ספרות:

א' פורת, הגנת אשם תורם בדיני חוזים (תשנ"ז)

דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך ב, 1992)

ו' לוסטהויז, ט' שפניץ, חוזים אחידים (1994)

חקיקה שאוזכרה:

חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982: סע'  2, 4(4), 20

חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006: סע'  תוספת השנייה, 4(א)(1), 7(א), 11, 14(א), 23, 24

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: סע'  12(ב), 39

חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981

חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970: סע'  14

החלטה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית

מבוא

1.  הבקשה להכרה בתובענה כייצוגית שלפני (להלן: "הבקשה נגד פז") היא אחת ממספר תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד ארבע חברות הדלק הגדולות ("סונול", "דלק", "פז" ו- "דור אלון") בקשר להסדרים שהן מפעילות ביחס ללקוחות עסקיים, המכונים, בהתאמה, "דלקן סונול", "דלקן-דלק", "פזומט" ו"ספידומט" (ההסדר הגנארי, המאופיין במרכיבים המשותפים להסדרים הנהוגים בכל ארבע חברות הדלק הגדולות, יכונה להלן, "ההסדר העסקי" או "ההסדרים העסקיים". התובענות כנגד ארבע חברות הדלק הגדולות ביחס להסדרים העסקיים יכונו, יחדיו, "התובענות בעניין ההסדרים העסקיים"). כל התובענות בעניין ההסדרים העסקיים הוגשו בהתאם לפריט הראשון בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006.

2.  התובענות בעניין ההסדרים העסקיים, אשר כולן הועברו לטיפולי,[1] מעוררות שאלות מהותיות משותפות, ואולם מאחר שכל אחת מארבע חברות הדלק הגדולות סברה כי עניינה שונה, הופרדו הדיונים, ועל כן גם ההחלטות בבקשות לאישור התובענות כייצוגיות. ההחלטה המרכזית, בה נותחו כל הטיעונים שהועלו על ידי הצדדים לאותה התדיינות, היא ההחלטה בבקשת האישור הראשונה שהוגשה בעניין זה, ת"צ
53368-02-11 ניצנים עיצוב גנים בע"מ נ' בחרת סונול ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (להלן: "ההחלטה בעניין סונול"). החלטה משלימה, אשר בה נותחו טענות נוספות שלא נידונו בהחלטה בעניין סונול, ניתנה בת"צ 20119-08-11 סולמי-לביא, משרד עורכי דין נגד "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ [פורסם בנבו] (להלן: "ההחלטה בעניין "דלק"").

--- סוף עמוד  3 ---

שתי ההחלטות הללו ניתנות אף הן היום (8.12.2013).[2] החלטה זו, אותה יש לקרוא יחד עם ההחלטה בעניין סונול וההחלטה בעניין "דלק", תתמקד בהיבטים הייחודיים להתדיינות בין המבקשות לבין המשיבות (שיכונו להלן, יחדיו: "פז" או "חברת פז"). דהיינו, עובדות ייחודיות למערכת היחסים שבין חברת פז לבין לקוחות ההסדר העסקי שלה (להלן: "הסדר פזומט"), וטענות משפטיות שלא נטענו (וממילא לא נבחנו) בהחלטה בעניין סונול ובהחלטה בעניין "דלק".

3.   יובהר כי הסדר פזומט נעשה מול המשיבה 1 (פזומט מקבוצת פז בע"מ), והיא גם זו הגובה את התשלום מלקוחות הסדר פזומט. ואולם, המשיבה 1 נמצאת בשליטה מלאה של המשיבה 2 (פז חברת נפט בע"מ), ומעבירה אליה ואל מפעילי תחנות הדלק את מלוא התמורה שהיא מקבלת, בניכוי עמלה של פחות מאחוז אחד. המצהיר מטעם המשיבות (מר רוני יונגסטר, מנכ"ל המשיבה 1) לא ידע להבהיר איזה חלק מהתשלום מועבר למשיבה 2 ואיזה למפעילי תחנות הדלק (ראו פרוטוקול 31.10.2012, עמודים 17 – 19). יצוין כי בתשובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית טענו באי כוח פז להעדר יריבות. טענה זו לא חזרה בסיכומים שהוגשו מטעם המשיבות, ואין לי אלא להניח כי ננטשה (ובצדק, שכן לא הונח לה כל בסיס עובדתי). להלן אתייחס לשתי המשיבות כגורם אחד, למעט לעניין טענה אחת במסגרתה ביקשו באי כוח פז ליחס משמעות משפטית להפרדה ביניהן.

א.    רקע עובדתי

4.  הרקע העובדתי המשותף לכל התובענות בעניין ההסדרים העסקיים פורט בפסקאות
1 – 16 להחלטה בעניין סונול.

לנוחות הקורא להלן תמצית הדברים:

 כל אחת מארבע חברות הדלק הגדולות מציעה לבעלי עסקים, גדולים כקטנים, את האפשרות להתקשר עמה בהסכם מסגרת לרכישת בנזין וסולר לרכבי העסק הסדרים אלו, המכונים אצל חברות סונול ודלק - "דלקן" (קרי, "דלקן סונול" ו"דלקן דלק"), אצל חברת פז - "פזומט" ואצל חברת דור אנרגיה - "ספידומט", מבוססים על עקרון הפעלה דומה: תדלוק רכבי העסק נעשה באמצעות התקן אלקטרוני מזהה המותקן ברכב או באמצעות כרטיס תדלוק מגנטי המונפק ללקוח, ומבלי שמבוצע תשלום לתחנת הדלק על ידי המתדלק. הנתונים בדבר התדלוקים מרוכזים על ידי חברת הדלק, הגובה את

--- סוף עמוד  4 ---

התשלום מבית העסק באופן מרוכז, אחת לחודש (לעיתים תוך מתן אשראי לזמן מוגבל), והיא אשר אחראית להתחשבן בגין הדלק מול מפעילי תחנות הדלק.

