חקיקה שאוזכרה:

חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 - רבדים;חוק ההתישנות סע'  5 (1), 6, 8, 11, 12

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 סע'  2, 48, 62, 63

פקודת הנזיקין [נוסח חדש] - רבדים סע'  19

לפניי שתי תובענות, תביעה כספית ע"ס של 3,889,765 ₪ (תמ"ש 16771/99) ותביעה לסעד הצהרתי (תמ"ש 16772/99).

רקע והליכים

1.         התובע, יליד 14.5.1987, הוא בנו של המנוח ד.י.כ. ז"ל (להלן – "המנוח"), אשר הלך לבית עולמו ביום 13.10.1998. את התביעות הגיש התובע מכח מעמדו כיורש של אביו המנוח.

            הנתבע 1 הוא אחיו של המנוח (להלן: "ח'").

            המנוחה כ.פ. ז"ל, שעזבונה נתבע כנתבע 2, הייתה אמו של המנוח ושל ח'. למנוחה כ.פ. ז"ל היו ששה ילדים נוספים, הם הנתבעים 3 – 8, אשר שניים מהם נפטרו אף הם: כ.ו. ז"ל שעזבונו נתבע כנתבע 3 ור.ד. ז"ל שעזבונה נתבע כנתבע 8.

            יורשיה של המנוחה כ.פ. ז"ל הם הנתבעים 3 – 8 על-פי צו קיום צוואה מיום 22.7.2007.

            יורשה של המנוחה ר.ד. ז"ל הוא מר א.ד., על פי צו ירושה מיום 25.6.2007.

           

2.         ביום 30.1.1992 זכה המנוח בזכייה בלוטו בסך של 1,112,938 ₪. 

            ביום 5.2.1992 הועבר לחשבונו של המנוח בבנק הפועלים (ח-ן עו"ש ******) סך של 1,112,938 ₪ ממפעל הפיס. באותו יום הועבר סך של 120,000 ₪ מחשבונו של המנוח לחשבונה של ר.ד. המנוחה (להלן: "ר'"). לאחר כמה ימים, ביום 16.2.1992, נמשך סך של 883,262 ש"ח מחשבונו של המנוח באמצעות המחאה בנקאית. ההמחאה הופקדה בחשבון משותף של ח', פ' ור' בבנק דיסקונט (ח-ן *****).

3.         ביום 19.2.1992 הגיש ח', הנתבע 1, בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע להכריז על המנוח כפסול דין ולמנות אפוטרופוס בענייניו. בבקשה נטען כי המנוח אינו אחראי למעשיו ויש צורך במתן צו המכריז עליו כעל פסול דין ויש צורך במינוי אפוטרופוס לענייניו. הבקשה נתמכה בתצהירים של ח' ושל האם פ'. בתצהירו של ח' נכתב כדלהלן:

--- סוף עמוד 4 ---

            "ד' חולה נפש כרוני ואינו אחראי למעשיו. לאחי נכסים, דירה וכספים בבנק ואין הוא מסוגל לנהל את נכסיו ואת ענייניו הכספים. אחי מוסר לאנשים שיקים בחתימתו, עושה עסקאות וקיים חשש שאף ימכור את הדירה מבלי להבין את משמעות הדברים. יש צורך בהכרזתו של אחי כפסול דין ויש צורך במתן צו זמני כדי לעצור את הפעילות של אחי בנכסיו".

האם פ' כתבה בתצהיר מטעמה כי "ד' חולה נפש ואינו אחראי למעשיו".

בד בבד הגיש ח' ביום 19.2.1992 בקשה למתן צו זמני להכרזה על החסוי כפסול דין ועל מינויו כאפוטרופוס. בבקשה נטען כי המנוח "אינו מסוגל לטפל בענייניו, הוא מפזר שיקים בחתימת ידו, עושה עסקאות ויכול לגרום בכך נזק לנכסיו".

4.         לשתי הבקשות צורפה תעודת רופא מיום 2.2.1992, של פרופ' בנימין מעוז מהשירות הפסיכיאטרי בבית החולים סורוקה. על פי תעודת הרופא, פרופ' מעוז בדק את המנוח ביום 2.2.1992 בבית החולים סורוקה ומצא:

"סימנים של מחלת נפש מתמשכת schizophrenia  עם לקוי באישיות. הפסיכוזה אובחנה לראשונה ב 1985 על ידי. המצב התדרדר וכיום אין ספק שהנ"ל אינו שפוי ואינו יכול להיות אחראי למעשיו".

            בהחלטה מיום 19.2.1992 נאסר על המנוח לעשות כל עסקה במקרקעין או להוציא שיקים וזאת עד להחלטה אחרת של בית המשפט ונקבע דיון ליום 24.2.1992.

5.         דיון בבקשה התקיים בבית המשפט המחוזי ביום 24.2.1992 בפני כב' השופט ג' גלעדי. לדיון התייצב גם המנוח ואמר לבית המשפט שהוא חולה נפש, מטופל מזה עשר שנים אצל פרופ' מעוז, מקבל כדורים וזריקות, ומסכים שח' יתמנה כאפוטרופוס על רכושו.

            בתום הדיון, בהחלטה מיום 24.2.1992, הכריז בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' גלעדי) על המנוח כעל פסול דין ומינה את אחיו ח' כאפוטרופוס על רכושו לשלושה חודשים.

            ביום 4.10.1992 ניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע צו לפיו מונה ח' כאפוטרופוס על המנוח.

6.         ביני לביני, ביום 26.3.1992, נרכשה דירה ע"ש המנוח ועל שם ח' (בחלקים שווים) ברח' ****** *** באר שבע. הדירה נרכשה תמורת 216,307 ₪. כל התמורה שולמו מכספי הזכייה בלוטו.

7.         התובע, בנו של המנוח, אומץ על ידי משפחת אימו. במהלך השנים, לא התקיים קשר בין התובע לבין אביו ומשפחת אביו.

--- סוף עמוד 5 ---

8.         המנוח נפטר, כאמור, ביום 13.10.1998. עובר לפטירתו הייתה בבעלות המנוח דירה ברח' ****** בבאר שבע (דירה שרכש בתחילת שנות ה-80) ומחצית הזכויות בדירה ברח' ****** ** בבאר שבע.

            ביום 3.6.2000 הוגשה בקשה ע"י האם, פ' וששת האחים לסגור את תיק האפוטרופסות בעניינו של המנוח.

9.         ביום 14.9.2000 הגישה האם, גב' פ', בקשה לצו ירושה אחר המנוח. בבקשה נכתב כי היורשים על פי דין של המנוח הם האם וששת אחיו. התובע, בנו של המנוח, לא הוזכר בבקשה.

משהתגלה בבדיקה של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי המנוח הותיר אחריו בן, הוגשה התנגדות לבקשה לצו ירושה והתיק הועבר לבית המשפט לענייני משפחה (ת"ע ****). מעיון בתיק ת"ע ****עולה כי התקיימו בו שלושה דיונים בפני כב' השופט ג' אמוראי, אליהם לא התייצבה המבקשת – פ.כ. לבסוף היועמ"ש הודיע כי על פי בדיקה עם גורמי הרווחה, הם פועלים למינוי אפוטרופוס על בנו הקטין של המנוח על מנת שתוגש בשמו בקשה מתוקנת למתן צו ירושה בעיזבון המנוח. בנסיבות אלה, ולבקשת היועמ"ש, הבקשה לצו ירושה נמחקה ביום 18.2.2003.

בהמשך הוגשה בקשה לצו ירושה מטעם התובע וביום 19.9.2007 ניתן צו ירושה לפיו התובע יורש את כל עזבונו של המנוח.

10.        התביעה המקורית הוגשה על ידי התובע ביום 27.1.2008 והיא הופנתה כנגד ח', הנתבע 1, בלבד. תביעה זו הועמדה על סך 591,804 ₪. היא התבססה על הטענה כי ח' השכיר את דירתו של המנוח ברח' ****** משעה שהתמנה כאפוטרופוס ועד לסוף שנת 2007 ומבלי להעביר את דמי השכירות למנוח, ועל הטענה כי השכיר את הדירה ברח' ******, לאחר פטירת המנוח, ושלשל את דמי השכירות לכיסו. התובע ציין בתביעה כי טרם הצליח לברר לאשורו מה עלה בגורל הכספים של המנוח ועל כן הגיש בקשה לפיצול סעדים. התובע ציין עוד כי פנה אל ח' בדרישה לקבל את הכספים והזכויות אך ח' סירב לגלות לו מה היו הזכויות והנכסים של המנוח.

 

11.        ח' הגיש כתב הגנה ביום 31.3.2008. בכתב ההגנה הכחיש ח' את הטענה כי השתלט על כספי המנוח. באשר לרישומו כבעל מחצית הדירה, ח' טען כי רישום זה נעשה בהסכמה של המנוח, באשר הדירה ברח' ****** נרכשה בזמנו מכספו של ח', ונרשמה ע"ש המנוח בהיותו חייל. ח' הוסיף וטען כי הדירה נרכשה בטרם מונה לאפוטרופוס והרכישה נעשתה בידיעה ובהסכמה של המנוח ובידיעת כל בני המשפחה שידעו כי בכך מחזיר המנוח לנתבע את הן שווי הדירה והן בשל הטיפול והעזרה להם זכה מח'. לגבי דמי השכירות טען ח' כי מחצית

--- סוף עמוד 6 ---

מדמי השכירות שהתקבלו בהפחתת ההוצאות מוחזק עבור התובע, שעד הגשת התביעה לא ידעו דבר על קיומו.

12.        ביני לביני, ביום 28.2.2008, הגיש התובע תביעה נוספת נגד ח.כ. בה התבקש פסק דין הצהרתי לפיו מחצית הזכויות של הנתבע הרשומות בדירה ברח' ****** שייכות לתובע, בשלמותן (תמ"ש 16772/99). התובע טען כי הדירה נרכשה מכספי המנוח ומחציתה נרשמה ע"ש הנתבע, והכל בשעה שהמנוח, כחולה סכיזופרניה, לא היה מסוגל לבצע פעולה שכזו.

            הנתבע טען בכתב ההגנה לתביעה זו כי הרישום של הנתבע כבעל מחצית הדירה נעשה בהסכמה של המנוח. הנתבע הוסיף וטען כי הדירה נרכשה בטרם מונה הנתבע לאפוטרופוס והרכישה נעשתה בידיעת המנוח ובהסכמתו ובידיעת כל בני המשפחה, שידעו כי בכך מחזיר המנוח לנתבע את שווי הדירה שרכש עבורה ברח' ******.

            שתי התובענות התבררו במאוחד.           

 

13.        בהחלטת בית המשפט מיום 28.5.2008 (כב' השופט ד' טפרברג) נדרשו הצדדים להגיש כתבי טענות בהם ירוכזו כל הנתונים על מה שנעשה על ידי האפוטרופוס (ח') בתקופת מינויו ועל הזכויות המגיעות לתובע כיורש של המנוח ולהם יצורפו כל האסמכתאות הרלוונטיות.

            בהתאם להחלטה זו הגיש ח' הודעה ביום 26.4.2009.

            בהודעה זו מסר ח' כי סך של 120,000 ₪ הועבר ע"י המנוח כמתנה לאחותו ר'. הסך של 883,262 ש"ח הועבר ע"י המנוח לחשבון של אמו פ' ז"ל שאצלה התגורר ורצה שהיא תנהל יחד עם ח' את ענייניו, מתוך סכום זה הבטיח לתת לח' 50,000 $ בשל העובדה שרכש עבורו את הדירה ב****** כשהיה חייל. הודגש כי הכספים הועברו בטרם מונה ח' כאפוטרופוס והם עוברו ע"י המנוח לחשבון משותף של האם, ח' והאחות ר'.

