרשות שאין לה חברות רבות ושהקשרים שלה עם חברים מקבוצת התמיכה רופפים. 

 

130.      נתתי משקל לכך שא' טופלה במסגרות שונות, לרבות בקבוצת התמיכה, אצל פסיכולוג ואצל פסיכיאטר – שרשם לה טיפול תרופתי. אמנם ,א' אינה נוטלת תרופות כיום, אך לעמדת פרופ' שטראוס הצורך בנטילתן עדיין קיים. אמנם, כפי שציינה הרשות, תופעות מסוימות הקשורות בפגיעתה הנפשית פחתו עם השנים, אך הפגיעה עודנה קיימת ולעמדת המומחה אף צפויה להמשך לאורך זמן .

  ר' ב' ז"ל

התצהיר והעדות

131.      ר' ז"ל היה אביו של יניב. בנעליו באו אשתו א' וילדיו – א' ואו', שהגישו תצהירים בנוגע לפגיעתו ואף העידו לגביה .

 

132.      א' כתבה בתצהירה שלאחר הפיגוע ר' ז"ל היה אדם  "שבור". הפיגוע שינה את התנהגותו, והוא הפך עצבני. בשל כך הוא פוטר מעבודתו ולא פנה לעבודה אחרת. הוא היה מסתגר בדירתו עם ירידה משמעותית בפעילות והיה זקוק לתמיכה של הסובבים משום שהפך אדיש ואפאתי .א' ציינה שמספר שבועות לפני הפיגוע ר' אובחן כחולה במחלת הסרטן בקיבה ועקב כך קיבל הוראה להפסיק לעשן, וכך עשה. אולם לאחר הפיגוע חזר לעשן באופן כמעט מיידי, בכמויות גבוהות יותר מלפני כן .

 

133.      א' כתב בתצהירו שיניב היה בנו הבכור של ר', שגאוותו הייתה עליו, ושהוא היה ביחסים קרובים עמו. לאחר הירצחו של יניב, ר' נכנס למצב דכאוני למשך שנים רבות, והזניח את עצמו, לא טיפל כראוי בשבר בעצם הירך, לא נטל אינסולין שאמור היה לקבל, ומספר שבועות לפני מותו, נדרש להאכלה בזונדה בשל מצבו ומצב רוחו.

 

134.      א' הוסיף שלאחר הפיגוע התהפכו אצל אביו הלילה והיום, ושהוא הרבה להישאר במיטה – לעיתים למשך יממה שלמה. התיאבון שלו פחת ובהתאם הוא השיל ממשקלו .ר' אמר לסובביו שלאחר הפיגוע חייו אינם נסבלים. הוא נמנע מחברה והפסיק ליהנות מדברים ,כולל משהות במחיצת נכדיו.

 

135.      לפי האמור  בתצהירה של או', לפני הפיגוע ר' היה איש מלא בטחון, אנרגיה וכח. הוא היה חזק מבחינה פיזית לאחר שנים של עבודה בשטח. בעקבות הפיגוע עזב את עבודתו

--- סוף עמוד  33 ---

 

ושקע בעצבות. הוא התקשה להירדם – דבר שהרע עוד יותר את מצב רוחו .או' ציינה כי לאור קשיי התפקוד שלו ,ר' הופנה לפסיכולוג בכיר בעמותת "משפחה אחת", וטופל בדרך של שיחות שבועיות משך שנים .או' סייעה לאביה בנטילת כדורים שונים שנועדו לטיפול במצבו הנפשי.

 

חוות דעת המומחה

136.      פרופ' שטראוס לא נפגש עם ר'. הוא מציין בפתח חוות דעתו כי בכתיבתה הוא הסתמך על מגוון מקורות, ובהם שיחות עם ילדיו ואשתו; מכתבים מהפסיכולוגים המטפלים; ומכתב מהרופאה הגריאטרית המטפלת. על בסיס מידע זה, נקבע בחוות הדעת כי ר' סבל משכול פתולוגי וסימנים של דכאון .

 

137.      בחוות הדעת נזכרו מספר שינויים התנהגותיים המלמדים על אבחנה זו: חוסר היכולת להירדם; תוקפנות מילולית וחוסר סבלנות; טווח אפקט ירוד, שהתבטא בירידה משמעותית בפעילות החברתית; וחוסר יכולת להביט לקראת העתיד, כפי שהתבטאה גם בחזרתו לעשן.

 

138.      פרופ' שטראוס לא קבע אחוזי נכות, אלא כתב שר' סבל, בסבירות גבוהה, מהפרעת שכול פתולוגי וסימנים של דכאון מג'ורי בדרגת חומרה קשה.

 

 

139.      בחקירתו הנגדית, ציין פרופ' שטראוס כי בעת כתיבת חוות הדעת עמד בפניו מסמך רפואי לפיו ר' חלה בדיכאון, שכתב הפסיכולוג שאצלו טופל. הוא ציין כי פסיכולוג מוסמך לאבחון דכאון )עמ '710, שורות 30-24(. המומחה הוסיף שניתן ללמוד שר' ביקר אצל פסיכיאטר לפי התרופות שהוא נטל- תרופות אנטי-דיכאוניות, שעל אף שרופאי משפחה מוסמכים לרשום אותן, הם אינם עושים זאת, אלא מפנים לפסיכיאטר .ר' אף נטל תרופה לטיפול באי־שקט ומתח. הוא אישר שאת המידע קיבל מילדיו של ר', שלא ראה את דו"ח התרופות של קופת החולים )עמ '711, שורות 19-1( ואף שאינו יודע ממתי קיבל ר' את התרופות )עמ '715, שורה 31(.

 

140.      המומחה נשאל על קשריו החברתיים של ר' לאחר הפיגוע והשיב שידוע לו שהוא התנתק מרוב סביבתו, אם כי אינו בקי במלוא פרטי חייו החברתיים )עמ '713-711(. 

הוא התבקש להתייחס למכתב של הגרונטולוגית שכתבה שר' סובל מדיכאון לא מאוזן, שעמד בפניו בכתיבת חוות דעתו, ובתוך כך אישר שאינו יכול לדעת, בהתבסס על המכתב, האם הדיכאון נגרם ממחלותיו בסוף ימיו או שמא לקה בו לפני כן. יחד עם זאת, לדבריו רוב האנשים החולים במחלות שחלה בהם ר' אינם נכנסים לדיכאון קליני )עמ '745, שורות -16

  .)29

 

--- סוף עמוד  34 ---

 

 

141.      בחקירתו החוזרת הסביר פרופ' שטראוס שמקור המידע על התרופות שר' נטל ועל מינונן הוא בתו או', שהראתה לו את התרופות בעת שהיה בביתם. הוא ציין שלא עמד בפניו מרשם או מסמך רלוונטי אחר )עמ '741, שורות 11-10(. 