 ההסדר העסקי, כשלעצמו, איננו מעורר קושי. הקושי הוא תולדה של שיטת התמחור בה נוהגות חברות הדלק במסגרת ההסדרים העסקיים. בכל ארבע חברות הדלק הגדולות נהוגה שיטת התמחור הבאה: מחיר הבנזין והסולר שמשלם לקוח המתדלק במסגרת הסדר עסקי בתחנה מסוימת אינו נקבע על פי המחיר שנדרש לשלם לקוח מזדמן במועד התדלוק באותה תחנה (להלן: "המחיר ללקוח מזדמן"), אלא לפי מחיר אחיד, הקבוע לאותו בית עסק מכוח ההסדר העסקי (להלן: "מחיר הדלקן"). מחיר אחיד זה, דהיינו מחיר הדלקן שמשלם לקוח, נגזר ממחיר מחירון, המכונה "המחיר המומלץ לצרכן" (להלן: "המחיר המומלץ לצרכן"), אשר ביחס לבנזין נקבע על ידי המדינה וביחס לסולר נקבע על ידי כל חברת דלק לפי שיקול דעתה (להלן: "המחיר המומלץ לסולר"), בניכוי ההנחה שסוכמה בין הלקוח לבין חברת הדלק (להלן: "הנחת הלקוח").

 התובענות בעניין ההסדרים העסקיים הוגשו לאחר שהתברר למבקשים בכל אחת מהן, כי הם שילמו לאורך זמן לחברות הדלק בגין סולר שנרכש במסגרת ההסדרים העסקיים סכומים העולים באופן משמעותי על הסכומים שהיו משלמים בעבור אותו סולר על פי מחירי לקוח מזדמן בתחנות בהן תדלקו. הסיבה לפער זה ברורה וגלויה לכל המעיין בנתונים שנפרשו לפני: בעוד שהנחת הלקוח נקובה תמיד בשקלים ואגורות, והייתה לפיכך קבועה, המחיר המומלץ לסולר נקבע כאמור על ידי חברת הדלק לפי שיקוליה, כשבשנים האחרונות דאגה כל אחת מהן להגדיל את רכיב הרווח בתמחור ("מרווח השיווק" בלשון חברות הדלק) באופן עיקבי. כתוצאה ממדיניות התמחור של חברות הדלק, נוצר מצב בו בית עסק שסיכם עם חברת הדלק במסגרת הסדר עסקי על הנחה בסכום נתון, ולא דאג לעדכן את גובה ההנחה לאורך זמן, מצא עצמו משלם לחברת הדלק סכומים שכללו רכיב רווח גדל והולך בגין הסולר שצרכו רכבי העסק, וכנגזר מכך עלו בעשרות אחוזים על מחיר הסולר ללקוח מזדמן. זהו כל העניין, על רגל אחת.

ב.     עניינן של המבקשות

5.   המבקשות הן שתי חברות המצויות בבעלות ובניהול האחים אמיר ורון כהן. החברות עוסקות ביבוא והפצה של מוצרי דפוס, ומעסיקות מספר קטן של עובדים. בראשית שנת 2009 התקשרו שתי החברות בהסכמי פזומט אשר התייחסו, בין השאר, לשני רכבי סולר (אחד בכל חברה). רכבים אלו, המשמשים להובלה, נמצאים בשימושם של עובדי החברה (נהגים ואנשי מכירות).

--- סוף עמוד  5 ---

      בעת ההצטרפות להסדר סולר סוכם כי למבקשות תוענק הנחת סולר בסך 3.50 ש"ח   בתחנות ההסדר והנחה בסך 3.60 ש"ח בתחנת אבו כביר (סעיף 6.1.1 להסכם פזומט). ההנחה הוענקה "מהמחירים המומלצים לצרכן של פז לתדלוק בשירות מלא באמצעות עובד תחנת הדלק התקפים במועד ביצוע העסקאות" (סעיף 6.1.4 להסכם פזומט). המצהיר מטעם המבקשות, מר אמיר כהן, העיד כי היה ברור לו שהמחיר שישלם בתדלוק באמצעות פזומט יהיה מחיר אחיד בכל התחנות בארץ, וכי יתכן ובתחנות מסוימות הוא יעלה על המחיר ללקוח מזדמן. עם זאת סבר לתומו כי ההנחה שניתנת לו, שבאותו מועד עמדה להערכתו על כ- 70 אגורות מתחת למחיר התחנה בה נהג לתדלק, תישמר לאורך זמן (ראו פרוטוקול 21.10.2012, עמוד 10 שורה 10 – עמוד 11 שורה 2). מכל מקום, לאורך כל תקופת ההתקשרות לא דאגו המבקשות לעדכן את גובה הנחת הלקוח שניתנה להם.

      לקראת אמצע שנת 2011 הבחין מר אמיר כהן כי המבקשות משלמות על תדלוקים במסגרת הסדר הפזומט סכום של כ- 11 ש"ח לליטר סולר, בעוד שהמחיר ללקוח מזדמן בתחנה בה תידלק עומד על כ- 7 ש"ח. הוא יצר קשר עם נציגת פז המטפלת במבקשות (גב' דור לוי), וזו הסכימה מיד להגדיל את ההנחה ל- 6.50 ש"ח, אך מסרה כי אינה יכולה להחזיר למבקשות כספים בגין תידלוקים שבוצעו בעבר. על רקע זה שלח מר אמיר כהן ביום 12.6.2011 מכתב לחברת פז בה הוא מודיע כי ברצונו לנתק מיידית את התקני הפזומט ברכבי המבקשות.

6.   ביום 9.10.2011, כארבעה חודשים לאחר מכתב ההתנתקות, הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב התובענה שלפני, המורכבת מכתב תביעה על סכום של 63,600 ש"ח, ובקשה להכרה בתובענה כייצוגית (כשסכום התביעה הייצוגית מוערך ב- 226.8 מיליון ש"ח).

      הבקשה הועברה לטיפולי בהתאם לסעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת על פי החלטת כבוד השופטת ענת ברון מיום 29.7.2012. ביום 16.10.2012 נתקבלה על ידי החלטה כי "לאור הבדלים אפשריים ברקע העובדתי של התובענה בעניין פז והתובענה בעניין סונול, יש הצדקה לנהל בנפרד את שני התיקים. יחד עם זאת, ככל שעולות שאלות משפטיות משותפות, יעשה מאמץ לאפשר התייחסות של כל באי הכוח לטענות שיועלו לגביהן". בעקבות החלטה זו נחקרו מצהירי הצדדים (ביום 31.10.2012), והוגשו סיכומי הצדדים.