            בדיון מיום 4.5.2009 העלה בית המשפט (כב' השופט ד' טפרברג) הצעה לסיום הסכסוך אך בסופו של יום לא ניתנה הסכמת הצדדים להצעה.

14.        בסמוך לאחר מכן, ביום 24.5.2009, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן. לכתב התביעה צורפו נתבעים חדשים – עזבון המנוחה פ.כ. ז"ל ועזבון המנוחה ר.ד. ז"ל (באמצעות יורשיהן).

            בכתב התביעה המתוקן נטען לראשונה כי הנתבעים העבירו את כספי הזכייה של המנוח ממפעל הפיס לחשבונות בנק שלהם. התובע טען כי הנתבעים גזלו מהמנוח את הכספים שהועברו לחשבונותיהם (1,003,262 ₪, בהפחתת חלקו של המנוח בדירה שנרכשה ברח' ******) ובתוספת ריבית והצמדה ובסך הכול 3,453,677 ש"ח).

15.        בכתב התביעה המתוקן חזר ותבע התובע גם את דמי השכירות בגין שתי הדירות. לטענת התובע, הדירה ברח' ****** הושכרה במשך התקופה שממועד פטירת המנוח (13.10.1998)

--- סוף עמוד 7 ---

ועד העברתה לתובע, קרי במשך 9 שנים. באותה תקופה התקבלו לידי הנתבעים דמי שכירות בגובה 1,500 ₪ בחודש לכל הפחות. התובע מעמיד את סכום התביעה 162,000 בתוספת ריבית והצמדה כך שהסכום המתקבל הוא 236,301 ₪.

התובע תבע גם השבה של דמי השכירות שהתקבלו בגין הדירה ברח' ******. דירה זו הושכרה לטענתו מתחילת שנת 1999 ועד סוף שנת 2008, קרי במשך עשר שנים. התובע מעמיד את סך דמי השכירות שהתקבלו בתקופה זו ע"ס 237,600 ₪, מתוכם הוא תובע מחצית הסכום, בתוספת ריבית והצמדה, ובסך הכול 172, 628 ₪.

16.        התובע טען כנגד ח', הנתבע 1, כי נטל חלק בהעברת כספי המנוח אליו ואל הנתבעים אחרים. נטען גם כי ח' מנע כספים מהמנוח וגרם לו לחיות חיי עוני ודוחק, עד ליום מותו. בנוסף נטען כי לאחר פטירת המנוח שיתף ח' פעולה עם פ' ור' לשים יד על יתר רכושו של המנוח, באמצעות הבקשה לצו ירושה שאינה מאזכרת את התובע.

            נתבע 1 נתבע גם כיורש של פ', הנתבעת 2.

17.        התביעה כנגד נתבעת 2, עזבון המנוחה פ' באמצעות יורשיה, היא בגין העברת סך של 883,262 ₪ מחשבון המנוח לחשבון המשותף לנתבעת 2 ולנתבעים 1 ו-8.

18.        התביעה כנגד נתבעת 8, עזבון המנוחה ר' באמצעות יורשיה, גם היא מושתתת על העברת סך של 883,262 ₪ מחשבון המנוח לחשבון המשותף לנתבעת 8 ולנתבעים 1 ו-2. בנוסף מבוקש לחייב את הנתבעת 8 בגין העברה בסך 120,000 ₪ מחשבון המנוח לחשבונה.

            בהחלטה מיום 22.10.2009 הורה בית המשפט (כב' השופט ד' טפרברג) על מחיקת הנתבעים 11 -15, לאחר שהתברר כי עוד בשנת 2007 ניתן צו ירושה לפיו היורש הבלעדי של המנוחה ר.ד. ז"ל הוא בעלה א.ד. ז"ל. על כן נקבע כי מר א.ד. יבוא במקום עזבון המנוחה ר.ד., באשר הוא נכנס לנעליה כיורש עד לגובה הירושה שקיבל. כן הבהיר בית המשפט כי יורשיה של המנוחה כ.פ., הנתבעים 4 – 8, נכנסים לנעליה כיורשים ולא כנתבעים נפרדים וכך על התובע לנסח את התביעה נגדם. בית המשפט הורה לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן.

כתב תביעה מתוקן בשנית הוגש ביום 21.12.2009. מכתב התביעה נמחקו ילדיה של ר.ד. וכן רעייתו של הנתבע 1.

19.        נתבע 1, ח', טען בכתב הגנתו כי העברת כספי הזכייה בפיס לחשבון המשותף של ח', ר' ופ' נעשתה ע"י המנוח בעצמו מתוך הסכמתו שהאם תטפל בכספים, וזאת בטרם מונה לו אפוטרופוס. לטענת ח', בחשבון המשותף שלטה האם פ' שעשתה פעולות ביחד עם האחות ר'. ח' טוען כי לא קיבל אגורה מהחשבון זולת חלקו במחצית הדירה ברח' ******. המנוח

--- סוף עמוד 8 ---

עצמו נהנה מחשבון זה בסכומים לא מבוטלים, לרבות כיסוי חובה בחשבון שלו ולאור העובדה כי חי לסירוגין בדירתו ובדירת האם (סעיף 11).

לגבי הדירה ברח' ****** טען ח' שהמו"מ לרכישתה החל לפני מינוי האפוטרופוס, והיא נרשמה מחצית ע"ש המנוח ומחצית ע"ש ח' כשזו הייתה כוונת המנוח ובהסכמתו, באשר ראה בכך החזר חוב לח' שרכש עבורו את הדירה ברח' ****** וטיפול בו במסירות גם לפני הזכייה בפיס.

באשר לדמי השכירות, ח' טען כי הדירה ב****** לא הושכרה על ידו והוא לא קיבל כל שכר דירה בגינה). הדירה ברח' ****** הושכרה לסירוגין – בשנת 2000 ובשנים 2005 – 2008.   

20.        נתבע 8 בכתב הגנתו, ביקש לדחות את התובענה בעילות סף בדמות התיישנות וחוסר תום לב. לגוף התביעה הכחיש הנתבע 8 מכל וכל את הטענות בדבר העברות כספים מחשבון המנוח לחשבונה של ר.ד. ולחשבון משותף של ר', פ' וח'. נטען בכתב ההגנה כי "מדובר בספקולציה בלבד ויש להורות על מחיקתה מכתב התביעה". הנתבע הוסיף וטען כי אם הועברו כספים לר' הדבר נעשה כהחזר על כל הכספים שניתנו למנוח במשך השנים. באשר לסכום של 883,262 ₪, נטען כי האפוטרופוס שמונה הוא שניהל את הכספים ויש להפנות את התביעה כנגדו בלבד (סעיף 77 וסעיף 94 לכתב ההגנה).  

21.        הנתבע 8, עזבון ר.ד. ז"ל, הגיש גם בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל התיישנות ו/או בשל העדר עילה כנגד הנתבעת. הבקשה נדונה בקדם משפט ביום 16.6.2010.

בהחלטתי מיום 16.6.2010 נדחתה הבקשה.

            בהחלטה נוספת מאותו יום נעתרתי לבקשת התובע למתן צו לגילוי מסמכים בנקאיים והוריתי לבנק דיסקונט למסור לב"כ התובע פרטים בדבר זהות בעלי החשבון ומיופי הכוח וזכויות החתימה בחשבונות ***** ו- ***** בסניף *** באר שבע, מיום 5.2.1992 ועד למועד 31.8.2009 וכן להמציא כל הפעולות ודפי החשבון של חשבונות אלה לתקופה האמורה.

22.        דיוני הוכחות התקיימו בימים 29.3.2011, 30.3.2011; 15.1.2012; 17.1.2012; 21.2.2012; ו- 21.6.2012.

            במהלך ההוכחות נשמעו עדויותיהם של מר יעקב מימון ממחלקת מינויים במפעל הפיס; מר עובד חזן, מנהל זכיות והגרלות במפעל הפיס; עו"ד ענת חגי זייצר ממפעל הפיס; פרופ' בנימין מעוז; גב' שירן משה נציגת בנק דיסקונט; התובע י.מ.; הנתבע 1 ח.כ.; אמיר הניג, מנהל סניף 564 של בנק הפועלים; מר א.ד. (בעלה של ר.ד. ז"ל); מר ג.ד. ומר י.ד. (בניה של ר.ד. ז"ל); שמעון לב.  

 

--- סוף עמוד  9 ---

 

טענות התובע

23.        לטענת התובע, המנוח היה חולה במחלת נפש, וזו השפיעה על התנהגותו ועל כושרו של המנוח לבצע פעולות ברכושו. למנוח לא הייתה היכולת להבין את משמעותן של פעולות העברת הכספים והוא היה משולל כשירות משפטית לבצע את הפעולות. הנתבעים ניצלו, כך נטען, את חולשתו של המנוח וגזלו ממנו כספים רבים, לרבות כספי הזכייה, כספו בחשבון הבנק, מחצית הדירה שנרשמה ע"ש ח' ודמי השכירות שהשתלמו בגינה. על הנתבעים להשיב את כל הכספים שנטלו לכיסם, את מחצית הדירה, ואת דמי השכירות.

24.        באשר להענקת מחצית הדירה מהמנוח לח' ביום 26.3.1992, טוען התובע כי ההענקה נעשתה לאחר שהמנוח הוכרז פסול דין וח' מונה כאפוטרופוס שלו, ועל כן ההענקה בטלה וכל הזכויות בדירה שייכות לעזבון המנוח.

            לגבי הדירות טוען התובע כי על פי המסמכים שצרף, שתי הדירות הושכרו בין השנים 1999 ועד 2007. נטען כי הנתבעים או מי מהם עשו שימוש בדירות, בין אם הושכרו לצדדים שלישיים ובין אם שימשו אותם או את בני משפחתם, ועל כן יש לחייבם להשיב לתובע את מלוא דמי השכירות.

 

25.        לעניין התיישנות טוען התובע כי עד ליום 1.5.2009 נעלמו ממנו העובדה המהוות את עילת התביעה, ועל כן הוא נכנס לסייג להתיישנות הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. לטענתו, עד ליום מתן ההודעה של הנתבע 1 הוא לא ידע על מעורבותה של ר.ד.

לטענתו עשה כל שלעיל ידו לקבל מידע אודות נכסיו של המנוח, לרבות שליחת מכתב למפעל הפיס, קיום שיחה עם הנתבע 1 ואף הגשת כתב התביעה, אך חרף פעולות אלו לא ידע וגם לא יכול היה לדעת, במאמץ סביר, על מעורבותה של ר.ד.

            בנוסף טוען התובע כי אין להביא בחשבון לעניין מרוץ ההתיישנות את השנים בהן שימש ח' כאפוטרופוס של המנוח, גם בכל הנוגע לתביעה נגד נתבע 8. זאת משום שהאפוטרופוס היה מצוי בניגוד עניינים חריף בכל תקופת כהונתו, בשעה שנטל כספים מהמנוח יחד עם ר', ועל כן נבצר ממנו לתבוע את ר'.

26.        התובע מבקש לדחות גם את תביעת הקיזוז שהעלו הנתבעים. לטענתו, הדבר לא הוכח, לא פורט ולא גובה בראיות כלשהן, כאשר הנתבעים כלל לא ציינו מהם הסכום שיש לקזז לכאורה. התובע מוסיף וטוען כי לזכותו של המנוח עמדה קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי ודמי שכירות ואלה אפשרו לו להתקיים בכבוד בלא צורך בעזרה מהנתבעים. התובע מפנה לתדפיסי חשבון הבנק של המנוח, הם עולה כי המנוח נשא בכל הוצאות דירתו.