 

עיקרי הטענות

142.      התובעים טוענים שיש לאמץ את חוות דעתו של פרופ' שטראוס, שלא נסתרה, ממנה עלה שר' סבל מנכות נפשית בחומרה הנדרשת לפי הלכת אלסוחה.

 

143.      לטענת הרשות, המומחה הסתפק בעת שקבע את מצבו הנפשי של ר' בשיחות עם בני משפחתו, שהם בעלי עניין מובהק בתיאור מצבו הנפשי כחמור ביותר. מסיבה זו, אין לתת משקל לחוות דעתו. עוד נטען שלמנוח היו מחלות שונות, שבהן חלה – סרטן, סוכרת, בעיות לב, שבץ מוחי, בעיות אורתופדיות ואף היה מעורב במספר תאונות דרכים. המומחה לא בדק מתי חלה התובע בכל מחלה וכיצד השפיעה כל אחת על מצבו הנפשי .

 

 

144.      בנוסף, נטען שהמומחה לא ראה מסמך רפואי, שקשור לתרופות הפסיכיאטריות שקיבל ר', ואף לא ידע להצביע על התקופה שבה קיבל אותן – וזאת על רקע המחלות האחרות שמהן סבל. פרופ' שטראוס אף לא היה בקיא בפרטים של שגרת חייו של ר' לאחר האירוע: הוא לא ידע האם ביקר את ילדיו ונכדיו; עם כמה חברים נפגש; והאם היה חבר בקהילה ,בבית הכנסת, שאותו פקד .

 

145.      הרשות הוסיפה כי בשל הבסיס העובדתי הדל עליה נשענת חוות הדעת, המומחה לא היה מסוגל לקבוע את אחוזי הנכות הצמיתה שלו בחייו –אלא ציין "מחלת נפש קשה". נטען ,קביעה כללית שכזו אינה עומדת בדרישות הפסיקה .

 

146.      בהיבט הדיוני נטען שהתצהיר שהוגש בעניינו של ר' מטעם ילדיו ואשתו אינו קביל ,שכן אישור החתימה נעשה מרחוק, ללא ציון שמו של החותם )שבחקירה הנגדית התברר שמדובר בא'(, מטעם שלושת המצהירים הוגש תצהיר אחד משותף. כמו כן, נטען שלתצהיר צורפו ציטוטים מדברים שכתבו רופאים שטיפלו בר', שאף הם אינם קבילים משום שא' לא כתב או ערך אותם. טענה נוספת נגעה לצו הירושה, אך זה צורף לסיכומי התשובה.

 

דיון והכרעה

147.      לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי גם בעניינו של ר' מתקיים התנאי הרביעי בהלכת אלסוחה .בכל הנוגע לטענות לפגמים דיוניים, הרי שבהמשך למה שציינתי לעיל בעניינה של פ', מצאתי לקבל את התצהיר כראיה, למעט הקטעים המצוטטים מתוך מה שכתבו

--- סוף עמוד  35 ---

 

הרופאים שטיפלו בר'. החלטתי לקבל גם את צו הירושה, חרף זאת שצורף רק בסיכומי התשובה של התובעים.

 

148.      כעת לרובד המהותי. כפי שציינתי בעניינה של פ', קביעת נכות נפשית של אדם לאחר מותו היא מורכבת, ומטבע הדברים לא עומדים לפני המומחה מלוא הנתונים, שעומדים לפניו בעת שהוא מחוה את דעתו לגבי נפגע חי.

 

149.      מצאתי שלמרות החסרים עליהם הצביעה הרשות, קיימים נתונים מספיקים על מנת לקבוע כי נכותו הנפשית של ר' עומדת בדרגת החומרה הדרושה לפי הלכת אלסוחה: המומחה לא התבסס רק על עדויות קרוביו של ר', אלא גם על מסמכים אובייקטיביים – מכתבים מהפסיכולוגים ומכתב מהרופאה הגריאטרית, שטיפלו בר'.

 

 

150.      תפקודו של ר' נפגע משמעותית בעקבות הפיגוע. חל שינוי בהתנהגותו והוא נעשה עצבני. הוא מיעט לצאת מביתו, התקשה להירדם והפסיק לעבוד. הוא אף חזר לעשן בסמוך לאחר הפיגוע, למרות שהיה מודע להשלכות הדבר על בריאותו, עניין המעיד, לפי פרופ 'שטראוס, על חוסר יכולת להביט לעבר העתיד .

 

151.      ר' אף טופל אצל פסיכולוג. לעניין התרופות הפסיכיאטריות שנטל, אכן לא הוכח מהו המועד בו החל ליטול אותן, אך מצד שני המומחה ציין כי המחלות בהן חלה אינן מובילות ,בדרך כלל, לדיכאון. כאשר מוסיפים לכך את מצבו הנפשי של ר' לאחר מות בנו, ניתן לקבוע ,לכל הפחות, שמצבו הנפשי היווה אחד הגורמים לנטילת התרופות הפסיכיאטריות, ודי בכך.

 

א' ב' ש' התצהיר והעדות

152.      א', בן -- במועד הפיגוע, הוא אחיו של יניב ז"ל. לפי תצהירו, בעת הפיגוע שהה אצל חבר ואמו התקשרה אליו וביקשה ממנו לחזור מיד הביתה כי "משהו קרה". בביתם, חבר של הוריו, מאיר, סיפר לו שיניב ושרון נרצחו. מיד לאחר מכן, נכנס למצב קשה ובכה רבות. הוא בישר את הבשורה לאחותו הקטנה ב'. א' מתאר שבאותו היום רבים באו לבקרם ושהוא הרגיש רגשות שונים, ובהם חוסר אונים, עצב ופחד. ההלוויה הייתה קשה עבורו, והוא מתאר את זיהוי שרון ויניב לפני הקבורה כדבר מזעזע שלעולם לא ישכח .

 

153.      לדבריו, רוב הבעיות בחייו קשורות לשכול ולאובדן אחיו. כך,---------------- ---------

 

--- סוף עמוד  36 ---

 

----------- ------- הוא ניסה למלא את הריקנות שבו עם חברים, שאכן תמכו בו, לפי יכולתם .