ג.      טענות הצדדים

ד.(1) טענות המבקשות

7.   באי כוח המבקשות מיקדו טענותיהם באופן עדכון המחיר המומלץ לסולר על ידי חברת פז. לטענתם, חברת פז עשתה שימוש פסול בשליטתה במנגנון התמחור של הסולר, באופן

--- סוף עמוד  6 ---

העולה לכדי חוסר תום לב בקיום חוזה. טענה זו הם מבססים על הפער הבלתי סביר שנוצר בין העלאת המחיר המומלץ לסולר, שנקבע על ידי חברת פז, לבין מחיר הסולר ללקוח מזדמן, הנקבע על ידי כוחות השוק – פער שפז לא נתנה לו כל הסבר מניח את הדעת. לחילופין, נטען כי אם יקבע שהסכם הפזומט אִפשר לחברת פז לקבוע את המחיר המומלץ לסולר ללא כל הגבלות, הרי שההוראה המקנה סמכות זו מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. לעניין זה הפנו באי כוח המבקשות לחזקת הקיפוח הקבועה בסעיף 4(4) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג – 1982, וטענו כי היא מתקיימת בענייננו, וכי היא לא נסתרה על ידי חברת פז. עוד נטען על ידם כי הדרך בה הוצג הסדר פזומט מהווה הטעיה, הן לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 והן לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981. ההטעיה שנטענה היא אי גילוי עמדתה של חברת פז לפיה היא יכולה להעלות, הלכה למעשה, את המחיר ללקוחות הסדר פזומט על פי שיקול דעתה הבלעדי, וללא תלות בכל נתון אובייקטיבי שאינו בשליטתה, ומבלי למסור על כך הודעה מבעוד מועד ללקוח.

ד.(2)  טענות חברת פז

8.   באי כוח חברת פז לא חלקו בסיכומיהם על כך שהמחיר המומלץ לסולר הועלה על ידי חברת פז בצורה חדה יותר מאשר מחיר הסולר בתחנות הדלק (דהיינו מחיר הסולר ללקוח מזדמן). העלאה זו הייתה לשיטתם בסכומים של כ- 12 – 13.5 אגורות מעל לעלייה במחיר הסולר ללקוח מזדמן לפי נתוני המבקשות, וכ- 9 אגורות מעל לעליה במחיר הסולר ללקוח מזדמן לפי נתוני אמת ביחס לתקופה הרלוואנטית (2011-2009). ההסבר לייקור המואץ של המחיר המומלץ לסולר נעוץ, להבנתם, בתחרות שהתפתחה בין חברות הדלק הגדולות, אשר כל אחת מהן ביקשה להציע הנחות הולכות וגדלות ללקוחות ביחס למחיר המומלץ לסולר. על רקע זה נטען כי לא ניתן לייחס לחברת פז חוסר תום לב בהעלאת המחיר המומלץ לסולר. זאת ועוד, לטענתם רובם המוחלט של לקוחות הסדר פזומט (80% לפי תצהיר שהוגש) עדכנו את תנאי ההתקשרות בשנים 2009, 2010 ו- 2011, כאשר למעלה מ- 50% מהלקוחות עדכנו את תנאי ההתקשרות בכל אחת משלוש השנים 2008 - 2010. לטענת באי כוח פז יש לראות לקוח שעדכן את גובה הנחת הלקוח במהלך תקופת ההתקשרות לא רק כמי שהיה מודע לעובדות הרלוואנטיות, אלא גם כמי שנתן את הסכמתו להמשך החלת מנגנון הייקור המואץ של המחיר המומלץ לסולר (וזאת, בין השאר, בשים לב לכך שללקוחות הסדר פזומט חופש מוחלט לסיימו בכל עת). ביחס ללקוחות אלו נטען כי ממילא אין להם עילת תביעה כנגד חברת פז, ולא ניתן להכליל אותם בקבוצה בשמה מוגשת תובענה ייצוגית. בכל הנוגע ללקוחות כדוגמת המבקשות, שלא היו מודעות למציאות הנוהגת בשוק הסולר (לא לייקור המחיר המומלץ לסולר, ואף לא לכך שקיימת שונות במחירי הסולר) נטען שאינם יכולים לשמש כתובעים מייצגים, מאחר שהם מהווים מקרה חריג ויוצא דופן, שאינו רלוואנטי כלל להתנהלות ביחס למרבית חברי הקבוצה הנטענת. באשר לטענה כי יש לפסול את מנגנון התמחור כתנאי מקפח בחוזה אחיד, הרי שלגישת באי כוח פז יש לדחותה ממספר טעמים, וביניהם העדר

--- סוף עמוד  7 ---

פערי כוחות בין הצדדים, העובדה שהתנאי האמור נדון והוסכם ספציפית במסגרת המשא ומתן ולאור האפשרות של הלקוח לסיים את ההתקשרות בכל עת. לעניין טענות אי הגילוי וההטעיה, הרי שמעבר להכחשתן לגופן, נטען כי הן מחייבות ברור פרטני, ועל כן אינן יכולות לשמש בסיס לתובענה ייצוגית. לבסוף, נטען כי לאור ייחודן של המבקשות אין הן יכולות לייצג את הקבוצה, מה עוד שההליך אינו מתאים לבירור כייצוגי.

ד.     דיון והכרעה

9.   כמובהר לעיל, קיים דמיון רב בין הרקע העובדתי והטענות שהועלו במסגרת התובענות בעניין ההסדרים העסקיים. מטבע הדברים, אינני רואה טעם לחזור בהחלטה זו על ההנמקה המפורטת שניתנה בעניין סונול, ועל התוספות שהוספו עליה בהחלטה בעניין "דלק", ביחס לאותן שאלות משותפות. חלף זאת אסתפק בהפניה לאמור בהחלטה בעניין סונול ובהחלטה בעניין "דלק", ובדיון בעובדות ובטענות הייחודיות שהועלו על ידי באי כוח הצדדים להליך שלפני.

ה.(1) קיום שאלות מהותיות שיש אפשרות סבירה שיוכרעו לטובת חברי הקבוצה

א.     שאלת דרך יישום הסדר הפזומט

10.  נושא זה נידון בהרחבה בפסקאות 31 – 40 להחלטה בעניין סונול. לאחר שקראתי בעיון את סיכומי הצדדים בתיק זה, ועיינתי בראיות שהוגשו, הגעתי למסקנה כי הקביעות הלכאוריות שנקבעו בהחלטה בעניין סונול יפות גם לעניינה של חברת פז, דהיינו כי יש לאשר את הגשת התובענות שלפני כתובענות ייצוגית ביחס לטענה כי חברת פז עשתה שימוש לרעה, העולה לכדי חוסר תום לב בקיום חוזה, בכוחה לעדכן את המחיר המומלץ לסולר במסגרת הסדר פזומט.