           

            אשר על כן, מבקש התובע לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, במלוא הסכום הנדרש בכתב התביעה, בסך של 3,889,765 ₪.            

--- סוף עמוד  10 ---

טענות הנתבע 1 – ח.כ.

27.        הנתבע 1 טוען בסיכומים מטעמו כי ממסכת הראיות עולה כי הנתבעים לא העבירו את הכספים מחשבון הבנק של המנוח אלא המנוח עשה כן ואף הוכח שהוא נהנה ממרבית הכספים. הנתבע 1 מבקש לדחות את התביעה כי במועד העברת הכספים המנוח היה מחוסר כשירות משפטית. לטענתו, אין כל חוות דעת רפואית שמאשרת כי המנוח לא היה כשיר משפטית בטרם ניתנה התעודה הרפואית של פרופ' מעוז שצורפה לבקשה להכרזת המנוח פסול דין.

הנתבע 1 מדגיש כי רק למנוח הייתה זכות חתימה בחשבון וכי כל סכום שהועבר הועבר ע"י המנוח אישית בטרם מונה לו אפוטרופוס.

הנתבע מוסיף וטוען כי, כאפוטרופוס, לא דיווח על הזכייה בלוטו, באשר היא התרחשה טרם מינויו. הוא לא דיווח גם על הכספים שכן אלה הועברו טרם מינויו. לבסוף, לא דיווח על ההוצאות מהחשבון המשותף שלו עם ר' ופ', כיון שאין המדובר היה בחשבון של החסוי.

לעניין דמי השכירות של הדירות טוען הנתבע 1 כי מדובר בתביעה כספית, המחייבת הוכחות באשר לסכומים הנתבעים, וזאת לא נעשה. כן טוען הנתבע 1 כי על פי כל דין לא הוא לא היה אחראי או חייב לנהל עבור התובע את נכסי המנוח ועם פקיעת האפוטרופסות (מות המנוח) תם חלקו באחריות כלשהי לרכוש המנוח.

הנתבע 1 מבקש איפוא לדחות את התביעה הכספית ואת התביעה לדמי שכירות. הוא חוזר עם זאת על נכונותו להעביר לתובע את מחצית הדירה הרשומה על שמו ברח' ******, ובכך לסיים בכבוד את המחלוקות בין הצדדים.

 

טענות הנתבע 8 – עזבון המנוחה ר.ד. ז"ל

28.        הנתבע 8 שב וטוען בסיכומיו כי התובענה התיישנה. הנתבע 8 חוזר על הטענות שהועלו בבקשה לסילוק על הסף, ומוסיף כי כיום, לאחר פרשת ההוכחות, ניתן לקבוע כי עוד בשנת 2007 הייתה לתובע ידיעה על תנודות כספים ועל הזכייה בלוטו ולכן לא עומד לו הסייג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות. התובע ידע בוודאות בשנת 2008 כי הועברו כספים מחשבונו של המנוח לשני חשבונות בנק שונים. התובע יכול היה במאמץ סביר ובזהירות סבירה לדרוש עוד בשנת 2007 את האסמכתאות מבנק דיסקונט ולחלופין יכול היה לפנות לבית המשפט בדרישה לקבל צווים לגילוי מסמכים.

--- סוף עמוד  11 ---

לטענת הנתבע 8 עילת התביעה נולדה בשנת 1992 ומשהוגשה התובענה בחלוף 18 שנים, הרי שהיא התיישנה. הנתבע מוסיף ומעלה טענות חלופיות לעניין ההתיישנות, שפורטו בהחלטתי מיום 16.6.2010. 

            על בסיס עדותו של התובע מבקש הנתבע 8 להוסיף טענה חדשה, ולפיה התובע ידע כבר במועד הגשת הבקשה לצו ירושה על עילות התביעה ולחלופין ידע על עילות התביעה ביום בו הוגשה התובענה המקורית (28.1.2008).

29.        בנוסף טוען נתבע 8 לחוסר תום לב של התובע, שצריך גם הוא להביא לסילוק התובענה על הסף. נטען כי התובע נהג כלפי הנתבעים שלא בהגינות, וניסה לעשות שימוש פסול צו עיקול כדי להפעיל עליהם לחץ. נטען גם כי התובע מתעלם מהתמונה בכללותה ומבכך שהמנוח נתמך שנים על ידי בני משפחתו והוא רק חומד לעצמו את כספי הזכייה.

 30.       לגבי חשבונות הבנק, טוען הנתבע 8 כי לתובע אין שום מושג או עדויות אשר יש בהם כדי לאשר את דבר החשבונות המשותפים לר', פ' וח'.

כן טוען הנתבע 8 כי הסך של 883,260 ₪ שהופקד בחשבון **** בבנק דיסקונט ביום 17.2.1992 הועבר כבר למחרת, 18.2.1992, לחשבון פיקדון (פח"ק) וביום 5.3.1992 החלו רכישות של ניירות ערך והכל באמצעות חשבון מניות מספר *****. נטען כי המנוחה ר.ד. אינה קשורה לחשבון המניות, היא מעולם לא נתנה פקודת קניה או מכירה ומעולם את התעסקה בניירות ערך.

31.        עוד טוען הנתבע 8 כי תעודת הרופא של פרופ' מעוז הונפקה ביום 9.2.1992 ולא ביום 2.2.1992, כטענת התובע. מינוי אפוטרופוס למנוח נעשה, כך נטען, לדרישת העובדת הסוציאלית ולא לדרישת המשפחה. מינוי האפוטרופוס נולד מחשש שהמנוח ימכור את דירתו ויפזר כספים, ועל כן דין טענת הגזל להידחות.

32.        במשך שנים רבות נתנו המנוחה ובעלה כספים רבים למנוח וכל כספים שהמנוח נתן להם מקורם בהחזר שממילא אינו שווה לגובה הכספים שנתנו למנוח. המנוחה ובעלה מימנו בעבור המנוח את כל אורח חייו, מימון המסתכם באלפים רבים.  המנוח טען שנים כי יגמול למנוחה וישיב לה את הכספים רבים שקיבל ממנה.

            נתבע 8 טוען כי התובע לא הוכיח יסודותיה של עוולת הגזל, שכן הכספים הועברו ע"י המנוח עצמו ולא על ידי הנתבעים.

            כל עוד לא הוכרז המנוח כפסול דין הוא היה בחזקת כשיר לפעולות משפטיות. ההכרזה פועל מכאן ולהבא ולא למפרע. אין בהיות המנוח חולה נפש לאורך שנים כדי לפטור אותו מאחריות למעשיו. במישור האזרחי חולה נפש אחראי למעשיו ככל אדם. נטען כי גם אם

--- סוף עמוד 12 ---

רצון המנוח והכוונה להעביר את הכספים נבעו ממחלת הנפש ממנה סבל, אין בכך כדי לפטרו מאחריות למעשיו.

33.        לגבי הדירות, טוען הנתבע 1 כי אינו צד בנוגע לדירות שנרכשו ולדמי השכירות. הדירות הושכרו וטופלו ע"י הנתבע 1 בלבד ולר' המנוחה לא היה שום קשר אליהן.

הנתבעים 3-7

34.        הנתבעים 3-7, יורשיה של כ.פ. המנוחה, לא התייצבו לדיונים. למעט הנתבע 5, כ.ר., איש מהם לא הגיש כתב הגנה.

35.        ר.כ. הגיש כתב הגנה ב- 25.6.2009 וכתב הגנה לכתב התביעה המתוקן ביום 11.2.2010. 

            לטענתו, מעולם לא נטל חלק או היה מעורב בלקיחת המנוח לשום גורם רפואי, על זכייתו של המנוח בלוטו נודע לו כמה חודשים לאחר הזכייה. לא היה לו קשר להעברת הכספים. מעולם לא היה שותף להתנהלות בחשבונותיו של המנוח. מעולם לא ניסה להשתלט על נכסיו של המנוח. מעולם לא היה מעורב בהשכרת דירותיו של המנוח. לדבריו, ח' הוא אשר מטפל בנושא הדירות מכיוון שהדירות הינן בבעלותו מאחר והיה האפוטרופוס החוקי היחיד על המנוח.

הנתבע 5 מאשר כי הוא אחד יורשים של המנוחה פ'. לטענתו, כל שהתקבל מעיזבונה היה כספי מכירת דירתה ברח' השלום **** בלבד. כספי מכירת הדירה חולקו בין היורשים ואין לתובע זכות לדרוש את הכספים האלו.

דיון והכרעה

 

התיישנות

35.        אפתח בטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע 8. הגם שטענה זו נדחתה בהחלטתי מיום 16.6.2010, נתבע 8 שב והעלה אותה בסיכומיו, בין היתר על יסוד עובדות חדשות שעלו, לשיטתו, בפרשת ההוכחות.

36.        אומר מיד כי גם בתום פרשת ההוכחות לא מצאתי מקום לשנות מקביעתי מיום 16.6.2010, לפיה התובענה לא התיישנה. סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, מורה כי תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת לאחר שבע שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות מורה כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה במועד שבו נולדה עילת התובענה".

--- סוף עמוד 13 ---

עילת התובענה בקשר לכספים נולדה במועד העברת הכספים, דהיינו ביום 05/02/92 וביום 16/02/92. מאחר שהתביעה נגד נתבע 8 מוגבלת, לטעמי, להשבת הכספים (ואין לנתבע 8 קשר לדירה ולדמי השכירות) הדיון בהתיישנות יוגבל למועדים אלה.

לגבי התקופה שממועדים אלה ועד ליום 24/02/92, בו מונה למנוח אפוטרופוס, כפי שיובהר להלן, וכי שעולה מתעודת הרופא ומיתר התיעוד הרפואי, המנוח לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי ולא היה עליו אפוטרופוס. על כן תקופה זו אינה באה במניין הימים (סעיף 11 לחוק ההתיישנות).

37.        אשר לתקופה שממועד מינוי האפוטרופוס ועד לפטירת המנוח, לא יכול להיות ספק כי פרק זמן זה אינו בא במניין הזמן ככל שעסקינן בתביעה נגד האפוטרופוס, הוא הנתבע 1. שכן על פי סעיף 12 לחוק ההתיישנות, לא מביאים במניין את הזמן שבו התובע היה נתון לאפוטרופסות של הנתבע.

שאלה מורכבת יותר מתעוררת לגבי הנתבע 8, עזבון ר.ד. ר' לא שימשה אפוטרופוס של המנוח. יחד עם זאת, החלק הארי של כספי הזכייה בלוטו הועבר לחשבון משותף של האפוטרופוס ושל ר' (יחד עם האם פ'). השותפות בקבלת הכספים מהמנוח יוצרת גם אחריות וחבות משותפת כלפי המנוח. לעניין זה לא ניתן להפריד בין הנתבעים. על כן לא ניתן לצפות מהאפוטרופוס כי יתבע את ר' בקשר לכספים בחשבון המשותף (על פרשנות סעיפים 11 ו-12 לחוק ההתיישנות בצורה המגשימה הגנה על זכויותיו של חולה הנפש ומבטיחה את מימושן ר' ע"א 7805/02 הלפרט יצחק נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ, פ"ד נח(6) 847 ודנ"א 7622/04 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' יצחק הלפרט [פורסם בנבו] (ניתן ביום 5.1.2005)). ברוח זו ר' גם דברי כב' השופט א' רובנשטיין בבע"מ 5376/05 [פורסם בנבו]: "באשר לסעיף 12 לחוק ההתיישנות, כשלעצמי אני בדעה כי סעיף זה... נועד מלכתחילה בראש וראשונה למצבים של היווצרותה של 'חזית עוינת' בין החסוי לאפוטרופוס, ביחסים שביניהם, כדי שלא לפקוד על החסוי שנים שבהן היה שרוי במצב שמנע ממנו פעילות משפטית עצמאית והשגה על פעולות האפוטרופוס או הקשה על כך".