הוא זוקף את הצלחתו לסיים את בחינות הבגרות לזכותם של מוריו שנתנו לו הקלות רבות ,עזרה ותמיכה. בעקבות קשייו היה בטיפול פסיכולוגי למשך כשנה והפסיק משום שחש שהטיפול אינו מסייע לו. הוא נכח בטיולים של  "משפחה אחת", אך לא נהנה מקבוצות התמיכה משום שחבריו לקבוצה הרבו לדבר על המוות. הוא חשב ש"טיפול מעשי" בעבודת כפיים יסייע יותר ולכן הוא פנה לעבוד ב-----------------.

 

154.      א' העיד שלאחר הפיגוע הוא סבל מחרדות ומקושי להיפתח לפני אנשים. מאז הפיגוע כמעט ולא רכש חברים חדשים – הוא נותר עם מעגל החברים הקיים .א' סבר שייתכן שעניין זה נובע מחשש שיחשבו שבשל עברו הוא "מסכן". הוא הצהיר גם על סימנים אותם חווה עד היום, שמעידים, לדבריו, על תגובה פוסט-טראומתית, כמו סיוטים העוסקים באנשים מתים ,חוסר יכולת לשיר שירי שבת מסוימים ותגובה רגשית בעת שיח על האובדן. הוא מסכם בכך שקיבל החלטות רבות בחייו בשל החרדה המתמשכת מהאובדן והשכול, ושרק לאחרונה ,לאחר נישואיו הוא מרגיש שהוא מתחיל לחיות.

 

155.      בחקירתו הנגדית א' אישר שהוא בקשר טוב עם אחיותיו וכי הם נפגשים כמעט מדי שבוע. לעיתים רחוקות הוא נוסע לטייל עם אשתו )עמ '666, שורות 31-21(. בישוב בו הוא גר מתנהלים חיי קהילה, אך הוא נמנע מהם משום שהוא מעדיף להיות לבד .א' ציין שבשל תאונת עבודה נקבעה לו נכות --------------------- מטעם המוסד לביטוח לאומי. לדבריו:

"נראה לי סביר שבן אדם שנופל מגובה 6 מטר יהיה לו נכות נפשית" )עמ '669(. 

 

156.      א' הרחיב בעניין עבודת------- -------- ---------. לדבריו, לאחר הפיגוע הוא הפך ילד בודד ואביו ראה שהוא "נאבד". אביו שדאג לו, נתן לו תעסוקה בעבודה פיזית )עמ '671, שורות 3-1(. 

 

157.      בחקירתו החוזרת, הוסיף כי בחייו עבר בכ־16-15 מקומות עבודה, בשל הקשיים הנפשיים איתם התמודד שהקשו עליו בעבודתו )עמ '671, שורות 31-28(. 

 

חוות דעת המומחה 

158. פרופ' שטראוס תאר בחוות הדעת שערך את א' כבעל ביטחון עצמי ש"נראה לא טוב ."הוא תופס את עצמו כ"מסכן", למרות שהוא מנסה לא להראות זאת כלפי חוץ. הוא בעל אפקט דיספורי. הבדיקות שנערכו לא' העלו שיש לו סימנים של שכול פתולוגי ודכאון לאחר שאחיו נרצח. אובדן זה השפיע על היבטים שונים בחייו. קשייו, הקשורים בעיקר בחוסר

--- סוף עמוד  37 ---

 

הביטחון ובתחושת המסכנות גרמו לו למצב רוח נמוך וחרדתי למשך השנים וחייו מושפעים מכאב ושכול הפתולוגי. על רקע זה, קבע פרופ' שטראוס לא' %20 נכות צמיתה, לפי תקנה

34)ב)(3( לתקנות .

 

159.      בחקירתו הנגדית, אישר פרופ' שטראוס שא' אכן עובד ובעל משפחה, אך אמר כי אינו מתפקד כפי שתפקד בעבר. הוא חש מנותק מהעולם ושהקרקע לא יציבה תחתיו )עמ '727, שורות 26-21(. 

 

160.      בחקירה החוזרת הוסיף המומחה שהעובדה שא' החליף מקומות עבודה רבים מהווה אינדיקציה לחוסר יציבות תעסוקתית וחוסר תפקוד. הוא הוסיף, שגם אם אדם מתפקד ,שאלת הנכות נבחנת, בין היתר, בראי פוטנציאל התפקוד שלו אל מול תפקודו בפועל )עמ '

  .)741-742

 

עיקרי הטענות 

161.      התובעים סומכים את ידיהם על חוות דעתו של פרופ' שטראוס. הם מדגישים כי כפי שעולה מדו"ח הרציפות התעסוקתית ,א' החליף --- מקומות עבודה במהלך --- שנים, מה שמלמד על חוסר תפקוד. הם מדגישים לעניין זה שלמרות שלמד-------- ---------- , כיום הוא עובד -------------- – עבודה פיזית במשכורת נמוכה .

 

162.      לטענת הרשות, לא מתקיימים בעניינו של א' התנאי השני והרביעי של הלכת אלסוחה .אשר לתנאי השני ,א' לא נחשף לסבלו של יניב אחיו, אלא שמע מהוריו ש"קרה משהו" ולאחר מכן עודכן מחבר של הוריו על מותו.

 

163.      ביחס לתנאי הרביעי, נטען כי לא הוכח שקיים צורך בטיפול תרופתי, כנדרש לפי התקנות. כמו כן, לא קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי – א' התגייס; למד לתואר באוניברסיטת _______; נשוי מזה חמש שנים והעיד על שגרת חיים רגילה. גם יחסיו עם משפחתו הגרעינית תקינים והוא נפגש עם אחיותיו לעיתים תכופות .

 

164.      לטענת הרשות אף לא קיימת הגבלה בכושר העבודה – א' עבד בכל השנים מאז שחרורו. אמנם, הוא העיד כי קיימת לו נכות נפשית כתוצאה מתאונת עבודה, אך זו אינה נובעת מהפיגוע. יתרה מכך, נכות זו, שהוסתרה מהרשות ואף לא דווחה לפרופ' שטראוס מלמדת שיש לייחס חלק מהנכות הנפשית שנקבעה על ידי המומחה לתאונה ולא לאירוע ,ובהתאם, יש לקבוע שלא הוכחה חומרת הנזק הנדרשת .