11.  באי כוח חברת פז העלו בעניין זה מספר טענות שלא נידונו בהחלטה בעניין סונול. טענתם הראשונה הייתה שההסבר להעלאה המואצת של המחיר המומלץ לסולר נעוץ בתחרות העזה שבין ארבע חברות הדלק הגדולות, ורצונה של כל אחת מהן להציג ללקוחות (קיימים ופוטנציאליים) הנחות (פיקטיביות) הולכות וגדלות. השלכותיה של טענה זו (אשר לא הוכחה עדיין מבחינה עובדתית) נבחנו בפסקה 15(ב) להחלטה בעניין "דלק", והובהר כי אף אם תוכח עובדתית, לא ניתן יהיה לראות ב"הסבר התחרותי" צידוק להתנהלות חברות הדלק הגדולות, וכי אין הוא יכול לפטור אותן מאחריותן להפרת חובת תום הלב הכרוכה בניפוח המחיר המומלץ לסולר.

12.  טענתם השנייה, והמרכזית, של באי כוח פז, היא שלא ניתן להתייחס לכלל לקוחות הסדר פזומט כמקשה אחת. טענתם נשענת על שני נדבכים, האחד עובדתי והשני נורמטיבי: במישור העובדתי נטען כי רובם המוחלט של לקוחות פז היו מודעים למתרחש, דהיינו

--- סוף עמוד  8 ---

ידעו על העלאה המואצת של המחיר המומלץ לסולר, והבינו כי עליהם לפנות מעת לעת לפז על מנת לעדכן את הנחת הלקוח; במישור הנורמטיבי נטען כי מרגע שיש ללקוח מודעות למנגנון התמחור לפיו נוהגת פז, אין הוא יכול להעלות טענות משפטיות כנגד חברת פז בשל כך שהמשיכה לפעול על פי אותו מנגנון תמחור (דהיינו המשיכה בניפוח המחיר המומלץ לסולר). אינני יכול לקבל אף אחד מחלקיה של טענה זו.

בכל הנוגע לפן העובדתי – הטענה כי רובם המוחלט של לקוחות הסדר פזומט היו מודעים למדיניות הניפוח של המחיר המומלץ לסולר לא הוכחה בשלב זה. הטענה נסמכת על תצהיר שהוגש בשלב מאוחר של הדיון, ואשר המבקשות התנגדו, ובצדק, להגשתו המאוחרת. לא זו אף זו, גם אם נתעלם מהפגם הדיוני, אין באמור בתצהיר זה כדי לבסס את הטענה העובדתית, וזאת ממספר טעמים:

א. הנתונים המובאים בתצהיר אינם מלמדים כלל שרוב גדול של הלקוחות מודעים לצורך לבצע עדכון של גובה הנחת הלקוח. כך, למשל, מהתצהיר עולה כי יש קבוצה לא מבוטלת של לקוחות פז (שלפי הניסוח בו בחר המצהיר, יש להניח כי הוא קרוב למחצית) שלא עדכנו את ההנחה אפילו אחת לשנה בין השנים 2008 - 2010. בהינתן שההתייקרות השנתית של רכיב הרווח במחיר המומלץ לסולר בשנים הרלוואנטיות היא בסכום של יותר משקל לליטר סולר (שהוא בוודאי יותר מההנחה האמיתית שניתנה ללקוח), משמעות הדבר היא שלקוחות אלה בוודאי לא היו מודעים (ולמצער לא היו מודעים באופן מלא) למתרחש, שכן הם אפשרו למחיר הסולר שהם משלמים לעלות בשיעור משמעותי מבלי לפנות לפז ולבקש עדכון הנחת הלקוח.

ב. הנתונים המפורטים בתצהיר הם חלקיים מאד, ומן הסתם הוצגו בצורה הנוחה לחברת

פז. כך, למשל, אין זה ברור מדוע ההתייחסות בסעיף 2(א) היא לשנים 2009 – 2011 (תוך שנטען שבכל אחת מהשנים הללו עודכנו כ- 80% מהנחות הלקוח), בעוד שההתייחסות בסעיף 2(ב) היא לשנים 2008 – 2010 (תוך שנטען שמעל 50% מהלקוחות עדכנו את הנחת הלקוח בכל אחת מהשנים הללו).

ג. עצם העובדה שבוצע עדכון הנחת הלקוח אינו מעיד בהכרח על מודעות של הלקוח למנגנון ניפוח המחיר המומלץ לסולר. כך, למשל, יתכן שעדכון מחיר נעשה בעקבות הודעה של לקוח כי בכוונתו לעבור לחברת דלק מתחרה, ובמטרה להשוות את ההנחה

--- סוף עמוד  9 ---

שהוצעה ללקוח על ידי המתחרה (והרי לטענת באי כוח פז התחרות העזה שהתקיימה בין חברות הדלק ביחס ללקוחות העסקיים היתה על גובה ההנחות (הפיקטיביות) שניתנו ללקוח). 

ד. המהלך הלוגי שמציעים באי כוח פז, לפיו אם יש צורך בעדכון הנחת הלקוח, משמעות הדבר היא שחלה עליה במרכיב הרווח ("מרווח השיווק" בלשון חברות הדלק) במחיר המומלץ לסולר, הוא מהלך לוגי נכון, ואולם אינני משוכנע כי ללקוחות הסדר פזומט יש בהכרח את הכלים והידע הדרושים על מנת לבצעו. בהחלט יתכן שלקוח פלוני ראה שהמחיר שהוא משלם בהסדר פזומט גבוה מהמחיר ללקוח מזדמן, ומבלי שירד לחקר הסיבות לכך, התקשר לסוכן פז ודרש כי המצב יתוקן. משנוכח כי המעוות תוקן לא נתן עוד דעתו לנושא, ולא הבין כי לא מדובר בעניין חד פעמי, אלא שעליו לחזור ולדרוש פעם אחר פעם לעדכן את הנחת הלקוח.

ה. ולבסוף, אף אם נניח שלקוח אלמוני הבין בעיתוי מסוים כי חברת פז העלתה את מרכיב הרווח במחיר המומלץ לסולר, ופנה בשל כך לבקש עדכון של הנחת הלקוח, מנין לנו כי משעשה כן גם הבין כי לא מדובר במהלך חד פעמי, אלא בשיטה הנמשכת על פני זמן? ודוק, אם רובם המוחלט של לקוחות הסדר פזומט היו ערים לכך שמדובר בהעלאה מתמשכת של מרכיב הרווח של פז, ניתן היה לצפות כי הם היו דורשים לעדכן את הנחות לא אחת לשנה-שנתיים, אלא מדי רבעון, ואף פחות מכך. ככלות הכל, הנחת הסולר האמיתית שניתנת ללקוח היא באחוזים בודדים ממחיר הסולר ללקוח מזדמן. לעומת זאת, הגדלת רכיב הרווח כל רבעון בשנים הרלוואנטיות היא בשיעור של כ- 5% ויותר ממחיר הסולר ללקוח המזדמן – כך שהיא שוחקת את ההנחה בקצב מהיר מאד (ועניינן של המבקשות יוכיח).