ובאשר לכספים שהועברו לחשבון הבלעדי של ר' (120,000 ₪). מהבחינה פורמלית, לאפוטרופוס לא הייתה נגיעה להעברת כספים אלה. יחד עם זאת, מבחינה מהותית, מהחומר שלפניי עולה כי האפוטרופוס היה שותף בכל המהלכים של העברת הכספים שקדמו למינויו כאפוטרופוס. משכך, קשה לצפות ממנו כי יתבע את ר' גם בקשר לכספים שהועברו לחשבונה הבלעדי. פרשנות תכליתית של סעיף 12 צריכה להוביל, לטעמי, לקביעה כי תקופת האפוטרופוס אינה באה במניין הימים גם ביחס למרכיב זה של התביעה.

עם זאת, נוכח קביעותיי לגבי מרוץ ההתיישנות בתקופה שלאחר פטירת המנוח, שיפורטו בהמשך, אינני נדרשת לקביעה סופית לגבי מרוץ ההתיישנות בתקופת האפוטרופסות.

--- סוף עמוד  14 ---

38.        המנוח נפטר ביום 13.10.1998. צו ירושה בו הוכר התובע כיורשו של המנוח ניתן ביום 19.9.2007 לאחר שהתובע הגיע לבגרות ביום 14.5.2005.

יש לזכור כי ממועד פטירת המנוח ועד למועד בו הוכרז התובע כיורש של המנוח לא הייתה לתובע אפשרות חוקית להגיש את התביעה, שמבוססת על היותו יורש של המנוח (סעיף 19 לחוק הנזיקין [נוסח חדש]) באשר לו עצמו לא עומדת עילת תביעה עצמאית נגד הנתבעים. יש לזכור גם כי לנתבעים (או מי מהם) הייתה תרומה לעיכוב הממושך בהוצאת צו הירושה, בדמות הגשתה של בקשה לצו ירושה ללא אזכור התובע. מכאן שלצד המניעה החוקית מנקיטת הליכים בתקופה זו, באופן העוצר את מרוץ ההתיישנות, הטענה כי תקופה זו נכללת במרוץ ההתיישנות גובלת גם היא בחוסר תום לב.

 

39.        מכל מקום, השאלה המכרעת ביחס לתקופה זו היא האם חל בעניינו של התובע סעיף 8 לחוק התיישנות. סעיף 8 לחוק מורה כדלהלן:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו".

סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע את כלל הגילוי המאוחר: כאשר נעלמו מעיני התובע עובדות מהותיות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות עם גילוי העובדות.

סעיף 8 לחוק כולל את מבחן הסבירות, המבקש לבחון את ידיעתו בפועל ובכוח של התובע. על התובע להראות כי נעלמו מעיניו העובדות המהוות את עילת התובענה "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן". היכולת לגלות את העובדות נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי (ר' ע"א 393/08 שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 23.2.2010); (ע"א 9788/07 עז' המנוחה הדיל מרמש נ' הסתדרות מדיצינית הדסה [פורסם בנבו] (ניתן ביום, 30.5.2010).

 

בין הפרמטרים לבחינת סבירות הגילוי יש להתחשב במושא הגילוי; המידע שכבר הצטבר אצל התובע; וכן מידת המאמץ הכרוכה בגילוי העובדות. כל אלה משליכים על סבירות התנהגותו של התובע.

40.        התובע טען לכל אורכם של ההליכים כי בתקופה הרלוונטית לא ידע דבר על מעורבותה של נתבעת 8 בהוצאת הכספים מהמנוח. בתצהיר שהגיש התובע בתמיכה לתגובתו לבקשה לסילוק על הסף הוא הצהיר כי שעה שהגיש את התביעה המקורית, בחודש ינואר 2008, הוא סבר כי הנתבע 1 הוא אשר ביצע פעולות שלא כדין ברכוש ובכסף של המנוח. לגרסת התובע, רק בעקבות הודעת נתבע 1 (מיום 1.5.2009) הסתבר לו, לראשונה בחייו, כי הנתבע 1 לא פעל לבד אלא ר' ופ' היו שותפות למעשי הגזל.

--- סוף עמוד  15 ---

גם בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע כי נודע לו על כך שפ' ור' גזלו כספים מהמנוח רק עם קבלת ההודעה של ח' מיום 1.5.2009.

התובע חזר על הדברים בעדותו. הוא העיד כי הסתבר לו דבר העברת הכספים מחשבון הבנק של המנוח במאי 2009, כשקיבל את הודעתו של ח' (עמ' 28, שר' 15 – 17 לפרוט' מיום 30.3.2011). התובע מסר בעדותו כי בסמוך לשנת 2007 קיבל שיחת טלפון מאדם שסירב להזדהות, שסיפר לו כי אביו זכה בלוטו, כי ח' שימש כאפוטרופוס עליו וכי לאביו היו דירות. יחד עם זאת, לדברי התובע, משיחת הטלפון הוא לא יכול היה לדעת להיכן הכספים נעלמו (עמ' 36, שר' 31 לפרוט' מיום 30.3.2011).

41.        ב"כ הנתבע 8 מבקש לשלול את תחולתו של סעיף 8 על יסוד תמליל שיחה בין התובע לבין ח' ואשתו שהתקיימה ביום 1.1.2007 ובה אמר התובע את הדברים הבאים:

"תראה ח' אני יודע את כל הסיפור, אוקי? אני יודע שאבא שלי זכה בלוטו, אני יודע שלאבא שלי היה כסף, אני יודע הכל... אני יודע היטב מאיפה היה לו כסף, מפעל הפיס נתן לי את כל המסמכים.... לאבא שלי היה נכסים לאבא שלי היה כסף.... זה כסף שהיה לאבי ואני יודע את הסיפור.... היה לו כסף בבנק. לאבא שלי היה כסף בבנק, אבא שלי זכה בלוטו. היה לו כמה מאות אלפי שקלים ואני יודע את זה. אני יודע את כל הסיפור".

ואולם, מדברים אלה שאמר התובע בשיחה לא ניתן ללמוד על ידיעה של התובע אודות מעורבותן של ר' ופ' ועל העברות הכספים מחשבונו של התובע לחשבונן.

יתרה מכך, התובע אמר בעדותו כי בשיחה עם ח' מיום 1.1.2007, אמר שהוא יודע הכל ויש לו מסמכים ממפעל הפיס למרות שלא היו לו מסמכים, וזאת על מנת לדובב את ח'.

            גרסתו של התובע על כך שלא ידע על מעורבותן של ר' ופ' עד לקבלת ההודעה של ח' מיום 1.5.2009 הייתה אמינה בעיני. דבריו בבית המשפט הותירו רושם מהימן ולא ראיתי סיבה לפקפק בכך שעד אותו שלב סבר כי רק לח' הייתה נגיעה לכספים ולנכסים של אביו. שוכנעתי איפוא כי עד ליום 1.5.2009 התובע לא ידע את העובדות המהוות את עילת התביעה.

42         האם חוסר ידיעה זו היה "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן"?

בנסיבות המקרה דנן, שוכנעתי כי התובע לא יכול היה, במאמץ סביר, לגלות את דבר מעורבותה של ר' בהעברות הכספים. בשיחה שקיים עם ח' ורעייתו לא נידב ח' כל מידע לתובע לגבי גורל כספי הזכייה בלוטו. ניתן לראות בפנייתו של התובע אל ח' משום השקעה של מאמץ סביר, שלא נשאה פרי.

בהמשך אמנם עלה בידי התובע לשים יד על דף חשבון הבנק של המנוח בתקופה הרלוונטית. אולם עיון בדף חשבון הבנק (נספח ז' לכתב התביעה) מראה כי לא ניתן ללמוד מדף החשבון

--- סוף עמוד 16 ---

דבר לגבי זהות מקבל הכסף. מדף החשבון ניתן ללמוד על משיכות בגובה 120,000 ₪ ו- 883,262 בימים 5.2.1992 ו- 16.2.1992 בהתאמה. אך לא ניתן ללמוד על היעד של העברת הכספים ועל זהות מקבל הכספים.  

מהחומר שלפני עולה כי התובע פעל בשקידה לנסות ולהתחקות אחר הכספים, אך ללא הצלחה. כך, ביום 31.3.2009 התקבל אצל בא-כוחו מכתב מבנק הפועלים כדלהלן:

"במענה למכתבך מיום 29.3.09, הריני להודיעך כי אין באפשרותנו להמציא צילום השיק הבנקאי אשר הונפק בתאריך 16.02.1992, מאחר וחלפו למעלה מ 7 שנים ממועד הפקתו והחומרים בוערו בהתאם לדין".

ובמענה לבקשת בא-כוח התובע לקבל פרטים על חשבון הבנק של המנוח בבנק הפועלים הושב מהבנק:

"... אין באפשרותנו להיענות לדרישתך. מידע לב"כ יורשים באשר לחשבונות נפטרים יינתן מיום הפטירה בלבד. ע"פ צו הירושה שהמצאת לסניפנו, המנוח נפטר ביום 13.10.1998 ובקשתך מתייחסת לפעילות בחשבון שנים קודם לכן".

זהות בעלי החשבון התגלתה רק כשהומצא התיעוד הבנקאי מבנק דיסקונט. אך לפני שזהות הנעברים הייתה ידועה לתובע, הוא לא יכול היה לבקש סעד של קבלת מידע או גילוי מסמכים, שכן לא יכול היה לדעת כנגד מי להפנות את הסעד. ברי איפוא כי התובע לא היה יכול לשים ידו על המידע בדבר זהותם של מקבלי הכספים מחשבונו של המנוח.

43.        יצוין כי גם לאחר הגשת התביעה הערים הנתבע 8 קשיים לא מבוטלים על קבלת המידע.  התובע נאלץ להגיש בקשה למתן צו לקבלת המסמכים (בש"א 2990/09 [פורסם בנבו] מיום 15.9.2009). הן הנתבע 1 והן הנתבע 8 התנגדו לאותה בקשה. נתבע 1 טען (תגובה מיום 25.3.2010) כי מדובר בחשבון בנק אליו הועברו כספים ע"י המנוח בטרם מונה לו אפוטרופוס ולפיכך על התביעה בגין כספים אלה חלה התיישנות והיא נעדרת עילה וכן אין רלוונטיות לחשבונות אלה בנוגע לתביעה. נתבע 8 טען בתגובה (מיום 21.3.2010) כי הבקשה מבוססת על ספקולציות וניחושים, ללא ראשית ראיה. בתגובתו הכחיש נתבע 8 את עצם הטענה שנוהל חשבון בנק משותף של ח', פ' ו'.

גם בדיון מיום 16.6.2010 ב"כ הנתבע 8 התנגד לחשיפת המסמכים הבנקאיים וטען כי מלבד האמירה "אחותו" (בהודעה של ח' מיום 1.5.2009) אין דבר הקושר את נתבע 8 לתביעה. מכאן שגם לשיטתו של ב"כ הנתבע 8, לא היה לתובע ולו קצה חוט להגיע לעובדות המהוות את עילת התובענה (ר' גם סעיף 50 לכתב ההגנה מטעם נתבע 8).

נמצא, כי לא רק שלא היו בפני התובע העובדות המהוות את עילת התביעה, אלא שהנתבעים הערימו קשיים על גילוי אותן עובדות והנתבע 8 אף הכחיש את עצם קיומו של חשבון משותף אליו הועברו כספים, הכחשה שהתבררה כחסרת כל יסוד.