 

 

--- סוף עמוד  38 ---

 

דיון והכרעה

165.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות דעת המומחה מצאתי כי לא ניתן לאמץ את חוות דעתו של פרופ' שטראוס בעניינו של א', ואין מנוס מן המסקנה שלא מתקיים התנאי הרביעי לתחולתה של הלכת אלסוחה. 

 

166.      אציין תחילה כי התנאי השני מתקיים בענייננו, על אף שא' קיבל את המידע מכלי שני ,חבר של הוריו, והנזק הנפשי צפוי במכלול נסיבות המקרה, לרבות גילו הצעיר של א' באותה העת וחומרת האסון. הרשות לא חלקה על התקיימותו של התנאי השלישי .

 

 

167.      אשר לתנאי הרביעי, לא ניתן, בנסיבות העניין, לקבוע כי הוא מתקיים  .א' ציין כי נגרמה לו נכות נפשית עקב תאונת עבודה, שאף הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. עניין זה לא נזכר בחוות הדעת, ואין כל אינדיקציה שהמומחה היה חשוף למידע זה בעת שכתב אותה. התובעים אף לא ציינו מה גובה הנכות הנפשית שהוכרה על-ידי המוסד  לביטוח לאומי .

 

168.      הנה כי-כן, חוות הדעת נערכה על בסיס תשתית עובדתית, שבה חסר נתון משמעותי .בשל האמור, לא ניתן לדעת מה גובה הנכות שמקורה בפיגוע, ובהתאם, לקבוע האם די בה כדי לקיים את התנאי הרביעי של הלכת אלסוחה.

 

ב' ב'

התצהיר והעדות

169.      ב', בת----- בעת הפיגוע, היא אחותו של יניב. לפי האמור בתצהירה, בליל הפיגוע היא שמעה, בעת ששכבה לישון, את אמה עונה לשיחת טלפון שבה נמסר לה שמשהו קרה לשרון ויניב. אחיה של שרון התקשר וסיפר לאמה שהוא הבחין בכך שרכבם היה מעורב בפיגוע .

 

170.      בשל גילה הצעיר, הגיעו זוג חברים של הוריה לשמור עליה וסיפרו לה שיניב ושרון נפגעו בפיגוע. למשמע ההודעה היא בכתה ארוכות. היא מתארת את המצב בו הייתה כ"הלם מוחלט" ומציינת שלא הצליחה להירדם באותו הלילה .ב' מוסיפה שבתחילה לא ידעה כיצד בדיוק יניב ושרון נהרגו, אלא רק הבינה שהם מתו ולכן לא נפרדה מהם כמו שצריך ,לתחושתה. יום למחרת היא הבינה את פרטי הפיגוע: המחבל ירה קודם בשרון, לאחר מכן ביניב ואז בדורון. היא הבינה גם ששרון מנעה בגופה את פגיעת הירי בבנותיה .

 

 

--- סוף עמוד  39 ---

 

171.      ב' פירטה בתצהירה על אודות הקשר הקרוב שהיה בינה לבין יניב, שהיה מעין אב עבורה. לאחר הפיגוע פחת באופן משמעותי רצונה להשתתף בלימודים היא סירבה ללמוד ערבית, ואף עזבה את הדת ואמצה אורח חיים חילוני. לדבריה, השכול השפיע באופן שלילי על התנהגותה. היא החלה לעשן בגיל 13, לא סיימה כיתה י"ב, למדה במסלול אקסטרני ואין לה תעודת בגרות. היא נרתעת מלימודים, עד היום, ובשל כך נמנעת מלהגשים את חלומה לעבוד בסיעוד. היא מציינת שהפכה חרדתית ושהוציאה רישיון נהיגה רק בגיל 26 בשל כך שפחדה לנהוג. יחד עם זאת, היא קיבלה תמיכה מחבריה ולא הרגישה שהפיגוע השפיע עליה ברמה החברתית .

 

 

172.      לפי דבריה, יש לה סימנים המעידים על תגובה פוסט-טראומתית. היא חווה במהלך השנים סיוטים הקשורים בשרון ויניב, גם כיום. נוסף על כך, היא מפחדת לנהוג בכבישים ראשיים ואף מפחדת לשהות במקומות ציבוריים בשל חשש מפיגוע .

 

173.      ב' טופלה אצל פסיכולוגית אך לא התמידה בטיפול לאורך זמן משום שלא חשה חיבור עמה. היא נטלה חלק בקבוצות השיח של עמותת "משפחה אחת", חוויה אותה היא מתארת כחיובית.

 

174.      בחקירתה הנגדית, היא סיפרה שעבדה כ------------ ושכיום היא עובדת ב------------

---------- ------------ בהיקף של 28 שעות שבועיות )עמ '684(. לדבריה היא מטיילת עם משפחתה בארץ ונוטלת חלק בחיי הקהילה בישוב בו היא מתגוררת .

 

חוות דעת המומחה

175.      לפי חוות הדעת שנתן פרופ' שטראוס ,ב' סובלת משכול כרוני פתולוגי ומחרדה מתמשכת שמשפיעה על חייה. האובדן השפיע על היבטים רבים, ובהם ההיבט החברתי ,התעסקותי והמשפחתי. קשייה, לרבות חוסר היכולת לממש את חלומותיה המקצועיים, גרמו לה ללחץ ולאי-נוחות למשך שנים ושינו את מסלול חייה .

 

176.      להערכתו של המומחה, לא צפוי כי השפעות הטראומה ייפתרו בטווח הקצר, והם ימשיכו להשפיע עליה תקופה ארוכה. על רקע האמור, פרופ' שטראוס קבע לב' %20 אחוזי נכות לפי תקנה 34)ב)(3( לתקנות .

 

177.      בחקירה הנגדית, פרופ' שטראוס הבהיר שהעובדה שב' עובדת ושולחת את ילדיה לגן לא אומרת שתפקודה תקין. הוא הסביר שתפקוד מסוים אכן קיים, אך תפקודה פחות משל אישה נורמטיבית. היא הייתה תלמידה מוצלחת לפני הפיגוע אך בסופו של דבר אין לה תעודת בגרות, החלה לעשן בגיל מוקדם וסובלת כיום מחרדה, המתבטאת בדרכים שונות, כנזכר בחוות הדעת )עמ '723(. 