בכל הנוגע לפן הנורמטיבי – לצורך הדיון נניח כי במהלך ההליך תוכח הטענה העובדתית שטענו באי כוח פז, דהיינו שרובם המוחלט של לקוחות פזומט היה מודע לא רק לכך שמעת לעת עליו לבקש הגדלה של הנחת הלקוח, אלא גם לכך שהדבר נובע מכך שלאורך זמן חברת פז מגדילה באופן שיטתי את רכיב הרווח במחיר המומלץ לסולר (וכאמור, בשלב הנוכחי אין לפני נתונים המעידים על כך). האם מכך נובע שלכל אותם לקוחות המודעים למדיניות חברת פז אין עילת תביעה נגדה בשל חוסר תום לב בהפעלת מנגנון עדכון המחירים? כך סוברים באי כוח פז, אולם גם בעניין זה דעתי אינה כדעתם. כמובהר בהחלטה בעניין סונול, חוסר תום הלב הנטען כנגד חברות הדלק עניינו שימוש לרעה בזכות שניתנה להם בחוזה (שליטתם במנגנון קביעת המחיר המומלץ לסולר). בהנחה שחברות הדלק אכן עשו שימוש שכזה, הרי שהן הפרו את חובותיהם לא רק כלפי לקוחות ההסדר העסקי שלא היו מודעים לכך, אלא גם כלפי לקוחות ההסדר העסקי שדרך התנהלותן הפסולה של חברות הדלק התבררה להם בשלב זה או אחר. הפרת חוזה, ושימוש בזכות בחוסר תום לב, אינם הופכים ללגיטימיים רק בשל כך שדבר ההפרה

--- סוף עמוד  10 ---

מתברר לנפגע. מודעותו של הנפגע משפיעה לכל היותר על חובתו לנקוט בפעולות שתכליתן להקטין את הנזק שנגרם לו כתוצאה מההפרה (ראו סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1971. יצוין כי נטל הקטנת הנזק הוחל במפורש על חובת תום הלב במשא ומתן. ראו סעיף 12(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973. יש להניח כי נטל זה חל גם על הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה). לפיכך, מנפגע המודע להפרה יש לצפות שיקטין את נזקו, ואילו מנפגע שאינו מודע (ואינו צריך להיות מודע להפרה) אין לצפות זאת (ראו אריאל פורת, הגנת אשם תורם בדיני חוזים (תשנ"ז) 212 -218; והשוו ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סוראקי, פ"ד מב(4) 811, 827 - 828 (1989)). ואולם, הן הנפגע המודע הן הנפגע הלא מודע הם בעלי זכות תביעה בגין אותם נזקים שלא הוקטנו בפועל ושאינם נופלים לגדר נטל הקטנת הנזק. ודוק, בענייננו, "הנזק" הנטען הם סכומים ששולמו על ידי הלקוחות לחברת פז. פשיטא, כי חברת פז לא יכולה לטעון מכוח נטל הקטנת הנזק כי היא פטורה מהשבתם, רק מהטעם שהלקוחות יכלו, באמצעות הגשת בקשה להגדלת הנחת הלקוח, להימנע מתשלום סכומים אלו לחברת פז (השוו להלכה לפיה נטל הקטנת הנזק אינו חל בתביעות השבה: ת"א (מחוזי חיפה) 1068/99  זהבי נ' צרופה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ב- 30.6.2004 ע"י השופט יצחק עמית) פסקאות 16 - 18, וכן דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים – כרך ד' (תשע"א) עמוד 726 הערה 683 (להלן: "פרידמן וכהן, חוזים ד'")).

באי כוח פז ניסו להתגבר על מכשול זה באמצעות הטענה כי כאשר לקוח הסדר פזומט מבקש עדכון הנחת הלקוח הרי שיש לראותו כמי שמתקשר בהסכם חדש, וכי אם הוא עושה כן ביודעו על מדיניותה של חברת פז, הרי שיש לראות בו כמי שמסכים לה. הנחה זו נשענת על כך שאותו לקוח לא רק מודע לדרך פעולתה של פז (קרי מודע לכך שהיא משתמשת בחוסר תום לב במנגנון המחיר המומלץ לסולר) אלא גם נתן הסכמתו לכך, למצער בהחלטתו לחדש את הקשר החוזי עימה. לא ניתן לקבל הלך מחשבה זה, כבר מהטעם שהשיטה בה עסקינן היתה נהוגה בכל ההסדרים העסקיים של חברות הדלק הגדולות, ולפיכך מעבר לחברת דלק מתחרה לא היה בו כדי לסייע ללקוח (לקוח יכל כמובן לתדלק בכרטיס אשראי או במזומן, ואולם חברות הדלק עצמן טענו כי לעסקים רבים אין זהו פתרון מעשי). זאת ועוד, גם אם הייתה בנמצא חלופה עסקית סבירה מבחינת בית העסק, עדיין אין משמעות הדבר כי לקוח שאינו נוטש ספק הנוהג באופן פסול, אלא פועל על מנת למזער נזקיו במסגרת ההתקשרות,  נתפס כמי שמסכים לאותה התנהלות פסולה (השוו פרידמן וכהן, חוזים ד', עמודים 735 – 738). לבסוף נעיר כי ניתן להניח שאותם לקוחות שהיו מודעים לדרך פעולתה של חברת פז (וחברות הדלק האחרות) ממילא דאגו לכך שהנחות הלקוח שהם מקבלים ישמרו על ערכן הראלי, ויביאו לכך שלא ישלמו מעל למחיר ללקוח מזדמן. אם אכן פעלו כך, הרי שממילא אותם לקוחות לא יבואו בגדר הקבוצה בשמה מוגשת התובענה הייצוגית שלפני. לעומת זאת, אם לא פעלו כך, פשיטא שלא היו מודעים באופן מלא לדרך התנהלותן של חברות הדלק (ולחילופין, שלא היו להם כלים להגן על עצמם מפני תוצאותיה). 