--- סוף עמוד  17 ---

44.        כפי שציינתי בהחלטה מיום 16.6.2010, דומה כי המצב המשפחתי המיוחד של התובע וחוסר שיתוף הפעולה עמו מצד מי מהנתבעים היוו מחסום אובייקטיבי לקבלת מידע לגבי הנמען של העברת הכספים. התנהלותו של התובע מלמדת כי לא שקט על שמריו, פנה לגורמים שונים לרבות מפעל הפיס ואף הגיש תביעה משפטית. אך חרף מאמציו לא גילה דבר מעורבותה של ר' עד חודש מאי 2009. מסקנה זו מתחזקת לאחר שמיעת עדותו של התובע, עדות שהותירה כאמור רושם מהימן. מטעמים דומים אף לא מצאתי כי התובע השתהה בהגשת התביעה.

            נמצא, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, דבר מעורבותה של ר' נעלם מעיניו של התובע מסיבות שאינן תלויות בו ואשר אף במאמץ סביר לא יכול היה למנוע את הדבר. מכאן שאף בהנחה שיש להביא במניין את התקופה מאז נולדה עילת התביעה ועד לפטירת המנוח, בצירוף התקופה שמיום 1.5.2009 ועד ליום 24.5.2009, התביעה נגד נתבע 8 לא התיישנה. התקופה הראשונה עומדת על שש שנים, שמונה חודשים ותשעה ימים, והתקופה בכללותה עומדת על שש שנים ותשעה חודשים.

לבסוף אציין כי אין בידי לקבל את טענת הנתבע 8 כי יש להוסיף את המועד שחלף בין הגשת התביעה המתוקנת לבין הגשת התביעה המתוקנת בשנית, משלא מצאתי כי בתביעה המתוקנת בשנית נוספו עילות חדשות כנגד הנתבע 8.

העברות הכספים מחשבון הבנק של המנוח

45.        מכאן לתביעה גופה. אין מחלוקת על כך שהמנוח זכה בהגרלת הלוטו בסך של 1,112,938 ש"ח וכי כספי הזכייה הופקדו בחשבונו בבנק הפועלים. מר עובד חזן, נציג מפעל הפיס, אישר את דבר הזכייה של המנוח ואת סכום הזכייה (פרוט' מיום 29.3.11).

            מהחומר שלפניי עולה גם כי בוצעו שתי משיכות מחשבונו של המנוח בימים הסמוכים לזכייה:

ביום 5.2.1992 הועבר סך של 120,000 ₪ מחשבונו של המנוח, בהעברה בנקאית, לחשבונה של ר' בבנק הפועלים (ר' עדותו של מר אמיר הנינג, מנהל סניף 564 של בנק הפועלים, בעמ' 44 לפרוט' מיום 21.2.2012).

ביום 16.2.1992, נמשך סך של 883,262 ש"ח מחשבונו של המנוח באמצעות המחאה בנקאית. ההמחאה הופקדה לחשבון מס' ****** בבנק דיסקונט שהתנהל ע"ש כ.ח. ח', כ.פ. וד.ר. (עמ' 24, שר' 5 לפרוט' מיום 29.3.2011). על פי עדותו של ח', החשבון המשותף בבנק דיסקונט נפתח לאחר הזכייה של המנוח בלוטו (עמ' 85 לפרוט' מיום 17.1.2012). את דבר קיומו של החשבון המשותף אישר גם מר א.ד. (עמ' 60 שורה 27 לפרוט' מיום 21.6.2012),

--- סוף עמוד  18 ---

כמו גם את העובדה שלמעלה מ- 800,000 ₪ מכספי הזכייה עברו לאותו חשבון (שם, עמ' 65). 

46.        הנתבעים טוענים כי העברת הכספים נעשתה על ידי המנוח עצמו, בטרם מונה לו אפוטרופוס, ובטרם הוכרז פסול דין. נטען כי העברה זו הייתה על דעתו של המנוח, שביקש לגמול לנתבעים על הסיוע הרב שקיבל מהם בעבר.

            אין בידי לקבל טענה זו. העברות הכספים אמנם בוצעו בטרם הוכרז המנוח פסול דין ובטרם מונה לו אפוטרופוס. למנוח עמדה במועדים אלה חזקת הכשרות, בהתאם לסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. כשירותו לפעולות משפטיות לא נשללה או הוגבלה בחוק או בפסק דין של בית משפט.

            כשרותו המשפטית של המנוח נשללה כעבור מספר ימים, ביום 24.2.1992, עם הכרזתו כפסול דין. ההכרזה אינה פועלת למפרע ואינה גורעת, כשלעצמה, מכשרותו המשפטית לפעולות שנעשו טרם ההכרזה.

מאחר שאין הוראות מיוחדות בדיני החוזים לפעולה משפטית, שנערכה על-ידי אדם בעת שהיה חולה נפש או סבל מליקוי שכלי, יש לבחון את תוקפה על-פי הכללים הרגילים של העדר גמירות דעת או פגמים ברצון, כפי שנקבעו בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (ע"א 1101/99 אליעזר ברקוביץ נ' חנה ברקוביץ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 14.7.1999); יצחק אנגלרד ומרדכי בס "פעולותיו המשפטיות של לקוי  דעת בטרם יוכרז כפסול דין" משפטים ט(2) 335, 336 (1979);  ה"פ (חיפה) 86/06 ברכה מוזר נ' דב לוי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11.11.2007). "במקרים קיצוניים של אובדן כושר הבנה ושיפוט, עשוי החוזה להיות בטל לחלוטין, ומנקודת ראותו של אותו אדם 'לא נעשה דבר' (Non est Factum)" דניאל פרידמן ונילי כהן, דיני חוזים, כרך ב' בעמ' 1014.

ואכן, הפסיקה הכירה בכך שגם אדם שטרם הוכרז פסול דין, עלול להימצא במצב בו יכולתו השכלית מונעת ממנו לגבש גמירות דעת. כך, למשל, בע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582 (1998) (להלן: "עניין בראשי") קבעה השופטת דורית בייניש (כתוארה אז) כי אין תוקף למתנה אשר ניתנה על ידי אדם שמצבו הנפשי היה מדורדר, וזאת למרות שאותו אדם חתם על חוזה המתנה לאחר שקיבל הסברים עליה.

47.        העברות הכספים הן פעולות משפטיות בין המנוח לבין הנתבעים, לגביהן יש לבחון את כשירותו של המנוח ואת גמירות דעתו. יוער כי ככל שעסקינן במתנה מצידו של המנוח, גם אז מתחייבת גמירות דעת. מתנה מהווה אף היא חוזה ואחד מיסודותיה הוא גמירות דעת להקניית המתנה.

--- סוף עמוד 19 ---

יתרה מכך, לגבי מתנה מתחייבת בדיקה קפדנית במיוחד של גמירות הדעת (ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' איתן גולדברג (לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 20.7.1995). אמנם גם לגבי חוזה מתנה הבטחת ציפיותיו של מקבל המתנה הינה אינטרס ראוי להגנה. המתנה היא חוזה והציפיות של שני הצדדים הן אינטרס מוגן. אולם בחוזה החד צדדי מתחייבת רמה גבוהה יותר של הוכחה של גמירת הדעת, משום שגובר האינטרס להגן על מעניק המתנה (ע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 598).

48.        לאחר שעיינתי בחומר הראיות בעניין מצבו של המנוח הגעתי לכלל מסקנה שהוכח הרבה מעבר לדרוש בהליך אזרחי כי מצבו של המנוח במועד העברת הכספים היה כזה שלא איפשר לו לגבש את גמירות הדעת הדרושה לפעולה זו.

            המנוח נבדק על ידי פרופ' בנימין מעוז ביום 2.2.1992 בבית החולים סורוקה. על סמך אותה בדיקה הוציא פרופ' מעוז תעודת רופא, בה נכתב:

"סימנים של מחלת נפש מתמשכת schizophrenia עם לקוי באישיות. הפסיכוזה אובחנה לראשונה ב 1985 על ידי. המצב התדרדר וכיום אין ספק שהנ"ל אינו שפוי ואינו יכול להיות אחראי למעשיו".

ברישום מבית החולים סורוקה מיום 2.2.1992 כי המנוח "במצב פסיכוטי פעיל עם מחשבות שווא דתיות פראנודיות וכן הלוצינציות שמיעה. אינו מתפקד. ... כמו כן נכתב מכתב ליועץ המשפטי של משרד הרווחה בקשר מינוי לאפוטרופוס עבור רכושו" (דף 24 לתיעוד הרפואי שצרף התובע לתצהירו).

            וברישום מיום 9.2.1992 נכתב:

"עדיין פסיכוטי אם כי עכשיו הופורי עד היפומאני (שמח) עם הילוסנציות שמיעה, יקבל היום עוד שליש אמפולה של הלידול שזה 33 מ"ג וארטן אחד ליום של 2 מ"ג. קיבל אישור למינוי של אפוטרופוס יבוא לביקורת בעוד שבוע".

פרופ' מעוז העיד שטיפל במנוח משנת 1985 עד שנת 1995. הוא היה חולה בסכיזופרניה פרנואידית כרונית והמצב שלו היה מאוד קשה (עמ' 14 לפרוט' מיום 29.3.2011). הוא נטל תרופות פסיכוטיות והיה מתאשפז פעמים רבות לכמה שבועות בכל פעם.

לשאלת בית המשפט במה התבטאה המחלה של המנוח הסביר פרופ' מעוז:

"זו מחלה של סכיזופרניה..... במקרה הזה, המחלה נמשכה כמעט תמיד. לפעמים יש התקפים וביניהם אנשים מרגישים טוב. הוא אף פעם לא הרגיש טוב. הקולות שהוא שומע, אנו שואלים אם הוא שומע את הקולות מבחוץ או מפנים והוא השיב שכאשר הלך לישון, זה היה בצמצום אך זה היה. בהתחלה הוא חיפש אישה ומצא אישה וזה מהר מאוד התקלקל. לאחר מכן, היו חודשים שהוא הרגיש טוב ואחר כך לא היו מצבים שהוא הרגיש

--- סוף עמוד  20 ---

טוב, היו לו הרבה מחשבות משיחיות ושיחות עם הקדוש ברוך הוא, יום אחד הוא בא ואמר שאין אלוקים והוא עצוב מאוד. ... כאן, תהליך החשיבה היה מופרע וגם התנהגות ללא כל יוזמה ולכן, זה הרבה יותר גרוע ממאניה דיפרסיה".

על מאפייני מחלתו של המנוח ניתן ללמוד גם מסיכום מחלה משנת 1995. באותו מסמך נכתב:

"מוכר למערכת הפסיכיאטרית משנת 1983 כסובל מסיזופרניה פרנואידלית עם גוון אפקטיבי. מספר פעמים אושפז בבי"ח פסיכיאטרי במצב פסיכוטי חריף שהתבטא במחשבות שווא ביזאריות, שמיעת קולות, הפרעות בהליך החשיבה, ירידה בתפקוד. לאחרונה שוחרר בשנת 1991, מאז נמצא במעקב במרפאתנו וקיבל טיפול תרופתי באופן סדיר".

49.        הנתבעים ניסו לתלות את יהבם בטענה כי תעודת הרופא הינה מיום 9.2.1992 ולא מיום 2.2.1992, כפי שטען התובע. טענה זו אינה מעלה ואינה מורידה.

            פרופ' מעוז לא ידע לומר האם תעודת הרופא ניתנה ביום 2.2.1992 או ביום 9.2.1992. יחד עם זאת, הוא אמר שהמצב של המנוח היה מצב מתמשך ואין כל הבדל בשבוע אחד (עמ' 17, שר' 8 לפרוט' מיום 29.3.2011).