 

--- סוף עמוד  40 ---

 

 

עיקרי הטענות

178.      לטענת התובעים ,ב' נחשפה למידע על הפיגוע בדיווח מילולי שדי בו לקיום התנאי השני של הלכת אלסוחה. בהתייחס לתנאי הרביעי, מדגישים התובעים כי הפגיעה הטראומתית בב' נגרמה בגיל צעיר, כאשר הייתה בת ---. במקרים כאלה, לגיל הצעיר משמעות והשפעה יתרה. הם מפנים בעניין זה לת"א 09-09-4581 פלונים נ' דור ישראלי )24.3.2013( בה עמדה מומחית מטעם בית המשפט על שיקול זה.

 

179.      הרשות טוענת שתנאי הלכת אלסוחה אינם מתקיימים בעניינה של ב'. 

היא לא התרשמה באופן ישיר מהאירוע המזיק – אלא שמעה על הפגיעה באחיה מאמה ועל מותו מחבר משפחה. אשר לתנאי השלישי, לפי תצהירה, הבינה מה קרה לאחיה רק יום לאחר הלוויה – ובכך הרחיקה את עצמה במקום ובזמן מהאירוע עצמו .

 

180.      באשר לתנאי הרביעי, הרשות טוענת שלא הוכח שלב' צורך בטיפול תרופתי, לא הוכח קושי בתפקוד הנפשי או החברתי. במישור החברתי ,ב' ציינה בעצמה שלא חשה שהפיגוע השפיע עליה. אשר לתפקודה הנפשי ,ב' שירתה שירות צבאי בהצלחה, היא נשואה וילדיה במסגרות חינוך רגילות. כך שהחרדות, ככל שהן קיימות, לא משפיעות על תפקודה. לטענתה, המומחה לא הצביע בעדותו על השפעה תפקודית של חרדות אלה. לבסוף נטען, כי אין עדות להגבלה בכושר העבודה – לפי דו"ח רציפות הביטוח שהוגש ,ב' עבדה במהלך כל השנים מאז שחרורה מהצבא .

 

דיון והכרעה

181.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות הדעת מצאתי כי התנאים להכרה בניזוק משני, כפי שנקבעו בהלכת אלסוחה מתקיימים בעניינה של ב'. התרשמותה מהאירוע המזיק נעשתה מכלי שני בדיווח מילולי. הנזק הנפשי שנגרם לה צפוי היה במכלול נסיבות המקרה, לרבות גילה הצעיר באותה העת וחומרת הנזק – מות אחיה. לעניין התנאי השלישי, לא מצאתי לקבל את הטענה שחשיפתה לפרטיהם המדויקים של האירוע יום לאחר הלוויה מנתקת את הקשר הסיבתי, וזאת בשל כך, שהידיעה הרלוונטית – על עצם הפיגוע והתוצאות להן גרם, נקלטה אצלה בסמוך לקרות הפיגוע. הפירוט של סדר ביצוע הירי והעובדה ששרון הגנה על בנותיה בגופה, פירוט שניתן לה יום לאחר ההלוויה, אינם שוללים את התקיימות התנאי.

 

182.      לא הונח טעם מספיק שלא לקבל את חוות דעתו של פרופ' שטראוס לעניין חומרת הנזק הנפשי, וזאת בעיקר נוכח התרשמותי שהפיגוע השפיע באופן משמעותי על תפקודה ועל מהלך חייה של ב' – בעבר וכיום. הפגיעה הנפשית שלה הציבה בפניה חסמים שונים. בהקשר זה יש לציין את קשיי הלמידה שלה, שהתבטאו בעבר בכך

--- סוף עמוד  41 ---

 

שהפכה מתלמידה מוצלחת למי שלא עמדה בבחינות הבגרות, וכיום עובדת בעבודה שאינה דורשות השכלה אקדמאית ,במשרה חלקית, כאשר אין בכוחותיה להגשים את רצונה ללמוד סיעוד. תפקודה נפגע גם במובן זה שהיא חוששת מנהיגה בכבישים ראשיים ומשהות במקומות ציבוריים. כמו כן, היא עדיין סובלת מסיוטים הקשורים בפיגוע  .

 

183.      נוסף על כך, מתקיימים תבחינים נוספים: לפי חוות הדעת, מדובר בפגיעה הצפויה ללוות את ב' לאורך זמן; השתלבותה בחיי היום-יום קיימת, אך באורח מוגבל כאמור והיא אף נעזרה בטיפול פסיכולוגי ובקבוצת תמיכה של עמותת משפחה אחת .ב' אמנם אינה נוטלת תרופות, אך כאמור, די בצורך בטיפול תרופתי, שקיים לפי חוות הדעת, כעולה מהאבחנה בה אובחנה ב'. 

 

184.      לבסוף אציין כי נתתי את דעתי לכך שלב' אין הפרעה בתפקוד החברתי, כפי שכתבה בעצמה בתצהירה, אך לפי תקנה 34)ב)(3( לתקנות, די בהפרעה בתפקוד הנפשי או החברתי .

 

או' מ' התצהיר והעדות

185.      או', בת ---, היא אחותו של יניב ז"ל. לאחר הפיגוע אימצה את שתי בנותיהן של שרון ואחיה. במוצאי שבת אמה התקשרה אליה ושאלה איפה שרון ויניב, וסיפרה לה שאחיה של שרון התקשר בבכי ובצעקות אך היא לא הבינה מה בדיוק אמר. כששמעה את הדברים הלכה לביתם של שרון ויניב הגרים בסמוך לביתה, וכשראתה שאינם בביתם ירדה למחסום ושם החיילים אמרו לה שאירע פיגוע אך לא מסרו לה פרטים כלשהם. ההבנה שיניב ושרון נפגעו בפיגוע, החלה לחלחל במוחה של או', וכששבה לביתה, הגיעו חברים ושכנים ואף צוות החירום ונמסר לה שאחיה וגיסתה נרצחו, ושהבנות לא נפגעו ופונו לבית החולים תל השומר .היא נסעה לבית החולים על מנת להיות עם הילדות; היא מתארת שהיא תפקדה "כמו רובוט ,באוטומט וללא רגש" כדי לשמור על עצמה מכאב .

 

186.      בלילה נשארה עם הבנות ולמחרת נסעה לזהות את הגופות באבו-כביר. ההלוויה הייתה קשה עבור או'. במקביל, היא הייתה צריכה לתמוך במשפחתה וניתקה קשר עם הסביבה כדי לשרוד. לדבריה, בימים אלה הכאב, ההלם והטראומה היו קשים ביותר .