--- סוף עמוד  11 ---

ב. שאלת פרשנות הסדר פזומט

13.  המבקשות לא טענו כי יש לפרש את הסכם פזומט ככולל הגבלה האוסרת על חברת פז לגבות תשלום העולה על מחיר הסולר ללקוח מזדמן. יחד עם זאת טענו באי כוחן כי ככל שתדחה עמדתם לפיה לחברת פז אסור היה להעלות את המחיר המומלץ לסולר באופן מואץ ושרירותי, הרי שההסדר החוזי, המקנה לפז שליטה על המחיר המומלץ לסולר, מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד.

14.  טענה דומה הועלתה בתובענה נגד חברת "דלק", ונידונה בפסקה 19 של החלטה בעניין "דלק". כמובהר שם, דעתי היא שיש לאפשר העלאתה של טענה חלופית זו במסגרת התובענה הייצוגית. באי כוח חברת פז העלו בהקשר זה מספר נימוקים שלא נטענו על ידי באי כוח חברת "דלק". להלן אתייחס בקצרה לנימוקים אלו:

א.  אין מקום להחיל את חוק החוזים האחידים מאחר שלקוחות הסדר פזומט הם לקוחות עסקיים, ולא קיימים פערי כוחות בין הצדדים – כפי שהובהר לא אחת, התנאים להחלת חוק החוזים האחידים נוגעים לאופן ביצוע ההתקשרות (התקשרות על פי הסכם אחיד שהכין הספק), ואינם מחייבים קיומם של פערי כוחות כלכליים בין הצדדים (ראו, למשל, ו"ע (חוזים אחידים) 2016/01 בש"א 2543/05  מדינת ישראל נ' גרנות, אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ב- 28.3.2007), פסקאות 12-13; ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ, חוזים אחידים (תשנ"ד) 33 (להלן: "לוסטהויז ושפניץ, חוזים אחידים"): "יודגש, כי המבחן הבלעדי המזכה בהגנת החוק הוא מי הכין את נוסח החוזה, בלא קשר למעמדו (למשל: צרכן או יצרן) או לכוחו הכלכלי"). ודוק, טיבו של הלקוח הינו שיקול בעל משמעות בעת בחינת הוגנות התניה, בהתחשב במכלול תנאי החוזה ונסיבותיו (השוו ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נג(2) 577 (1999)). ואולם, עובדת היותו של הלקוח עוסק איננה שוללת, מניה וביה, את תחולת חוק החוזים האחידים.

מעבר לאמור, מעצם העובדה שלקוח מסוים הוא לקוח עסקי לא נלמדת בהכרח המסקנה כי הוא בעל כוח שוק המשתווה בעוצמתו לזה של חברת פז. חלק ניכר מלקוחות ההסדר העסקי הם עסקים קטנים וזעירים, שמספר הרכבים שהם מחזיקים קטן, וכוח המיקוח שלהם מול חברות הדלק איננו עולה באופן משמעותי (אם בכלל) על כוח המיקוח של משק בית פרטי. לפיכך לא ניתן ללמוד מכך שלקוחות ההסדר העסקי הם בתי עסק שאין צורך של ממש להגן עליהם מפני חוזה אחיד הכולל תניות מקפחות.

ב.   זכותה של חברת פז לקבוע את המחיר המומלץ לסולר היא עניין שהוסכם לגביו ספציפית, ועל כן מוצאת מגדר תחולת חוק החוזים האחידים – על פי הסיפא של הגדרת "תנאי" בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, אין לחוק תחולה ביחס ל"תניה

--- סוף עמוד  12 ---

שספק ולקוח הסכימו עליה במיוחד לצורך חוזה מסויים". הוראה זו מתייחסת למצב בו הוסכם על נוסח התניה באופן מיוחד, ולא למקרה בו הלקוח היה מודע לתניה, ואף חתם לידה, אולם לא נוהל איתו כל משא ומתן אמיתי וממשי לגביה, והוא נאלץ להסכים לה (ראו ח"א 2016-01 גרנות אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ב- 28.12.2010), פסקאות 20 - 25 ; אריאל פורת, "חוזים אחידים" מתוך פרידמן וכהן, חוזים ג' (תשס"ד) 750 – 752; לוסטהויז ושפניץ, חוזים אחידים, עמודים 31 - 33). אף באי כוח פז לא מעלים על דעתם אפשרות שבכוחו של לקוח פלוני היה לשנות את ההתבססות על המחיר המומלץ לסולר לצורך חישוב התמורה בהסכם פזומט. לשיטתם "הלקוח יכול לאמר לפזומט "אם זה המנגנון – אני לא רוצה להתקשר בהסכם"" (פסקה 254 לסיכומי פז) – הא ותו לאו. פשיטא כי העמדת לקוח בפני בחירה שכזו אינה מהווה משא ומתן אמיתי, וממילא אף לגבי לקוחות שהעלו עניין זה (ואין לי כל ראיה שהיו לקוחות שכאלה), לא ניתן לאמר שהסכימו על דרך קביעת המחיר המומלץ לסולר באופן מיוחד.

ג.    הסכם עדכון התנאים, שהוא הסכם חוזר, אינו הסכם מקפח – אינני משוכנע שירדתי לעומק דעתם של באי כוח פז בעניין זה. העובדה שהסכם נחתם מחדש מעת לעת איננה משנה את דבר היותו חוזה אחיד, ואף איננה גורעת מהאפשרות שתנאי הקבוע בו יחשב למקפח. לטענה כי התקשרות חוזרת מהווה הסכמה לנוסח כבר התייחסתי בפסקה 12 לעיל.

ד.   המחיר לא נקבע על ידי הספק על פי הסכם פזומט, דהיינו המשיבה 1 (פזומט מקבוצת פז בע"מ), אלא על יד המשיבה 2 (פז חברת נפט בע"מ) – המשיבה 2 היא חברת האם של המשיבה 1, ויש להניח כי היא הגורם המרכזי אשר נהנה מהעלאת המחיר ללקוחות הסדר פזומט (כאמור בפסקה 3 לעיל, המשיבות נמנעו מלהבהיר כיצד מחולקת התמורה בין המשיבה 2 לבין מפעילי תחנות הדלק). במצב דברים זה, הטענה המיתממת כי לא הספק הוא שקובע את המחיר המומלץ לסולר, אלא חברת האם שלו נראית חסרת כל משקל עת באים לבחון האם התניה מקפחת (והשוו ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל – עמותה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פ"ד מה(5) 89, 109 – 110 (1991))

15. סיכומו של דבר, הטענה כי ההסדר החוזי המופיע בהסכם פזומט, לפיו המחיר המומלץ לסולר נקבע על פי שיקול דעתה הבלעדי של חברת פז, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, היא טענה שקיימת אפשרות סבירה שתוכרע לטובת הקבוצה. לפיכך יש לאפשר את ניהול התובענה כייצוגית גם ביחס לשאלה זו.