זאת ועוד, מעיון בתיק האפוטרופסות שנפתח בשנת 1992 (תיק אפוטרופסות  120/92) עולה כי ל"בקשה להכריז על פסול דין ומינוי אפוטרופוס לענייניו" צורפה תעודת רופא של פרופ' מעוז שנערכה על בסיס בדיקת המנוח ביום 2.2.1992. הדבר נלמד מסעיף 4 לבקשה ("רצ"ב תצהיר המבקש, תצהיר אמו של החסוי, ותעודת רופא") ומהתעודה עצמה המצויה בתיק. גם הנתבע 1 אישר בהודעה מיום 26.4.2009 כי המנוח נבדק ע"י פרופ' מעוז ביום 2.2.1992 (סעיף 3 להודעה).

 

מכל מקום, אין שום חשיבות למועד בו נערכה התעודה – והמחלוקת בעניין זה בין הצדדים  (2.2.1992 או 9.2.1992) היא מחלוקת עקרה. ככל שיש חשיבות לתאריך, הדבר מתייחס לתאריך בדיקת המנוח. על פי התעודה, בדיקת המנוח נערכה ביום 2.2.1992 והיא העלתה כי הוא "אינו שפוי ואינו יכול להיות אחראי למעשיו". על יסוד תעודה זו הכריז בית המשפט המחוזי ביום 24.2.1992 על המנוח כעל פסול דין. 

50.        נמצא, כי על פי בדיקת המנוח ביום 2.2.1992, הוא לא היה כשיר לבצע פעולה משפטית. הנתבעים לא טענו כי בימים שלאחר מכן ועד ליום 19.2.1992 – מועד הגשת הבקשה להכרזתו כפסול דין – חלה הטבה כלשהי במצבו. אכן, מהחומר הרפואי לא עולה כי הייתה הטבה במצבו של המנוח מיום 2.2.1992 ועד ליום 19.2.1992.

על סמך תעודת הרופא, הרישום הרפואי השוטף והעדויות שהובאו לפניי, הנני קובעת כי במועד העברת הכספים המנוח היה במצב נפשי שלא איפשר לו להחליט באופן עצמאי ומתוך הבנה מלאה לטיב מעשיו ולתוצאותיהם ולא איפשר לו לגבש גמירות דעת להעביר את

--- סוף עמוד  21 ---

הכספים לנתבעים. מצבו של המנוח לפחות מיום 2.2.1992 היה כזה שלא איפשר לו להבחין בטיבה של הפעולה של העברת הכספים ולגבש את גמירות הדעת הנדרשת לשם ביצוע העברות הכספים.

51.        זאת ועוד, הנתבעים היו מודעים למצבו הנפשי של המנוח ומכאן שידעו על העדר גמירות דעתו. הם ידעו, ולמצער, היו צריכים לדעת, כי אין ביכולתו של המנוח להבין את משמעותה של העברת הכספים.

מעדויות הנתבעים ומתיעוד הרפואי עולה כי הם התלוו אליו מעת לעת לביקורים במרפאת בריאות הנפש. כך למשך, מהתיעוד הרפואי עולה שהצורך במינוי אפוטרופוס עלה כבר שנה וחצי לפני הזכייה בלוטו (עמ' 11 ו- 19 לתיעוד הרפואי, משנת 1990). עניין האפוטרופסות עלה בשיחה ביום 9.12.1990 בסורוקה עם המנוח, אחיו ח' ואחותו. באותה שיחה הביעו האחים חשש שהמנוח ימכור את דירתו בפרץ של מצב נפשי רעוע וסוכם כי יטופל ענין מינוי האח ח' כאפוטרופוס לעניין מכירת הדירה בלבד.

גם מהבקשה להכריז על המנוח כפסול דין מיום 19.2.1992 עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי ח' והאם פ' היו מודעים לכך שהמנוח אינו מבין את משמעות הפעולות המשפטיות שהוא עושה. האם פ' הצהירה בפני עו"ד שאול עמית ביום 18.2.1992 כי המנוח חולה נפש ואינו אחראי למעשיו. ח' הצהיר ביום 18.2.1992 בפני עו"ד שאול עמית כי המנוח אינו מסוגל לנהל את נכסיו ואת ענייניו הכספיים. הוא מוסר לאנשים שיקים בחתימתו ועושה עסקאות מבלי להבין את משמעות הדברים. יוזכר כי הדברים נכתבו יומיים (!!!) לאחר שנמשך סך של 883,262 ש"ח מחשבונו של המנוח לטובת ח', פ' ור'.

52.        הנתבעים מנסים לתלות יהבם גם בטענה כי המנוח בעצמו חתם, ככל הנראה, על המסמכים הבנקאיים לצורך העברות הכספים. גם טענה זו אינה מסייעת בידי הנתבעים. כפי שנפסק באחת הפרשות "... כאשר מדובר בלקוי בדעתו, עלול להיווצר מצב בו הגלוי החיצוני המבטא בחתימה על מסמך אשר נראה על פי אמת מידה אובייקטיבית, כמשקף את רצונו של המעניק, אינו מספיק כדי לבטא הצהרה של כוונה. בנסיבות בהן המצהיר לקוי בדעתו, נחלשת ההנחה המבוססת על ניסיון החיים כי יש בחתימה משום הצהרה ברורה על כוונה" (ע"א 3601/96) [פורסם בנבו].

במקרה דנן, חתימת המנוח, ככל שאכן חתם בעצמו, אינה מלמדת על גמירות דעת, גם לא על פי מבחן אובייקטיבי. חתימה זו אולי יכולה ליצור מראית עין של גמירות דעת בעיניו של זר המשקיף מהצד, אך לא בעיניהם של קרוביו שהיו מודעים היטב למצבו. אלה לא יכלו לפרש את התנהגותו של המנוח כאקט רצוני ומודע.

            המסקנה העולה מכל האמור היא כי הפעולות של העברות הכספים אינן עומדות בדרישות גמירות הדעת של חוק החוזים ודינן בטלות מוחלטת.

--- סוף עמוד 22 ---

הדירה ברח' ******

53.        הדברים נכונים ביתר שאת בקשר לדירה ברח' ******. דירה זו נרכשה ביום 26.3.1992.

הדירה כולה נרכשה מכספי הזכייה של המנוח (עדותו של ח' בעמ' 87, שר' 25 לפרוט' מיום 17.1.2012; ר' גם עמ' 52, שר' 26 לפרוט' מיום 21.2.2012). חרף זאת מחצית הזכויות בה נרשמו ע"ש המנוח ומחציתן על שמו של ח'.

            עדותו בבית המשפט מסר ח', לראשונה, את הגרסה הבאה: "... כאשר רכשתי את הדירה יחד עם ****, כתבתי לו פתק ואמרתי לו תשמע אני נמצא בשם עם הדירה על שמי, כל עוד אתה לא מרגיש טוב. ברגע שאתה תסתדר אני מעביר את כל הדירה על שמך" (עמ' 88, שר' 16 – 18 לפרוט' מיום 17.1.2012).

            על פי גרסה זו, ח' החזיק בזכויות בדירה ב"נאמנות" עבור המנוח ועל כן מלוא הזכויות בדירה הן חלק מעזבונו של המנוח. מסקנה זו מתחייבת על פי כל דין, גם ללא גרסת הנאמנות. משהוכרז המנוח פסול דין, נשללה כשרותו לבצע פעולות משפטיות ורק האפטרופוס, קרי ח', יכול היה לבצע פעולות עבורו. אולם ח' לא היה מוסמך לייצגו בפעולה המשפטית של הענקת הזכויות בדירה, או מתן כספים לח' לרכישת מחצית הדירה. שכן עסקינן בפעולה משפטית בין החסוי לבין האפוטרופוס, ובה אין האפוטרופוס מוסמך לייצג את החסוי מבלי שבית-המשפט אישר אותה מראש (סעיף 48 לחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות).

            האפוטרופוס במקרה דנן לא דיווח על רכישת הדירה, לא מראש ולא בדיעבד (ר' עדותו בעמ' 89, שר' 9 לפרוט' מיום 17.1.2012) וממילא הוא לא היה מוסמך לייצג את המנוח, שכבר הוכרז בעת ההיא פסול דין. 

            השאלה מתי החל המו"מ לרכישת הדירה אינה מעלה ואינה מורידה. הרכישה הושלמה לאחר שהמנוח הוכרז פסול דין וגם התמורה שולמה לאחר מועד זה. אשר על כן, הענקת מחצית הדירה לנתבע 1 מבוטלת.

קיזוז

54.        מכאן לטענות הנתבעים לפיהן העברת מחצית הזכויות בדירה והעברה בסך 120,000 ₪ לר' נעשו כהחזר עבור סיוע שניתן למנוח ולטענה כי יש לקזז את ההוצאות שהוציאו הנתבעים עבור המנוח מגובה התביעה.

--- סוף עמוד 23 ---

            ככל שנטען להחזר עבור תמיכה כספית, הדבר אינו משנה מן הקביעה כי למנוח לא הייתה גמירות דעת להעביר את הכספים ולהקנות את הזכויות בדירה, ולכן פעולות אלה בטלות ומבוטלות.

            ככל שעסקינן בטענת קיזוז, הנטל להוכיח קיומה של טענת קיזוז ושיעורה, על הטוען לקיזוז (ע"ע 52/07 מובילי מים 1994 בע"מ נ' יוסף פיסל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 25.4.2007); ע"א 5090/08  יחיאל אורגל נ' עו"ד עופר אטיאס [פורסם בנבו] (ניתן ביום 8.12.10). הנתבעים לא הוכיחו טענה זו, לא ביחס לכך שתמכו במנוח ולא ביחס לשיעור התמיכה. במה דברים אמורים?

55.        ראשית, הנתבעים לא הציגו כל מסמך שיש בו ולו ראשית ראיה לתמיכה במנוח, לפני הזכייה או לאחריה. אמנם, בעדותם סיפרו הנתבע 1, א.ד., ובניו י' וג', על התמיכה והסיוע שקיבל המנוח מח' ומ.ד. ובעלה. כך, א.ד. כתב בתצהירו כי "... במשך שנים רבות אני ואשתי המנוחה נתנו לאביו המנוח של התובע, כספים רבים וכל כספים שניתנו מאביו המנוח של התובע, אם ניתנו, מקורם בהחזר שממילא אינו שווה לכמות הכספים שאנחנו נתנו למנוח" (סעיף 53 לתצהיר עדות ראשית). ובהמשך התצהיר הרחיב מר א.ד. את הדיבור בדבר מימון רכישות של המנוח בקיוסקים ובסופר מרקט, מתן כספים למנוח לצורך רכישת רכב, דלק ביטוח וטיפול, סיוע למנוח ברכישת הדירה ברח' ******, רכישת ריהוט וציוד לבית, ביצוע התשלומים השוטפים על הבית, רכישת בגדים ומימון עוזרת בית (סעיפים 66 – 77 לתצהיר).

הבנים י' וג' ד. הצהירו על דברים דומים.

ואולם, איש מהם לא פירט את היקף התמיכה. באף אחד מהתצהירים והעדויות לא ננקב סכום ולא הוצג מסמך כלשהו שיש בו כדי לאשש ולו חלק מן הטענות. כך, לא הוצג תיעוד על סיוע במימון הדירה ברח' ******, לא בדרך של העמדת כספים ולא בדרך של העמדת ערבויות. מאחר שמדובר בעסקה משמעותית של רכישת דירה, יש להניח כי ככל שאכן הייתה לר' מעורבות בעסקה, הדבר היה מקבל ביטוי במסמכים.