 

187.      או' כתבה בתצהירה שהיא סובלת מחוסר שינה שנמשך שנים, והיא סבלה מכך בתקופה שבה א', בתה המאומצת, הייתה מתעוררת בבכי כל לילה, וכן שהלחצים

--- סוף עמוד  42 ---

 

המתמשכים והאתגרים הרבים, כלשונה, השפיעו על שלום הבית שלה והביאו לריבוי משברים. היא מתארת את הקשיים והמורכבות באימוץ הבנות, לרבות "נקודת השבירה "עמה התמודדה כשא כינתה אותה "אמא", דבר שהיה קשה עבורה משום שלא רצתה לקחת את מקום ההורה מאחיה וגיסתה .או' הוספה כי היא סובלת מחרדה ושהיא נמנעת מבתי קברות .

 

188.      או' הופנתה לטיפול פסיכולוגי אך סירבה משום שלא רצתה לרדת לעומק רגשותיה .

עם זאת, נפגשה עם פסיכולוגית, בתקופות שונות, כדי שתסייע לה בגידול הבנות.

 

189.      בחקירתה הנגדית, העידה שלאחר הפיגוע עזבה את העבודה והפכה לעקרת בית. היום-יום שלה מושקע בילדיה )עמ '674, שורות 6-1(. היא חשבה לחזור לעבודה פעמים רבות, אך העיסוק עם ילדיה מנע ממנה לעשות )עמ '675, שורות 15-6(. לדבריה הם מארחים בימי שבת ונוהגים לטייל .או' הוסיפה שמבחינתה א' וש' הן "גל-עד חי" ולעיתים הן מזכירות לה את הוריהן. היא השתדלה לאחד את משפחתה ולהעניק לה חיים שפויים לאחר הפיגוע )עמ '676, שורות 13-6(. 

 

חוות דעת המומחה

190.      לפי חוות הדעת של פרופ' שטראוס, לאו' סימנים של שכול פתולוגי וקשיי הסתגלות בעקבות הפיגוע. האובדן, והקשיים באימוץ הבנות וגידולן השפיעו על היבטים רבים בחייה וגרמו לה ללחצים ואתגרים ששינו את מסלול חייה והשפיעו על שמחת חייה, בתקופות מסוימות, בשנים שלאחר הפיגוע. לפי פרופ' שטראוס, מדבריה של או' עולה שגידול הבנות מהווה "סוג של טראומה בפני עצמה" עבורה. נזכר גם כי לא צפוי שהשפעות הטראומה על חייה ייפתרו בטווח הקצר. על רקע האמור, פרופ' שטראוס קבע לאו' %25 אחוזי נכות לפי תקנה 34)ב( לתקנות.

 

191.      בחקירתו הנגדית, אמר פרופ' שטראוס שהפגיעה בכושר ההשתכרות נלמדת מכך שאו' הפסיקה לעבוד לאחר הפיגוע. הוא הסביר שהנטייה של רוב האנשים שנולדו להם ילדים היא להמשיך לעבוד, בשונה מהבחירה של או' )עמ '717, שורות 11-3(. פרופ' שטראוס הוסיף שעצם העובדה שאו' נפגשת עם חברים ומטיילת אינה שוללת פגיעה בתפקודה החברתי והנפשי, שכן התפקוד קיים, אך איכותו וכמותו שונים. המומחה נשאל במה מתבטאת הפגיעה בתפקודה ,והשיב, בין היתר, שתפקודה נפגע מכך שהפכה מאישה אנונימית לאדם מוכר; ומהקשיים שנלוו לאימוץ הבנות, שהשפיעו גם על החלטתה לעזוב את עבודתה )עמ '720-718(. 

 

 

 

 

--- סוף עמוד  43 ---

 

עיקרי הטענות

192.      לטענת התובעים, ממכלול הראיות עולה כי חלים בעניינה תנאי הלכת אלסוחה. הודגש, שבכך שאו' אימצה את בנותיהן של יניב ושרון, היא העמיסה על עצמה "מצבת שכול", שנוכחת בחייה שגרמה למגבלת תפקוד ניכרת .

 

193.      הרשות טוענת שהתנאי השני והתנאי הרביעי של הלכת אלסוחה לא מתקיימים בעניינה של או'. אשר לתנאי השני ,או' לא נחשפה לאירוע עצמו ולסבלו של המנוח – היא שמעה על הפגיעה בטלפון ועל מותו של יניב מצוות החירום של -----------.

 

194.      בעניין התנאי הרביעי נטען, שאמנם חייה של או' השתנו באופן משמעותי לאחר שהחלה לגדל את בנותיו של אחיה המנוח, אך מדובר בשינוי באורח החיים, באתגרים ,ובזמינות לעבודה ולחיי פנאי – ולא בהגבלה בתפקוד הנפשי או החברתי ובכושר להשתכר .

עיון בחוות הדעת מעלה כי תחת הכותרת "תכנים פסיכולוגיים ארוכי טווח" נכללים אתגרים ושינוי באורח החיים, שנובעים מתהליך אימוץ מסובך וחוסר שינה כתוצאה מגידול ילדים קטנים .

 

195.      נוסף על כך, נטען שמצבה של או' אינו מקיים את התנאים הנדרשים לקביעת אחוזי הנכות שנקבעו, שכן  לא קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי – או' נשואה ומגדלת שישה ילדים; לא דווח על קשיי תפקוד כלשהם; ואף נזכרו חיי חברה בהם בני המשפחה נוטלים חלק, לצד טיולים משפחתיים בארץ ובחו"ל, ללא עדות להגבלה בכושר העבודה – או' עזבה את העבודה בשל רצונה להקדיש את הזמן לילדיה ולא בשל מגבלה הנובעת מנכותה הנפשית. לבסוף, לא הוכח צורך בטיפול תרופתי .

 

דיון והכרעה

196. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות הדעת, מצאתי שלא ניתן לאמץ את חוות הדעת של פרופ' שטראוס, ובהתאם, אין מנוס מהקביעה שלא מתקיים בעניינה של או' התנאי הרביעי של הלכת אלסוחה. עיון בחוות הדעת מעלה שלא ניתן לאתר בה מגבלות הקשורות בתפקוד הנפשי או החברתי של או', ובכושרה להשתכר. הקשיים אותם מציין פרופ' שטראוס הם קשיים מעשיים, שאמנם קשורים באופן סיבתי לפיגוע, אך הם אינם מגבלות תפקודיות הנובעות מנכות נפשית. כך, עזיבת העבודה של או' נבעה מרצונה להתמסר לגידול הילדים ולא כתוצאה מנכות נפשית שמנעה ממנה לעשות כן. קשיי השינה שלה נקשרו בקושי בגידול א' שבכתה בלילות, ולא נטען שהם קשורים בפיגוע. כך הדבר לעניין הקשיים הקשורים בשלום הבית או בעובדה שלאחר הפיגוע הפכה או' מאשה אנונימית לאשה מוכרת. אף או', בתצהירה ובעדותה, לא תיארה קשיים תפקודיים שכאלה. להיפך – עולה כי תפקודה תקין

--- סוף עמוד  44 ---

 

ושהיא בעלת חיי חברה פעילים. משכך, לא מתקיימים בעניינה של או' כל התנאים הנדרשים להכרה בה כנפגעת משנית.