ג. שאלת אופן הצגת הסדר הפזומט

--- סוף עמוד  13 ---

16.  באי כוח המבקשות טענו, אם כי בלשון רפה למדי, גם טענות של הטעיה הנוגעות לאופן הצגת הסכם פזומט לפני לקוחותיהם. בהחלטה בעניין סונול, נקבע כי אין לאפשר ניהול התובענה כייצוגית בסוגיה זו, וזאת לאור אופייה האינדיווידואלי, והעובדה שתצריך דיון במצג שנעשה כלפי כל לקוח ולקוח.

17. למרות האמור לעיל, חשוב להדגיש, כפי שהודגש בהחלטה בעניין סונול ובהחלטה בעניין "דלק", כי התרשמותי מחומר הראיות שהוצג לפני ביחס להתנהלותה של חברת פז בהצגת הסדר פזומט ללקוחותיה אינה נוחה, בלשון המעטה. אכן ניסוחו של הסדר פזומט טוב וברור מעט יותר מההסכם המקביל של חברת סונול, אולם גם אצל פז אין הבהרה מפורשת המאפשרת ללקוח מן המניין להבין את העניין כפשוטו – קרי, שהוא עלול לשלם תמורת תדלוק בסולר במסגרת הסדר הפזומט יותר מאשר לקוח המזדמן לאותה תחנה. במקביל, חברת פז אומנם מפרטת בדיווח החודשי את "מחירון פז מומלץ לצרכן", אולם אין בדיווח זה פירוט של המחיר לליטר סולר אותו שילם הלקוח הלכה למעשה, ואין בו הבהרה כי מחירון פז מומלץ לצרכן הוא המחירון על בסיסו מבוצע החיוב. מטעמים אלו, ואחרים, הרושם המתקבל הוא כי ניתן לומר גם על חברת פז, כפי שנאמר על מתחרותיה, כי לא רק שאין היא פועלת כדי שלקוחות הסדר פזומט יבינו את תנאי ההתקשרות החלים לשיטתה, אלא שהיא אף פועלת על מנת לערפל את תנאי ההסדר, ולהקשות על הבנתם.

18. סיכומו של תת-פרק זה, המבקשות שלפני הניחו תשתית ראייתית מספקת על מנת לשכנע כי יש אפשרות סבירה ששתיים מהשאלות שהעלו יוכרעו לטובת הקבוצה: ראשית, השאלה אם הדרך בה העלתה חברת פז את המחיר המומלץ לסולר מהווה חוסר תום לב בקיום הסכם; שנית, השאלה אם הסדר התמחור הקבוע בהסדר פזומט מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, ולפיכך ראוי לבטלו או לשנותו. לעומת זאת, אין התובענה מעלה שאלה משותפת, אשר יעיל לברר בהליך של תובענה ייצוגית, ביחס לאפשרות שלקוחות חברת פז הוטעו בשלב המשא ומתן.

ה.(2) התאמת השאלות לדיון בהליך של תובענה ייצוגית

19.  עניין זה, לגביו אינני רואה מקום לאבחן בין בקשה זו לבקשה בעניין סונול, נידון בפסקאות 59 – 62 להחלטה בעניין סונול. המסקנה שנקבעה שם, לפיה השאלות המהותיות המשותפות לקבוצה מתאימות לדיון על דרך תובענה ייצוגית, יפה גם להליך זה (וזאת גם ביחס לשאלה אם מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד, אשר לא נטענה בעניין סונול).

ה.(3) נאותות הייצוג

--- סוף עמוד  14 ---

20.  הטענה המרכזית שהעלו באי כוח פז בעניין זה היא שמצבן של המבקשות הוא ייחודי ויוצא דופן ("מאוד מאוד חריג ואפילו הזוי" בלשון המצהיר מטעם פז. פרוטוקול 21.10.2012, עמוד 21 שורות 24 – 25), ועל כן אין לאפשר להן לייצג את הקבוצה. עניין זה לא רק שלא הוכח בראיות, אלא שגם קשה לי לראות כיצד הוא משליך על נאותות הייצוג. יתכן שהמבקשות מייצגות מקרה קיצון, של לקוח פזומט שנפגע בצורה חמורה במיוחד מהעילות הנטענות בתובענה. אינני רואה מדוע עניין זה צריך להפריע להן לייצג את עניין הקבוצה (נהפוך הוא).

ה.(4) קיום עילה אישית

21.  ככל שיקבע ממצא לטובת הקבוצה באחת משתי השאלות המהותיות המשותפות לקבוצה, הרי שהוא יבסס עילת תביעה אישית גם למבקשות. לפיכך דרישת סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מתקיימת בעניינן.

ה.(5) הגדרת הקבוצה

22. באי כוח פז יחדו חלק לא מבוטל מסיכומיהם לטיעון כי הגדרת הקבוצה על ידי המבקשות כוללת בתוכה גם לקוחות שאין להם עילת תביעה. לשיטתם, לצורך הגדרת הקבוצה יש לאבחן בין לקוחות (כדוגמת המבקשות) שלא היו מודעים לדרך התנהלותה של חברת פז לבין לקוחות שהיו מודעים לדרך התנהלות זו (וכנגזר מכך דאגו לעידכון ההנחות באופן שוטף). כפי שהובהר לעיל, אינני סבור כי הבחנה זו משמעותית לעניין קיומה של עילת התביעה. בין אם הלקוח היה מודע לדרך התנהלותה של חברת פז ובין אם לאו, יש בסיס לכאורי לטענה כי חברת פז נהגה בחוסר תום לב, ולחילופין כי עשתה שימוש בתניה מקפחת בחוזה אחיד. העובדה שלקוח היה מודע בזמן אמת לכך אִפשרה לו להקטין את נזקיו, ומטבע הדברים הסעד הכספי שיתבע בעבורו יהיה קטן יותר. ואולם, לצורך הגדרת הקבוצה אינני סבור שיש לכך חשיבות.