            גם הנתבע 1, אשר טען כי מימן עבור המנוח את רכישת הדירה ברח' ******, לא הציג כל תיעוד על כך. איש מהנתבעים לא נקב אפילו בסכום בו נרכשה אותה דירה. בעדויותיהם הנתבעים לא נתנו גם תשובה חד משמעית לשאלה מה היה חלקו של כל אחד מהם בסיוע ברכישת הדירה.

ח', הנתבע 1, גם נמנע מלהציג לבית המשפט את הספחים של השיקים שנמשכו מהחשבון המשותף בבנק דיסקונט, למרות שמדבריו עולה שהספחים מצויים ברשותו (עמ' 85, שר' 28 לפרוט' מיום 17.1.2012). הוא גם לא הציג שום קבלה ביחס לאותן הוצאות נטענות. נמצא, כי הטענה כי 541,000 ₪ מהכספים בחשבון הופנו לטובת המנוח נותרה טענה בעלמא.

--- סוף עמוד 24 ---

56.        שנית, לא הובאה עדות של אף גורם שיכול היה להעיד על מימון שנתנו הנתבעים למנוח. העד החיצוני היחיד שהוא הוא מר שמעון לב, אצלו נערכה החתונה של המנוח עם אמו של התובע. מר לב אמנם העיד כל כך שגב' ר.ד. השלימה את עלות החתונה למחרת היום (מעבר לכספי המתנות) אך לא ידע לומר דבר על מקור הכספים שבהם שילמה (עמ' 73 לפרוט' מיום 21.6.2012).

יתר העדויות, לרבות עדויות בניה של ר' הן עדויות של מי שמכוח קרבתם המשפחתית לנתבעים יש לראותם כבעלי עניין בתוצאות ההליך ועל כן איני סבורה כי יש לייחס לעדותם משקל של ממש במכלול הראיות.

57.        שלישית, כלל לא הוברר מהיכן היו לר.ד. משאבים כספים לממן את המנוח. על פי עדותו של א.ד., ר' לא עבדה למעט תקופה קצרה שהיא טיפלה בילדים. בעלה א' עבד בבניין כמנהל עבודה ולדבריו השתכר פי אחת וחצי מעובד רגיל. הכנסה זו שימשה לפרנסת שש נפשות (עמ' 63 לפרוט' מיום 21.6.2012). הטענה שר' לקחה הלוואות אינה יכולה להסביר את מקורות המימון, שהרי הלוואות צריך גם להחזיר. 

58.        רביעית, על פי הדוחות שהגיש האפוטרופוס על המנוח, למנוח היו הכנסות לא מבוטלות מקצבת נכות ומדמי שכירות. המנוח החל לקבל קצבת נכות משנת 1990. על פי הדוח לשנת 1993, ההיקף החודשי של הגמלה היה 863 ₪ ובנוסף קיבל דמי שכירות בהיקף שנתי של 7,840 ₪. על פי הדוח לשנת 1994, ההיקף החודשי של הגמלה עלה מסך של 883 ₪ לסך של 1413 ₪. דמי השכירות השנתיים עמדו על סך של 5884 ₪. על פי הדוח לשנת 1995 הגמלה החודשית מהביטוח הלאומי עלתה לסך של 1,526 ש"ח. ההכנסות השנתיות מדמי השכירות הגיעו לסך של 9,199.5 ₪. על פ הדוח לשנת 1996, קצבת הביטוח הלאומי עמדה על כ- 1,250 ₪. דמי השכירות הכוללים הגיעו ל- 10,791 ₪. בהתאם לדוח לשנים 1997 - 1998, סכום הקצבה נע מסך של 1288 ₪ ל- 1506 ₪ לחודש. לגבי שנתיים אלה האפוטרופוס אינו מציין הכנסה מדמי שכירות, מסיבה לא ברורה. 

על פי הדוחות של האפוטרופוס, ההכנסות של המנוח מקצבת נכות ודמי שכירות תאמו, פחות או יותר, את ההוצאות שלו, הכוללות כלכלה, טלפון, חשמל, ארנונה, נופש, ביגוד, מנקה, דלק, ועד בית, תרופות וכיוצא באלה. כך למשל, בדוח פעילות של האפוטרופוס לשנת 1996 הוא מדווח על טיפול ברכישת רכב; רכישת פלפון +דיבורית; ביצעו אחזקות הבית כולל ניקיון בבית, ארנונה, טלפון וחשמל, כלכלה, ביגוד ואחזקה רכב רכישת תרופות, נסיעת נופש לגליל ורכישת ריהוט לבית ברח' ******.

הנתבע 1 גם העיד בתצהירו על כך שהמנוח קיבל מזומנים מחשבונו בבנק הפועלים בתדירות גבוהה. לדבריו, הנוהל היה בנתינת פתק מהנתבע 1 למנוח עמו הגיע לבנק ועל סמך פתק זה אישר הבנק למנוח למשוך מזומנים בחתימת ידו (סעיף 39 לתצהיר של הנתבע 1).

התמונה המצטיירת מכל האמור היא, שחרף העובדה שהמנוח לא עבד באופן מסודר, היו לו אמצעי מחייה מספיקים וספק אם הוא נדרש ואם קיבל סיוע כלכלי מבני משפחה. הטענה

--- סוף עמוד  25 ---

כי קיבל קצבה זעומה בגובה 280 ₪ אינה עולה עם דוחות האפוטרופוס. יש לזכור בהקשר זה כי על פי אחת העדויות מטעם נתבע 8, הצרכים של המנוח היו בסיסיים, מכולת דלק וסיגריות (עדותו של י.ד., עמ' 71, שר' 31-32 לפרוט' מיום 21.6.2012).

במאמר מוסגר יצוין כי בדוחות שהגיש האפוטרופוס לא נכללו הכספים שהועברו מחשבון המנוח לחשבון של פ', ר' וח' בבנק דיסקונט (ר' עדותו של ח' בעמ' 83 לפרוט' מיום 17.1.2012). גם המשיכות שנעשו מחשבון זה, אשר לטענת ח' עמדו על סך כולל של 541,000 ₪, לא דווחו לאפוטרופוס הכללי (עמ' 87, שר' 10 לפרוט' מיום 17.1.2012).

59.        לבסוף, אין מקום גם לטענה כי ר' היא שמימנה את טופס הלוטו ועל כספי הזכייה שייכים לה. טענה זו מבוססת על השערה גרידא. א.ד. טען בתצהירו שכלל לא ברור מהו המקור הכספי שמימן את רכישת הטופס הוא מעלה השערה שהטופס נרכש מכספים של ר' ושלו, שכן הטופס נרכש בסוף ינואר 1992 ואילו גמלת הביטוח הלאומי משולמת בתחילת החודש ועד ל- 15 בחודש היא הייתה מתכלה ובשאר החודש הוא היה חי על חשבון כספיה של ר'. מכאן טענת הנתבע 8 שהזכייה שייכת לו. ואולם, מהמיקרופישים של חשבונו של המנוח בבנק הפועלים עולה כי הקצבה התקבלה אצלו ב- 28 לכל חודש. דבר זה שולל את טענת הנתבע 8 כי הקצבה התקבלה בתחילת החודש ולקראת סופו לא היו למנוח אמצעים כספיים לרכוש טופס לוטו. יתרה מכך, אין חולק כי המנוח הוא שרכש את טופס הלוטו ומילא אותו וכספי הזכייה הופקדו לחשבונו. אשר על כן, מדובר ללא ספק בכספים השייכים למנוח.

60.        בטרם אסיים את הדיון בכספי הזכייה, אבקש להעיר על אופן התנהלותם של הנתבעים. הנתבעים, המבקשים ליחס לתובע חוסר תום לב וחמדנות, אינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם. לו אכן כל רצונם של הנתבעים היה לדאוג לכספו של המנוח ולהבטיח כי לא יפזר כספים וכי הכספים ישמשו לרווחתו, יכלו להסדיר את עניין האפוטרופסות תוך דיווח על כספי הזכייה. במקרה כזה השליטה על הכספים הייתה עוברת לאפוטרופוס, בכפוף לפיקוח של האפוטרופוס הכללי. הדבר היה מבטיח שהמנוח לא יעשה בכספים כרצונו ובד בבד מבטיח שהכספים ישמשו לטובת המנוח ולרווחתו כי הדבר ייעשה תחת חובת דיווח ופיקוח. תחת זאת, הנתבעים העדיפו "להבריח" את הכספים ימים ספורים לפני מינוי האפוטרופוס, מבלי להביא לידיעת בית המשפט המחוזי דבר הזכייה של המנוח בלוטו ומבלי להכפיף את הזכייה לפיקוח של האפוטרופוס הכללי. אי אפשר להסביר זאת אלא ברצון להוציא את הכספים מחובת הדיווח והפיקוח ולאפשר לנתבעים לעשות בכספים כבשלהם. רצף האירועים בין מועד הזכייה, מועד הבדיקה הרפואית, מועדי ביצוע המשיכות ומועד הפנייה לבית המשפט המחוזי מלמדת על כך שסדר הפעולות לא היה מקרי אלא מתוכנן ומכוון. ושוב, דרך המלך הייתה למנות לחסוי אפוטרופוס, לדווח על כספי הזכייה בלוטו ולהותירם לניהול האפוטרופוס בפיקוח האפוטרופוס הכללי. הנתבעים לא פעלו בדרך זו אלא בדרך מפותלת ותמוהה.

--- סוף עמוד 26 ---

61.        המסקנה העולה מן האמור היא כי העברות הכספים שנעשו ביום 5.2.1992 וביום 16.2.1992 מחשבונו של המנוח לחשבונותיהם של הנתבעים מבוטלות. על הנתבעים להשיב לעיזבון המנוח את הכספים שהועברו באותן העברות. החיוב בהשבה מושתת על דיני עשיית עושר ולא במשפט. מאחר שעסקינן בהשבה של כסף, יש להשיב את הכסף בערכו הריאלי, קרי בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. עקרון מניעת התעשרות שלא כדין מחייב, ככלל כי לסכום הנומינלי תתווסף הצמדה וכן ריבית ריאלית, המייצגת את דמי השימוש בכסף (ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 18.1.2005) פסקה 7 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה; ע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון בע"מ נ' סלע חברה לביטוח, פ"ד נ(3) 744). 

יצוין כי השאלה מי הנתבעים עשה שימוש בכספים אינה רלוונטית לשאלת החבות להשיב את הכספים משנמצא כי ההעברות נעשו ללא גמירות דעת מצד המנוח. על כן לא מצאתי מקום להידרש לטענות הנתבע 8 כי ר' לא נטלה חלק ברכישה ומכירה של ניירות ערך במסגרת חשבון ניירות הערך אליו הועברו הכספים בהמשך. לגבי הכספים שהועברו לחשבון המשותף, החבות הינה יחד ולחוד. ככל שלמי מהנתבעים טענות כי נתבע אחר עשה שימוש בכסף, היה עליו להגיש תובענה מתאימה או הודעת צד ג' וזאת לא נעשה.

62.        אשר על כן:

החיוב בהשבה בגין העברה בסך 120,000 ₪ ביום 5.2.1992 מוטל על הנתבע 8, עזבון ר.ד. ז"ל.

            החיוב בהשבה בסך 883,262 ₪ מוטל – יחד ולחוד – על הנתבע 1, על הנתבע 2 (עזבון המנוחה פ.כ. ז"ל) ועל הנתבע 8 (עזבון המנוחה ר.ד. ז"ל). מחיוב זה יש להפחית את מלוא הסכום ששולם עבור רכישת הדירה ברח' ******, נוכח הקביעה כי הרישום של מחצית הדירה ע"ש הנתבע 1 בטל והדירה בשלמותה שייכת לתובע. הסכום המתקבל הוא 666,955 ₪.