 

סיכום ביניים

197.      הוריהם של שרון ודורון, וכן הוריו של יניב, עומדים בתנאי הלכת אלסוחה ולפיכך זכאים לפיצויי. מבין האחים והאחיות, הזכאים לפיצויים הם א' ס' וכן ב' ב'. 

 

הפיצויים

198.      טרם פסיקת הפיצוי יש להידרש לטענות הצדדים בשאלה האם יש מקום לאבחן בין התובעים השונים ולפסוק פיצוי שונה להורה או לאח, או שסכום הפיצוי צריך להיות אחיד ,והאם יש לתת ביטוי לכך שצ' ופ'  איבדו בן ובת ;א' איבד אח ואחות ;א' ור' איבדו בן, וב' איבדה אח )אציין כי איני ממעיט לרגע מכך שלצד האובדן של בני המשפחה הגרעינית איבדו כל אחד מבני המשפחה גם את בן הזוג, החתן, הכלה, הגיס, והגיסה – אלא שלצורך הפיצוי לניזוקים משניים יש להידרש לבני המשפחה הגרעינית.(

 

199.      בסיכומיהם עתרו התובעים לפסיקת פיצוי נפרד לכל אחד מהם )תוך שביססו את עתירתם על פסיקת סכום של 2,000,000 ₪ להורה ו-1,000,000 ₪ לאח או אחות:

 

א.    פ' וצ' -  נתבקש פיצוי בסכום של 4,000,000 ₪ לכל אחד מהם - 2,000,000 ₪ בקשר עם כל אחד מילדיהם – שרון ודורון )שהפיצוי לפ' יינתן ליורשיה(

 

ב.     א' – נתבקש פיצוי בסכום של 2,000,000 ₪ )1,000,000 ₪ בקשר עם שרון, ו-

1,000,000 בקשר עם דורון.(

 

ג.      א' ור' – נתבקש פיצוי בסכום של 2,000,000 ₪ לכל אחד מהם )הפיצוי לר' יינתן ליורשיו.(

 

ד.     ב' – נתבקש פיצוי בסכום של 1,000,000 ₪.

]בסיכומים התייחסו התובעים גם לנפגעים האחרים אך נוכח המסקנה שאליה הגעתי ,לא ראיתי מקום לפרט את שנתבקש.[

 

 

200.      עמדתה של הרשות היא שאין לפסוק פיצוי נפרד לכל אחד מהניזוקים אלא יש לפסוק פיצוי אחד וכולל בגין כל הכלולים במעגל הזכאים וכי יש לקחת בחשבון את מספר הניזוקים .

 

--- סוף עמוד  45 ---

 

קביעת פיצוי גבוה יותר למי שהותיר אחריו בני משפחה רבים יותר אינה עולה בקנה אחד עם מטרת הפיצוי .

 

201.      לא מצאתי ממש בטענת הרשות לפסיקת פיצוי בסכום אחד לכל הניזוקים המשניים .

על הפיצויים העונשיים לשקף את חומרת מעשהו של המזיק, ו"מתחייבת פסיקת פיצויים עונשיים מובחנים עבור כל אחד ואחד מהניזוקים – בין ישירים ובין עקיפים, כך שמידת הנזק שנגרם להם תילקח כמובן בחשבון בקביעת שיעור הפיצוי) "פסק הדין בערעור, פסקה 136(.

 

202.      באשר לשאלת ההבחנה בין גובה הפיצוי להורים ולאחים. בפסק הדין בערעור התייחסה כב' השופטת י' וילנר למעמדם של אחים ושל אחיות, כניזוקים משניים, וזאת על רקע קביעתו של כב' סגן הנשיא דרורי בדבר היעדר התקיימותו של התנאי הראשון בהלכת אלסוחה לגבי האחים והאחיות של המנוחים. כב' השופטת וילנר כתבה את הדברים הבאים:

 

"בהתאם לאמור, החזקה בדבר יחסי קרבה ואינטימיות בין הניזוק הישיר והניזוק המשני חלה אף על אחים כחלק מבני המשפחה הגרעינית. כך, יחסי הקרבה בין אחים באים לידי ביטוי בקשר משפחתי, זיכרונות חיים משותפים, אהבה וחברות אמיצה. כל אלה משליכים כמובן על פוטנציאל התפתחותו של נזק נפשי ניכר עקב התרשמותו של אדם מנזק אשר הוסב לאחותו או לאחיו, ומשכך מצדיקים לקבוע כי המזיק חב בחובת זהירות כלפיו." )פסקה 125(

 

 

203.      גישה זו המכירה באחים כחלק מ'משפחת השכול', ובכך מכירה בכאבם ובסבלם ,התפתחה לאחרונה גם בהיבטים אחרים. בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה )תגמולים ושיקום( )תיקון מס '40(, התשפ"ב-2022, תוקנה ההגדרה "בן משפחה" כך שתתייחס לכל אח ואחות של הנספה, כחלק בלתי נפרד ממשפחת השכול, וכזכאים לזכויות והטבות שונות מכוח החוק. שינוי זה חל גם על חוק התגמולים, שהמונח "בן משפחה" במקרה של מות הנפגע עקב הפגיעה, מוגדר בו כמשמעותו בחוק משפחות חיילים.

 

204.      יחד עם זאת, נוכח עמדת התובעים בסיכומיהם, היוצרת הבחנה בין הורים לאחים ,וכן בהינתן האופן שבו התייחסה פסיקת בית המשפט העליון לפיצוי השונה להורה ולאח או אחות, יש מקום לערוך הבחנה כזו  )ר' ע"א 7819/21 פלוני ואח' נ' ארגון החמאס )31.1.2023( )להלן: עניין פלוני נ' החמאס((.