23.  עוד טענו באי כוח פז כי יתכן מצב של לקוח אשר תדלק בתחנה זולה במיוחד, תוך שהוא מודע לכך שההנחה שהובטחה לו בהסדר פזומט מביאה אותו לשלם במסגרת ההסדר יותר מאשר לקוח מזדמן. אפשרות כזו אכן קיימת, ובאי כוח המבקשות בסיכומיהם הבהירו כי אין כוונתם לתבוע החזר במצבים בהם המחיר ללקוח מזדמן נמוך מהמחיר אותו הסכים לקוח פזומט לשלם במועד החתימה על הסכם פזומט (ויש להניח שכוונתם גם לכל עדכון של הסכם זה. ראו פסקה 23 לסיכומי התשובה מטעם המבקשות). מכל מקום, עניין זה נראה לי שולי, ומוטב יהיה לבחון אותו במסגרת הדיון בתובענה לגופה.

24.  לבסוף, נטען על ידי באי כוח פז כי קיימת חוסר קוהרנטיות בין הגדרת הקבוצה בהתאם לשאלה אם המחיר ששולם היה גבוה ממחיר הסולר ללקוח מזדמן, לבין עילות התביעה, שאינן מבוססות בהכרח על תשלום של מחיר הגבוה מזה שנגבה מלקוח מזדמן. אכן,

--- סוף עמוד  15 ---

מבחינה עיונית, עילות התביעה שאושר להגיש בגינן את התובענה כייצוגית הן עילות העומדות לכל לקוחות הסדר פזומט (לאו דווקא כאלה שנגבה מהם מחיר הגבוה מהמחיר ללקוח מזדמן). כך, למשל, לקוח שסיכם על הנחה, וזו נשחקה בחלקה בלבד (קרי, הוא שילם סכום הגבוה מזה שהניח, אולם פחות מהמחיר ללקוח מזדמן בתחנה בה תידלק), אף הוא יכול, לכאורה, לטעון לקיומם של עילת תביעה ונזק. ואולם, כל שנלמד מכך הוא שבאי כוח המבקשות צמצמו את גודל הקבוצה לאותם לקוחות הסדר פזומט שלשיטתם ניתן וראוי לתבוע בעבורם פיצוי ממשי. בכך אינני רואה פגם – בוודאי לא פגם שלחברת פז צריכות להיות טענות לגביו.

25.  בשולי הדברים אבהיר כי לשיטתי הגדרה רחבה מדי של הקבוצה איננה מהווה, כשלעצמה, עילה לדחיית בקשה להכרה בתובענה כייצוגית. במקרה בו הוגדרה הקבוצה בבקשת אישור התובענה כייצוגית בצורה רחבה מהראוי, נדרש בית המשפט, במסגרת הדיון באישור הבקשה, לתת הוראה המצמצמת את גודל הקבוצה בשים לב לשאלות המהותיות המשותפות המצדיקות הכרה בתובענה כייצוגית. כך הייתי נוהג לו סברתי כי הגדרת הקבוצה על ידי באי הכוח המייצגים רחבה מדי. מאחר שאינני סבור כך – פטור אני ממשימה זו.

--- סוף עמוד  16 ---

ו. סוף דבר

26. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להכרה בתובענה כייצוגית כנגד חברת פז להתקבל. אישור התובענה כייצוגית יהיה בתנאים המפורטים להלן:

                                 א.         חברי הקבוצה – לקוחות הסדר פזומט אשר רכשו סולר מכוח ההסדר מיום 9.10.2004 ואילך, ושילמו בעבורו מחיר גבוה מהמחיר ששילם לקוח מזדמן בתחנה במועד התדלוק.

                                 ב.         התובעים המייצגים – נירם חומרי גלם וציוד דפוס בע"מ ותגליל בע"מ.

                                  ג.          בא הכוח המייצג – עו"ד סיני אליאס, עו"ד אורי אדלשטיין ועו"ד אורי בנקי.

                                 ד.         עילות התביעה בגינה מאושרת התובענה כייצוגית הן:

1.      חוסר תום לב בקיום חוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), וזאת בגין דרך קביעת המחיר המומלץ לצרכן של סולר על ידי חברת פז;

2.      ביטול או שינוי הסדר עדכון מחיר הסולר כתניה מקפחת בחוזה אחיד.

                                 ה.         הסעדים הנתבעים הם פיצויים בגין נזק, השבת סכומים שנגבו ביתר וציווי כי חברת פז תימנע מלגבות בעתיד מלקוחות הסדר פזומט מחיר הגבוה מזה שישלם לקוח מזדמן בתחנה במועד התדלוק.

27.  בהתאם לסמכותי לפי סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות הריני לפסוק לבאי כוח המבקשות שכר טרחה בגין טיפולם בתובענה עד לשלב זה בסכום של 150 אלף ש"ח. שכר הטרחה ישולם על ידי חברת פז בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו.

28.  בא הכוח המייצג יפרסם הודעה בדבר אישור התובענה הייצוגית, כאמור בסעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות. נוסח ההודעה יכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) לחוק, וכן הבהרה בדבר זכותו של כל חבר בקבוצה לצאת מהקבוצה לפי סעיף  11לחוק תובענות ייצוגיות. גודל ההודעה יתואם בין בא הכוח המייצג לבין באי כוח חברת פז. ההודעה תפורסם בשני עיתונים יומיים ובעיתון כלכלי יומי אחד, לפי בחירתו של בא הכוח המייצג. נוסח ההודעה, גודלה והעיתונים בהם תפורסם יובאו על ידי בא הכוח המייצג לאישור בית המשפט בתוך 14 יום ממועד מתן החלטה זו. חברת פז תישא בעלות פרסום ההודעה.

29.  התובענה נקבעת לדיון קדם משפט ליום 22.12.13 בשעה 9:00

(ביחד עם ת"צ 53368-02-11 ות"צ 20119-08-11) [פורסם בנבו].

--- סוף עמוד  17 ---

30.  המזכירות תעביר עותק של החלטה זו ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם להוראת סעיף 20 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1982 (וזאת לעניין הטענה שנבחנה בפסקאות
14-13 לעיל).

31.  המזכירות תעביר עותק של החלטה זו למנהל בתי המשפט על מנת שיעדכן את פנקס התובענות הייצוגיות.

ניתנה היום,  ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

5129371

54678313

5129371

54678313

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

פרופ' עופר גרוסקופף 54678313-/

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

--- סוף עמוד  18 ---

 

 

____________________________________________________________________________________________________

תצ (מרכז) 15731-10-11‏ ‏ נירם חומרי גלם וציוד דפוס בע"מ נ' פזומט מקבוצת פז בע"מ

____________________________________________________________________________________________________

www.nevo.co.il

____________________________________________________________________________________________________