יודגש כי חיוב היורשים הוא אך ורק מכוח היותם יורשים ולא כנתבעים עצמאיים. התובע ליורשים אין יריבות משפטית ישירה והם צורפו להליך רק מכוח היותם יורשים של פ' ז"ל ור' ז"ל.

זאת ועוד, נתבעים 3, 5, 6 ו-7 לא נטלו חלק פעיל בהליך. נתבע 5 אמנם הגיש כתב הגנה, אך לא התייצב לדיונים. התובע לא ביקש פסק דין בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות כנגד אותם נתבעים. הוא לא הציג אישורי מסירה, לא של הזמנה לדין ולא של הזמנה לדיון.

אשר על כן, התביעה מתקבלת רק ביחס לנתבעים 1, 4 ו-8.

 

--- סוף עמוד  27 ---

 

דמי השכירות

63.        בנוסף לתביעה להשבת כספי הזכייה בלוטו, תבע התובע גם דמי שכירות ו/או דמי שימוש ראויים בגין הדירה ברח' ****** ובגין הדירה ברח' ******, לתקופה שלאחר פטירת המנוח ועד לשנת 2007.

לטענת הנתבע 1, עם פטירת המנוח הסתיימה האפוטרופסות של הנתבע 1 והוא לא חייב היה לטפל בדירות. לטענתו, הדירה ברח' ****** ולא הושכרה על ידו והוא לא קיבל דמי שכירות עבורה.

לגבי הדירה ברח' ******, הנתבע 1 טוען כי היא הושכרה בשנת 2000 בשכר דירה של 2,150 ₪ לחודש; בשנים 2001 – 2004 הדירה לא הושכרה. בשנים 2005 – 2008 הדירה הושכרה בשכ"ד של 2,000 ₪ לחודש אך הוא גם נדרש באותן שנים לממן תיקונים, וועד בית וארנונה (בשנים שבהן הדירה לא הושכרה) בסך כולל של 44,266 ₪.

64.        אין חולק כי האפוטרופסות על המנוח פקעה עם פטירתו (סעיף 62 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוס). אולם בפטירת המנוח לא הסתיים תפקידו של האפוטרופוס. על פי סעיף 63 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, בסיום תפקידו של האפוטרופוס, עליו למסור לחסוי או למי שקבע בית-המשפט את נכסי החסוי הנמצאים בידו או בפיקוחו, ואת המסמכים הנוגעים לנכסים אלה.

            נוכח פטירתו של המנוח, ברי כי האפוטרופוס לא יכול היה למסור את הנכסים למנוח עצמו. עם זאת, היה עליו לבקש הוראות מבית המשפט כיצד לנהוג בנכסי החסוי ולמי להעבירם. כפי שכבר נפסק "סעיף זה מטיל על האפוטרופוס את החובה להעביר את נכסי החסוי, בפקיעת האפוטרופסות, ע"פ הוראת בית המשפט וזאת בכל הנוגע לחסוי שלא ניתן למסור לו עצמו את הרכוש, לענייננו, חסוי שנפטר" (ה"פ (י-ם) 772/01 האפוטרפוס הכללי נ' הקרן לטיפול בחסויים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 15.10.2001). "על כך יש להוסיף כי מטבע הענין, יש לראות את תפקיד האפוטרופוס כנמשך גם לאחר הפטירה, במובן זה שעליו מוטל התפקיד להביא להחלטת בית המשפט בעניין רכוש החסוי אלא אם גורם אחר הקדימו, שהרי סעיף 63 מחייב את האפוטרופוס לדאוג למסירת הרכוש" (שם).

65.        הנתבע 1 נמנע מלבקש הוראות מבית המשפט ונמנע מלמסור את רכושו של המנוח, חרף החובה המוטלת עליו מכוח סעיף 63 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. יצוין כי הנתבע 1 נמנע מלבקש הוראות הגם שסוגיית הדיווח לאחר פטירת המנוח נדונה בבית המשפט בבש"א 4559/99 [פורסם בנבו] במסגרת תמ"ש 16770/99 [פורסם בנבו]. במסגרת אותו הליך אף ציין ב"כ היועמ"ש במסגרת אחת מהודעותיו כי "מעיון בתסקיר פקיד סעד אשר הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ב- 16.9.1992.... עולה כי החסוי הינו גרוש ואב לילד בן 5 הנמצא בחזקת אימו" וכי כיום הילד צריך להיות בן 13 (הודעה מיום 4.6.2000). חרף זאת, נמנע הנתבע 1, האפוטרופוס, מלדאוג למסירת הרכוש של המנוח.

--- סוף עמוד  28 ---

יש לזכור גם כי לנתבע 1 הייתה תרומה אקטיבית משמעותית לכך שהדירות לא הועברו לתובע בסמוך לאחר פטירת המנוח. הנתבע 1, הגם שידע על כך שהמנוח הותיר אחריו בן, אישר בעדותו שהשתתף במילוי הבקשה לצו ירושה בה התובע-הבן אינו מוזכר (עמ' 80 לפרוט' מיום 17.1.2012).

            נמצא, כי בגין התנהלותו של הנתבע 1 נמנע מהתובע השימוש בדירות של המנוח ממועד פטירת המנוח ועד לשנת 2007 ועל כן בצדק מבקש התובע לחייב את הנתבע 1 בגין דמי שכירות או דמי שימוש ראויים לתקופה זו. 

66.        זאת ועוד, התמונה המצטיירת מהחומר שלפניי היא כי לאחר פטירת המנוח הדירות היו בחזקתו של הנתבע 1 והוא נהג בהן מנהג בעלים. כך, הנתבע 1 אישר בעדותו כי לקח לידיו את דמי השכירות שהתקבלו מהדירות (עמ' 91 לפרוט' מיום 17.1.2012). לדבריו שמר את הכסף עבור התובע.

לא מצאתי מקום להסתמך על דברי הנתבע 1 כי הדירות לא היו מושכרות בתקופה זו או בחלקה, וזאת מכמה טעמים. ראשית, התובע הציג דוח של צריכת חשמל בדירה ברח' ****** ממנו עולה כי בשנים 2002-2007 הייתה צריכה של חשמל לכל אורך תקופה. התובע הציג גם חשבונות טלפון שנשלחו לדיירים שונים בתקופה האמורה. כן הציג התובע דברי דואר אחרים שנשלחו לנמענים שונים לכתובת של הדירה (שדר' ****** ***).

לגבי הדירה ברח' ******, הציג התובע דוח של צריכת חשבון חשמל לשנים 2002 – 2003 בהיקף לא מבוטל. מסמכים אלה לא נסתרו. 

שנית, כנשאל הנתבע 1 האם הדירה ב****** הושכרה לאורך כל התקופה אחרי שהמנוח נפטר אמר שלא, אך לא ידע לומר מתי הושכרה (עמ' 93, שר' 16 לפרוט' מיום 17.1.2012).

שלישית, למרות שהנתבע 1 הצהיר שהדירה לא הושכרה בשנת 2001 התובע הציג הסכם שכירות לפיו הדירה הייתה מושכרת עד ליום 1.11.2001. הנתבע 1 לא ידע ליישב את הסתירה (עמ' 94 לפרוט' מיום 17.1.2012).

נוכח כל האמור, לא מצאתי אפשרות ליתן אמון בגרסתו של הנתבע 1, כי הדירות לא הושכרו ולא היו בשימוש בתקופות הנטענות.

ההנחה היא כי הדירות היו בחזקתו של הנתבע 1 במשך כל התקופה ועליו להשיב לתובע את דמי השכירות או דמי שימוש ראויים, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

67.        לגבי היקף הסכומים, טענת התובע כי דמי השכירות הראויים בגין הדירה ברח' ****** עומדים על 1,500 ₪ לא הוכחשה ולא נסתרה. אשר על כן, אני מוצאת לחייב את הנתבע 1 בהשבה בגובה 1,500 ₪ לחודש מינואר 1999 ועד דצמבר 2007, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין. ככל שהסכום המתקבל עולה על 217,137 ₪ (נכון ליום 24.12.2009) יעמוד

--- סוף עמוד 29 ---

החיוב על סכום זה, שכן התובע הגביל את התביעה לסכום האמור (סעיף 24 לכתב התביעה המתוקן (2)).

68.        לגבי הדירה ברח' ******, אני מקבלת את טענת הנתבע 1 כי בשל שנת האבל הדירה לא הושכרה במהלך אותה השנה. החיוב בדמי שכירות יחל אפוא מינואר 2000. לגבי התקופות שביחס אליהן הציג הנתבע הסכמי שכירות, יעמוד החיוב בהשבה על דמי השכירות הנקובים בהסכמים. ככל שדמי השכירות נקובים בדולרים, הסכום יומר לסכום שקלי על פי שער הדולר הידוע במועד ההסכם. לגבי התקופות שביחס אליהן לא הוצגו הסכמי שכירות, יעמוד החיוב על 2,150 ₪ לחודש. זאת באשר טענת התובע כי דמי השימוש הראויים אינם פחותים מדמי השכירות שהתקבלו בשנת 2000 לא נסתרה. לכל הסכומים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין. ככל שהסכום המתקבל עולה על 172,628 ש"ח ₪ (נכון ליום 24.12.2009) יעמוד החיוב על סכום זה, שכן התובע הגביל את התביעה לסכום האמור (סעיף 24 לכתב התביעה המתוקן (2)).

סוף דבר

א.         הזכויות בדירה ברח' ****** *** בבאר שבע (גוש **** חלקה ***) הרשומות ע"ש הנתבע 1 ר.ח.כ. יועברו לתובע י.מ.. לשכת רישום המקרקעין תרשום את הזכויות ע"ש התובע בכפוף לכל דין, נוהל, אגרה ותשלום אחר המתחייב על פי דין.

 

ב.         אני מחייבת את עזבון המנוחה ר.ד. ז"ל לשלם לתובע סך של 120,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 5.2.1992 ועד ליום התשלום בפועל.

ג.          אני מחייבת את הנתבע 1 ר.ח.כ., את עזבון המנוחה פ.כ. ז"ל ואת עזבון המנוחה ר.ד. ז"ל לשלם לתובע את הסך של 666,955 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 16.2.1992 ועד ליום התשלום בפועל. 

            חיוב זה הינו יחד ולחוד והוא תקף רק ביחס לנתבעים 1, 4 ו-8.

ד.         אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע השבה של דמי שכירות בגובה 1,500 ₪ לחודש מינואר 1999 עד דצמבר 2007, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין, ועד לתקרה של 217,137 ₪ (נכון ליום 24.12.2009).

ה.         אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע השבה של דמי שכירות בגובה 2,150 ₪ לחודש לתקופה שמינואר 2000 עד ספטמבר 2004. מאוקטובר 2004 עד ספטמבר 2005 יעמוד החיוב על 520 דולר לחודש (כערכם בשקלים). מאוקטובר 2005 עד ספטמבר 2008 יעמוד החיוב על 505 דולר לחודש (כערכם בשקלים). לכל הסכומים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין ובלבד שהסכום הכולל לא יעלה על 172,628  ₪ (נכון ליום 24.12.2009).

--- סוף עמוד 30 ---

ו.          הנתבע 1 ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25,000 ₪. 

ז.          הנתבע 8 ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים ולב"כ היועמ"ש במשרד האפוטרופוס הכללי.

פסק הדין מותר לפרסום ללא שמות ופרטים מזהים.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

5129371

54678313

גאולה לוין 54678313-16771/99

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

--- סוף עמוד  31 ---

 

 

____________________________________________________________________________________________________

תמש (ב"ש) 16771/99 ‏ ‏ י.מ נ' ר.ח.כ

____________________________________________________________________________________________________

www.nevo.co.il

____________________________________________________________________________________________________