 

205.      באשר לסכום הפיצוי שיש לפסוק אותו. בהתייחסה לגובה הפיצויים העונשיים, עמדה כב' השופטת וילנר על הקושי שבקביעתם:

 

--- סוף עמוד  46 ---

 

 

"בהקשר זה, ראוי לפתוח ולהבהיר כי ברי שחומרתו של הפיגוע דנן – על תוצאותיו הקטלניות – כלל אינה ניתנת לכימות או לפיצוי כספי. וכי מהו שיעור הגמול הראוי עבור חייהם של שלושה אנשים צעירים אשר נגדעו באיבם, עבור פציעתן של שתי פעוטות אשר נותרו יתומות מאב ומאם, ועבור כאבם של הורים ואחים שכולים אשר ילווה אותם לאורך כל חייהם "?

)פסקה 139( אך הוסיפה כי:

"יחד עם זאת, על הפיצויים העונשיים הראויים במקרה דנן להתיישב עם מדיניות הפיצוי הנוהגת בפסיקה. כידוע, השמירה על אחידות בפסיקה ככלל ובפסיקת פיצויים בפרט, חשובה לשם מימוש מטרות חשובות כגון יעילות מערכתית ושוויון בין ניזוקים" )שם(

 

 

206.      אמת המידה לסכום הפיצוי, שאותו יש לפסוק ,יכולה להילמד מעניין פלוני נ' החמאס .בפסק הדין נדחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט זה בת"א )יר ('20-08-59361 פלוני ואח' נ' ארגון חמאס )24.8.2021( )כב' הרשם א' סלע(. בפסק הדין נפסק לכל אחד מהורי הנערים שנרצחו סכום של 2,000,000 ₪ ולכל אחד מהאחים – 1,000,000 ₪. )להשלמת התמונה יש לציין כי בת"א )מרכז( 22-04-23242 פלונים נ' קוטינה )1.1.2023( נפסק סכום אחיד בגובה מיליון ₪ לכל אחד מההורים והאחים( .

 

207.      נוסיף, כי נקודת המוצא היא אכן שהסכומים שנקבעו בפסיקה במקרים דומים לא יושתו באופן "אוטומטי", אלא יותאמו לנסיבות של כל מקרה ומקרה )ע"א 7036/19 פלונים נ' מחמד עיד עבד אלקאדר עיסא, פסקה 26 )27.4.2022((, אלא שמצאתי את הסכומים שנפסקו בעניין פלוני נ' החמאס ,נקודת מוצא ראויה לפסיקת הפיצוי .

 

208.      יחד עם זאת, יש לתת ביטוי גם לכך שחלק מהתובעים איבדו שני קרובי משפחה מדרגה ראשונה וחלק איבדו קרוב משפחה אחד. מסקנה זו מתחייבת מבחינה ערכית, וזאת על אף שאין להמעיט בעוצמת הכאב והיגון שהם מנת חלקם של כל התובעים, ומעוצמת הקשר והאהבה שהיו בין כל אחד מהתובעים לבין המנוחים. מכל מקום, הבחנה זו שנתבקשה גם בסיכומיהם של התובעים, עולה מדבריה של כב' השופטת וילנר בפסק הדין בערעור, לפיה "פסיקת פיצויים עונשיים מחייבת התחשבות בחומרת מעשהו של המזיק, וממילא אף בתוצאותיו של מעשה זה ובמספר הניזוקים שנפגעו בגינו" )שם פסקה 148, וכן ראה פסקה 3 לחוות דעתו של כב' השופט י' עמית.(

 

209.      משכך, מצאתי שיש לקבל את עמדת התובעים בסיכומיהם, וליצור הבחנה בין צ' ופ' ז"ל, לבין א' ור' ז"ל, וכן בין א' לבין ב' – כך שהסכום שייפסק ייתן ביטוי מלא למספר בני המשפחה מדרגה ראשונה שנרצחו.

 

--- סוף עמוד  47 ---

 

 

210.      על יסוד האמור אני פוסק את הסכומים הבאים:

 

א.    פ' וצ' – 4,000,000 ₪ לכל אחד מהם )לגבי הפיצוי המגיע לפ' הוא ישולם ליורשיה בהתאם לחלקם בעיזבונה(;

 

ב.     א' ור' – 2,000,000 ₪ לכל אחד מהם )לגבי הפיצוי המגיע לר' הוא ישולם ליורשיו בהתאם לחלקם בעיזבונו(;

 

ג.      א' – סכום של 2,000,000 ₪;

 

ד.     ב'– סכום של 1,000,000 ₪.

 

סיכום

211.      על יסוד האמור אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סכום כולל של

15,000,000 ₪ )אשר יחולק בין התובעים לפי הפירוט שלעיל( .התביעה של התובעים שאינם מנויים על רשימת הזכאים לפיצוי תידחה.

 

212.      נוסף על כך, ישלמו הנתבעים לתובעים שכר טרחת עורך דין בסכום של 0,51000,3 ₪

)כולל מס ערך מוסף(, וכן את הסכומים ששולמו למומחה בגין הכנת חוות הדעת ומתן העדות

– 37,902 ₪. הסכום הכולל שעל הנתבעים לשלם, יחד ולחוד, הוא אפוא במעוגל 8,54000,18

₪. הסכומים נכונים למועד פסק הדין ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין.

 

 

213. נוכח הפירוט שניתן בפסק הדין לגבי מצבם הרפואי של התובעים, פסק הדין לא יפורסם, אלא לאחר קבלת עמדתם באשר לפרסום, לרבות הצעת נוסח מצונזר, ככל שהם חפצים בהשמטת פרטים מפסק הדין. הודעת התובעים תימסר תוך 10 ימים.

 

אין לי אלא לחתום את פסק הדין בהבעת השתתפות בצערם של כל בני המשפחה. אין בכך שהפיצויים העונשיים לא נפסקו לכל התובעים כדי להמעיט מכאבם או להקל בו ראש .אף שהזמן חלף, הכאב לא שכך וזכרם לא נשכח .יהי זכרם של הנרצחים ברוך!

 

ניתן היום  ,י"ג אדר תשפ"ג, 06 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.   

 

5129371

54678313

 

--- סוף עמוד  48 ---

 

 

גרסה מותרת לפרסום

5129371

54678313

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

ארנון דראל 54678313-09/33

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה____________________________________________________________________________________________________

‏ (י-ם) 09/33 תא (י-ם) 09-33‏ ‏ יורשי שרון בן שלום נ' הרשות הפלסטינית

 

 

 

____________________________________________________________________________________________________

www.nevo.co.il

____________________________________________________________________________________________________